אור ברסלב
מעיני החכמה על סדר נזיקין פרק ששי השוכר את האומנין › דף פג.

מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ

פרק ששי השוכר את האומנין · דף פג.

דף פב:

בגמרא דתנא איסי בן יהודה כו' הא יש רואה כו' ויש לדקדק מנ"ל לדייק יש רואה יביא ראיה נימא ביש רואה א"צ לישבע ועל התובע להביא ראיה שנאבד בפשיעה דהמוציא מחבירו עליו הראייה ולהכי קאמר דוקא באין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם משא"כ ביש רואה שיש להביא ראיה ותהיה שבועה לבטלה לכן אין נשבע כלל ויבורר ע"פ עדים וכמש"כ בסימן פ"ז דאין להשביע היכא דאיכא למיחש שיתברר הדבר ואפשר לומר דא"כ יאמר לעולם שנאנס במקום רואים כדי ליפטר משבועה ולא נוכל להשביעו מטעם שמא יתברר הדבר וא"כ לא משכחת לה שבועה כלל דהא לעולם יוכל לומר כן או יהא נאמן במיגו דבעי אמר שנאנס במקום רואים ואז לא נוכל להשביעו פן יתברר הדבר דבשלמא מיגו דלהד"ם הוה מיגו דהעזה כמש"כ המפרשים בשמעתא דקציצה אבל לומר שנאנס במקום רואים יוכל לומר שנאנס ואין זה יכול להכחישו אלא ודאי הראיה מוטלת על השומר. מיהו לדעת הפוסקים בסי' ק"פ דאפילו היכא דליכא שבועה נמי צריך זה להביא ראיה וכמש"כ הר"ן כאן צ"ע דילמא דוקא היכא דאיכא שבועה ובמקום רואין אין מניחין אותו לישבע אבל בליכא עסק שבועה לא מוכח לחייבו להביא ראיה כיון שהוא מוחזק עיין מש"כ לקמן:

בגמרא שבועה זו תקנת חכמים היא לכאורה הו"ל למימר הפטור הוא תקנת חכמים דמדינא חייב לשלם ואפשר לומר דכיון דאין לך אדם מעביר חבית כו' א"כ יש להבין שהרי יכול להתנות ליפטר מאחריות מיהו אם יתנה ממילא יפטר אפילו משבועה וא"כ ניחא ליה טפי לבעל בית שיהיה לו עכ"פ שבועה עליו ועיין בסמוך:

בגמרא שבועה שלא בכוונה שברתיה ויש לדקדק למאי דקאמר לעיל דף ו' דחשיד אממונא חשיד אשבועתא רק דאמרינן מלוה ישינה יש לו עליו וא"כ אם נימא דשיברו בכונה חשיד נמי אשבועתא ואין לומר ספק מלוה ישינה דא"כ איך יפסיד של חבירו בפרט דכתבו התוס' שאם לא יזכור יחזיר א"כ איך ישבר בכונה שיתחייב לשלם ואפשר דלעיל לא קאמר כיון דחשיד אממונא חשיד אשבועתא רק דרובא הכי איתא ואין לתקן שבועה בשביל שיש בנמצא חשיד אממונא שאינו חשיד אשבועה והכא קאמר דשבועה זו תקנת חכמים שישבע והיינו ודאי דנהי דחשודים אממון רובא חשידי נמי אשבועה מ"מ הא אמרינן בשבועות דף ל"ב בשכנגדו חשוד על השבועה מי יימר דמשתבעית והיינו משום דהרבה נמנעין לישבע אפילו שבועת אמת א"כ מרויחין בזה דאפי' מפשיעה יזהרו הכשרים מאי דאפשר שלא יצטרכו לישבע אפי' שבועת אמת לכן אמר שבועה זו תקנת חכמים שישבע שלא בכונה שיברו כדי שהכשרים יזהרו אפילו מפשיעה מאי דאפשר דלמה להם לשבוע בחנם וא"כ הוא תיקון גדול ומ"מ לא ימנעו מלהעביר כיון שאף אם אירע להם סיבה פטורין בשבועה עכ"פ:

בגמרא ההוא גברא דהוה קא מעבר כו' כמאן כאיסי כו' מכאן הביא הרי"ף ראיה דלא קיי"ל כהך דלעיל דנשבע שלא בכוונה שברתיה דהא הכא משמע דצריך ראיה שלא פשע וכן הובא ברא"ש. ואפשר לומר לפי הלשון שאמר אתא לקמיה דרבא כו' א"ל ריסתקא דמחוזא כו' משמע שהפועל בא לפני רבא ויש להבין מה לו לבא לפני רבא לכן אפשר דודאי מכח תקנה דלעיל הוא שיפטר מפשיעה אבל מ"מ פשיטא דשכרו מיהו מפסיד כדלעיל דף נ"ח וא"כ בא שיתן לו שכרו שאמר שלא פשע או נאנס באונס גמור דמיפטר אפי' ש"ש ולהכי א"ל אייתי ראיה ואיפטר מדינא ויתן לו שכרך ג"כ:

בגמרא ההוא גברא כו' ארבע מאה דני דחמרא תקיפי קלא אית לה זיל אייתי ראיה כו' ויש לדקדק דבכתובות ר"פ האשה שנתארמלה אהא דאמר כל הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא ופריך כי אתו עדים מאי הוה הני סהדי שקרי נינהו וא"כ קשה איך אמר ליה אייתי ראיה כיון דליכא קול אפי' ראיה לא מהני דסהדא שקרי נינהו וצ"ל דהכא קול דקאמר לאו דוקא דלעולם יש לה קול דאל"כ איך תליא בדאיסי הא בלא"ה מסתמא טעין שקר כיון שאין לו קול אלא לא קאמר רק קלא אית ליה שעכ"פ יודעין מזה ומצוי להביא ראיה ותלי' בדאיסי ועיין פ' חזקת גבי רבה בר שרשום כתבו התוס' ג"כ טען נגד הקול נאמן:

בגמרא זיל אייתי ראיה עיין טור ח"מ סי' קפ"ז הביא דעת הרמב"ם דשייך דאיסי אפי' בלא שומרין והרמ"ה כתב דלא אמרינן הכי אלא בשבועת השומרין אבל בעלמא כגון בטענת פרעון, והשבה וכיוצא בו דעבידי אינשי לפרוע בצינעא אפילו יש רואה מיפטר בשבועה והך עובדא (דהכא) פירש שפקדון היה שאמר לו לקנות ממעות שהפקיד אצלו לבסוף אמר לו שקנאם והיה פקדון אצלו והחמיצו עכ"ל ועיין ב"י שם שכתב דהכא לא שייך שבועת שומרין ע"ש ולכאורה תמוה למה אין כאן שבועת שומרין כיון שטוען החמיצו א"כ הו"ל כטוען נאנסו דמה לי אונס החמיץ או שאר אונס. וגם מש"כ ב"י שאפילו היה המעות פקדון אין זה שבועת שומרין תמה בספר קצות החושן ג"כ דהא מה שטוען שהוציא המעות ה"ל שבועה שאינו ברשותו ומה שביקש בספר הנ"ל לדמות דסימן רצ"ד בגלימא שנאנסה ואין יודעין אם זו גלימת המפקיד דלא הוה שבועת שומרין כיון שאין מחלוקת רק אם זו אותה שנאנסה וכן עלה בדעתו בהשקפה ראשונה מ"מ נראה דלא דמי כלל דשם ידוע שנאנסה גלימא עכ"פ שדומה לשלו לכן לא שייך שבועת נאנסו אבל כאן אם אמר שחומץ שלו הוא או שקנה חומץ לא אירע אונס כלל ובאמת נראה שלא ירדו לעומקן של דברי רמ"ה דבלא"ה יש לדייק בדברי רמ"ה שאחר שחולק בין טענת פרעון דעבידי דפרעי בצנעה א"צ להביא ראיה א"כ ל"ל להשיב הך עובדא דחמרא לומר שטענת שומרים היתה ותו קשה כיון דכבר כתב שפיקדון היה למה ליה תו לומר שהיו פקדון בידו והחמיצו לכן הדבר ברור דס"ל להרמ"ה דודאי הא דביש רואה צריך השומר להביא ראיה חידוש הוא שחידשה תורה בשומרין כמו שחידשה התורה שישבע השומר בטענת שמא של המפקיד גם זה מכלל דיני שומרין הוא שיתחייבו להביא ראיה ביש רואה א"כ מי שמקבל השמירה מקבלו ע"פ דין תורה של השומרין וס"ל לרמ"ה בפירעון והשבה לא שייך לומר שנתנה התורה דין זה כיון דעבידי דפרעו בצינעה לכן אין דין זה כלל אפילו אומר שפרעו במקום רואין שאין דין הבירור מוטל רק על השומר שהוא מתנאי של דיני השמירה והיינו באונס הנקרה ממילא תליא במקום שאירע האונס לא במידי שעושה בידים כגון פירעון לא נתנה תורה דברים לשעורין כיון שהפטור בא מכח מה שפוטר עצמו ע"י מעשיו שעשה והמעשה אינו מיוחד להעשות בפרהסיא וכמו שאם טוען שפרעו בצנעה נאמן הה"ד באומר בפרהסיא שאין בטענת פירעון חיוב הבאת ראיה על הנפטר בטענתו ואין זה רק בפטור שבא מכח אונס שנעשה הפטור שלא בכוונת השומר ולזה הוכרח הרמ"ה לומר שמעות פקדון היה שאמר לו לקנות ממעות פקדון שבידו והנה אם היה אומר שצוה לו לקנות בפקדון יין וקנה לו אזי היה מסתלק ממנו דין שומרין ואף דודאי היה צריך לישבע שהוציאן דשבועה שאינו ברשותו בשומרין אם אינו משלם דאורייתא הוא מ"מ על שאינו ברשותו לא הצריכה התורה להביא ראיה דהיינו טענת השבה של הפקדון וכיון שאחר שעשה שליחותו נסתלק ממנו דין שומרין הרי בטל ממנו חיוב זה שיביא ראיה כיון שבטל דין שומרין ממנו שאין ראיה בטענת השבה רק אאונס כדכתיב בקרא ונשבר או נשבה אין רואה וקאי דוקא על אונס שלא גרמו לו מעשיו להפטר ובמקום רואין הצריכה התורה להביא ראיה על השומר לכן הוצרך לומר שפקדון היה בידו והחמיצו דהיינו ממש טענת שומרין שטען שנאנסו אצלו ודברי רמ"ה ברורים הם:

בגמרא א"ל כמאן כאיסי כו' לכאורה קשה הא כבר נשמע מאידך עובדא דס"ל כאיסי ואפשר דבעי ליה דדילמא הך משום קלא לחוד הוה מפקינן ממונא ולזה השיב כאיסי וס"ל כוותיה היינו משום דהכא ג"כ דוקא לאיסי:

בגמרא בר רב חנן כו' תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא שקל לגלימייהו קשה איך לקח משכון בעצמו ולא מצינו היתר רק בערב כדאיתא בח"מ סימן צ"ז ובש"ך שם הביא בשם ספר יראים דעל גזילה מותר למשכן אבל כאן שהפסיד לו לא מצינו שיהיה מותר למשכנו ואפשר לומר למאי דפרש"י דתבר ליה בדיגלא א"כ ע"כ הפשיעה מפני שא' נשאו א"כ צ"ל הא דמשכן לגלימייהו דמשמע ששניהם משכן ששניהם אתו לקמיה דרב וצ"ל שכיון שקיבלו שניהם להעביר ה"ל אחראין וערבאין זה לזה א"כ י"ל שמשכן הגלימא של השני שחייב מדין ערב מיהו זהו דחוק ואפשר שכבר היתה הגלימא בביתו של רבה אלא דקשה לפ"ז כיון דלפחות הוא שומר חנם על הגלימא אם כן אפילו תברו בפשיעה הו"ל פשיעה בבעלים שהרי רבה היה ש"ח על הגלימא שמסרוהו לו ומזה משמע כדפרישית לעיל דכיון דתברה הוה מזיק ובמזיק אין פטור בבעלים

בפרש"י ד"ה שקולאי כו' ובפשיעה. והרי"ף פירש שהיה במקום רואים וביקש שיביאו ראיה וקשה לפ"ז למה הוצרכו לחסד הלזה ישבעו ויפטרו שאף שהם עניים מ"מ בידם לישבע וליפטר ונהי שפטרם מראיה למה לא ישבעו עכ"פ גם קשיא אמאי לא פירש בפשיטות ששברו ע"י פשיעה ומשמע שאם ע"י פשיעה שברו אין מוטל עליו לוותר לפנים משורת הדין וצ"ע מיהו לא קשיא שהיה לו להניחם לישבע די"ל כיון דבמקום רואים אפשר שיבורר הדבר אין יכולין לישבע אבל בהא דמשמע שאם פשעו אין צריך לעשות לפנים משורת הדין צ"ע ונראה מדברי הרי"ף והרא"ש דלדידן דקיי"ל נתקל לאו פושע חייב בפשיעה ומשתבע שלא פשע דעל פשיעה גמורה אפשר לו ליזהר ואין תקנה רק דש"ש פטור אף שחייב אפילו בלא פשיעה פטור מתקנתא דאין לך מעביר חבית ממקום למקום מיהו לדברי הטור דשלא במקום מדרון הוה פשיעה וחייב א"כ קשה על מה ש"ש פטור אף במקום מדרון וצ"ל משום אין לך מעביר חבית במקום מדרון א"כ גם שלא במקום מדרון יפטר מהא טעמא דאין לך מעביר חבית שלא במקום מדרון וצ"ל דשלא במקום מדרון אין לחוש דיכול ליזהר וא"כ קשה איך משנינן לעיל לר' מאיר דמשתבע שלא בכונה שברתיה ולדידיה ודאי אפילו שלא במקום מדרון איתא לתקנתא דאין לך מעביר חבית א"כ כ"ש דקשה למה יתחייב במקום מדרון כיון דשייך תקנתא דאין לך מעביר חבית שלא במקום מדרון א"כ אפי' בפשיעה גמורה יפטר כמו לר' מאיר דס"ל נתקל פושע דפטור מכח התקנה אפי' מפשיעה גמורה ואי אמרינן שלא במקום מדרון לא שייכא התקנה דלא שכיח הזיקא א"כ כ"ש דקשה למה יפטר לר"מ שלא במקום מדרון כון דלא שייכא התקנה אלא ודאי דהתקנה איתא בכל גווני גם בשלא במקם מדרון וא"כ מוכח לשיטת הרי"ף והרא"ש דגם שלא במקום מדרון לא הוה פשיעה לכן לעולם משתבע שלא פשע וכן עיקר ודלא כהטור:

בגמרא זיל הב אגרייהו א"ל דינא הכי קשה כיון דכבר א"ל דמדינא הוה חייבין לשלומי רק משום למען תלך בדרך טובים וא"כ איך עלה בדעתו לומר דמדינא משלם להו אגרייהו ונראה לפרש ולקיים הגירסא שא"ל אין והוא דאינהו תברי בפשיעה והנה לרבי מאיר דס"ל נתקל פושע התקנה שיהיו פטורין אפילו מפשיעה רק משתבע שלא בכוונה שברתיה וא"כ לר"מ פטורין מדינא אלא לדידן דקיי"ל נתקל לאו פושע א"כ אין תקנה לפשיעה לכן היו חייבין מדינא נמצאו חומרו של רבי מאיר הוא קולו וקולו של מ"ד נתקל לאו פושע הוא חומרא דלא מיפטר בפשיעה לכן א"ל דינא הכי א"ל למען תלך בדרך טובים ר"ל לחוש לכל הטובים ר"ל לסברת תנא דס"ל נתקל פושע דמזה בא קולא שפטורין אפי' מפשיעה וא"כ שפיר קאמר אין כיון שהדין כן לר' מאיר ראוי שיחזור להחמיר על עצמו כדינא דר' מאיר שכן דרך טובים לחוש למה שהוא דין לשום דיעה וכשאמר הב להו אגרייהו בזה א"ל דינא הכי דאפי' לר' מאיר דס"ל נתקל פושע ומשום תקנה דאין לך מעביר חבית פטור אפילו מפשיעה מ"מ פשיטא דאגרייהו מיהו מפסדי וא"כ ודאי לא דינא הוא א"ל וארחות צדיקים תשמור היינו כמו שדרשו עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו אף מה שאינו דין לשום דיעה:

תוכן העניינים

מעיני החכמה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה