מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק ששי השוכר את האומנין · דף עו:
בפירש"י ד"ה אין כו' דאמר להן תשכירו עצמיכם לאחרים כו' ותביעת ממון ליכא דהא דברים בעלמא נינהו עכ"ל וקשה למש"כ רש"י שיכולין להשכיר עצמן לאחרים בלא"ה ליכא תביעת ממון שהרי אין להם הפסד וצ"ל דס"ל לרש"י דאי לאו דהוי דברים בעלמא לא היה יכול לומר השכירו עצמיכם לאחרים כיון שהוא נתחייב להם וא"כ בהלכו י"ל אפילו יכולין להשכיר עצמן נותן להם שכרם משלם שכבר קנו שכרם ואין צריכין לחזור להשתכר לאחרים ועיין במפרשים ופוסקים לא משמע כן רק אם יכולין להשכיר עצמן אינו נותן להם כלום ועמש"כ בסמוך בדברי התוס' ואפשר דרש"י מיירי שאין מוצאין להשכיר עצמן עיין סמ"ע סי' של"ג סק"ו וש"ך שם:
בתוספות ד"ה אין להם כו' קשה לר"י כו' עכ"ל. עיקר הקושיא מה חילוק בין הלכו ללא הלכו כיון דחייב מדינא דגרמי. ואפשר לומר דודאי אי אפשר לברר שאין להם למי להשכיר אלא שהפועלין צווחין ואומרים שאין להם למי להשכיר והנה אם כבר הלכו בודאי כבר הפסידו עכ"פ לפחות משכרן א"כ ודאי חייב להם עכ"פ פרוטה שכבר הפסידו והוה על הנשאר כמו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דה"ל מחוייב שבועה ואין יכול לישבע משלם כן י"ל דרך פלפול:
בפרש"י בד"ה בד"א שלא התחילו כו' והשתא פריש מילי דקבלנות עכ"ל נראה דלענין חמרין לתבואה ולחפור השדה דרך לשכור שכירי יום אבל בגד לארוג וקמה לקצור אין דרך לשכור שכירי יום שאין ידוע כמה ימים ראוי להמשך זמן עד שיגמור ואם ישכרם לימים פן יתרשלו במלאכתן לכן דרך בקבלנות גם אין קפידא אם ימשך איזה ימים יותר ובזה יש ליישב מה שדייק מהרש"א דבסיפא נקט אם יש שם פועלים לשכור אף דמיירי בקבלנות ולפ"ז ניחא דאחר שכבר קצרו חציו כבר נודע לו כמה ימים יצטרך לזה ושפיר קמ"ל דאם מוצאין שכירי יום ג"כ יכולין לומר שכור מאלו:
בגמרא שמין להם מה שעשו וקשה לת"ק ל"ל שומא כלל הא לעולם נותן להם החצי דהא לעולם לא יתן להם בע"ה על חצי שלו פחות ממה שקצץ עמהם ולא יותר אף אם הוקרו ואפילו אם הוזלו לא יתן להם פחות מסלע כמש"כ מהרש"א בתוס' במשנה לעיל ע"א ד"ה השוכר ואפשר לומר לסיוע לדעת הפוסקים דבקרקע יותר מפלגא יש לו עליו אונאה וא"כ י"ל דפועלים טוענין טענת אונאה ששוה יותר וא"כ צריך שומא אם אינו יותר מפלגא מיהו לדעת הפוסקים דלא תליא בפלגא אכתי קשה שומא ל"ל ועיין בסמוך:
שם היה יפה ששה דינרין כו' נותן להם סלע וקשה לפי מש"כ הרמב"ם ובח"מ סי' רכ"ד סעיף ל"ו דקבלן יש לו אונאה א"כ איך נקט נותן להם סלע הא כיון שנתאנו יותר משתות יש טענת אונאה ויצטרך לחזור אונאה כיון שכבר עשו מיהו י"ל דבקיבלו קמה לקצור מקרי קרקע ואין אונאה לקרקעות כמש"כ לעיל ע"א אבל על בגד לארוג כתב הרמב"ם בהדיא דאית ביה דין אונאה וא"כ לא איירי בגוונא חדא דבבגד איירי שהוקרה מלאכה אח"כ ובקמה מיירי אפילו אם נתאנו וזהו דחוק מיהו בש"ס י"ל דדוקא לשיטת הרמב"ם דקיי"ל לחלק בין קבלן לפועל לכן אמרינן בקבלן יש לו אונאה משא"כ להנך תנאי דלא מפלגי י"ל דגם קבלן מקרי עבד ולית ביה אונאה מיהו הרמב"ם גופיה פ"ט משכירות העתק הדינים בגד לארוג וקמה לקצור ונראה דאדרבה מכאן חיילי' דהרמב"ם דהא באמת יש להבין למה נקט שני מלאכות א' בתלוש וא' במחובר לכן נראה דכל הפלוגתא לא שייכא באונאה כלל דאם נתאנה הפועל או הקבלן אף אם נימא דלא שייך אונאה כגון בקרקע מ"מ פשיטא שאין לומר בו ידו על התחתונה שהרי בדין הוא חוזר כיון שנתאנה וגם לר' דוסא נותן להם סלע דבדין יש להם לחזור:
גמרא ר' דוסא אומר שמין להם מה שעתיד לעשות כו' היה יפה וי"ו דינרין כו' יו ויש לדקדק דלישמעינן רבותא טפי שאם היה יפה ח' דינרין אינו נותן להם כלום כמש"כ בטור ח"מ סימן של"ג ובש"ך סי' קכ"א ואפשר דקמ"ל רבותא אם עדיין נותן להם שקל א"כ י"ל דס"ד שיכולין הפועלים לומר בודאי אדעתא דהכי השכרנו עצמינו שאם תתייקר המלאכה נוכל לחזור ובע"ה אין יודע להכחישן א"כ כיון דחייב להם שקל הו"ל כמו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא והוה מתוך שאין יכול לישבע משלם ובהכי ניחא דכתבו דמ"מ א"צ ליתן משלהם יותר משכרן שפסק להם ולפ"ז י"ל דמוכח כן מהכא דאל"כ לשמעינן רבותא טפי דצריכין ליתן מכיסם א"כ ע"כ לומר דא"צ ליתן מכיסם כלל:
בגמרא א"ל חביבי אמר כו' ואת אמרת נותן להם שכרן משלם. וקשה לוקמא באוכלושי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי כדלקמן