מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק שמיני השואל את הפרה · דף קב:
בתוספות ד"ה ובא כו' תימא דלשמואל כו' ובזבחים אית ליה דבגמר דבריו אדם נתפס עכ"ל וקשה דתקשי להו בפשיטות בלא דשמואל אמאי אמר כאן יחלוקו הא ס"ל בגמר דבריו אדם נתפס ועיין מהרש"א ואפשר דבלא דשמואל לא קשיא להו די"ל דמתני' מיירי שכבר דר בה ועדיין לא פרע והמשכיר טוען ברי שלא השכיר לו העיבור וכיון שצריך לשלם שכירות מחודש עבר ה"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ור' יוסי לשיטתיה דס"ל בשניהם חשודין יחלוקו א"כ גבי מתוך שאיל"מ י"ל דמשלם פלגא אבל לשמואל דמוקי טעמא דר' יוסי משום דמספקא ליה קשיא להו שפיר: ואפשר לומר דשמואל לשיטתיה דס"ל אין הולכין בממון אחר רוב וא"כ י"ל דלענין איסורא שפיר בגמר דבריו אדם נתפס משא"כ הכא להוציא מיד מוחזק לא אזלינן בתר רובא
בתוס' ד"ה הוה אמינא כו' וקשה דתנן כו' זוזים מאה דאינון סילעין תלתין אין לו אלא מאה עכ"ל אפשר לומר דשם בודאי י"ל דלא הוה אלא מאה ומה שהזכיר סלעין י"ל דמש"ה הזכיר סלעין דהא מבואר בפרק הגוזל עצים דף צ"ז דרב ס"ל במטבע ונפסל נותן לו מטבע היוצא ופרש"י דהיינו בפרקמטיא. וא"כ י"ל בהלואה אילו כתב זוזי מאה לחוד אם נפסלו הזוזין היה נותן לו המטבע שהלוהו לכן כתב דאינון סלעין שיצטרך ליתן לו מטבע סלעין וא"כ י"ל באיסתרא מאה מעי פרש"י דמיירי במכר חפץ ובמכר חפץ ס"ל לרש"י בלא"ה שצריך ליתן לו מטבע היוצא א"כ ס"ל לרב שאמר כן לתפוס לשון אחרון ולק"מ על פרש"י. עוד י"ל בפשיטות דודאי בהלואה אינו נותן לו יותר ממה שהלוהו וא"כ כיון דכתב זוזי מאה אם איתא שהלוהו סלעין תלתין מה לו לאורועי שטרי וכיון דאיכא ריעותא בשטרא אין לו אלא הפחות משא"כ המקח דתליא בדעת קונה ומקנה ואמרינן דכפי המשמעות נתפס המקח וכיון דתפיס לשון אחרון כך צריך ליתן לו כמשמעות לשון אחרון ומה שקשה עוד על פרש"י דבב"ב דף ק"ה אמרינן אהא דפריך הא כבר אמר כולו למשכיר ומשני מ"ד פירושי קמפרש לכן צ"ל הך דאיסתרא א"כ משמע אי אמרינן פירושי קמפרש לא אמרינן באסתרא מאה מעי מאה מעי. והכא מבואר דאי פרושי קמפרש ג"כ הדין באיסתרא כמו שאמר רב. נ"ל ליישב ג"כ פרש"י על נכון דודאי כאן ס"ל דבלשונות סותרים לא שייך פירושי קמפרש ואי הוה אמר הך דאיסתרא לא הוה שמעינן בלשונות סותרים פירושי קמפרש וא"כ לא מוכח מרחץ אבל אי אמר מרחץ אמרינן בב"ב מ"ד פירושי קמפרש אף בלשונות סותרים. וצ"ל כמ"ש רשב"ם שם דאם יהיה שנה פשוטה יתן דינר זהב לחדש ובמעוברת יהיה החדש העיבור לשוכר וא"כ בהך דאיסתרא י"ל פירושי קמפרש איפכא ג"כ ואיסתרא מאה מעי איסתרא פירוש למאה מעי כלומר מאה פרוטות גרועים שאינן שוין אלא איסתרא דכמו שיכול להיות מאה מעי פירוש לאיסתרא יוכל להיות ג"כ איסתרא פירוש למאה מעי שאמר בסוף:
בגמרא מי אמר שמואל כו' והקשה מהרש"א אמאי לא קשיא לרב מאי קמ"ל הא כבר אמר תפוס לשון אחרון ונראה דבלא"ה תמוה דקארי לה מאי קארי לה הא שמואל אמר בהדיא דאזלינן בתר מאן דתפיס לכן מוקי לה בבא באמצע חודש לכן נראה ליישב דהא יש לדקדק דכיון דרב ס"ל דתפיס לשון אחרון בודאי א"כ אפילו לא נתן מעות אין הלוקח יכול לחזור משא"כ לשמואל דס"ל מטעם ספיקא א"כ בלא נתן מעות יוכל הלוקח לחזור ואיך יאמרו שניהם קנה במה שאין הפירוש שוה ושיטת רמ"ה בטור באמת דבלא נתן מעות יכול הלוקח לחזור ודחוק הוא לפרש בש"ס גם סתימת דברי הרמב"ם והמחבר בסימן רס"ז משמע דקנה בודאי ואפילו הלוקח אין יכול לחזור לכן היה אפשר לומר דבלא"ה מבואר לעיל דף מ"ז ע"ב דדבר תורה מעות קונות ומ"ט אמרו משיכה קונה שלא יאמר נשרפו חטיך בעליה והקשו התוס' אמאי הפקיעו קנין מעות יקנו שניהם ותירצו דא"כ יאמר הלוקח למוכר נשרפו חטיך בעליה. וא"כ י"ל ודאי כיון שתיקנו חכמים משיכה ע"כ אם המוכר אין יכול לחזור ע"כ גם הלוקח אין יכול לחזור דאל"כ יאמר הלוקח למוכר נשרפו חטיך בעליה וירצה לחזור א"כ ע"כ תקנת חכמים כשלא יוכל המוכר לחזור גם הלוקח אין יכול לחזור וא"כ א"ש הא דפריך לשמואל דודאי קנה משמע אפילו לא נתן מעות וס"ד משום ודאי תפוס לשון אחרון ומשני התם משום דתפיס צריך לתקן שקונה בודאי גם י"ל בפשיטות דודאי כיון שהלוקח מוחזק א"כ דעת המוכר שיתפיס לשון אחרון בודאי שאל"כ תהיה יד לוקח על העליונה א"כ ניחא ליה טפי שיקנה ראשון ראשון ושיהיה הברירה ביד לוקח וידו על העליונה א"כ י"ל שדעת המוכר שיקנה בודאי כלשון אחרון דנוח לו יותר משיהיה ספק וברירה ביד לוקח ועפ"ז אפשר ליישב ג"כ קושית מהרש"א אמאי לא פריך לרב ולפ"ז י"ל דלרב י"ל דקמ"ל אפילו במשיכה שהוא קנין דרבנן נמי תפסינן לשון אחרון משא"כ במרחץ שכירות קרקע מדאורייתא נקנה בכסף ובשטר ובחזקה ולפ"ז יצא לנו היכא דיש ספק יקנה לוקח מטעם ודאי שכן תקנת משיכה שלא יאמרו נשרפו חטיך כו' וצ"ע:
בגמרא בעו מיניה מר' ינאי כו' אי בתוך זמנו תנינא כו' מת האב בתוך שלשים כו' וקשה איך מדמי פדיון בכור לשכירות הא קי"ל כשמואל דס"ל בפודה בנו תוך שלשים אין בנו פדוי אם נתאכלו המעות וא"כ בודאי אין לו לפרוע תוך זמנו משא"כ בשוכר דיצא ידי פירעון אפילו פרעו קודם ונראה דרב ס"ל בבכורות דף מ"ט דבנו פדוי משום דמדמי ליה לקידושי אשה ושמואל ס"ל כיון דאין בידו לפדותו עכשיו אין יכול לפדותו לאחר זמן וא"כ י"ל דרב לשיטתיה דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לכן בנו פדוי וא"כ לר' ינאי דס"ל ג"כ אדם מקנה דשלב"ל כדאיתא ביבמות דף צ"ב א"כ שפיר לר' ינאי לשיטתיה מדמי ליה לבכור ובזה מיושב קושית התוס' לאביי תקשי ליה הך מתני' ולפמ"ש ניחא דאביי י"ל דס"ל כשמואל דאין בנו פדוי א"כ ממילא לא דמי לפרעון דהוה פרעון אפילו נתאכלו המעות אלא דיש לדקדק לפמ"ש הרא"ש לעיל בהקדים לו שכרו אפילו לא שכרו לזמן קצוב אין השוכר נדחה עד שיכלה זמן השכירות כפי המעות א"כ ליכא חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו די"ל שהקדים לו בכונה כדי שלא יודחה בנפילת ביתו של משכיר: