מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק שמיני השואל את הפרה · דף צט.
בתוספות ד"ה אמר שמואל פר"ח דשמואל פליג כו' עכ"ל משמע דהתוספות פוסקין כשמואל דבהכישה במקל אינו חייב ולקמן סוף עמוד ד"ה כך משמע דמחלקין בין ש"ח וש"ש שחייבין אפילו בהנח לפני אבל שואל משמע דלא מחייב באונסין אלא במשיכה והה"ד בהכישה במקל אינו חייב באונסין למאי דפסקו כשמואל לכן לא הבנתי מה שהקשה בש"ך ס"ס ש"מ על הרב רמ"א דבסימן רצ"א הביא דעת הרא"ש דמיד שנסתלקו הבעלים משמירה חייב וכאן סתם כדעת הרמב"ם דבהכישה אינו חייב והכישה כ"ש הוא מהנח לפנשי ולק"מ דלענין שמירת ש"ח הרי גם התוס' פשיטא להו דמיד שנסתלקו הבעלים חייב בשמירה והיינו משום דכיון שנסתלקו הבעלים על פיו ממילא לא יניח ממון חבירו לאיבוד אבל לענין אונסין אינו חייב רק במשיכה לכן שפיר סתם רמ"א כדברי המחבר בהכישה שדעת הרא"ש יחידאה היא אבל לענין שמירה בש"ח שפיר הביא דעת הרא"ש שכן דעת התוס' ג"כ ולא תליא זה בזה ודברי הש"ך צ"ע ולענין שמירת ש"ח באמת הכישה במקל כ"ש הוא מהנח לפני כמ"ש הש"ך:
בתוספו' ד"ה באומר הכישה כו' ואע"ג שעבדו מוליכה לא הוה שאילה בבעלים עכ"ל לכאורה קשה כיון דבהכישה במקל והיא תבא אכתי ברשות בעלים קאי והשאלה לא התחילה עד שעת משיכה א"כ לא הוה השאלה בבעלים דכשמשך כבר פסק מה שעבדו היה במלאכתו בשעת שאילה ונראה דהתוספ' ס"ל דמ"מ כיון דחיוב אחריות התחיל משמסרה ליד עבדו נהי דאח"כ נעשה שואל לא גרע משאלה בשכירות דשייכין אהדדי מיהו אפשר דדוקא שאלה בשכירות שייכא ששניהם זכות אחד להם לענין המלאכה אבל שאלה בשמירה לא שייכא כיון שהוא ענין אחר לגמרי ובזה יש ליישב מה שהקשיתי במשנה על הראב"ד וגם בחדושי הר"ן שהקשו דתפשוט ליה ממתני' דע"י שליח לא מקרי שאילה בבעלים שהרי מסרה לשלוחו להוליכו וכתבתי דקשה תקשי להו מעבד לרב דבעבד ודאי ה"ל בבעלים ולפ"ז ניחא די"ל דס"ל בעבד כיון דאינו מתחייב רק מטעם הכישה במקל ולא קני לה אינו בכלל שאילה בבעלים דכשבאה השאלה כבר פסק הולכת העבד משא"כ בשליח שקנאה מיד במשיכתו בשביל השואל שפיר קשיא ליה שיהיה שאילה בבעלים וכן תירץ הר"ן באמת דבאמר שלחה לי לאו שליחות הוא רק מדין ערב חייב באחריות הילכך ליכא שאלה בבעלים דכי מטי לידיה והוה עלה שואל גמור לאו עמו במלאכתו הוא עכ"ל ומ"מ צ"ע מי גרע הערבות דשאלה מגוף השאלה שאילו היה שואל גמור היה פטור ועכשיו שהוציא הממון מרשותו וזה לא זכה יתחייב טפי שלא יועיל לפטרו אפילו בבעלים וזהו לא מסתבר כלל ועוד למאי דקיי"ל דתיקנו משיכה בשומרין למה לא יזכה לו השליח שלא יוכל לחזור עוד מן השאילה וממילא יהיה שאילה בבעלים מאחר שהוא שלוחו של משאיל ועיין בראב"ד שחילק בין הלשונות דנשאל ע"י שליח היינו שא"ל היה במקומי אבל כאן הם שלוחים של השואל שמזכה לשואל על ידם ובאמת נראה גם בעבד אין כונתו שיהיה העבד נשאל למלאכתו של שואל רק כונתו שיזכה לו העבד ויהיה שלוחו של שואל אף שאינו מועיל ע"פ הדין מ"מ לאו שאילה בבעלים הוא וא"כ צ"ע מה שחילקו התוס' בשואל את עבדו ה"ל כשואל שתי פרות דאכתי תקשי איך מפרשין בשלח ע"י שלוחו דמבעיא אי ע"י שליח הוה שאילה בבעלים וכן בעבד עברי וצ"ל דהתוס' מחלקין בין כשזוכה לו ה"ל שלוחו דשואל משא"כ בעבד שאינו זוכה לו לכן הוצרכו לומר דעבדו כבהמתו וצ"ע:
בגמרא אמר רב הונא השואל קורדום מחבירו בקע בו קנאו כו' אילימא לאונסין מ"ש פרה דמשעת שאילה כו' אלא לחזרה. ויש לדקדק מאן פליג לרב הונא דקונה לענין אונסין מיד ומ"מ מצי הדר ביה דילמא לא חייבה התורה שואל רק משום דקני ליה ולא מצי הדר ביה: וצ"ל דמשמע שואל דומיא דשאר שומרין שחין להם דבר לעשות בגוף החפץ מ"מ לענין שלא יחזור בעינן קנין גמור אלא דיש לדקדק למה יגרע ממתנה שנקנית במשיכה לכ"ע וראיתי להריטב"א באס"ז שכתב דס"ל משיכה במכר ומתנה דרבנן ולא תיקנו בשאלה ואכתי קשה לדעת התוס' דבמתנה ליכא מעות משיכה קונה לכ"ע כמ"ש התוס' בע"א דף ע"א והריטב"א גופיה מייתי לה לעיל בשמעתא דמעות קונות וא"כ קשה למה לא יקנה הנאה זו של שאלה במשיכה כמו שקונה גוף החפץ במתנה ובסוגיא משמע דלכ"ע אינו קונה גוף החפץ רק מטעם תקנה שתיקנו משיכה בשומרין ואפשר דשאלה דמיא למכירה כיון דאיכא קנין כשהתחיל לבקע בו מיהו הריטב"א כתב דמן התורה אין זה קנין רק תקנת חכמים ועיין תוס' ב"ק דף ע"ט שהקשה על זה דא"כ איך מעל המשאיל הא מן התורה לא קני ליה ועיין פרש"י שם שפירש תיקון משיכה בשומרין שלא יתחייב השומר עד שימשוך ובמ"מ בפ"ב משכירות דין ח' משמע דהא דמחייב שומר משעת משיכה הוא מתקנת חכמים וצ"ע א"כ שומר דאורייתא במה מתחייב כיון דמשיכה לא הוי רק מטעם תקנה וצ"ל כשמסתלקין הבעלים חייב בשמירה מן התורה וא"כ משמע כדברי הרא"ש דמיד שנסתלקו חייב בשמירה וכמ"ש התוס' לקמן כיון דמשיכה מדאורייתא לא מעלה ולא מורדת וצ"ל שתקנת חכמים הוא שלא יתחייב קודם משיכה וכן משמע לשון רש"י בב"ק וצ"ע למה יתקנו חכמים לפטור השומר משמירתו:
בגמרא ופליגא דרבי אמי עיין מ"ש לעיל דף מ"ג:
בתוספות ד"ה וחבירו כו' וע"כ נראה כו' יצאה כל הנאת ביקוע לחולין כו' צ"ע כיון דבדאורייתא אין ברירה איך יבקע בו כיון דפתיך ביה הקדש ועיין משנה למלך בפ"ו ממעילה בארוכה ואין להאריך כאן:
בתוספות ד"ה כך וכו' ואי אשואל קאמר מדאוריית' נמי לא קני אלא במשיכה עכ"ל הא דפשיטא להו דשואל לא מיחייב בסילוק הבעלים היינו כדפרישית לעיל דמשמע דוקא בהכישה פליגי אבל בסילוק לכ"ע אינו חייב באונסין ודברי הש"ך ס"ס ש"מ צ"ע וכמ"ש לעיל וכ"נ מדברי הרא"ש: