מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק שמיני השואל את הפרה · דף צז:
בא"ד וילפינן נמי דמגלגלין כו' דהויא כעין העיקר והקשה מהרש"א לפ"ז הדרא קושיא לדוכתה יגלגל עליו ששכורה מתה כיון דשבועת נאנסה איכא נמי בטענת שמא והוה כעין העיקר ונראה דלא קשה דבלא"ה יש לדקדק דהתוס' כתבו דילפינן מסוטה דבשמא אין מגלגלין רק ברגלים לדבר שקינא לה ונסתרה וקשה דנהי דקנא לה ונסתרה מ"מ קיי"ל דכל חשודים מחזקינן להו בחזקת כשרות עד העבירה וא"כ גלגול זנות דמעיקרא אין רגלים לדבר ולמה ניחוש שזינתה באירוסין הא מעיקרא אכתי לא איתרע חזקתה ונראה דבלא"ה קשה לכאורה איך משביע הסוטה נימא דמיגו דחשידא אאיסור אשת איש חשידא נמי אשבועה דבזה לא שייך שום תירוץ שנאמר על שבועת ממון מיהו הא לא קשיא דכיון דכן מצוותה שיבדקוה המים ע"י שבועת האלה אף שחשודה על איסור אשת איש י"ל שתודה מיראת המים וכיון שגזר השכל האלהי שהבדיקה היא באמצעות השבועה מ"מ משביעין אותה כדי שתבדק ע"י המים וא"כ נראה בודאי שלכך מגלגל עליה זנות דאירוסין אף דאכתי לא אתרע חזקתה מ"מ כיון דלפי האמת בודקין אותה המים י"ל דדוקא אם נטמאה ע"י בדיקה זו ואם לא נטמאה מתברר ע"י מים שמותרת לבעלה משא"כ אם זינתה מעיקרא ולא היה משביעה על זנות דמעיקרא נמצא שלא היתה נבדקת על זנות דמעיקרא א"כ גם כשזינתה עכשיו ג"כ לא היו המים בודקין אותה שהרי כבר נאסרה מזנות ראשון ולא הוסיף הזנות דהשתא איסור טפי לבעלה מזנות ראשון ועיקר הבדיקה להתירה לבעלה ומעתה אחר שכבר כתוב בתורה שהמים בודקין אותה א"כ אם לא ישביענה על זנות דאירוסין ולא תהא נבדקת על זנות דאירוסין א"כ מזה גופיה רגלים לדבר גלגול זנות דאירוסין דכיון שבאמת המים בודקין אמרינן מסתמא לא היתה מסתרת עצמה מיראת בדיקת המים אלא ודאי כבר זינתה באירוסין וממילא לא יבדקו אותה על זנות דהשתא שהרי כבר נאסרה לכן מגלגל עליה זנות דאירוסין וזה מיקרי כעין העיקר שע"י סתירה של עכשיו רגלים לדבר שזינתה באירוסין שהרי אם לא ישביעוה נתלה סתירתה בשביל שכבר זינתה באירוסין וא"כ י"ל שזו כוונת התוס' שהוא כעין העיקר שע"י סתירה זו ע"כ מוליד בזה רגלים לדבר גם לזנות דאירוסין כיון דהשבועה בשביל רק רגלים לדבר שנראה מכח הסתירה טעם שבועה זו ממש שייך ג"כ על זנות דאירוסין שאילו לא ישביעוה על זנות דאירוסין הרי עיקר רגלים לדבר סובב על זנות של אירוסין שלכך נסתרה ואין פחד אלקים לנגד עיניה מבדיקת המים וזהו מקרי כעין העיקר משא"כ שבועת נאנסה שחייבה התורה לשומרים ושבועת שכורה מתה אינה שייך בשומרים א"כ לא הוה כעין העיקר שאין טעם של עיקר שבועת נאנסה שייך על שבועת שכורה מתה שהרי היכא דליכא שבועת נאנסה לא שייך שבועת שכורה מתה כלל ומכח חשש נאנסה אינו מסתעף חשש של שאולה מתה לא דמי לסוטה שמכח סתירה של עכשיו מסתעף חשש זנות של אירוסין דע"כ שבועת נאנסה לא דמי לשבועת שכורה מאה כיון דעל נאנסה משביעו אפילו בספק ושכורה מתה אינו משביעו בספק לכן לא מקרי כעין העיקר שאין חשד העיקר גורם לחשד שאולה מתה:
מה שתמה בש"ך ח"מ סימן צ"ד סעיף ב' על מ"ש המחבר שם שאין מגלגלין כשהנתבע טוען ספק על הגלגול כמ"ש בסמ"ע וש"ך שם ותמה בש"ך שסותר עצמו דבסימן שמ"ד כתב בהדיא בזמן שהמשאיל טענו ודאי ישבע שוכר ששכורה מתה או שאינו יודע ובזמן שמשאיל אומר איני יודע ישבע השומר שבועת שומרין שמתה כדרכה וע"י גלגול ישבע ששכורה מתה וא"כ סותר עצמו דכאן כתב דבטענת שמא של התובע מגלגלין אפילו בלא רגלים לדבר דהא מכאן הוכיחו התוס' דאין מגלגלין בשמא כל התובע וכן על שאינו יודע נשבע ג"כ שהוא טענת שמא של הנתבע והסתירה מבוארת והניח בצ"ע ובתומים דחק בעצות מרחוק ולפענ"ד דברי המחבר ברורים דודאי הא דאין מגלגלין כשהנתבע טוען שמא אף דליכא נ"מ שהרי ע"כ נשבע עיקר השבועה עיקרו מדברי התוס' שהקשו דנימא שיתחייב שבועה על מתה כדרכה ויגלגל עליו ששכורה מתה ויהיה מתוך שאיל"מ ע"ז כתבו דבשמא של נתבע אין מגלגלין ובאמת טעמא בעי דהא צריך קרא לגלגול שבועה ומסברא לא היה מגלגל עליו וצריך להבין כיון דנשבע בלא"ה מאי איכפת ליה שיכלול גם תביעה זו שחושדו עליו וצריך לומר דיכול לומר אף שברי לו שאינו חייב תביעה זו כגון אם תובעו קרקע יכול לומר מ"מ איני רוצה לישבע על קרקע דשמא מ"מ טועה וכדומה ואינו רוצה ליכנס באיסור שבועה אף שלפי דעתו ברי לו מה לו יכינס לשבועה ועוד אפילו שבועת אמת אינו חפץ לישבע והשתא נימא לתחלה באידך קושיא של הש"ך למה ישבע ע"י גלגול במשאיל טוען איני יודע הא מכאן הוכיחו התוס' שאין מגלגלין בטענת שמא של התובע מדחינן בבבא דמשאיל אומר איני יודע ושואל אומר שכורה מתה פטור בלא שבועה וע"ז תירצו דאין רגלים לדבר נראה בודאי הא גופיה מקרי רגלים לדבר דמאי איכפת ליה לישבע על מה שהמשאיל חושדו דשמא שאולה מתה הא ע"כ צריך לישבע שמתה כדרכה ואין לומר שאינו סומך על ברי שלו לישבע דהא באמת אפילו יטעון א"י פטור וא"כ הא לא מקרי גלגול כלל שהרי היא אותה שבועה ממש ששכורה מתה כדרכה והתוס' כתבו שפיר למתני' דאתיא כסומכוס דס"ל בזה אומר א"י וזה אומר א"י יחלוקו וא"כ היה צריך לישבע על הגלגול שיודע בודאי ששכורה מתה וע"ז יוכל לומר איני רוצה לישבע אף שאני סומך על ודאי שלי ליפטר מממון מ"מ איני רוצה לישבע משא"כ לדידן שא"צ לכלול רק שא"י אם שאולה מתה וזהו מסברא מחוייב לישבע דמה איכפת ליה אם אינו יודע בבירור ששאולה מתה לא איכפת בשבועה זו כלל שאין זו תוספת שבועה שהיא אותה שבועה ממש ואם אינו רוצה לישבע הוה רגלים לדבר טפי מסוטה דמסתמא ברור לו ששאולה מתה שאין שום טעם שימנע מלישבע ששכורה מתה כדרכה ולא צריך קרא לזה כלל ומעתה גם קושיא ראשונה מה שכתב שאין מגלגלין כשהנתבע טוען שמא ר"ל תביעת שמא של הנתבע דודאי בתביעות חלוקות כגון שנתחייב לו שבועה כגון שטענו כלים וקרקעות וכפר בהם דחייב לישבע היסת על הכלים ועל הקרקעות טוען איני יודע וזה רוצה שיכלול שא"י על הקרקעות בזו ודאי י"ל שאינו רוצה לישבע על שמא דקרקעות ואין לומר מאי איכפת ליה דהא בתביעות חלוקות קיי"ל בשבועת הפקדון דף ל"ו ע"ב באמר שבועה שאין לך בידי לא חטין שעורין וכוסמין חייב על כל אחת א"כ תביעות חלוקות הוה שבועה בפני עצמה ושפיר יכול לומר שאינו רוצה לישבע שבועה שניה מאחר שאין מגלגלין שמא של הנתבע משא"כ בטוען א"י אם שכורה מתה כשכולל שבועה זו אם מתה כדרכה אין בו תוספת שבועה כלל וגם לצאת ידי שבועה הא מיפטר ופשיטא שצריך לכלול דאין זו מדין גלגול שהרי היא אותה שבועה ממש וא"כ בשלמא בש"ס צריך לומר בשכורה מתה גלגול דבלא גלגול יוכל לומר שאינו חפץ לישבע שאינו סומך לישבע על ברי שלו ואין לומר יטעון איני יודע דא"כ יתחייב לכן צריך דין גלגול אבל היכא שהיא אותה שבועה ממש ומיפטר בספק אין שום טעם להיפטר מלכלול השבועה ומ"מ התוס' צדקו בדבריהם שכתבו שלכך לא מקרי מה שא"י ששכורה מתה משואיל"מ ע"י גלגול דכיון דבתביעות חלוקות אין מגלגלין על שמא של הנתבע וא"כ כשתמצי לומר שיתחייב לשלם בשביל שא"י צריך אתה ליתן עליו דין גלגול גמור וזה אינו ואף שאפשר שיכלול שא"י שהרי אינו מתחייב יותר ממחצה בכל אופן מ"מ אין זה רק בשביל שהיא אותה שבועה עצמה אבל פשיטא שכיון שאין תורת גלגול בזה אין מקום לדון בו משואיל"מ ועפ"ז נראה ליישב לשון הרמב"ם בפ"ב. משאלה דין ג' שכתב בהני בבא במשאיל טוען ברי ושומר שמא או שניהם טוענין שמא ישבע שומר על השכורה שמתה או שאינו יודע ויפטר זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע שומר על השכורה שמתה כדרכה ויגלגל עליו שהשכורה היא שמתה ע"כ והנה מה שנשבע שומר במשאיל אומר איני יודע ע"כ הוא מדין גלגול וכמ"ש ב"י בב"ה סימן שד"ס והובא בש"ך ג"כ דהא אין נשבעין על טענת שמא וע"כ מדין גלגול וא"כ מה זה שכתב בזה אומר שאולה וזה אומר שכורה דמגלגל עליו הא רישא נמי בגלגול איירי ולפ"ז ניחא והוא דהשמיענו כזאת בחכמת לשונו כי בודאי ברישא שנשבע ששכורה מתה ודאי נכלל שמתה כדרכה ממילא והוא דודאי בזה אומר שאולה מתה ושכורה קיימת הרי אין משתמש בה רק בשכירות ואם השכורה מתה הרי משתמש בה ימי שאילתה בחנם עד כלות ימי שאילה והנה אם המשאיל טוען שמא ודאי לא מהני תפיסתו מספק שישתמש בה בלא שכירות אבל בטוען ברי שפיר אהני טענתו שישתמש בה בלא שכירות וא"כ שפיר שייך ביה גלגול שהרי אם יטעון שמא לא ישתמש בה דפרה בחזקת בעלים קאי וא"כ שם לא שייך גלגול כשהשומר טוען שמא שהרי ע"כ אינו משתמש בלא שכירות ואין עליו רק שבועה ששכורה מתה כדרכה וזה אינו נקרא גלגול משא"כ בטען ברי שמועיל לו לתפוס עד כלות ימי שאילתה שפיר צריך גלגול שאין נכלל בשבועה זו שנשבע שמתה כדרכה דודאי ניחא ליה לישבע' מתה כדרכה לחוד ואילולי הגלגול היה יכול לומר שאין רצונו לכלול ולסמוך על ברי שלו לישבע דלענין להשתמש בה ימי שאילתו צריך ברי גמורה ועפ"ז אפשר לשון הש"ס לעיל דפריך אבבא דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה מה שטענו לא הודה לו וי"ל דהך לישנא קאמר משום דהוה מצי למימר בזה אומר שכורה הרי זה המשאיל תובע ממנו דמי השאילה ושכירות השכורה כשישלים זמנו וכשזה טוען שכורה מתה והשאולה שקיימת ג"כ אינו רוצה ליתן לו שהרי יש לו להשלים ימי שאילתו א"כ בכה"ג דמי למודה במקצת שהרי זה תובע השכורה שהיא שלו לגמרי ואין לו להשתמש בלי שכירות וזה אומר שכורה מתה והשאילה מקצתה שלו להשתמש בו ימי שאילתו וע"ז קאמר מאחר דלא הוזכרה טענה בענין השלמת ימי שאילה ואפילו תימא דמיירי בלא כלו ימי שאילה מ"מ מה שטענו לא הודה לו וא"צ לדחוקי הקדמונים והכל נכון בס"ד:
בתוספות ד"ה השוכר כו' ואע"ג דבכל שבועת שומרין כו' עכ"ל. אפשר לומר הטעם דודאי אין ראוי להשביעו בשמא דהא להחזיק ודאי י"ל ברי עדיף אלא דמ"מ רצון התורה לחייבו שבועה מאיזה טעם שיהיה וכיון שכבר פסקה תורה דין שומרין לישבע ממילא הרי קיבל שמירה כדין שומרין שכתוב בתורה וחייב עצמו ממילא לישבע וזהו דוקא אותה שבועה שכתובה בתורה משא"כ שאר שבועה י"ל שאינו חייב בשמא ועפ"ז אפשר דלרב ושמואל דלא ס"ל משואיל"מ מ"מ בשומרין ע"כ צריך לישבע ואם א"י אם נאנסה מחוייב לשלם שאל"כ לא היה מציאות לשבועת שומרין כלל וע"כ חייב לשלם אם טוען א"י והיינו שנתחייב בכך מתחילה ולא דמי לחמשין ידענא וחמשין לא ידענא של טענת מלוה שהרי נסתפק שמא לא קיבל ממנו כלום בזה פטור אי לא אמרינן משואיל"מ משא"כ הכא שכבר קיבל ממנו ע"ד שומרין שכתוב בתורה אם אינו נשבע צריך לשלם ואינו יכול לפטור עצמו בספק עיין בסמוך:
בתוספות ד"ה והלה כו' וא"ת לרב הונא כו' עכ"ל לכאורה בלא"ה מילתא דפשיטא היא שלא יוציא ממון בטענת ספק וע"כ עיקר רבותא אשמועינן דפטור אפילו משבועה דלא תימא הך שבועה נמי משתבע מספק כמו שבועת שומרין כמ"ש בדיבור הסמוך:
בגמרא שמעת מינה מנה לי בידך כו' לימא תהוי תיובתא דר' נחמן בגמרא מוקי ביש עסק שבועה ביניהם ויש לדקדק הא י"ל בפשיטות דהוה מודה במקצת דאפילו אי בשעה שהיתה שכורה מתה א"כ מסתמא בתחילת זמן שכירות מתה וא"כ הוה ליה מודה במקצת דהא מודה לו הנבילה שצריך להחזירה אפילו אי שכורה מתה אלא די"ל דה"ל הילך מ"מ קשה הא לעיל פרק האומנין דף ע"ט מבואר דאם יש בדמים לשכור שוכר חמור אחר א"כ גם הנבילה עצמה לא יחזיר לו אם השכורה מתה רק ישכור לו פרה אחרת ולא הוה הילך א"כ ה"ל עסק שבועה וחייב לשלם כמו בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא וא"צ להרבות בפרות מיהו בבא דזה אומר שאולה מתה אפשר כיון דהפרה השניה תחת ידו לעבוד בה חלף פרה שכורה שמתה להשלים ימי שכירתו ויכול ליקח הנבילה מקרי הילך אבל אהנך בבא דביום שהיתה שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה קשה מאי פריך די"ל עסק שבועה מכח הנבילה מיהו לפי האמת י"ל כיון דע"כ צריך להוסיף פרה ממילא מתוקמא כולה מתני' בתוספת פרה ועפ"ז אפשר ליישב מה שהקשה ד"ז הגאון בתומים סי' ע"ה שהקשה על התוס' שהקשו כאן דילמא מתני' כסומכוס והקשה בתומים לפמ"ש התוס' לקמן דף ק' מודה סומכוס היכא דחזקה דגופא מסייעא למוחזק וא"כ י"ל הקושיא מבבא דבשעה שהיתה שאולה ולפ"ז י"ל דע"כ הקושיא מבבא דזה אומר שאולה דבכה"ג ה"ל הילך וא"כ הקשו שפיר מיהו י"ל דכיון דמודה לו הנבילה מקרי הילך א"כ אם היה מוחל לו השכירות שלא יצטרך לשכור לו אחרת הוה הילך א"כ לא מסתבר שיתחייב לשלם באומר איני יודע כיון דאי הוה טעין ברי שבשעה שכורה מתה ולא היה חפץ שישכור לו אחרת היה פטור לגמרי גם בא"י לא שייך לחייבו דמסתמא אינו מקפיד על הנבילה שישכור בדמיה אחרת ולא שייך לחייבו בשביל זה דמי כל הפרה אלא דאכתי קשה דהא מתני' דשבועת הדיינין מתני' דבית מלא פירות וכיס מלא מסרתי לך כתבו המפורשים דמיירי שנאבד בפשיעה דאל"כ ה"ל הילך וכ"כ בח"מ סימן פ"ח סעיף כ"ד וא"כ קשה למה דחק להוסיף בפרות שלא נזכרו במשנה לוקמה בפשיטות שהנבילה נאבדה בפשיעה או שנפחתה וא"כ ה"ל עסק שבועה בפשיטות כיון דמודה בדמי הנבילה שפשע בה וזה תובע ממנו פרה שלמה דה"ל מודה במקצת על הנבילה וצ"ע עמ"ש דף צ"ח:
בתוספות ד"ה והלה דוקא שאומר א"י אם הלויתני כו' עכ"ל: נראה מלשון התוס' דהכא לא תליא אי משעת אונסין נשתעבדו נכסים דאפילו אי משעת משיכה נשתעבדו נכסים לא דמי לא"י אם החזרתי דמ"מ כל זמן שהפרה בעין ברשותיה דמרה איתא ולא נשתעבד רק על תנאי אם יזדמן האונס וכאן שיש ספק אם נתחייב על האונס מקרי ספק בשיעבוד דמעיקרא אם נתחייב על זה המאורע וניחא בזה שיטת הרמב"ם שפסק משעת אונסין אשתעבוד נכסיה ואפ"ה כאן פטור:
בתוספות ד"ה רב הונא כו' תימא דבריש שור שנגח כו' אפילו ניזק אומר ברי ומזיק שמא כו' עכ"ל נראה ליישב קושית התוס' דודאי הא דפליגי דרב הונא ור"י ס"ל ברי עדיף ורב נחמן ס"ל אוקי ממונא בחזקת מריה צ"ל דרב הונא ס"ל דספק ממון כיון דאית ביה איסור גזל צריך לשלם לו כיון שזה טוען ברי וזה מסופק ורב נחמן ס"ל דאינו מחוייב לשלם ולהאמינו מספיקא ויכול לומר איני מאמינך ושמא משקר אתה דנפישי רמאי שחפצים לגזול של חבריהם ורב הונא ור"י ס"ל כיון שזה טוען ספק וזה טוען ודאי צריך לשלם ומוציאין ממנו וא"כ י"ל בלא"ה מה שצריך לשלם את הולד אף דאיכא מיעוט מפילות ושמא היה נפל אזלינן בהא בתר רובא אף שהוא דבר שבממון מכמה חילוקים בין הא דגבי מוכר שור לחבירו לא אזלינן בתר רובא א"כ י"ל לפמ"ש ב"ב דף צ"ג היכא דאיכא למימר מקמה אתיא וי"ל מיעוט מפילות איתרע לה רובא ע"ש בתוס' וא"כ י"ל ג"כ דכיון דאיכא מיעוט מפילות ומיעוט משקרין גם ר"ה ור"י מודו דלא אמרינן ברי עדיף דסמוך מיעוטא דמפילות למיעוט משקרין וה"ל פלגא ופלגא ועפ"ז אפשר ליישב מה שהקשו התוס' בשבועות למ"ד ברי ושמא ברי עדיף תקשי איך מפרש קרא דשבועת ה' תהיה בין שניהם דבחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ממון הוא חייב ולפ"ז י"ל דהתוס' הקשו בריש שור שנגח אמאי בניזק ברי ומזיק שמא הממע"ה הא ה"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ותירצו דבקנס לא עדיף מהודאה ולפ"ז אם היה מועד אמרינן משואיל"מ וא"כ אם היה מועד כיון דאיכא מיעוט מפילות ומיעוט משקרין לא אמרינן ברי עדיף ולענין חיוב שבועה כיון שטוען ברי משנגחה ילדה ודאי חייב דהא אי מייתי ראיה דמשנגחה ילדה צריך לשלם ולא מצי למימר שמא ממיעוט מפילות היתה וא"כ אהני ברי דידיה לחייב שבועה וכשטוען איני יודע ה"ל משואיל"מ משא"כ משום ברי עדיף לא אמרינן בכה"ג כיון דאיכא נמי מיעוט מפילות די"ל שמא היתה מפלת אף בלא נגיחה אף אם משנגחה ילדה אינו ברור דחייב:
בא"ד וא"ת ביש נוחלין כו' לכאורה אפשר לומר דשם תליא ג"כ דודאי ברי טוב מקרי כיון דחב לעצמו שהרי נוטל עמו בחלקו עדיף טפי מברי טוב דהכא אף דאין השמא גרוע כ"כ ועיין בחידושי כתובות:
בא"ד וא"ת לרב ושמואל כו' דאי בעי אמר איני יודע עכ"ל לכאורה קשה גם לדידן קשה דרבה אמר מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע ומפרש משום חזקה אין אדם מעיז ואכתי קשה ליהימן במיגו דאי בעי הוה אמר איני יודע על הכל דליכא העזה שהרי אין יכול להכחישו בזה דשמא באמת איני יודע כיון דלא אסקו התוס' הסברא דאינו עושה עצמו ברצון מסופק וצ"ל דאם יטעון אינו יודע על מה שהוא מודה הוה ג"כ העזה ושייך חזקה אין אדם מעיז וקושית התוס' הוא שיטעון על הכפירה א"י עמ"ש התוס' בסמוך שכל אחד יטעון איני יודע והיינו לענין שבועת היסת מסתמא תיקנו בכל גווני:
בתוספות ד"ה הכא כו' וא"ת ובפרק הנשבעין עביד רב נחמן עובדא יחלוקו עכ"ל בילדותי אמרתי ליישב עפמ"ש התוס' לעיל שהקשו הא מתני' כסומכוס דס"ל ממון המוטל בספק חולקין ותירצו דאכתי אאידך פלגא ה"ל למימר הממע"ה וא"כ י"ל כי מוקי בעסק שבועה דפלגא שקיל מטעם ממון מוטל בספק ובאידך פלגא שקיל מטעם משואיל"מ הגם שיש לפקפק לפמ"ש התוספות לעיל יוחשב כאילו שניהם מוחזקים ולא שלם רק שלשה רבעים מ"מ י"ל כיון דע"כ הא דס"ל לרבי יוסי יחלוקו ולא מהני ליה חזקת ממון ע"כ צריך לומר דמה שמחוייב שבועה ואין יכול לישבע חשיב כמו חזקת ממון וא"כ י"ל כיון דאיתרע כ"כ חזקת ממון שפיר אמרינן ברי עדיף דלא שייך לומר אוקי ממונא בחזקת מריה ובעלמא באמת יחלוקו מאחר שהחיוב בא מכח הברי אבל כאן דחולקין אפילו בשמא ושמא שפיר י"ל דמהני הברי שצריך לשלם הכל:
בא"ד אבל קשה דבפרק חזקת הבתים כו' ונראה לר"ת כו' עכ"ל לכאורה היה נראה טעמא דרבי יוסי דס"ל יחלוקו היינו כמ"ש בחידושי כתובות פרק הכותב שמעתא דפוגמת שהקשיתי למ"ש בש"ך שכמה דוכתי דמיגו דהעזה לאיפטורי מממון אמרינן א"כ תקשי בשניהם חשודין אמאי ישלם הא יש לו מיגו ממודה במקצת אי בעי כפר הכל דלענין לפטורי מממון אמרינן מיגו דהעזה וא"כ אם מחייבין אותו לשלם להאמינו במיגו דאי בעי כפר בכלי וצ"ל דמ"מ אי אפשר להאמינו לפוטרו דא"כ נשאר עליו שבועה דאוריית' דאם יהא נאמן ופטור בלא כלום אין לו מיגו וא"כ אפשר דזהו טעמו דרבי יוסי דס"ל יחלוקו דאם יצטרך לשלם יש להאמינו במיגו ואם יפטר הרי אין לו מיגו לכן ס"ל מילתא מציעתא דיחלוקו משא"כ בחמשין ידענא דליכא מיגו משלם הכל מיהו לדידן צ"ל דלא הוה מיגו אף שצריך לשלם הכל מ"מ אין להאמינו במיגו ומ"מ שייך אין אדם מעיז לכפור בכל ובזה מיושב מה שמקשין למה צריך רבה לסברא דאין אדם מעיז נימא שאין לו מלוה ישינה רק כפי מה שכופר וכבר כתבנו בזה ולפ"ז ניחא שהוצרך לחדש סברא דאין אדם מעיז דא"כ בחשוד ודאי יש לו מיגו דכופר הכל כיון דחשוד אגזל כבר א"כ אין טעם שלא להאמינו שהרי יש לו מיגו דכופר הכל ואין לומר שאינו רוצה לכפור ביותר מספיקו דבאמת חשוד על גזל ולכן צריך טעמא דאינו מעיז דשייך נמי בחשוד: