אור ברסלב
מעיני החכמה על סדר נזיקין פרק שמיני השואל את הפרה › דף צז.

מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ

פרק שמיני השואל את הפרה · דף צז.

דף צו:

בגמרא ההוא גברא דשאיל שונרא כו' כה"ג מאי וכתבו התוס' תימא מאי קמבעיא ליה וכו' עכ"ל ולפמ"ש לעיל בשם הרמב"ן דמתה מחמת מלאכה פטור משום דהוא פשיעה דמשאיל וא"כ י"ל דפריך כה"ג מאי אי חשיב בכה"ג פשיעה דמשאיל שהרי אצלו לא מתה ולא ה"ל לאסוקי דעתיה כדמסיק גברא דקטלוה נשי כו' ולדעת הרמב"ן קשה קצת לפי האמת כיון דגברא דקטלוה נשי לית דינא א"כ לא ה"ל למשאיל לאסוקי דעתיה ולא הוה פשיעה דמשאיל אבל למאי דפרישית לעיל ניחא דכאן אונסא דלא סליק אדעתיה דשואל דיהא גברא דקטלוה נשי לכן לא נתחייב בזה שהוא מחמת גריעות הבהמה:

בגמרא א"ל לאפקועי ממונאי קא בעיתו אדרבה כו' דאילו אנא מצי אישתמוטי כו' וקשה דנהי דמצי לאשתמוטי הרי צריך ללמוד האחרת ואטו אם שכר למלאכה שיעשה אי זה מלאכה שירצה בשבילו אטו לא הוה שאילה בבעלים וא"כ אכתי שאול גם הוא וראיתי בס' מקור חיים שביקש לפרש דמיירי שהתנדבו ללמוד לזמן מה כיון דהשתעבדות שניהם שוה הנאת שניהם שוה רק בשביל שיכול לישמט נקרא שאול לו ולא נהירא כלל דמ"מ זה נשתעבד גם לזה דהא גם בשמור לי ואשאילך מקרי שמירה בבעלים לגבי תרווייהו כדלעיל דף פ"א וגם לא חילקו בכך כלל ועוד קשה למה איהו שאיל להו ביומי דכלה הא ביומא דכלה אינהו נמי שאילו ליה שהרי אם התלמידים רוצים ללמוד מסכת אחרת מוכרחים ללמוד הלכות רגל וע"ז כבר אמרתי ע"פ מה דאיתא בברכות ר"פ כיצד מברכין דאמר רבא לתלמידים במטותא מינייכו לא תיתי קמאי ביומי ניסן וביומי תשרי דלא תטרדו במזונייכו כולה שתא וא"כ י"ל שלכך אין תלמידים שאולים לו ביומא דכלה וכן מבואר בב"ק דף קי"ג דלא קבעינן זימנא ביומי ניסן וביומי תשרי מ"מ קשה מ"ש הרא"ש דאם הדבר תלוי ב שניהם ששניהם אין יכולין לשנות המסכתא אין שאולין זה לזה כלל וקשה למה לא יחשבו שאולין מ"ש משמור לי ואשמור לך והנראה ליישב הכל אחר העיון ויתיישב לשון איקפד רבא וא"ל לאפקועי ממונאי קא בעיתו ויש להבין על מה מצאה הקפידא מקום לנוח הא דינא קאמרי לכן נראה דודאי מצד מצות הלימוד לא מקרי השתעבדות כלל כי מצות ה' הוא מיהו מי שאין כוונתו בלימוד לשם שמים רק לחכמה בעלמא שייך ביה השתעבדות כמו ביתר מלאכות וא"כ צדק בלשונו באשר שהם חשבו כי הלימוד הוא למלאכה ללמוד חכמה כיתר חכמת חיצוניות ח"ו לכן אמר לאפקועי ממונאי בעיתו נראה לימוד שלכם כלימוד מלאכה שאינה של מצוה דהלימוד שלשם מצוה אינו בגדר מלאכה שהרי מושבע ועומד על זה ללמוד וללמד ואינו מצד מלאכה דמלאכה לא מקרי רק מה שהוא מצד השתעבדות הפועל למי שנשתעבד לו אבל מה שלומד אינו בשביל השתעבדותו לתלמידים רק בשביל השתעבדות שמים לכן אמר אדרבה אתון שאילתון לי שהרי במצות הלימוד שנינו משועבדים לשמים אבל השמטה ממסכתא למסכתא שאין בזו השתעבדות לשמים לאיזה מסכת בפרטות וא"כ מה שצריכין ללמוד מה שלומד הרב זו מקרי השתעבדות שאינו נוגע בהשתעבדות לשמים לכן אמר דמ"מ ביומי דכלה שאיל הוא להו כיון שבע"כ צריך ללמוד מה דשייך ליומי דכלה וזה אינו נקרא השתעבדות לשמים שעכ"פ במקום אחר אם לומד מקיים ג"כ מצות הלימוד ומה שמוכרח ללמוד מה שרוצה התלמיד הוא השתעבדות הרב לתלמיד לכן צדקו דברי הרא"ש כששניהם אין יכולין להשתמט אין הלימוד רק מצד המצוה ואין לכל אחד עילוי על חבירו לא מקרי השתעבדות דלא מיקרי השתעבדות רק מה שהוא חוץ מן המצוה ומה שאין התלמידי' שאולים לרב משום שאם התלמיד רוצה ללמוד מסכת שאינו מעין יומי דכלה הרב מכריחו ללמוד מה שהוא ליומי דכלה זה לא נקרא השתעבדו' רק שאין הרב משועבד ללמוד מילתא אחריתי ביומי דכלה ואין זו בשביל שיעבוד התלמיד לרב רק שהרב אינו שאול לו רק למס' יומי דכלה ואינו יכול להשמט ואין הרב משועבד לשואל שלא כענין אבל בשאר יומי מה שהרב מצי לאשתמוטי ממסכתא למסכת הוא בשביל עלוי הרב על התלמיד זה נקרא השתעבדות וביומי דכלה שמכריח התלמיד להרב להלכות יומי דכלה הרב נקרא משועבד שהרי צריך ללמוד עמו אף שהרב כבר הוא בקי בהלכות יומי דכלה והר"ן כתב דהא דשואלין ודורשין שלשים יום היינו רק לענין שהוא שואל כענין ונ"מ לשני תלמידים אחד שואל כענין ואחד שואל שלא כענין נזקקין לשואל כענין וצ"ל דמ"מ מקרי הרב משועבד מאחר שמשועבד להשיב לתלמיד ביומי דכלה מה ששואל מעניני דיומי דכלה אלא דקשה לדעת הר"ן כיון שאין הרב לומד הלכות פסח רק בפסח א"כ קודם פסח לומד מסכתא אחריתא שאינה מענינא דפסח וא"כ אמאי לא יהיו התלמידים שאולים לרב שהרי מ"מ יכול להשתמט ממסכתא למסכתא אחריתא לכן אפשר שהר"ן מודה שאם כבר התחיל ללמוד מה שהוא מהלכות רגל אין יכול להשתמט עוד למילתא אחריתא וביומי דכלה שמנהג שהרב מתחיל בהלכות הרגל שוב אין יכול להשמט לכן מקרי הרב שאול לתלמידים ביומי דכלה אחר שכבר התחיל ללמוד וזה תליא כיון דשואלין ודורשין שלשים יום לענין שהוא שואל כענין ממילא אין לו רשות להשתמט למסכתא אחריתא אבל מדינא א"צ ללמוד הלכות רגל רק בפסח כמ"ש הר"ן ובט"ז ריש הלכות פסח כתב על קושית הר"ן שהקשה מהא דאיתא משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום ותירץ הר"ן לענין שואל כענין הוה שלשים יום וכתב בט"ז ולי נראה דנ"מ רבתי לדינא לענין שאלה בבעלים ולכאורה תמוה שהרי לא תירץ קושית הר"ן דמ"מ קשה הך אהא דשואלין ודורשין בענינו של יום ונראה דס"ל לתרץ הקושיא דהא דשואלין ודורשין שלשים יום היינו ברב שבא ללמוד עם תלמידים מחוייב בכל שלשים יום ללמוד עמהם הלכות פסח וזה במי שהומנה ללמוד עם תלמידים לראש ישיבה אבל מי שלא קיבל עליו ללמוד עם תלמידים אין חיוב עליו לשאול ולדרוש בהלכות פסח קודם רק בפסח מחוייב לקבוע למודו מתקנת משה שילמוד בהלכות פסח בפסח כו' וזה נלמד ממה שמפורש כאן וא"כ כוונת הט"ז דנ"מ לענין שמחוייב ללמוד אם הם רוצים:

בתוספות ד"ה ומתה כדרכה בי גנב וא"ת מה צ"ל דמתה בי גנב עכ"ל נראה דבש"ס אינו משבש המעשה לגמרי דמעיקרא קאמר פשעו והשתא מסיק לא מפשע פשעו בה ונראה ע"פ מ"ש כמה פעמים דיש פשיעה אצל ש"ש כגון שיכול לקדם ברועים ובמקלות בשכר לא קידם וא"כ אצל ש"ש ה"ל פשיעה וא"כ י"ל דבכה"ג קאמר לא מיפשע פשעו היינו פשיעה שחייב עליו ש"ח רק הפשיעה היתה אצל ש"ש דיכול הציל בשכר וא"כ הש"ס רצה לקיים המעשה לגמרי מה שאפשר להתקיים עוד נראה דבלא"ה יש להבין מאי א"ל רבנן פשיעה בבעלים הא לא נזכר כלל דנפיק לדלויי בהדייהו ומנא ידעי דנפיק לדלויי ואי איתרמי דידעי ה"ל להש"ס לפרושי עובדא היכא הוה לכן נראה שהטוען טען כי יצא דלויי בהדייהו וראה שלא יכבידו משאוי יותר מדאי ואח"כ הוסיפו במשאה זהו הפשיעה א"כ ידעו מטענת הטוען שהיו סבורים שרצה לסייע לטובת השוכר לכן הקשו פשיעה בבעלים הוא וכבר כתבתי לעיל דקשה למ"ד פשיעה בבעלים חייב ל"ל קרא אשליחות יד בבעלים וכתבתי די"ל דנהי פשיעה בבעלים חייב מ"מ בתחילתו בפשיעה וסופו באונס בבעלים פטור בשליחות יד אפילו סופו באונס חייב ואף דאינו מוכרח כל כך מ"מ י"ל ס"ל להך לישנא דבבעלים פטור בתחילתו בפשיעה וסופו באונס וא"כ דאינו משבש המעשה לגמרי אלא דבתחילה פשעו ביה ואיגנובי איגנוב חר הפשיעה וא"כ אי הוה בבעלים הוה פטור וא"כ שפיר נשאר המעשה דמעיקרא פשעו ביה בתחילה ואיגנוב לבסוף ולענין בבעלים בתר סופא אזלינן וה"ל גניבה בבעלים וא"כ משמע ליה דאיירי במית שלא לשבש המעשה א"כ במת באמת פטור בכל גווני לכן צ"ל דמתה בי גנב שיהיה המעשה שהיה לגמרי כדאמר מעיקרא:

במשנה השואל את הפרה שאלה חצי יום ושכרה חצי יום כו' ויש לדקדק לדברי הרי"ף דס"ל שומר אבידה ש"ש ובדמי אבידה ה"ל ואל וכתב הטעם אע"ו דקיי"ל כרב נחמן לעיל פ' המפקיד דבשכר שימוש חייב באונסין הכא דבלא"ה שומר אבידה ש"ש אהני ליה שכר שימוש היה כשואל וא"כ קשה כיון דקיי"ל שוכר כש"ש דמי וקיי"ל בשואל שכלו מי שאילה ה"ל ש"ש עדיין כדלעיל דף פ"א הואיל ונהנה מהנה נמצא אפילו לא נשתמש בה כלום ה"ל ש"ש וא"כ אהני מה שמשתמש ע"י שכירות מיהוי כשואל ולמאי דפרישית לעיל דף כ"ט ניחא וי"ל עוד דבלא"ה מבואר לעיל פרק האומנין דף פ' דפליגי אי שוכר כש"ח או כש"ש ובעי מימר הטעם בההיא הנאה דשביק כ"ע ומוגיר לדידיה ה"ל ש"ש ואי האי סברא לא הוה רק ש"ח וא"כ אי אפשר לומר מטעם זה שיתחייב אונסין בשביל הנאה של שאולה שבתחילה ועכשיו נוסף עליו הנאת ש"ש צירוף יהיה שואל דא"כ בטלה להך הנאה דמוגיר לדידיה לגמרי דהא זא ליה לאוגורי לדידיה כדי שיתחייב באונסין ששוכר דעלמא פטור אונסין ולא שייך שיעשה שואל בשביל זה ובהכי ניחא דקשה ל"ל לתנא ליתני שכירות כלל נימא השואל את הפרה לחצי יום או ליום שלם וכן תים מצי למיתני שאל אחת והפקיד אחת ונחלקו אי בזמן שאילה מתה בזמן שכלתה השאילה מתה ולמ"ש ניחא דקמ"ל דאף דשכרה אח"כ מ"מ הוה שואל כדפרישית מיהו זה אינו אלא לשיטת הרי"ף דס"ל סברא זו הני שכר שימוש ליתן עליו שמירת שואל אבל לשאר הפוסקים קשה ל"ל ליתני בשכירות כלל ונראה דקמ"ל דאע"ג דשאלה חצי יום או היום ומחר בשכירות א"כ היה אפשר לומר דלאו קפידא הוא שיהיה חצי יום ראשון בשאלה דוקא או חצי יום שני דבשעת שאילה לא אסיק אדעתיה אונסין וי"ל שאינו מדייק והה"ד דהיה מתרצה שיהיה חצי יום ראשון בשכירות או יום ראשון וא"כ מספיקא לא מפקינן ממונא קמ"ל דמפרשין כמו שאמר לשון שאלה תחילה מפרשינן ליה שבזמן שאלה תהיה מיוחדת להתחייב באונסין:

בתוספות ד"ה ביום כו' וקשה לר"י כו' ה"ל מחוייב שבועה ע"י גילגול כו' עכ"ל אפשר לומר ליישב דבלא"ה כתבו הא דאמרינן בשבועות פ' הנשבעין שבועת שומרין היכא משכחת לה מתוך שי"ל להד"ם יכול לומר נאנסו ומסיק באפקיד ליה בשטר וכבר כתבו הפוסקי' דלהלכ' שבועת שומרין אפי' בלא שטר רק דלא אמרינן מיגו דלהד"ם משום דהוה מיגו דהעזה וא"כ י"ל לפמ"ש הפוסקים דלפטור מממון אמרינן מיגו דהעזה א"כ כאן אי אפשר לחייבו תשלומין בשביל שבועת נאנסו ע"י גילגול דאת"ל שיתחייב ממון ע"י שבועה זו לא יתחייב לישבע כלל דהא יכול לומר להד"ם דהא ע"כ לומר לכך אמרינן לענין ממון מינו דהעזה דכיון דיש לו מיגו מ"מ אין לחייבו הממון כיון שנראה דקושטא קאמר רק לענין שבועה מחוייב לברר א"כ אי אפשר לחייבו מכח שבועת נאנסה ממון ועוד נ"ל דודאי בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא שפיר ה"ל מחוייב שבועה ואין יכול לישבע משלם שמאחר שהוא מודה במקצת אי אפשר לו לפטור בלא כלום מתביעתו שאילו הכחישו היה מתחייב שבועה עכשיו שא"י מחוייב לשלם שהרי אין לו בעצמו טענה ברורה להיפטר מממון זה בלא שבועה ובלא תשלומין משא"כ הכא דנהי דיכול להשביעו על נאנסה וצריך לישבע ג"כ ע"י גילגול היינו מצד שאין אנו מאמינין לו על נאנסה צריך לישבע שנאנסה מגלגל עליו ששכורה מתה א"כ אין זה רק מצד חיסרון ידיעתינו אבל לפי מה שהוא צווח שיודע שנאנסה אין עליו גילגול כלל שהרי אם באמת נאנסה פטור הוא לשלם ספק זה דשמא שאולה מתה א"כ יש לו טענת ברי שאין שום גילגול עליו מאחר שיודע בעצמו שנאנסה אין שום שבועה כלל עליו ומספיקא הוא פטור מן הממון וכיון שטוען טענת ברי שהוא פטור מן השבועה נהי דלענין שבועה הטילה התורה עליו לישבע מ"מ לענין ממון לפי דבריו יש לו טענה ברורה שפטור מן הממון שהרי אין שבועתו רק לאמת דבריו ובהכי ניחא בסוגיא דהמחליף שטוען שמא על העבד ועל הכסות אין לו טענה ליפטר עצמו בלא כלום וצריך לשלם גם שניהם וזהו דלא כסמ"ע בסימן ע"ה סק"מ שכתב בטוען על עיקר טענה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא נתחייב לשלם ולא שייך גילגול ובאמת מבואר מדברי הרמב"ן לקמן בעבד בכסותו דבטוען איני יודע על שניהם חייב על שניהם וזה עיקר עוצם ראית הרמב"ן כמבואר למעיין ובהכי ניחא לי דברי הטור ח"מ סימן ע"ה שכתב שהרא"ש כתב כסברא ראשונה דלא אמרינן ע"י גילגול משואיל"מ ובס' ג"ת סוף חלק א' משער ל"ח תמה עליו דהרא"ש לא כתב כאן אלא ואיכא למדחי ולפ"ז נראה שהטור סמך עצמו על תשובת הרא"ש ס"ס צ"ד שכתב בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא לא שייך גילגול כיון שמחוייב לשלם עיקר התביעה וס"ל להטור דזה אינו רק להפוסקים דלא אמרינן משואיל"מ ע"י גילגול משא"כ אי אמרינן משואיל"מ ע"י גילגול א"כ אין צריך לדחוק בסוגיא דהמחליף ונקטינן כפשטא דכיון שטען א"י וזה טוען ברי אמרינן שמחוייב לשלם השדה והעבד ג"כ וא"כ ה"ל להרא"ש לבאר שחייב לשלם הגילגולים אלא ודאי ס"ל לא אמרינן משואיל"מ על הגילגולים לכן אין שייך שבועה רק תשלומין ואפשר לומר עוד דמה שחייבה התורה לשומר לישבע על נאנסה בטענת שמא דמשכיר היינו משום דשמא דמפקיד טוב דאין לו לידע מה אירע בבית הנפקד וא"כ הכא דהמשאיל בקי יותר בזמן המיתה מן השואל שהרי השואל טוען איני יודע א"כ ליכא שבועה בטענת שמא ובטענת ברי לא שייך שבועת שומרים לשיטת הש"ך משא"כ בזה אומר שאולה אינו תולה רק בהכרת הבהמה שפיר מגלגל עליו ולפ"ז עיקר הקושיא מרישא ובזה ניחא דלא תני במתני' זה אומר בזמן שאולה וזה אומר בזמן שכירות דבכה"ג ליכא שבועת שומרין ובעל נימוקי יוסף כתב דלהכי אין מגלגל עליו דמיירי שיש עדים שנאנסה או שנאנסה בפני המשאיל ותמה עליו בג"ת דא"כ בזה אומר שאולה כו' אמאי מגלגל עליו הא יש עדים ונראה דהנימוקי יוסף לא קשיא ליה כלל למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אמאי במשאיל אומר איני יודע יגלגל עליו דכיון דברי עדיף אפילו להוציא ממון לא גרע מאילו כבר שילם לו וטוען ממנו שיחזיר לו מה שנתן לו והתפיסו כי באמת שכורה מחה וצריך להחזיר לו דברי עדיף א"כ לא שייך כלל שיגלגל עליו כיון דברי עדיף אפילו להוציא ממון ובבא דסיפא דזה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע כבר כתב הנימוקי יוסף לקמן בסוגיא דהמחליף דע"י שמא לא אמרינן ע"י גילגול משואיל"מ רק הקושיא למ"ד לאו ברי עדיף אמאי פטור במשאיל טוען שמא הא מגלגלין בשמא ובאמת להך מ"ד מיירי ביש עדים ולא תקשי מזה אומר שאולה כיון דמוקמינן ביש עסק שבועה צריך לישבע מטעם מודה במקצת ואין הקושיא רק למ"ד ברי עדיף כפרש"י לקמן וכמ"ש נ"י ג"כ וא"כ י"ל דהא דכתב הנ"י דמיירי בנאנסה בעדים היינו לדידן דקיי"ל דלא אמרינן ברי עדיף דיכול לגלגל בשמא אפילו נגד טענת ברי של הנתבע ולהכי לא קשיא לוקמה באין עדים ומחוייב שבועה על נאנסו ומגלגל עליו שכורה מתה דא"כ תקשי במשאיל אומר א"י אמאי פטור כיון דיכול לגלגל עליו וע"כ מיירי באיכא עדים א"כ קשה באמת גם בבא דזה אומר שאולה אמאי ומכולה מתני' תקשי ולמאי דמסיק דמיירי ביש עסק שבועה שפיר מתוקמא גם סיפא דזה אומר שאולה במודה במקצת ובאיכא עדים שנאנסה כמ"ש הנימוקי יוסף וא"ש ובהכי ניחא דקשה מאי דייק הנ"י בסוגיא דהמחליף דבגלגול דשמא לא אמרינן מתוך שאיל"מ מבבא דזה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע וקשה הא כבר מוקי הנימוקי יוסף ביש עדים שנאנסה ולפ"ז י"ל דדייק למאן דאמר ברי עדיף דמסתמא גם הך מ"ד לא פליג אהא דמשואיל"מ דנפיק מקרא ועוד נראה ליישב קושית התוס' דמיירי בע"כ שמשאיל מודה לו שמתה כדרכה דאל"כ תקשי אמאי לא יגלגל עליו במשאיל איני יודע וע"כ מיירי שמודה לו שמתה כדרכה ובבא דזה אומר שאולה י"ל דצריך לישבע ששכורה מתה דנמן הוא להשביעו כיון דיש לו מיגו דאי בעי הוה אמר שאינו יודע אם נאנסה והיה יכול לגלגל עליו ואמרינן מיגו לחייבו שבועה משא"כ בסיפא שטוען המשאיל איני יודע לא שייך מיגו להשביעו דכיון דאין יודע אין להשביעו וא"כ ברישא לא קשיא שיהיה נאמן במיגו דאי בעי לא הוה מודה שנאנסה והיה השואל מחוייב שבועה ע"י גילגול ומשלם דלענין אפוקי ממונא ה"ל מיגו להוציא ולא אמרינן ואע"ג דהוכיחו דבברי ושמא אמרינן מיגו להוציא מההיא דמשארסתני נאנסתי י"ל דוקא שם אמרינן מיגו כיון דאיכא נמי חזקה דגופא דמסייע לה משא"כ הכא חזקת חיה מסייעא לשואל ואפשר ליישב בדרך זה דברי נ"י דודאי י"ל דמשאיל מודה וליכא מיגו דהוה מיגו להוציא ואין לומר דהוה ברי ושמא די"ל כיון דמסייעא חזקה לשואל לא מהני ברי ושמא לומר מיגו אלא דקשיא ליה להנימוקי יוסף בסיפא דזה אומר שאולה דליכא חזקה לסייע לשואל א"כ לא צריך לאוקמה בג' פרות דבלא"ה י"ל דמשתבע ע"י גילגול ולזה תירץ הנימוקי יוסף לפי האמת מיירי ביש עדים מוקי כולה מתני' בעדים משא"כ למ"ד ברי ושמא ברי עדיף י"ל דמיירי שמודה לו המשאיל שנאנסה ובזה אומר שאולה משביעו במיגו וא"צ לומר דמיירי שיש עדים וזהו כוונת הנימוקי יוסף במ"ש שנאנסה בפני המשאיל היינו למ"ד ברי עדיף או שיש עדים היינו למאי דמוקי סיפא בג' פרות אע"ג דהוה מצי לאוקמה דמחוייב שבועה ע"י גילגול דהמשאיל נאמן במיגו דאי בעי לא היה מודה לו אם נאנסה דאז היה משואיל"מ ע"י גילגול אלא דבעי לאוקמה כולה בגוונא חדא לכן מיתוקמא הך בבא באופן דחייב אפילו בלא גילגול דומיא דשאלה חצי יום דהכי משמע לישנא דמתני' דמרבה בפרה בבא דשאל אחת ע"כ אתי התנא לאורויי לן היכא דלא שייך שבועת נאנסה אבל בבא דזה אומר שאולה שפיר איירי באומר נאנסה ומהימן לחייבו שבועה במיגו דאי בעי היה טוען שלא ידע אם נאנסה ויהיה מחייבו שבועה ע"י גילגול ומזה סיוע דמחייבין ועוד נ"ל ליישב על נכון דבלא"ה מה שהקשו התוס' מבבא דזה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע דיחלוקו והקשו דנימא מחוייב שבועה ע"י גילגול ומשלם נראה דלאו קושיא היא כיון דמתני' כסומכוס דס"ל ממון המוטל בספק חולקין ולא אהני ליה החזקה א"כ לא עדיף מחוייב שבועה ואין יכול לישבע מאילו כבר היה מוחזק גמור בשלו ואפ"ה כיון דאיכא דררא דממונא חולקין א"כ לא שייך כלל לומר שישלם כולו כיון דבשמא ושמא חולקין אפילו היה כבר מוחזק וזה ברור ומעתה נראה דהא התוס' הקשו דאיך מגלגלין שבועה יהיה נאמן במיגו דאי בעי אמר א"י ותירצו דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק כי אז נראה שהתובע אומר אמת וא"כ יש להבין בשבועת נאנסה שבאה על טענת שמא של תובע יהיה נאמן במיגו דאי בעי אמר איני יודע אם נאנסה וצ"ל דאם יטעון איני יודע אם נאנסה יהיה מחוייב שבועה ואין יכול לישבע ומשלם ולפמ"ש לסומכוס בשמא ושמא חולקין א"כ אם יטעון א"י אם נאנסה יצטרך לשלם פלגא לכן לאו מיגו הוא ונשבע ונפטר מהכל וא"כ במתני' בזה אומר איני יודע והמשאיל טוען ברי א"כ פשיטא דפלגא חייב בלא"ה לסומכוס דלא גרע ברי דמשאיל משמא רק על אידך פלגא הוא קושית הש"ס א"כ אין לו שבועת נאנסו כלל דהא נאמן במיגו דאי בעי אמר איני יודע אם נאנסה כיון דהמשאיל אינו יודע ג"כ אם נאנסה דאילו טען שפשע לא היה צריך לטעון שאולה מתה וא"כ אם יטעון א"י ג"כ לא ישלם יותר מפלגא דלסומכוס דס"ל בשמא ושמא חולקין לא שייך כלל משואיל"מ כדפרישית וא"כ הקושיא שפיר לסומכוס משא"כ בזה אומר שאולה וזה אומר שכורה דבהא א"צ לשלם כלום שפיר צריך לישבע שנאנסה ואין לומר שנאמן במיגו דאינו יודע דהא יצטרך לשלם פלגא והוא רוצה ליפטר לגמרי לכן צריך לישבע ונכון ולפ"ז אליבא דידן דלא קיי"ל כסומכוס י"ל בכה"ג ע"י גלגול מחוייב שבועה ואין יכול לישבע משלם היכא שמגלגל עליו על שבועה דנאנסה ונדחה ראיית האומרים דלא אמרינן ע"י גילגול משואיל"מ כמ"ש בבעה"ת סוף חלק א' משער ל"ח והך בבא דמשאיל אומר א"י ושוכר אומר שכורה מתה דפטור לא ראיתי שביאר בה בעל התרומות תירוץ אמאי אין נשבע ע"י גילגול ואפשר ס"ל כמ"ש. התוס' וברא"ש דאיירי במאמינו ואפשר לומר דבכה"ג כיון דברי ושמא ברי עדיף להחזיק לכ"ע אין יכול לגלגל עליו ובסוטה דמגלגלין זנות דמעיקרא אע"ג דטענה ברי שלא זינתה מעיקרא היינו דשם ברי גרוע הוא דכיון דאיתרע חזקתה עכשיו וחושדין אותה שזינתה בשביל רגלים לדבר שקינא לה ונסתרה א"כ פשיטא שאין להאמינה במה שאמרה שלא זינתה מעיקרא שהרי בודאי לא תרצה להודות ולאסור עצמה על בעלה ולא מקרי להחזיק שהרי רצונה להתיר עצמה לבעלה לכן לא שייך לומר ברי עדיף אבל כאן שמוחזק וטוען ברי ששכורה מתה ברי עדיף להחזיק כיון שזה אינו יודע אלא דקשה לפ"ז מנ"ל כלל ללמוד גלגול שבועה להחזיק מסוטה דבאה להתיר עצמה לבעלה ויש ליישב גם אפשר דהך בבא דמיירי בזה אומר שכורה וזה אומר איני יודע אם שכורה ה"ל שמא גרועה איך אפשר שאינו יודע מה שכר לו ובשמא גרועה י"ל לכ"ע לא נפיק מסוטה דשם הוא שמא טוב ולפ"ז אפשר בבבא דשאלה חצי יום מגלגל גם בספק אלא דקשה לרב ושמואל דלא ס"ל משואיל"מ יהיה כל שומר נאמן במיגו דאיני יודע אם נאנסה דאינו חייב שבועה וגם תשלומין אינו כיון דגם המפקיד טוען שמא. ואפשר דלדידהו באמת שבועת שומרין בברי דוקא או דס"ל כרמי בר חמא דבעינן כפירה והודאה במקצת ואף שיטעון איני יודע הא כבר הקשו ל"ל קרא אשבועת נאנסה תיפוק ליה שצריך לישבע ע"י גילגול ותירצו אפילו מוחל לו עיקר שבועת הכפירה וא"כ בשעה שטען לאו מיגו הוא דשמא לא ימחול לו ויצטרך עכ"פ לישבע ע"י גלגול עוד אפשר לומר דהא לאו מיגו הוא שיטעון איני יודע אם נאנסה די"ל דלא ניחא ליה לטעון טענה שחייב בה לצאת ידי שמים עכ"פ בפרט אי אמרינן היכא דחייב לצאת ידי שמים מהני תפיסה א"כ לאו מיגו הוא כלל ומיושב ג"כ מה שהקשו התוס' במודה במקצת שיהיה נאמן במיגו דאי בעי אמר איני יודע דא"כ יתחייב לצי"ש משא"כ הכא דטען באמת איני יודע אם שאולה אם שכורה דבאמת חייב לצי"ש בלא"ה וא"כ שפיר יש לו מיגו דאי בעי הוה אמר איני יודע אם נאנסה דלסומכוס לא מחייב טפי מפלגא כדפרישית לעיל עוד אפשר לומר ליישב דברי נימוקי יוסף שכתב שעדים מעידין וקשה הך דזה אומר שאולה כו' דישבע ואפשר לומר ע"פ מה שמבואר בח"מ סימן פ"ז סעיף ל"ג דאין להשביע היכא דאיכא למיחש שיתברר הדבר וכתב בסמ"ע דיש לחוש ששבועתו תהא שקר והש"ך השיג עליו דכ"ש שיזהר בשבועתו וכמ"ש התוס' לעיל דף ל"ד ע"ב גבי משכון לכן כתב דלא משכחת להאי דינא רק בטוען פרעתי וזה אומר שיש לו שטר ויצטרך לשלם בחנם ומ"מ אינו שבועת שקר ולכאורה קשה על הש"ך למה לא אמר בפשיטות דמיירי שטוען פרעתי ועדים הם במקום פלוני ואינם כאן נמצא שאם יבאו עדים תהיה שבועה לבטלה והוא ממש כמלוה על המשכון שחוששין שיוציא המשכון ויהיה השבועה באמת ונראה דהש"ך ס"ל כיון דאין נשבעין על טענת שמא א"כ כשזה טוען עליו שלא פרעו אין זה נאמן להפטר משבועתו עד שיבאו עדים דאם איתא שיתברר הדבר ע"י שעדים יעידו שפרעו מסתמא לא היה תובעו לכן אין לו טענה להפטר שיודעין העדים וא"כ י"ל ודא כיון דעיקר טעמא משום שבועה לבטלה א"כ מעיקר הדין צריך הוא לישבע מיד רק שגנאי הדבר שתהא השבועה לבטלה דהוה כמוציא ש"ש לבטלה וא"כ י"ל בהך דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה כיון דמגלגל עלי דשכורה מתה וכיון שטוען ברי דשכורה מתה א"כ אין כאן שבועה לבטלה שהרי אין העדים יודעין ששכורה מתה וא"כ נהי שיעידו על האונס מ"מ אי יודעין ששכורה מתה ושבועה זו אינה לבטלה ואין לומר שיש לו מיגו שיכול לומר שעדים אלו שיודעין מן האונס יודעין ג"כ ששכורה מתה ולא יצטרך לישבע דהא הוא מכחישו בבירור ששאולה מתה משא"כ בהך דמשאיל אומר איני יודע שפיר י"ל כיון שיש עדים אף שאינם כאן אין יכול להשביע דנאמן במיגו דאי בעי אמר שהעדים יודעין ג"כ ששכורה מתה וכיון דידוע לנו שיש עדים בדבר אין להשביעו וכשיבאו העדים אף שלא יאמרו רק נאנסו לחוד כיון ששבועת נאנסה ליתה לא יוכל לגלגל עליו עוד שבועה שכורה ואין לומר שיטעון עכשיו השבע לי על הגלגול דמאחר שזה אינו יודע אין יכול להשביעו כלל דשמא תהא שבועה לבטלה וא"ש דפטור במשאיל איני יודע וא"כ י"ל דכוונתו כשאין העדים כאן ואף דבנ"י כתב שיש עדים מעידין היינו לפי האמת דהך דזה אומר שאולה איירי במודה במקצת כפרש"י לקמן אבל לר"ה ור"י דמוקי מתני' בחד י"ל שאין העדים כאן ועמ"ש לקמן בס"ד דף הסמוך בפסקא דזה אומר שאולה

בא"ד ונראה לר"י דאין מגלגלין אלא כשהנתבע טוען ודאי כו' עכ"ל כבר כתבתי דעת בעה"ת די"א דמהכא מוכח דאין אומרים משואיל"מ ע"י גלגול ולכאורה אין נ"מ בין שני תירוצים אלו ורבינו בתומים סימן צ"ד סק"ב כתב דנ"מ בין שני התירוצים דלתירוץ שאי אומרים משואיל"מ צריך עכ"פ לכלול בשבועתו שאין יודע ולתירוץ דא מגלגלין גם לכלול א"צ ועוד נ"מ אם תבעו דחטף ממנו שטר וקרקע בע"א וטוען אין חטפי ודידי חטפי לתירוץ דאין מגלגלין בשמא הרי כר טענת ברי ומגלגלין אם נתחייב לו שבועה ממקום אחר ואי אמרינן דלא אמרינן ע"י גילגול משואיל"מ מיפטר דלא דמי לנסכא דרבי אבא ע"ש ולפענ"ד שניהם צ"ע כי מ"ש בפשיטות דלמ"ד משואיל"מ ע"י גלגול צרי לכלול צ"ע דכיון אומרין משואיל"מ י"ל שאין נשבעין שבועת התור בשמא כלל דהא להכי בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא הוה משואיל' ע"כ משום דאין נשבעין שבועת התורה שאין יודע דמשום הכי הו משואיל"מ ולא אמרינן שישבע שאינו יודע היינו משום שאין נשבעין שבוע התורה באינו יודע וכמ"ש בש"ך סימן ע"ה ס"ק נ"ו וס"ק ע"ה א"כ י ממילא דאין שבועת התורה באינו יודע אפילו ע"י גלגול ואין קושי התוס' רק שיהיה כמו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא שיצטרך לשלם א' ע"כ לומר שאין נשבעין שבועת גלגל ג"כ באינו יודע וכן משמע בהדי מלשון הטור סימן ע"ה סי"א שכתב ישבע היסת על הגלגולים ולא מצינו שבועת התורה על איני יודע וגם אידך נ"מ לא הבינותי אם נתחייב לו שבועה ממקום אחר ומביא ע"א שאומר שחטף ממנו שטר פשיטא שמגלגלין אפילו בלא ע"א ומשואיל"מ לא שייך כלל דהא בלא"ה הקשו התוס' איך אמרינן בנסכא דר"א משואיל"מ הא יכול לישבע דידי חטפי ותירצו שאין זו שבועה המוטלת עליו אבל הגלגול שלא הוטל עליו בשביל שמכחיש העד שהרי אפילו לא היה מכחישו היה צריך לישבע ג"כ ע"י גלגול דדידיה חטף ושבועה זו יכול לישבע ולא גרם לו העד שבועה זו ויכול לישבע בכל אופן וכבר עלה בדעתי לומר דהנך דס"ל דלא אמרינן משואיל"מ ע"י גלגול היינו משום דילפינן גלגול שבועה מסוטה אבל לא גלגול תשלומין ובטוען איני יודע הרי אין מגלגל עליו רק תשלומין שהרי כשתמצי לומר משואיל"מ אין כאן שבועה כלל ולפ"ז י"ל דבשבועה דרבנן שפיר מגלגלין שהרי לא יתחייב לשלם על טענת שמא וממילא בשבועה דאורייתא לא יפטור מלכלול דאיני יודע דלא גרע משבועה דרבנן אלא שראיתי לבעה"ת שכתב בשם הראב"ד בשער ל"ח סח"א אי פקח הוא יטעון על הגלגולים איני יודע ויפטר משבועה חמורה מ"מ לא יוכל להנצל מחרם סתם כו' עכ"ל משמע דבטוען איני יודע אינו נשבע כלל להך סברא דלא אמרינן משואיל"מ ע"י גלגול ומ"ש יפטור משבועה חמורה משמע דנשבע שבועה קלה צ"ל כשטוען ברי וכמ"ש בגי"ת שם ומ"ש שלא יפטור מחרם היינו כשאינו טוען ברי אז אין שום שבועה עליו וקשה למה לא יגלגל עליו שישבע שאינו יודע וע"כ ס"ל דאינו כולל כלל בשבועתו אפילו איני יודע אלא דיש לדקדק לפ"ז משמע דס"ל לבעה"ת דגם בטענת שמא של תובע מגלגלין א"כ תקשי ליה במשאיל אומר איני יודע למה לא יגלגל עליו וישבע דהא ע"כ ס"ל גם בשמא של התובע מגלגלין דא"כ למה צריך לטעון איני יודע כיון דהתובע טוען שמא וע"כ ס"ל דגלגול הוה אפילו בשמא של התובע וא"כ תקשי ליה הך בבא דמשאיל אומר איני יודע והשואל טוען ברי ישבע עכ"פ וצ"ל דמוקי במאמינו כמ"ש התוס' בסמוך ועמ"ש שם בסמוך וצ"ע:

בא"ד אך קשה מציעתא שהשוכר טוען ודאי עכ"ל אין לומר כיון דאין מגלגלין בנתבע טוען שמא א"כ י"ל דהא התוס' הקשו יהא נאמן במיגו דאינו יודע ותירצו דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק שנראה שהתובע אומר אמת וא"כ י"ל כשהתובע טוען שמא ממילא הנתבע נאמן במיגו דאין יודע די"ל דקושית התוס' למתני' דאתיא כסומכוס דס"ל בטוען א"י יחלוקו וא"כ לאו מיגו הוא שאם יטעון א"י יצטרך לשלם מחצה ולפ"ז צ"ע מ"ש הרא"ש והטור סימן צ"ג דאין מגלגלין בשמא אא"כ יש רגלים לדבר והוא ע"פ תירוץ התוס' כאן והא אנן לא קיי"ל כסומכוס וכיון שכתבו שאין מגלגלין בטענת שמא של הנתבע א"כ אפילו טוען ברי ויש רגלים לדבר לא יצטרך לישבע בשמא דיש להאמינו במיגו דאינו יודע ויהיה טענת שמא של הנתבע אם לא דמיירי היכא שיטעון הנתבע שמא יתחייב ג"כ כגון יורש שטוען שדה זו של אבי וזה טוען לקוח ויש לו מיגו דאם אין יודע אין לו טענה וא"כ קשה הא דפ' הנשבעין בחלקו השותפין ונתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגל עליו השותפות יהיה נאמן במיגו דא"י אם נשאר בידו מן השותפות וא"כ לא יוכל לגלגל עליו בשלמא הראב"ד שכתב אם פקח יטעון על הגלגולים איני יודע י"ל דס"ל מיגו לפטורי משבועה לא אמרינן משא"כ הרא"ש דס"ל דאמרינן מיגו לאיפטורי משבועה וגם על טענת שמא של הנתבע אין מגלגלין וא"כ תקשי איך מגלגל עליו שבועת שותפות הא יכול לטעון איני יודע ולא שייך שאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק שהחי התובע אינו יודע אם נשאר מממון השותפות בידו וא"כ אם יטעון שמא ג"כ לא יתחייב מספיקא כיון דגם התובעו טוען שמת מיהו במתני' י"ל שטוען ברי ומ"מ אין יכול להשביעו דשבועת היסת לא היה בזמן המשנה וא"כ כי נתחייב לו שבועה ממקום אחר אין לו מיגו דאיני יודע כיון דזה טוען ברי אבל דין זה מוסכם והטור גופיה הביאו בסימן צ"ג וא"כ קשה יהא נאמן במיגו דא"י וכמו שהקשו התוס' ותירוץ התוס' לא שייך גם לשיטת התוס' תקשי ג"כ קושיא זו דהתוס' ס"ל ג"כ מיגו. לאיפטורי משבועה כמו שהקשו כאן וצ"ע:

בא"ד א"נ כולה מיירי שהמשאיל יודע כו' עכ"ל לפ"ז אפשר ליישב גם קושיא הראשונה דודאי הא דאמרינן בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא מתוך שאיל"מ אף דמדינא פטור בספק חיוב היינו משום דמחזקינן טענת התובע לטענה ברורה דחזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו ונהי דבליכא חיוב שבועה א"צ להאמינו באיכא חיוב שבועה הוה משואיל"מ שכן גזירת הכתוב משא"כ טענה שטוען אישתבע לי שנאנסה ע"י לא נעשה משואיל"מ שזה יכול לטעון שמא אתה יודע שנאנסה רק בשביל גלגול שיתחייב לשלם עושה עצמו כלא ידע וא"כ גם זה ספק חיוב הוא שהרי אם יודע שנאנסה אין לו נדנוד שבועה עליו ודוקא לענין שבועה גזירת הכתוב דתהני ברי שלו שטוען שאינו יודע אם נאנסה לגלגל עליו שכורה מתה שכן כל דין גלגול משא"כ טענת שכורה מתה שאין חיוב תשלומין מצד עצמות הטענה רק שבא מכח טענה שאולה מתה וע"י שטוען שא"י אם מתה באונס רוצה לגלגל עליו מה שאינו יודע כדי שישלם יכול לומר שמא אתה יודע שנאנסה ואין גלגול עליו ובשמא אוקי ממונא בחזקת מריה משא"כ לענין שבועה דמשתבע בלא"ה לא שייך אוקי ממונא בחזקת מריה ועוד נ"ל שחיסרון ידיעת המשאיל לא תוסיף חיוב על השואל שהרי אילו ידע שנאנסה היה פטור מספק של שמא שכורה מתה א"כ ממילא לא שייך בשביל שמסופק למשאיל אם נאנסה ומחוייב לישבע שנאנסה יגרום חיוב תשלומיו על ספיקו של השואל דמה הוא חייב בזה שאין המשאיל יודע שנאנסה ולא דמי לחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דלא שייך לומר אילו ידע שאינו חייב לא היה שייך תשלומין שא"כ לא היה ספק בחיובו והוא מתחייב על ספק שבחיובו אבל כאן אין ספק החיוב מתחזק יותר בהעדר ידיעת המשאיל שנאנסה מאחר שיכול לישבע על נאנסה.

בא"ד וא"ת על טענת ודאי מנ"ל כו' עכ"ל לכאורה קשה דבפשיטות מצי למימר דלא גרע ודאי משמא שיש רגלים לדבר דהא לפי האמת אין נשבעין על טענת שמא אפילו יש רגלים לדבר וא"כ כיון דיךפינן מסוטה להשביע בשמא שיש רגלים לדבר כ"ש בברי אפילו אין רגלים לדבר כיון דברי שאין רגלים לדבר עדיפא מברי שיש רגלים לדבר ועמ"ש ע"ב בא"ד:

תוכן העניינים

מעיני החכמה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה