מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק שלישי המפקיד · דף לט.
גמרא אלא ארטושין והא מוציאין אותן מידו וקשה לפמ"ש הרמב"ם ובח"מ סי' רפ"ה ס"ה דאף ביצא לדעת ושמעו בו שמת מורידין קרוב לנכסים א"כ מצי למימר דקאי ארטושין ששמעו בהם שמת ששמין לו כאריס ועיין בב"י בח"מ סי' רפ"ה משמע דהרמב"ן חולק וכן בנ"י בשם הרשב"א והרנב"ר משמע דחולקין על זה וס"ל ברטושין אפי' שמעו בהם שמת אין מורידין וברא"ש כתב בשמעו בו שמת מורידין ע"כ. ואינו מבואר אם הוא זריז ונשכר או שיש לו דין נטושין שלא שמעו בו שמת ואי אמרינן דבשמעו בו שמת אין לחלק כלל בין יצא לדעת ובין יצא שלא לדעת א"כ לא מצי לאוקמה אשמעו בו שמת אבל לדעת הרמב"ם שסובר דרטושין בשמעו שמת מורידין לנכסים ויהי' כאריס קשה נוקמה ארטושין. ויש ליישב זה דודאי משמע ברטושין ששמעו בו שמת לא גרע מנטושין שלא שמעו בהם שמת וא"כ לס"ד דנטושין כשבויין לגמרי הם גם רטושין ששמעו בהם שמת כשבויין לגמרי הם וא"כ הוה זריז ונשכר ג"כ ולמסקנא בנטושין לא הוו לגמרי כשבויין א"כ גם ברטושין ששמעו בהם שמת הם כנטושין שלא שמעו בהם שמת וא"ש. ואלא דקשה דהא לת"ק דנקט נכסי שבויין בשמעו בהם שמת משמע דדוקא בשבויין שלא הלכו מדעתם הוא דאין מוציאין מידם משא"כ ברטושין אפי' שמעו בהם שמת מוציאין מידם וא"כ קשה מנ"ל דרשב"ג פליג עלייהו ברטושין ופשטא דברייתא דרטושין מוציאין מידם כ"ע מודו בהו ולא פליגי בהא רשב"ג ורבנן. ואף דלפמ"ש י"ל דרטושין בשמעו שמת לא גרעו מנטושין שלא שמעו בהם שמת וא"כ י"ל לת"ק דס"ל נטושין שלא שמעו שמת מוציאין הה"ד ברטושין ששמעו שמת מ"מ צ"ע מנ"ל לאפושי פלוגתא בזה דאין זה מוכרח כלל ואפשר דלת"ק נמי אין חילוק כלל בין רטושין לשבויין כיון דטעמא משום דשמעו בו שמת ולא שייך חילוק בין רטושין רק בלא שמעו בהם שמת ולפ"ז ברטושין ג"כ זריז ונשכר מיהו הרמב"ם חילק בין רטושין אע"פ ששמעו בו שמת באם חלקו ביניהם ועיין בב"י שתמה שהרמב"ם השמיט דין זריז ונשכר וצ"ע. ולפמ"ש לת"ק נכסי שבויין לאו דוקא דבשמעו שמת אין חילוק בין רטושין לשבויין ולא נקט שבויין רק לרבותא דנטושין אע"פ שיצאו שלא לדעת כיון דלא שמעו בו שמת מוציאין והך דהיורד לנכסי רטושין לרשב"ג דוקא הוא דלרבנן אין חילוק בין נטושין לרטושין דבשמעו בו שמת גם בנטושין מורידין:
בגמרא כשבויין ולא שבויין כו'. כבר כתבתי שהרמב"ם סבור דבשבויין ששמעו בו שמת אפי' ירדו וחלקו אין מוציאין מידם וקשה דמשמע דדוקא לענין זה אינן כשבויין ממש אבל לשאר מילי דמיין לשבויין לגמרי וצ"ע ליישב מנ"ל להרמב"ם חידוש זה. ולדבריו צ"ל הא דאין האחין יורדין לנחלה על פי' היינו לכתחילה אבל אם חלקו אין מוציאין מידם ואי לאו דאמ' הרמב"ם דביצא לדעת מוציאין מידם הייתי אומר בפשיטו' דכיון דמתירין האשה להנשא מידי ספיקא לא נפקא ואין מוציאין מידם אפי' ירדו לחלוק אלא לפ"ז גם ביצא לדעת למה נוציא מידם דשמא מת באמת וצ"ע:
בתוס' ד"ה וכולן פי' רש"י כו' וקשה דאמאי משני לעיל לירד ולמכור כ' עכ"ל. נראה ליישב פי' רש"י דבלא"ה תמוה הא דס"ד לעיל לומר מדברי רשב"ג במשנה דס"ל מוכרן בב"ד נשמע דס"ל דמורידין קרוב לנכסי קטן מה ענין זה לזה. לכן י"ל דרש"י לשיטתי' דס"ל לעיל דפליגי במתני' בכדי חסרונן ס"ל נמי לרשב"ג דמוכרן בב"ד א"כ כאן נמי ל"ש לומר אין מורידין דילמא מפסיד להו די"ל כיון דנוטל כאריס ובחלק הבעלים כיון דלא נודע מתי יבאו ומה הי' להם א"כ ימכרו הפירות בב"ד ואנן קיי"ל כר' טרפון לעיל פ' א"מ דף כ"ט דבדמי אבידה ישתמש בהם נמצא שנוטל חלק ומשתמש במעות עד שיבאו הבעלים. וא"כ ממילא לא קשי' מה שהקשו התוס' הא אפי' לירד ולאכול אין מניחין ולפמ"ש י"ל דשם הקללה שבאמת מתו רק שלא נודע א"כ לעולם המעות נשארים ביד היורשים ואוכלין כל הפירות שהרי בודאי לא יבאו לכן משני לירד ולמכור ולק"מ גם מה שהקשו מאי פריך מהמוציא לא קשי' די"ל הא גופא קשי' דה"ל לתקוני מה שהוציא הוציא:
בא"ד לכך נראה דודאי שכל הפירות אוכל בחנם כו' עכ"ל. פירוש דברי התוס' דבלא שמעו שמת אוכל כל הפירות ואם ממשמשין ובאין אינו נוטל רק כאריס אף אם באו הבעלים קודם שקצר ובשמעו בו שמת אם באו קודם שתלש אינו נוטל כלום בשבח רק מה שהוציא הוציא כדין הוציא הוצאות על נכסי אשתו וקשה לזה היכא קאמר לעיל השתא זריז נשכר הוה מאי דאשבח מבעי' הא אדרבה כיון שהוא זריז ונשכר לא הי' לו ליטול בשבח כלום. ברא"ש דחק דהיינו לס"ד דגמרא. וגם קשה אם בתחילה לא שמעו שמת הרי הי' לו חלק בשבח ואם אח"כ ישמעו שמת יפסיד מה שכבר הי' לו הרי מ"מ בתחילה ירד ליטול בשבח כאריס. ולכאורה לא הי' צריכים לדחוק ויש לפרש דודאי היכא דשמעו בו שמת נוטל בשבח ג"כ כאריס אם לא הי' זריז ונשכר וא"ש בפשיטות השתא זריז ונשכר הוה מאי דאשבח מבעי' אלא דזריז ונשכר עדיף לענין אם תלש כל הפירות אחר ששמעו שבאין ובלא שמעו אין מניחין אותו לתלוש ואינו נוטל רק כאריס אלא דלא משמע להו הטעם לחלק למה בשמעו בו שמת הוא זריז ונשכר ובנטושין לא מהני מה שיקדים לתלוש לכן הוצרכו לדחוק דבשביל שנוטל כאריס אין מניחין אותו ובשמעו שמת אינו נוטל כלום מיהו לענ"ד י"ל ודאי בלא שמעו שמת דלא נחית אדעתא דכולהו פירי א"כ הדין לחשוב מה שהוציא ומן השבח יטול כאריס לכן אפי' באו הבעלים נשבע ונוטל כדין כל מוציא הוצאות ברשות משא"כ בשמעו שמת אינו מסיק אדעתי' שהשמועה שקר וא"כ לא יוכל לישבע כמה הוציא לכן בקדם ותלש אין מוציאין מידו כיון שלא ידע לחשוב כמה הוציא וכמה הושבח:
בתוס' ד"ה אמר שמואל כו' וי"ל כו' יצא לדעת אין מורידין עכ"ל. לכאור' קשה הא מבואר לעיל בברייתא דרטושין מוציאין מידו. ואפשר דקמ"ל אפי' נשבה אח"כ ולעיל י"ל שאין ידוע מה הי' להם ואינו יודע היכן הם. ובהכי ניחא דרב נחמן אמר בורח הרי הוא כשבוי ופריך אי לימא מחמת כרגא היינו לדעת וכתבו התוס' דמסתמא לא פליג אשמואל. ולפמ"ש ניחא דשמואל שאמר הרי הוא כשבוי זה אינו כדמוכח מברייתא דרטושין אינם כשבויין:
בתוס' ד"ה ש"מ כו' וקשה כו'. פי' התוס' קשה להולמו עי' מהר"ם שי"ף ונראה ליישב קושית התוס' דמה שהקש' לידוק מכל אפטרופוס י"ל דבקטן פשיטא לי' שאין מחזיקין אלא דכאן מוכחינן אפי' הגדיל והיינו דהא בלא"ה קשה ל"ל לטעמא דאין מחזיקין דהא לעיל בהניח קמה לקצור פריך ולוקים אפטרופוס לעולם. ומשני אפוטרופי לדיקנני לא מוקמינן א"כ מוכח דאפטרופוס עדיף ממורידין וא"כ ל"ל טעמא דאין מחזיקין אל ודאי משמע ליה דודאי כאן יש להוריד קרוב מאחר שאינו ידוע אם יבא כשיגדיל ושמא לא יבא כשיגדיל ואפוטרופי לדיקננא לא מוקמינן וא"כ י"ל דשפיר מוכח דאין מחזיקין בנכסי קטן אפי' הגדיל שגם בגדלות אינו יודע דאל"כ קשה נוקים אפוטרופי עד שיגדיל וכשיגדיל נוריד קרוב אז אלא ודאי מה שאינו יודע בקטנות י"ל שגם בגדלות לא ידע מה שמגיע על חלקו לכן אין מורידין אפי' כשיגדיל כיון דיצא כשהוא קטן לא ידע ליטעון אח"כ א"כ שפיר מוכח מכאן דאין מחזיקין אפי' הגדיל דאל"כ הי' לנו להוריד קרוב כשיגדיל ובקטנות בלא"ה אפטרופוס עדיף מקרוב כדמוכח לעיל ועמ"ש בסמוך:
בא"ד פי' כו' הא נכרי מורידין וקשה כו'. נראה ליישב פי' רש"י ודאי כשהקטן כאן פשיטא לן שכל מה שקרקעותיו עושין פירות הכל מוציא לצורך הקטן וניכר שאינו אלא אפטרופוס אבל הכא משמע דמורידין שיהי' כאריס. ולמאי דפרישית לעיל שהדין למכור הפירות א"כ יכול להשתמש במעות כמו בדמי אבידה דכאן נמי טרח בהו וא"כ כיון שאינו מוציא לצורך הקטן יש לחוש לחזקה א"ו אין מחזיקין בנכסי קטן וקרוב לזה מצאתי באס"ז