מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק שלישי המפקיד · דף לח.
בגמרא ורב נחמן בר יצחק אמר חיישינן שמא עשאן כו'. והקשו המפורשים הא משום שמא עשאן אפשר למוכרן לכהנים בדמי תרומה וע"כ עיקר חששא בשביל שמא יעשה המפקיד תרומה כדמסיק לקמן וא"כ למה תלה בשמא עשאן דליכא נ"מ כיון דלעולם חיישינן שמא יעשם. ועיין מהר"ם שי"ף. ונראה נ"מ בהפקיד לו חטין שנחמצו והגיע ע"פ שעה חמישית דקיי"ל כר' יהודא דאסורין באכילה ומותרין בהנאה ואז לא שייך שמא יעשם שהרי כבר נאסר באכילה ואי משום שמא יעשם היה יכול למוכרן לנכרים כדאיתא בפסחים דף י"ג גבי יוחנן חקיקאה אבל אי חיישינן שמא [עשאן] לא יוכל למוכרן לנכרים וצריך לבערן לגמרי: עוד אפשר לומר דנ"מ אם חייב המפקיד באותו עיר לאחרים וא"כ יכול הב"ח לגבות מן הנפקד מכח שעבודא דר' נתן אם הגיע זמן פירעון של הב"ח וא"כ מה"ט גופיה אין למפקיד לעשותם תרומה שמא כבר גבאם הב"ח. מיהו קודם שהגיע זמן מסתמא לא יתבע הב"ח ושמא יסלקנו בענין אחר אין לו למנוע לעשותן תרומה בשעה שבודאי עדיין לא גבה אותם הב"ח והשתא שכבר הגיע זמן הב"ח ממילא אין יכול לגבותם דשמא עשאם ואינם שלו כלל וכיון שלא יגבה אותם הב"ח מחשש שמא עשאן ממילא מותר לעשותן תרומה אף לאחר שהגיע זמן פירעון החוב לכן חיישינן ג"כ שמא יעשה משא"כ אי לא הוה חששא דעשאן שפיר יכול ב"ח לגבותן כשהגיע זמנו ולא היה רשאי לעשותן ולא שייך שמא יעשם. ועוד נראה דאם נטמאו הפירות ביד הנפקד והפקידן בעוד שלא הגיעו לעונת המעשרות א"כ אין יכול לעשותן תרומה דאין תורמין מן הטמא על הטהור ובלא הגיעו לעונת המעשרות אם תרם מן הטמא על הטהור אין תרומתו תרומה וכמ"ש הברטנורה בפ"ב במס' תרומות והוא גמרא פסחים דף ל"ג וא"כ שמא יעשה לא שייך דהא לא מהני התרומה אפי' בדיעבד וא"כ היו חולין היה יכול למוכרן בחולין טמאים אבל אי חיישינן שמא עשאן לא יוכל למוכרן כלל דלחולין יש לחוש שעשאן תרומה ומעשר ולכהנים לשריפה ג"כ לא יוכל למוכרן דשמא עדיין הם חולין. ועוד י"ל דנ"מ באם אכלן הנפקד בשוגג דכיון דיש לחוש שמא עשאן תרומה ומעשר יש לו דין האוכל תרומה בשוגג וצריך לשלם בעדם חולין מתוקנין ואם אמת שעשאן המפקיד תרומה הרי החולין נעשין תרומה כדאיתא במס' תרומות וא"כ אם התשלומין שהם החולין שנתן בעדם הן אבודין לא יגע בהם דשמא עשאן תרומה א"כ אם נטמאו אח"כ לא יוכל למוכרן מטעם שמא עשאן ושמא יעשם לא שייך דאם עדיין לא עשאן הרי הנפקד שילם בעדם חולין מתוקנין ואין תורמין מן הפטור על החיוב א"כ שפיר איכא נ"מ בטעמא דשמא עשאן ועמ"ש לקמן:
בתוס' ד"ה שמא כו' והא דאמרינן בהזהב כו' רשאי לעשותו תרומת מעשר כו' עכ"ל. וקשה הא לרב כהנא מסיק הכא דהא דעושה אותן תרומה ומעשר הוא משום דלא יגע בהם וטעמא דר' כהנא משום דרוצה אדם בקב שלו א"כ משמע דמדנקט לפיכך היינו משום דלא יגע בהם אפי' הם אבודין משום דאדם רוצה בקב שלו אבל אי לא שייך האי טעמא היה הדין למוכרן וא"כ לא היה יכול לעשותן תרומה א"כ קשה במעשר דלא שייך אדם רוצה בקב שלו בפרט בגוונא דלקמן שעדיין לא זכה בו א"כ באבודין יוכל למוכרן וא"כ קשה איך עושה אותן תרומת מעשר ניחוש שמא מכרן וצ"ע:
בתוס' ד"ה מחלוקת פירש"י כו' והקש' ריב"ם וכי פליגי במשהו כו' עכ"ל אפשר לפרש לפירש"י בכדי חסרונן היינו שאבודין כדי חסרונן חוץ מן החסרון הנהוג שראוי להתחסר חסר עוד מחמת איבוד ריקבון. גם י"ל למאי דמסיק דמזבנינן לכהנים בדמי תרומה ותרומה הוא בזול א"כ ודאי עולה ההפסד במכירה כנגד חולין יותר מכדי חסרונן הנהוג וע"כ אנו מחשבין שחסרו כ"כ עד שאפי' ימכרום בדמי תרומה יהיה מ"מ הפסד בפירות כדי חסרונן דאל"כ הוא מפסיד יותר מן ההפסד של כדי חסרונן דשמא עדיין חולין הם. מיהו ברמב"ם ובח"מ סימן רצ"ב סט"ו משמע דמפרשים כפשוטו כדי חסרונן לשנה. ויש ליישב בפשיטות דכל שחסר כשיעור חיסרון לשנה הן חסרו קודם שנה הן עבר עליהם שנה אמרי' מסתמא ניחא ליה למפקיד שיומכרו ולא ליכלי קרנא דכל שנחסר שיעור חשוב ס"ל לרשב"ג דמוכרן משום השבת אבידה דאפשר שלא היה דעת המפקיד להניחם כ"כ והא דלקמן דיוציא לו חסרונות היינו לאו משום שהכרח שיתחסרו כ"כ דכמה פעמים שאין מתחסרין כ"כ רק כיון דשכיח מנכה לו הנפקד דאמרינן דאפשר שחסרו כ"כ ולא יוציא ממנו בפחות מן החיסרון שדרך לפעמים להתחסר מיהו כל ששהה אותן יותר משנה שנחסרו כ"כ מוכרן משום השבת אבידה ועמ"ש לקמן ובסמוך:
בא"ד וי"ל דפליגי כו' ופליגי עד שיעלה כו' שהוא בכדי חסרונם לשנה שלימה עכ"ל. נראה לפ"ז ס"ל לרשב"ג כל שנחסרו יותר מערך הראוי מוכרן בב"ד ומחלוקת בכדי חסרונן היינו עד כדי חסרונן לשנה נחסר בחודש או חדשים:
בתוס' ד"ה מזבנינן והקשה ריב"ם מי דחקו לומר דרב נחמן פליג כו' עכ"ל. נראה ליישב לפירש"י דס"ל דפליגי בכדי חסרונן היינו חיסרון הראוי דכבר כתבתי דקשה למה נקט שמא עשאן לימא שמא יעשם לכן נראה דהא קשה ביתר מכדי חסרונן אכתי למה ימכרם בזול יחליפם בפירות אחרות ויתנה עליהם אם יעשה המפקיד הפירות תרומה יהיה אלו הפירות תרומה דתורם משלו על של חבירו א"צ דעת בעלים כדאמרי' הכא ולא יצטרך למוכרן לכהנים בזול מיהו אי חיישינן שמא עשאן א"כ לא יוכל להחליפן רק עם כהנים ליקח בעדם חולין בדמי תרומה וא"כ צ"ל שמא עשאן דאי משום שמא יעשם ועדיין אינו תרומה היה לו להחליפם בפירות שלו ויתנה עליהם שאם יעשם תרומה יהיה אלו הפירות שלו תרומה ולא יצטרך למכרן לכהנים בזול וירויח המפקיד אם לא עשאן תרומה יקחם בחולין ששוין הרבה וא"כ ע"כ מוכח דרב נחמן ס"ל גם ביותר מכדי חסרונן שכיח דאי יותר מכדי חסרונן לא שכיח תקשי לימא שמא יעשם ואין לומר יחליפם בפירות אחרות דלא ירויח בזה דכולם מתחסרין כך כיון דס"ל ביתר מכדי חסרונן לכ"ע מוכרן בב"ד ולא מיירי אלא כדי חסרונן לימא שמא יעשה ואין לומר דיחליפם דהא בכדי חסרונן כולם מתחסרין אלא ודאי ס"ל גם ביתר מכדי חסרונן אין מוכרין דיתר מכדי חסרונן שכיח ולא מצי למימר שמא יעשם דבחסרים יותר מכדי חסרונן יוכל להחליפם עכ"פ בפירות אחרות ולא יהיו נאסרין רק כדי חסרונן ולמה ס"ל לא יגע בהם. מיהו לפי פי' התו' לעיל מיירי שכבר חסרו הרבה יותר מן הנהוג א"כ שפיר י"ל התירוץ אפי' אי ס"ל ביותר מכדי חסרונן מוכרן מ"מ לא מצי למימר שמא יעשם דהא יכול להחליפן כנ"ל. לכן י"ל דודאי ברייתא לעיל נקט סתמא לפיכך ב"ה עושה אותן תרומה ולא מפליג כלל משמע אפי' אחר שנחסרו יותר מכדי חסרונן נמי עושה אותן תרומה ומעשר מיהו לר"כ לא קשי' כיון דלא יגע בהם הוא מטעם רוצה בקב שלו א"כ ממילא אם כבר מונחים זמן רב שנחסרו כבר יתר מכדי חסרונן שמוכרן ממילא באמת אינו עושם תרומה ומעשר דהא לפיכך קאי משום דלא יגע בהם ממילא משמע דדוקא היכא דלא יגע בהם אבל אם כבר נמשך זמן רב דהוה להו יתר מכדי חסרונן ממילא אינו עושם תרומה אבל לרב נחמן דלא יגע נמי משום תרומה ומעשר א"כ משמע דלעולם עושה אותן תרומה ומעשר אפי' כבר הגיע ליתר מכדי חסרונן וא"כ ע"כ ס"ל גם ביתר מכדי חסרונן אינו מוכרן לכן לעולם יוכל לעשותן תרומה:
בגמרא וכי משתכח כו' מקמיה דהוו להו יתר מכדי חסרונן עביד להו. פירש רש"י שאין אדם משהה טבלים כ"כ זמן מרובה עכ"ל וקשה לפ"ז במאי פליגי ר"כ ור"נ דנימא דתלי' בהמשך זמן שאין לחוש שהשהה כ"כ טבלים אז ימכרם לכ"ע לכהנים בדמי תרומה וא"כ לא שייכא פלוגתייהו כלל אי יתר מכדי חסרונן שכיח דעיקר תלי' בזמן די"ל מקמי הכי עביד להו תרומה ועמ"ש בסמוך:
בגמרא והא יין והחמיץ כו' דיתר מכדי חסרונן. קשה הא לעיל משמע דפליגי אי יתר מכדי חסרונן שכיח ולרנב"י ס"ל דלא מזבנינן להו דחיישינן שמא יעשם תרומה ובחומץ לא שייך זה דהתורם מן החומץ על היין אין תרומתו תרומה וא"כ אמאי לא ימכרם לכהנים בדמי תרומה וע"כ לומר משום כיון דקם קם ועמ"ש בע"ב: