אור ברסלב
מעיני החכמה על סדר נזיקין פרק שביעי השוכר את הפועלים › דף צד.

מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ

פרק שביעי השוכר את הפועלים · דף צד.

דף צג:

במשנה מתנה ש"ח להיות פטור משבועה הא דנקט בש"ח פטור שבועה היינו משום דשבועה הוה רבותא טפי דאם מתנה ליפטור מתשלומין ודאי אין מקום לשבועה לכן קמ"ל אע"פ שלא התנה לפטור מתשלומין וחייב בתשלומין אם פשע מ"מ פטור משבועה ובשואל נקט רבותא אע"ג דכל הנאה שלו מיפטר נמי מתשלומין ובנושא שכר ושוכר דחזר ושנה גם שניהם להיות פטורים משבועה ומלשלם נראה דקמ"ל רבותא למאי דאיתא לעיל פרק הזהב דף נ"ח דנשבעין ליטול שכרן א"כ שאר שומרין אין התנאי מועיל להם רק להפטר משא"כ נושא שכר אם מתנה ליפטר משבועה צריך ליתן לו שכרו בלא שבועה וכן בשוכר אם הקדים לו שכרו או שצריך לשכור לו בהמה אחרת כדלעיל פרק האומנין קמ"ל דבהתנה ליפטר יכול להוציא ג"כ בלא שבועה כיון דהאמינו בלא שבועה אם אומר שנאנס הרי צריך ליתן לו שכרו אף בלי שבועה:

בגמרא אמאי מתנה על מש"כ בתורה כו' לכאורה הוה מצי לשנויי דבמתני' לא ודאי עקר כדלעיל פרק הזהב דאפשר שלא יארע אונס:

בגמרא ומתנה ש"ש להיות כשואל כך הגירסא בספרים שלפנינו וגירסת הראשונים מתנה ש"ח ובאמת גירסא דידן תמוה למה נקט ש"ש ואפשר ליישב דקמ"ל בש"ש רבותא דלמאי דמוקי בפרק הנשבעין שבועת שומרין דחייב רחמנא שבועה ואינו נאמן במיגו איירי באפקיד ליה בשטר וא"כ קשה הא בשטר לא שייך בההיא הנאה דמהימן ליה שהרי לקח ממנו שטרו ואפילו בעדים אמרינן למ"ד צריך לפרוע בעדים טעמא משום דלא הימניה וא"כ בהתנה להיות כשואל לא שייך הימניה שהרי חייב אפילו באונסין ושטר יש לו עליו ובמאי הימניה דהא אין לו שום טענה ליפטור מיהו בש"ש שפיר י"ל הימניה דהא ש"ש נותן לו שכר על השמירה א"כ אם נאנס אחר איזה זמן עכ"פ צריך ליתן לו שכירות כפי הזמן ונהי דחייב באונסין עכ"פ מנכה שכר שמירה שהרי אילו החזיר לו הבהמה היה צריך לשלם ג"כ שכר שמירה ומנכה לו שכר שמירה וא"כ שפיר שייך הימניה לענין נכיון שכר שמירה שאפשר שנאבדה הבהמה מיד ומנכה לו שכר שמירה טפי עד שיתבענו לכן נקט דוקא ש"ש:

בגמרא דתניא ה"ז גיטיך ע"מ שתעלי לרקיע כו' ע"מ שתבלעי קנה של מאה אמה י"ל דנקט פרטיי שיש דברים שאפשר לקיימו ע"י שם שתעלה לרקיע או שתעבור הים הגדול אבל ע"מ שתבלעי קנה של מאה אמה זה מן המניעות בהחלט שלא יצוייר יכולת עליה אפילו בתחבולו שלא בטבע והנה מתני' דנקט כל שאפשר לקיימו בסופו והתנה עלי מתחילתו תנאו קיים לשון בסופו נ"ל דקמ"ל אף שעכשיו אין אפשר לקיימו כגון שתעבור את הנהר אה שלפי הזמן הנהר גדול ואין יכול לקיימו מ"מ אפשר שבקיץ בעת יבושת המים תוכל לקיים לכן תנאו קיים ובזו מיושב קושית התוס' ליתני כל שאי אפשר לקיימו בסופו תנאו בטל שא"כ יובן מז היפך הדין שנאמר שצריכה לקיימו בכל עת ואף אם התנה שתעבור הנה ויכולה לקיימו בעת שיבש מ"מ כיון שעתיד ליגדל ואין יכולה ל בסופו כשיגדל כשיגדל הנהר וס"ד שתנאו בטל גם בזה להכי נקט הך חלוקה שתנאו קיים רק כשתוכל לקיימו בסופו אף שעכשיו אין יכולה לקיימו לא ימנע בשביל זה קיום התנאי כשיהיה באפשרי ובזה ניחא נמי מה שתמהו התוס' מאי קמ"ל רב נחמן הא אמר רב זו דברי ר"י בן תימא ולפ"ז ניחא דודאי רבנן פליגי בשני חלוקות שמאלו שחשב יש מהם שאפשר לקיים בענין יוצא מהיקש הטבעי ויש מהם מן הנמנעות לגמרי שלא יצוייר יכולת עליו אפי' בתחבולה והנה מפשטא דמתני' יש לומר שאינו שולל רק חלוקה זו שהוא מן הנמנעות אפילו חוץ לטבע כגון שתבלעי קנה של מאה אמה או שתעשי משולש עם ד' זוית שיש לנמנע טבע קיים כמש"כ הרב המורה אבל דבר שאפשר בתחבולה י"ל דס"ל שתנאו קיים ומ"מ רבנן פליגי אף בהא שאי אפשר לקיימו אפילו בתחבולה ור' יהודה. ס"ל דבטל התנאי אפילו אפשר לקיימו בתחבולה אלא דרב נחמן דייק מדנקט בסופו להורות שיש זמן שנוכל להתקיים ע"כ בתנאים שיש לקיימן בטבע קאמר שהדבר היוצא מן הטבע אינו נתלה בזמן שאין גבול לדברים היוצאים מהיקש הטבעיי וע"כ מתני' בטבעי קאמר וא"כ שפיר משמע ממתני' דהלכה כר"י בן תימא אפי' בדבר שאפשר לקיימו בתחבולה רק שאין יכול לקיימו בטבעי וא"צ למה שנדחקו התוס' בזה:

בתוספות ד"ה אמר כו' וא"ת מאי קמ"ל ועוד כו' אבל קשה כו' עכ"ל עיין מהרש"א שתמה שעל קושיא זו לא תירצו התוס' במש"כ ונראה לומר לכן דחק דכונת התוס' שגם הדיוק אינו מפורש במשנה ואף שדיוק פשוט הוא מ"מ כיון שאינו מפורש אבל הקושיא הוא קשה ואולי מי שיתרץ הקושיא לא יהיה מוכח מן הדיוק לכן קמ"ל שמ"מ דיוק זה אמת מיהו זה דחוק ונראה ליישב דשפיר מתרצין התוס' הקושיא לפי האמת ודאי רומז התנא דמתני' גם טעם דמתנה על מש"כ בתורה תנאו בטל הוא ג"כ מטעם דאי אפשר לקיימו בסופו אלא דאי הא לחודיה בעי לאורויי הו"ל למיתני ואם כמש"כ התוס' אבל השתא דנקט כל משמע דכולל נמי תנאי שאינו לעבור על דברי תורה רק שאי אפשר לקיימו מצד הנמנע אף שאינו לעבור על דברי תורה תנאו בטל ג"כ וא"כ התנא שונה דבר והיפוכו דבאם מתנה עמש"כ בתורה כו' תנאו בטל שאי אפשר לקיימו וכן תנאי שאפשר לקיימו תנאו קיים ולהורות נתן דגם מתנה על מש"כ בתורה הוה כתנאי שאי אפשר לקיימו וקמ"ל דחד טעמא הוא לר"י בן תימא שהבאתי דשבועת שומרין איירי באפקיד ליה בשטר הנה שמעתי להקשות בסוגיא שם לשיטת הר"ן שכתב דלכך לא מהימן לומר פרעתיך בינו לבין עצמו בא"ל אל תפרעני אלא בעדים משום דהוה מיגו במקום עדים דמסתמא לא החזיר לו בלא עדים וקשה לפ"ז מאי דייק שם מכלל דתרווייהו ס"ל דמפקיד אצל חבירו בעדים אצ"ל בעדים דילמא ודאי צריך לפורעו בעדים ואינו נאמן שפרעו בלא עדים במיגו משום דהוה מיגו במקום עדים וא"כ שם לענין שבועה נאמן לומר נאנסו במיגו דפרעתיך בפני פו"פ והלכו ושמעתי ליישב דגם הר"ן ס"ל סברא דמיגו גרועה רק ס"ל כאן כיון דמחשבינן ליה למיגו במקום עדים ג"כ טענה גרועה הוא וא"כ היה לו להיות נאמן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ אף שהיא טענה גרועה כמש"כ הרא"ש באמת וא"כ בנאנסו נשאר תירוץ הרא"ש שאינו ר"ל פרעתיך בפני פו"פ דטענה גרועה הוא ואין זה מספיק דהא מ"ד א"צ לפורעו בעדים ע"כ ס"ל דנאמן במיגו וכמו שפירש הר"ן שם בהדיא דמאן דאמר יכול לומר לו פרעתיך בפני פו"פ היינו דנאמן במיגו וע"כ לא ס"ל סברת הרא"ש דטענה גרועה היא וא"כ מאי מוכיח הש"ס כיון דאיכא מ"ד דלא ס"ל כלל הך סברא דלא הוה מיגו משום דטענה גרועה הוא דהרוצה לשקר ירחיק ולי נראה ליישב בדרך זה דודאי למ"ד אפילו בלא אל תפרעני אל בעדים נמי צריך להחזיר בעדים אין סברא לומר דחשיב מיגו במקום עדים כיון שהלוהו סתם בעדים אין סברא לומר שהוא מיגו במקום עדים ולא כתב הכ"ן סברא דמיגו במקום עדים רק באמר לו אל תפרעני אלא בעדים דאז אינו עשוי לעבור על תנאי כיון שהתנה בהדיא ובאמר אל תפרעני לא שייך טעם הרא"ש דטענה גרועה הוא דודאי כיון שהתנה בהדיא שלא יפרענו אלא בעדים אין טענה גרועה מזה שיעבור על תנאו ויפרענו בלא עדים וא"כ היה לו להיות נאמן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ אלא ע"כ דמיגו במקום עדים הוא אבל למאן דס"ל דמפקיד אצל חבירו בעדים אפילו לא אמר לו אל תפרעני אלא בעדים נמי צריך להחזיר לו בעדים ע"כ הטעם דלא מהימן במיגו משום דמיגו גרועה הוא דאין שייך לומר אנן סהדי כיון שלא התנה כלום וא"כ שפיר דייק דס"ל אצ"ל בעדים במפקיד ולא התנה ול"ל דמהימן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ דבזה ע"כ איתא לטעמיה דהרא"ש דהרוצה לשקר ירחיק וטענה גרועה הוא ובזה ניחא דקשה ל"ל לאוקמה בשטר למה לא מוקי באמר אל תפרעני אלא בעדים ובתומים דחק בזה ולפ"ז ניחא דהכי מדייק הש"ס דהך מ"ד דמוקי לה בשטר דוקא א"כ ע"כ ס"ל הא דבאל תפרעני אינו נאמן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ משום מיגו במקום עדים דל"ל משום מיגו גרועה דהא זו טענה גרועה יותר שעבר על תנאו וא"כ ע"כ ס"ל משום מיגו במקום עדים א"כ י"ל הא דס"ל דבמפקיד בעדים אצ"ל בעדים מה"ט גופיה הוא משום דנאמן במיגו דפרעתיך בפו"פ דבכה"ג לאו מיגו במקום עדים הוא ולא ס"ל סברא דמיגו גרוע הוא וא"כ ממילא בטען נאנסה שפיר מהימן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ:

תוכן העניינים

מעיני החכמה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה