מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק שביעי השוכר את הפועלים · דף צג.
במשנה קוצץ אדם לכאורה קשה למ"ד מתנה על מש"כ בתורה תנאו בטל אפי' בדבר שבממון א"כ קשה אמאי קוצץ וע"כ אתיא כמ"ד תנאו קיים א"כ קשה אמאי לא דייק אהך מתני' דאתיא דלא כר"מ כדדייק לקמן דף הסמוך: ואפשר לומר דאי מיירי מתני' במעלה להם מזונות א"כ שכרן שלו א"כ כי משתכר על תנאי זה הוה כאילו שילם להם במזונות מה שהיה יכולין לאכול אף דמשל שמים הוא אוכל לא מקרי עקר רק שקנה מהם חלקן והם נתרצו לכך דאל"כ לא יתן להם מזונות לכן לא מקרי מתנה על מש"כ בתורה משא"כ קטנים דלא ידעו לזכות לו וצ"ע:
בגמרא שומרי פירות כו' קסבר משמר כעושה מעשה דמי ויש לדקדק הא לעיל דף פ"ז ע"ב יליף כי תבא בביאת פועל הכתוב מדבר ויליף מלא תבא עליו השמש וכיון דלא תבא עליו השמש שייך נמי בשכרו לשמור א"כ אפילו משמר לאו כעושה מעשה מ"מ הוא פועל דשייך ביה לא תבא ונרבי נמי שיאכל ודוחק לומר דילפינן מדיש דאתקיש חוסם לנחסם דא"כ אפילו משמר כעושה מעשה דמי מ"מ לא מעשה בגופו הוא דומיא דדייש שעושה בדבר הנאכל עצמו ועוד דלעיל ילפינן מכי תבא ולא יליף מדייש ואפשר דבהא גופא פליגי דמשמר ודאי הוא מעשה רק דרוב מדמי ליה לעושה מעשה בגופו ושמואל ס"ל דלאו כמעשה בגופו דמי ועפ' אפשר ליישב מה שהקשו התוס' במכות דף ד' ע"ב ד"ה הא שהקשו על פי' הערוך דמקיים כלאים לוקה לר"ע והקשו הא הוה לאו שאין בו מעשה ולפ"ז י"ל דלמלקות לכ"ע משמר כעושה מעשה דמי דלא גרע מניקף שהוא מסייע ומקרי מעשה לענין מלקות והא דנותר מקרי לאו שאין בו מעשה היינו משום דכיון דאין הלאו רק שלא יותיר ונותר ממילא הוה משא"כ מקיים שאסור לקיימן בתוך השדה אם משמרן הוה כעושה מעשה ועפ' אפשר דבפסחים דף צ"ג דקאמר דשייר לבל יראה משום דהו"ל ניתק לעשה ולא קאמר משום שאין בו מעשה ולפ"ז אפשר דבחמץ שק ומשמר לעצמו לאחר הפסח אפשר דכעושה מעשה הוא מיהו הרמב"ם כתב בחמץ הוה לאו שאין בו מעשה אא"כ קנה חמץ בפסח:
בתוספות ד"ה לא שנו כו' וכן לעדר כו' היינו מן התורה כו' עכ"ל וקשה לפ"ז הך ברייתא דלעיל דף פ"ט ע"ב דקצוץ פירשו התוס' דקאי אשכרו לעדור וקשה לרב הא גם בהא לא בעי קציצה וא"כ למה קוצץ כיון דאוכל מהלכות מדינה עכ"פ לא צריך לקצוץ כיון דמ"מ אוכל ואפשר לומר דקצץ לרב איירי היינו בשכרו לעדור ומיירי שאין באילנות ששכרו לעדור פירות גמורים לאכול ושכרו לעדור קצוץ לאכול באילן אחר שאינו עובד בו דבכה"ג בלא קציצה לא אכול:
בגמרא ואי אמרת משמר לאו כעושה מעשה דמי כו' והקשה מהרש"א ליקשי בפשיטות אמאי אוכל במחובר ונראה דלפי לשון הש"ס הא בהא תליא דאי משמר לאו כעושה מעשה דמי ע"כ מתני' בתלוש איירי ולהיפך אי אוכל מן המחובר ע"כ משמר כעושה מעשה דמי כיון דמתני' איירי במחובר וכיון דבמחובר אכול ממנהג מדינה ע"כ משמר כעושה מעשה דמי כיון דמתני' דוקא מחובר אשמועינן שאוכלין ממנהג מדינה אבל בתלוש משמר אוכל מדין תורה:
במשנה ארבעה שומרין כו' ש"ח נשבע על הכל שואל משלם את הכל לכאורה גם בשואל שייך משלם על הכל ואפשר דנקט את הכל שמבואר לעיל ר"פ המפקיד דבשומר ששילם הוה הפקדון קנוי לו דנעשה כאומר אם תגנוב ותרצה ותשלימני פרתי קנויה לך מעכשיו וא"כ משלם את הכל היינו הבהמה עצמה שנעשית שלו:
בגמרא מאן תנא ארבעה שומרין כו' הכי קאמינא לך לכאורה תמוה דהו"ל למימר מאן תנא שוכר כש"ש ואפשר דמיישב קצת בזה לשון ד' שומרין דנהי דשוכר כש"ש דמי אפשר מ"מ איכא דבר פרטי ששייך בשומר שכר בשכר טפי משוכר והיינו מה דמבואר לקמן בש"ש שצריך לקדם ברועים ובמקלות אפילו בשכר והיינו משום דנוטל שכר ממש וא"כ בשוכר י"ל כיון דלאו שכר ממש קשקיל אינו מחוייב להוציא מעות שלו וא"כ שפיר שייך קצת מנין ארבעה מאחר שיש חילוק בדבר פרטיי עכ"פ משא"כ למ"ד שוכר כש"ח דמי אין שום חילוק בין שוכר לש"ח ומ"מ פריך שלשה הוה דמ"מ אינו רק ש"ש ומשני ודיניהן שלשה ומ"מ לשון ארבעה דנקט היינו משום דמ"מ שייך חילוק בדבר פרטיי. ועפ"ז אפשר ליישב לשון אי הכי משום דהיה מקום לומר איפכא דלמ"ד שוכר כש"ח דמי ומיפטר מגניבה ואבידה מ"מ י"ל לענין שומר שמסר לשומר לעיל דמיקרי גרועי גרעיה לשמירתו בש"ש שמסר לש"ח אף דהש"ש חייב בחיוב שלו מ"מ הש"ש נזהר בשמירה טפי לכן דעת הרמב"ם בגרועי גרעיה אפילו בבעלים חייב וא"כ אפשר דמאן דס"ל כש"ח דמי יש חילוק דבשוכר אע"ג דהוה כש"ח מ"מ נזהר טפי בשמירה מאחר שצריך אל הדבר וא"כ שוכר שמסר לש"ח מקרי גרועי גרעיה ושפיר שייך ד' שומרין ששמירת השוכר טפי משמירת הש"ח ונ"מ דמקרי גרועי גרעיה בש"ש שמסר לשומר וחייב וע"כ מדדייק דלמ"ד כש"ח לא אתי שפיר לשון ד' שומרין ע"כ ס"ל דגרועי גרעיה לאו פשיעה הוא כלל וא"כ אין חילוק בין שמירת הש"ח לשוכר ופריך א"כ שלשה הוה ועיין מש"כ בסמוך בלשון התוס':
בתוספות ד"ה א"ה כו' האי אי הכי כו' עכ"ל כבר כתבתי בסמוך ונראה לומר עוד דבל"ז הוה מצינן למימר דתנא דנקט ארבעה שומרין היינו משום דבשוכר מספקא ליה אי כש"ח דמי אי כש"ש דמי וא"כ יש חילוק למאי דקיי"ל בש"ש שקרה לו אונס דאינו מפסיד שכרו כדלעיל דף נ"ח וא"כ בשוכר אם נימא כש"ח דמי ודאי אפילו הקדים לו שכרו ונגנב ממנו צריך להחזיר לו השכר וא"כ אי הוה ספיקא שמא הוא ש"ש א"צ להחזיר השכירות עכ"פ דהוה תפוס ברשות וא"כ איכא בשוכר חילוקי דינים ואף דבסיפא נקט בהדיא דשוכר משלם מ"מ ברישא הוה שפיר מציאות ד' שומרין וכמה פעמים אמרינן רישא וסיפא כתרי תנאי אבל השתא דמוקי ד' שומרין כר' יהודה אין שום תירוץ ע"ז דשלשה הוי בכל ענין ומשני ודיניהן שלשה: