מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק שביעי השוכר את הפועלים · דף פו.
בתוספות בד"ה אוקמינהו כו' שלשתן כדדריש במדרש דבתענית ציבור כו' עכ"ל. קשה הא בפשיטות צריך שלשה דומיא דאברהם יצחק ויעקב ושמעתי לתרץ על נכון דע"כ שנים מספיקין להביא הגאולה דאל"כ למה אוקמינהו לאחדים היה לו לאוקים שנים עכ"פ וע"כ ששנים ג"כ היו מביאין הגאולה וא"כ למה הוצרך שלש לכן פירשו התוס' כדדריש במדרש דתענית ציבור צריך שלשה ע"כ שמעתי ומ"מ אפשר לדחות די"ל שהיו מספיקין שנים מהם כגון אברהם ויצחק היו יכולין להביא הגאולה ומה שלא הקים אברהם עם יעקב היינו שאין דרך להקדימו לאביו וא"כ הוצרך לכל השלש' כי לא נודע איז יכשר:
שם גמ' חכים יתקרי ורבי לא יתקרי. כתב מהרש"א יש להסתפק מה היה חסר במה שלא נסמך שהרי היה ראש ישיבה בנהרדעא בלא סמיכות וכתב מהרש"א דאפשר משום דסמיכות יש לו רשות לכוף ולדון ופטור מלשלם אם טעה ע"ש ודחוק הוא שיהיה כל הנ"מ לענין זה. ולענ"ד אפשר לומר ע"פ מה דאיתא ר' זירא הוה מיטמר מלמיססכיה כיון דשמע הא דאמר ר"א אין אדם עולה לגדולה אא"כ מוחלין ל כל עונותיו אמצי ליה נפשיה וא"כ נראה כי שמואל היה בארץ ישראל בזמן רבי ובארץ ישראל לא יתכן שיהיה אש ישיבה בלא סמיכות אל נמנעה ממנו הגדולה שמוחלין על כל עונותיו כי זה כל האדם וא"כ י"ל שלכך הלך לבבל שהיה יכול להיות ראש ישיבה בלא סמיכות ויעלה לגדולה שם לכן אמר חביל יתקרו ולא קאמר חכים יהיה אלא נראה שיקרא חכם וראש ישיבה חבל ר' לא יתקרי כי לא היה בארץ ישראל נסמך לרבי:
בגמרא קמפלגי במתיבתא דרקיעא כו' אם בהרת כו' ספק והקב"ה אומר טהור כו' זו משנה שלימה ספ"ד דנגעים ורבה לא חידש כלום רק ר' יהושע קיהה ומפרש קיהה וטהר א"כ ר' יהושע כבר היה בישיבה של מעלה ומה להם להוכיח מדברי רבה שלא אמר רק פירוש דברי ר' יהושע לכן אפשר לומר דר' יהושע קיהה משמע שמגמגם בדבר שאין סברא אצלו לטמא אבל לא נחלק בפירוש לומר שטהור ולפי שרבה התפאר שהוא יחיד בנגעים אמר קיהה שאצל ר' יהושע היה ספק אבל א דעתו הוא טהור ודאי וא"כ לר' יהושע גופיה לא פסיקא ליה לחלוק על חכמים ואפשר לומר כיון דיליף מקרא דלטהרו או לטמאו פתח הכתוב בטהרה תחילה ילפינן כל זמן שאינו מבורר לנו שבהרת קודם הוא טהור בודאי לא מטעם ספק אלא שכך גזירת הכתוב לכן אפילו אם יבא אליהו הנביא יעיד לנו שבהרת קדם כל זמן שלא נתברר לנו בבירור טבעי הוא טהור וא"כ בכה"ג י"ל דהוה ספק ספיקא חדא שמא שער לבן קדם ואת"ל בהרת קדם שמא צריך להתברר לנו לכן אמר קיהה וטהר כיון דמספקא ליה לר' יהושע בהך ממילא טהור מספיקא וא"כ ר' יהושע גופא לא קאמר טהור רק רבה בר נחמיני שאמר דמספיקא יש לטהרו דקרא דלטהרו אתא שיהיה טהור בודאי ובזה ניחא כפל לשון של רבה טהור טהור שר"ל טהור מטעם ספיקא לקולא יש טעם לטהר שמא באמת שער לבן קדם זה צד אחד ועוד צד את"ל שלפי האמת בהרת קדם שמא קרא דטעהרו אתא דכל שלא נתברר שבהרת קדם הוא טהור וא"כ יש שני טעמים לטהרה לכן טהור לגמרי ועיין תי"ט ספ"ד דנגעים:
שם אמר טהור טהור כבר כתבתי על כפל לשון טהור ואפשר לומר עוד דבשעת פטירתו שנפרדו הגוף והנשמה ובצדיק מצינו שפתיו דובבות בקבר וא"כ כשהזכירו ברקיעא רבה בר נחמיני ויצא נשמתו הנה הגוף וגם הנפש ענו כל אחד. בעת הפרדס ואמרו טהור משא"כ בחיים שלא תוציא הנשמה כוחותיה כי אם ע"י הגוף ובזו מובן הבת קול אשריך רבה שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהרה שענו גם שניהם טהור גוף ונשמה:
שם אמר לפניו רבונו של עולם כ"ע דידך כו' את דרבה ורבה דידך להבין מליצה זו ומה מקום לתפילה זו יראה שטען כי אין דרך שיהיה חפץ בהשחתת פועל ידיו כי אפי' משה ואהרן ביקשו שלא יתבטלו מעשה ידיהם בחייהם וא"כ אחר שהוא יתברך עשה העולם לא יחפוץ בהשחתתו ואולם אפשר כי נפש הקדושה של רבה היא המחצבת רהב כי קצף לה על אנשי העולם אשר משיח ה' נלכד בשחיתותם וא"כ רבה אפשר שיחפוץ בהשחתת העולם לכן אמר את דרבה ר"ל שאתה סר למשמעתו של רבה כי צדיק מושל ביראת אלקים ואולם רבה דידך כי רבה ודאי לא יחפוץ במאי שאין לך חפץ בו וא"כ אחר שאין תהלתך לחבל מעשה ידיך העולם אשר בראת ואם בשביל כבודו של רבה הא רבה דידך הוא שלא יעשה מה שאין לך חפץ בו א"כ אמאי מחרבית עלמא:
בתוספות ד"ה דאי אמר להו קדימו כו' פי' כו' דאתו לכו ריפתא ואנפקא כו' עכ"ל לכאורה פשיטא דהכל כמנהג המדינה ואפשר לומר דנהי דהמנהג שאין מקדימין מעלות השחר אפשר שאינו תלוי בפועלי' רק לפי שאין מזומן ביד הבעלי בתים ליתן לפועלים לכן מתאחרין וא"כ זה שרוצה להיות מן הזריזין הוה ס"ד שצריכים לאכול קודם קמ"ל: