מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק שביעי השוכר את הפועלים · דף פה:
בגמרא ובקרב כסילים תודע זה ת"ח בן ע"ה אפשר שהוא עפמ"ש בנדרים שרי לאינש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי וא"כ מי שהוא ממשפחת ת"ח מקרי אתרא דידעי משא"כ זה שממשפחת כסילים לא מסקי אדעתייהו שזה צורבא מרבנן לכן שרי ליה למימר ולפרסם:
בפרש"י ד"ה קיש קיש כו' ואם היה מלא סלעים כו' עכ"ל לפרש"י אין המשל מכוון שאפשר שהוא מלא תורה כרמון אף שהוא בן ע"ה ונראה דרש"י כיון ליישב זה במ"ש משפחת כסילים ר"ל כי דרך משפחה שפילה שיש ביניהם ת"ח כולם מתייחסים עמו שזה האיש מגואלנו ומשפחתנו הוא וכל המשפחה מתפארין בו ושפיר המשל דומה לנמשל:
בגמרא כל המקטין עצמו על דברי תורה אפשר לפרש שמקטין עצמו לישב בתחתית בישיבה ומגדיל מעלת חבירו נעשה גדול לישב בראש כענין לקמן אצל מי אתה תוקע וזוכה לישב במקום גדולים וכל המשים עצמו עבד נעשה חפשי אפשר דאם עושה עצמו עבד כענין שאמר ר' חייא צידנא טביא וכו' נעשה חפשי כמו גוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק וא"צ לילך ע"י מלאך כמו בן חורין שהולך לבדו בכל מקום:
בפירש"י ד"ה מציין כו' שלא יכשלו כהנים כו' שלא תארע תקלה כו' עכ"ל נראה דקשיא ליה לרש"י למה דוקא מערתא דרבנן הא בכל המערות יש לחוש לטומאת כהנים לכן כתב משום שלא תארע תקלה ובהכי ניחא שלא פירש בשביל טהרות וכמו שפי' רשב"ם ב"ב גבי ר' בנאה מציין מערתא ולפ"ז י"ל דא"כ למה מערתא דרבנן דוקא ומ"מ יש לדקדק דהא מציינין על כל קברות כדאיתא במס' מ"ק דמציינין על הקברות ויליף לה מקרא שם דף ו' ואפשר שלשאר קברים לא היה ריש לקיש טורח בעצמו רק בשביל כבודן של ת"ח:
בגמרא כי הוי מינצו רבי חנינא ורבי חייא כו' מהדרנא לה מפלפולי כו' דעבדי לתורה דלא תשתכח יראה שמעלת ר' חנינא אינה רק במה שבכח אבל באמת מן הנמנע שתשתכח תורה מישראל לגמרי כדאיתא במס' שבת פ' תולין ח"ו שתשתכח התורה שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו נמצא שמעלה זו לא תצא לפועל לעולם כי דבר נמנע הוא אבל מעלת ר' חייא שהוא סיבה שלא תשתכח כי ודאי מה שנאמר לא תשכח מפי זרעו פשיטא אם אין גדיים אין תיישים ואחז אמר צר תעודה אלא שהבטיחנו ית' שימצאו בכל דור ודור חכמי דור וצדיקים שיהיה סיבה שלא תשכח נמצא שמי שגורם והוא הסיבה לקיים מאמר ה' הוא מעלה שלימה שתצא לפועל ע"י הרבצת תורה של ר' חייא לכן זה עדיף טפי והיינו דאמר רבי גדולים מעשה חייא שדבריו הם בפועל:
בגמרא ור' יוחנן אצל ר' חייא לא תמוה למה מצאה הקפידא דוקא מקום לנוח על ר' יוחנן דהא ר' ינאי רביה דר' יוחנן הוה וכמ"ש ב"י ביורה דעה סימן ל"ב א"כ טפי ה"ל לאתמוהי על ר' ינאי דהיה רבו של ר' יוחנן כדאיתא ביבמות דף צ"ב ע"ב ונראה דדוקא אר' יוחנן מתמה כיון דחזינן דר' חנינא שהיה גדול מר' חייא בפלפול הוא אצל ר' חייא וא"כ כיון דאמרינן לעיל דריש לקיש פלפל תורה כר' חייא א"כ ר' יוחנן שהיה גדול מריש לקיש דהא מפרק ליה לריש לקיש כל כ"ד קושיות כדלעיל א"כ ראוי הוא לישב אצל ר' חייא כמו ר' חנינא וע"ז משני המשל באתר דזיקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן עייל בר נפחא לתמן ובמשל זה מתרץ שניהם כי ר' חייא היה לו מעלה שהיה לו תמיד אור תורה מוכן כי עביד שלא תשתכח תורה מישראל ועדיפא מעלתו ממעלת ר' חנינא ואולם מעלת ר' חנינא דמהדר התורה מפילפוליה אפילו אי משתכחה למעלה זו לא הגיע ר' יוחנן כי לא הגיע לכך רק אם ישאר ניצוץ מאור התורה כמו הנפח נופח באש פחם אם כבה האש אין כח בידו להבעירו מבלי ניצוץ קדום והנה מעלת ר' חנינא אפילו אם תשתכח לגמרי אבל ר' יוחנן היה בידו לפלפל במה שכבר היה מקובל בידו כענין הנפח שנופח באש אם מוצא ניצוץ נמצא שרמוז במשל זה מעלת ר' חייא שהיה אור מוכן שאין צריך לנפוח וחיסרון מעלת ר' יוחנן ממעלת ר' חנינא שהיה יכול להחזיר התורה מפלפולו א"כ ממילא לא קשיא ליה על השאר כיצד ישיבתן רק אר' יוחנן דוקא:
בגמרא דלצפרא שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין כו' לפמ"ש התוס' לקמן משמע דמיד שראה שהם מקליין שאל לו וא"כ אי אפשר לכוון הגירסא למחר אזלי אשתטחי שהרי כבר ראה אותם באותו יום יפין ולמה נראה באורתא מקליין וצ"ל דל"ג למחר רק באותו יום היה מעשה מיהו למ"ש התוס' שאחר זמן סיפר לו כך אפשר שאז היה סומא לגמרי ולמחר אישתטח אמערתא דר' חייא ואתסי:
שם אסתכלי בה כו' משמע מזה דהסתכלות הוא טפי מראיה וכמ"ש המג"א ס"ס רכ"ה דהא יהיב ליה סימנא דמנפשיה סליק ע"כ היה צריך לראות דסליק מנפשיה:
בגמרא מ"ט נגה ליה למר א"ל אדאוקימנא לאברהם כו' עיין במהרש"א דר"ח הוא יום מסוגל לתפלה ועיין בזהר תרומה ד"ה ויקחו כו' משה בשעתא מאמר ארוך וכתוב בו אלמלא אתיהב רשו למיחמי חמי בליליא דנפקין שבתי ובלילי ירחי וזימני כדיוקני ע"ג קברי אודן ומשבחן לקב"ה כו' עכ"ל ומה שלא נזדמן רס בר"ח זה ודוחק לומר שזה ר"ח הראשון שנגה ליה לאליהו במתיבתא דרבי ואפשר לומר שבכל פעם היה מקדים להו לצלויי בפרט לפמ"ש בזהר בלילי ריש ירחי אבל אז היה מעשה שלא באו העדים בבקר וא"כ כשהיו מקדשין ע"פ ראיה ותליא בב"ד שלמטה כדאיתא במדרש אני ואתם נלך לב"ד שלמטה א"כ כשבאו העדים באיחור היה מאחר לאוקמינהו להתפלל לכן נגה ליה משא"כ פעם אחרת היה מקדים להקימן עד שלא נגה ליה ובא בזמן מתיבתא:
בתוספות ד"ה כי מטא כו' אע"ג דאיכא נמי מחיה מתים כו' דברי התוס' דחוקים וגם לא נזכר טל כלל כי אם מוריד הגשם והנלע"ד ע"פ מ"ש במדרש חדשים לבקרים רבה אמונתך על שאתה מחדשינו בכל בוקר ובוקר אנו יודעין שרבה אמונתך לתחיית המתים ע"כ ויראה ביאורו כי אמרו חז"ל שינה אחד מששים במות ואיתא ברבה בראשית ס"פ ט"ו חמשה שמות נקראו לנפש נפש רוח נשמה יחידה חיה נפש זו הדם רוח שהיא עולה ויורדת שנאמר מי יודע רוח בני אדם העולה כו' והנה בשינה לא נשאר רק נפש החיונית לכן הוא ענין המיתה כנודע בכתבי האר"י ז"ל ולא נשאר רק קיסטא דחיותא והנה בשינה מסתלקים כל ארבעה חלקי הנפש המעולים שהם רוח נשמה חיה יחידה ולא נשאר רק נפש החיונית לקיים החיות לבד לכן בבוקר הוא מעין תחיית המתים במה שחוזרין יתר חלקי הרוח ונשמה לגוף ולזה קבעו קדמונינו המחזיר נשמות לפגרים מתים מאחר שלא נשאר בגוף כי אם נפש החיונית שהוא בורידי הדם לכן אסור לאכול קודם תפלה שאז מתישבת הנפש במקומה שהנשמה אינה מתישבת כי אם הנפש אשר בורידי הדם ואם כן שפיר תיקנו לשון לפגרים מתים א"כ בכל בוקר הוא מעין תחיית המתים וא"כ מובן המדרש ממה שאתה מחדשינו בכל בוקר אנו יודעין שאמונתך רבה להחיות מתים ובזה מובן שנזכר בברכה זו של תחיית המתים חמשה פעמים מחיה מתים נגד חמשה חלקי הנפש רוח נשמה חיה יחידה כי במות האדם מסתלק כל החיות ולא נשאר רק הבלא דגרמי שמוכן לקבל טל של תחיה ובשעת תחיה יתקבצו כל החמשה חלקים לכן נגד חמשה חלקי הנשמה נזכר מחיה מתים חמשה פעמים ועל זה המדרש מיוסד מה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה ומקיים אמונתו לישיני עפר כמי שנאמן ית' להחזיר נשמות בכל לילה כמו כן מקיים אמונתו לישיני עפר כמו שמקיים לישנים בלילה שמסתלקים ג"כ חלקי הנשמה כמו כן נאמן אתה להחיות מתים לכן אף שכל חלקים המעולים נתקבצו כל זמן שלא נתפשטה נפש החיונית אין הגוף יכול לחיות לכן כי מטי למחיה מתים שאז החלק החמישי מתפשט בגוף בעפר להחיות הגוף הבלוי בעפר וא"כ היו המתים חיים לגמרי כן נראה נכון פירושא דהך מילתא ולהכי רגיש עלמא: