מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק שביעי השוכר את הפועלים · דף פה.
בגמרא אמר רבי חביבין יסורין קביל עליה קשה דלקמן אמרינן ע"י מעשה בו הואיל ולא מרחם ניתו עליה יסורין וכן ע"י מעשה הלכו ויראה כי ודאי מדריגות מדריגות יש כי מתקיים בצדיק ותגזר אומר ויקם והנה אצל הצדיק שאין מדת הדין מתוחה לאו כל אדם זוכה שאם חפץ לקבל עליה יסורין שישמעו מן השמים לעשות חפצו הנה אמרו על כרחך אתה חי אף שהאדם קץ בחייו אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח וכמו כן ביסור הצדיקים אם חפצים ביסורים הנה מדריגות מדריגות יש הנה ראב"ש הגיע למדריגה זו כבן המלך אשר לו רשות לשלוט ולעשות כאות נפשו בלי מוחה לכן כשקיבל היסורין ע"פ דיבורו באו היסורין ושלוחי ההשגחה ביסורין הממונים להשפיע כח המוסר והחולשא ברפיון אברים שיהיו מסוגלים ליסורים מבלי עורר מדת אכזריות להמשיך עליה מדת הדין האכזרי ולא זכה רבי לכך כי אם ע"י מעשה אכזריות שנזדמן לו אחר שעורר בזה מדת הדין אז אמרו ניתי עליה יסורין ואין זו מדריגה כמדריגת ראב"ש שהיה בידו להביאם עליה מבלי שום עורר מעשה אכזריות וכמו כן הלכו לרצונו ורבי לא זכה להסיר שבטו של מדת הדין עד שבא מעשה רחמנות לידו ואולי זה היה אחר י"ג שנה או שנזדמן לו בסוף י"ג שנה מעשה זה כדי שיעורר הרחמים ע"י מעשה רחמנות ופועל דמיונו לרחמים לא כן ראב"ש שנסתלקו ממנו ברוח שפתו לבד מבלי שום התעוררת פועל דמיוני לדין או לרחמים אבל ודאי אילו לא קיבל עליה היסורין מרצונו אין במעשה זה כדאי לחייבו ביסורין כן נראה פירוש דברים הללו:
בתוספות ד"ה הוה עתיר כו' פירוש מזבל בהמותיו כו' עכ"ל. נראה דקשיא להתוס' למה הכניס דבר זה בפירוש יסורין דרבי שהיה עשיר אלא ודאי לפי ריבוי בהמות היה קול עצום מאד ואפ"ה מעבר קליה לקלייהו דלא תימא דעל ג' מינין א"צ קול עצום כ"כ כמו שמבואר מהנך ריבוי בהמות להפליג בקול
בגמרא דהאי עגלא כו' זיל לכך נוצרת מבואר הוא בהתעלות המדריגות כי כולם נבראו להתעלות כי הדומם שהוא העפר מתעלה בצומח והצומח מתעלה בחי שאוכל אותו והחי בחי מדבר ובענין זה עולים ניצוצי קדושה במדריגת דצח"ם והנה העגל הזה היה רמוז בו שבכה שעדיין יש לו להעלות מדריגת צומח שבו ואולי היה איזה גלגול נשמה שעדיין לא נשלם תיקונו לבא בחי מדבר ועדיין היה לו להעלות מדריגת צומח ואז יתוקן ע"י שחיטה בחי מדבר לכן אמר סוף בהמה לשחיטה אחר שהבהמה העלתה הצומח הראוי לה אז סופה להתעלות בחי מדבר ולא נאסר לשחוט עגלים מספיקא שמא יש להם עוד להעלות צמחים כיון שאפשר שכבר נשלם מה שראוי לו להעלות או שיושלם הצומח ע"י בעלי חיים אחרים אבל עגל זה רמז רמז לו שעדיין יש לו לתקן צמחים ורבי א"ל זיל לכך נוצרת שתעלה במדריגת חי לכן בשני יסורי דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא כי המטר הוא מעלה הדומם לצומח ובחסרונו אין כח בדומם להעלות הצומח וכל שמתעלה הצומח מוכשר יותר להתעלות בחי ואפשר שודאי לשון לכך נוצרת אינו בלשון אכזרי שיובן ממנו שנברא להפסד וחיסרון אף שיש לפרשו לכך נוצרת שתעלה ממדריגת חי לחי מדבר הבנת הלשון נראה כאכזריות ואולם בבני כרכושתא שהוא שרץ טמא שאין בצערו תועלת העלאה לכן אמר ורחמיו על כל מעשיו לכן אמרו הואיל וקא מרחם איגלאי מילתא שמה שאמר בתחילה לכך נוצרת הוא ג"כ רחמנות שיעלה למדריגה ועמ"ש בסמוך
שם כולהו שני דיסורי דר"ש אינש בלא זימניה לא שכיב ואפשר לפמ"ש שהתרעמו אע"פ שהיו רשעים אפשר שנתמעטו זרע הגון שהיה עתיד לצאת הראו לו בזה דאינש בלא שני לא שכיב ונתרבו נפשות על ידו:
שם כולהו שני דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא. כבר כתבתי לעיל בזה ויראה עוד כי מצינו לעיל ביסורי דרבי ושמעו ליה נחותי ימא כי ביקש הוא ית"ש שיתפרסמו יסורי דרבי בהיות מפורסם לזכות יסוריו דלא ליצטריך עלמא למיטרא ולפי שיסורי דרבי באו ע"י עיגלא דגער ובכי הנה לעומת זה הביא יסורין שלא יצטרך למטר כי שר המטרא הוא רדיא דדמיא לעיגלא כדאיתא בתענית דף כ"ה ואיתא ביומא דף כ"א שאלמלא גלגל חמה נשמע קול המונה של רומי ואלמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה הרי מצינו שקול מבטל קול עד שלא ישמע שום קול והנה ברבי שצעק בקול מר על היסורין ושמעו ליה נחותי ימא ואיתא ביומא שם דקול רדיא הולך מסוף העולם ועד סופו וא"כ לא היה נשמע קולו של רבי אבל השתא דלא נשמע קולו של רדיא שמעו ליה נחותי ימא לכן קאמר נחותי ימא כי העולם ממי אוקיינוס הוא שותה וכשלא נשמע קול רדיא נשמע קולו של רבי:
בגמרא וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמונה עיין מהרש"ל שפירש בשנים היינו זונה חשובה שאינה נשכרת רק בכפל מאחרת שוכרתו בכפלי כפלים היינו בשמונה דהוקשה לו דל"ל בשנים כל מה שלוקחין הן פרוטות או זהובים דא"כ זונה פחותה שלוקחת שתי פרוטות שוכרתו בשמונה פרוטות וזונה חשובה שנשכרת בשני דינרי זהב תצטרך ליתן לו שמונה דינרי זהב אתמהה אלא ודאי אינו נשכר רק בכפלי כפלים מן זונות חשובות לכן לא נזכר שני זהובים או שני מנה דבאמת לא היה כן רק לפי ענין שכירות זונות חשובות שנשכרין בכפלים היה הוא נשכר בכפלי כפלים ואין תולה בסך מסויים רק לפי שכירות הזונות כן הוא כונת מהרש"ל ובזה ניחא דלא קאמר זונה שנשכרת באחד שוכרתו בששה עשר דאפשר שלא נשכר כלל לפחיתות:
שם פרי צדיק כו' ולוקח נפשות חכם זה ר"ש בן איסי עיין מהרש"א שכתב נפשות הוא משום דכל שבנו ובן בנו ת"ח אין התורה פוסקת מזרעו לכן כתיב נפשות לשון רבים ע"ש ולפמ"ש התוס' פרק אע"פ דבעינן רואין זה את זה א"כ זה שלא נעשה ת"ח רק אחר מיתת ראב"ש לא שייך זה לכן נראה כיון דברא מזכי אבא שייך שפיר נפשות וגם כלפי מה שאמרה המטרוניתא לעיל בניכם אינן שלכן וכשהיה בן פריץ היה ח"ו סיבה להחזיק הלעז לכן כשחזר למוטב שפיר קאמר נפשות שנתקן בזה גם הלעז אחר שדומה לאביו לכן דמי קליה ג"כ לקול של אביו לסכור פי דוברי שקר:
בגמרא ל"ל כולי האי' פרש"י דחוק דלמה לא ליהדר לזכות חבירו ואפשר דהא דאמר לו ליתן לו ברתיה ושמא לא ישוב תשובה גמורה לכן אמר כיון שהתועלת גדול כדאי הוא להעמיד עצמו באחריות זה שאם לא ישוב תצטרך לקבל גט ממנו:
בגמרא כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה כו' אפשר שהוא מדה כנגד מדה שזה נעשה רב לבן חבירו ומורא רבך כמורא שמים נמצא שהוא כאילו נעשה תלמיד לשמים אף גם הוא נעשה תלמיד לו ית' לכן אמר לפני תעמוד ר"ל שתלמוד אצלי ויהיה זוכה ללמוד בישיבה של מעלה מפי הגבורה:
שם אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלו בשבילו אף דכפי תהיה משמע שהם שוין י"ל דמסתמא הצדיק חפץ בזכות של הדור ואם תהיה ח"ו הגזירה הרי אינו שוה כפיו ית' לכן מבטלה בעצמו בשבילו כדי שלא יהי' נגד רצונו גם י"ל ע"פ מ"ש בפ"ק דב"ב אין פורעניות בא אלא בשביל ע"ה לכן שכרו במה שלומד בן ע"ה תורה לבטל הגזירה גם י"ל ע"פ מה שמבואר לקמן בקרב כסילים תודע זה ת"ח בן ע"ה ואיסתרא בלגינא קיש קיש קריא והנה אמרו הקול קול יעקב בזמן שקולו של יעקב במדרשות אין ידי עשו שולטות כי אין פורעניות בא כי אם בשביל ביטול תורה וקול התורה מבטל הפורעניות אשר עוף השמים יוליך הקול וכרוז מן השמים לכן זה שיש לו קול יותר לימודו שמפורסם מסוגל לבטל הגזירה אשר עוף השמים מוליך הקול גם י"ל לפי שסתם ע"ה שונא ת"ח כמו שאמר ר"ע מי יתן לי ת"ח כו' וא"כ אילו היה הבן ע"ה היה ג"כ שונא ת"ח ואחר שלמדו תורה וגרם לו אהבת ת"ח גם הוא נעשה אהוב לאביו שבשמים:
בגמרא אמר הקב"ה אני ערב לך בדבר זה מאי מעתה ועד עולם. וכתב מהרש"א אטו עד עתה לא ידע מאי מעתה ועד עולם וגם מה ערבות שייך בזה ונראה לי לפרש ע"פ מ"ש בפ"ק דמגילה דף ו' אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין מצאתי ולא יגעתי אל תאמין יגעתי ומצאתי תאמין ומסיק הני מילי לחדודי אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא הוא והנה כללו חכמים שמן הנמנע שיהיה מצאתי בלא יגעתי אפילו במי שיש לו חוט משולש לכן נראה דהך מילתא אינו אלא לאוקמי גירסא פרש"י שלא תשתכח הגירסא ובזה נכון יותר הפירוש שכתב מהרש"א והתקן עצמך ללמוד תורה ר"ל דאינו מועיל תורה מחזרת על אכסניא רק לענין אוקמי גירסא אבל תחילת הלימוד ולחדודי צריך יגיעה לכן אמר שאינה ירושה לך שתחילת הלימוד אינו ע"פ ירושה כי מצאתי ולא יגעתי אל תאמין ובזה מדוייק הכתוב לא ימושו מפיך לשון ימושו היינו מה שכבר היה לו והיינו לאוקמי גירסא שזו סייעתא דשמיא הוא והוא כמו לא ימוש עמוד הענן שכבר היה ובזה א"ש אמר הקב"ה אני ערב בדבר כיון דמצינו שלפעמים משתכח הלימוד ע"פ סיבה כמו רב יוסף דאיקריה לא ימושו כו' ואפ"ה מצינו שחלה ואייקר תלמודיה וכמו שפרש"י ריש כתובות מרי' דאברהם אלא שאף שניטל ממנו הוא ית' ערב לשלם לו הנשכח ממנו ובזה אפשר לפרש מ"ש פ"ד דאבות רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שתבא אחריך שחביריך יקיימוה בידיך ואל בינתך אל תשען ע"כ יראה פירושו כי אמר דרך כלל שיגלה למקום תורה ואפילו הוא מזרע ת"ח שאין התורה פוסקת מזרעו ע"ז אמר ואל תאמר שהיא תבוא אחריך ממילא כי התורה מחזרת על אכסניא שלה אמר דליתא דמ"מ אפשר שתשכח רק הפעולה שאם תשכח ע"י איזה סיבה אזי חבירך יקיימוה בידך כמו אביי שהזכיר לר' יוסף תלמודו ואל בינתך אל תשען שמעצמך תזכור שלעולם צריך ההשתדלות והחריצות עם העזר האלקיי:
בפרש"י ד"ה ארבעין תעניתא שלא תפסוק תורה מזרעו עכ"ל: נראה דקאי על האחרונים ובזה מובן כוונת מהרש"ל מ"ש דכל הני מאה ט"ס צ"ל הני מאה היינו אחרונים ובש"ס נדפס על טעות ברש"ל תיבת דכל וצ"ל ברש"ל הני מאה ור"ל מאה האחרונים ומשמע ליה כן מלשון רש"י שכתב ארבעין על האחרונים אבל ודאי אין סברא שימחוק רש"ל מסברא מאה דילמא כך היה צריך לו כי מי עמד בסוד תעניות שלו עד שנענה מן השמים ועיין מהרש"א באגדות כתב טעם על שבאחרונה צם מאה וכתב שאין מהרש"ל מוחק רק מאה אחרונים אבל לקמן דלא לישלוט נורא דגיהנם שפיר גריס מאה בכולהו ומ"מ צריך להבין על פרש"י מאי בעי רש"י בזה הא מפורש בש"ס כן ואפשר דרש"י קשיא ליה שהרי לא קראוהו רק מפיך ומפי וגו' זרע זרעך ומעתה ועד עולם לא קראהו וס"ל כמ"ש התוס' פ' אע"פ שאין יד זה דלא ימושו רק בחוט המשולש שראו זה את זה וא"כ מנין ידע שקראו מפי זרע זרעך שיראו זה את זה שמא יהיה אחרי מותו ואז אין בטחון שלא תפסוק התורה מזרעו לכן פרש"י שהתענה בשביל זה ואין נ"מ לו אם בן בנו ת"ח אם מ"מ התורה תפסוק מזרעו לכן כיון שהתענה שלא תפסוק מסתמא יהיה חוט משולש זה בחיי זה מאחר שעל זה היה מתענה ומה שאמר הוא ובנו ובן בנו ת"ח ולא קאמר כל שהוא ובנו ובן בנו תלמידי חכמים כו' אפשר דקמ"ל אפי' אם הת"ח בהדרגה כי בכל דור ודור מתמעט השכל כמו שאמרו אם הראשונים כבני אדם כו' וא"כ דור של בנו מתמעט קמ"ל שמ"מ התורה נשארה על אכסניא לה גם י"ל דלא נימא דאינה פוסקת מזרע הזקן מאחר שזכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה קמ"ל שזרע זה נמשך לעולם כפי סדר השלשלות בגמרא מי האיש החכם כו' כתבנו בדרושים פעמים רבות: