מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק עשירי הבית והעליה · דף קיח:
בפרש"י ד"ה לדברינו כו' וזה מוחל כו' ד' זוזין שאין לציבור חלק כו' עכ"ל: צ"ע בשביל שמגיע לו שכר ד' זוזים הלא אינם רק חוב ועדיין לא יש לו חלק בתרומת הלשכה שאינו כגבוי ועוד דאין באין משל ציבור משמע דקאי אעומר ושתי לחם דאיירי בהו ואפ"ל דקאי אם הוא בעצמו קוצרן שזוכה בהם בשכרו ואין באין משל ציבור או יש לפרש דה"ק לדברינו שאנו חוששין לבעלי זרועות אם ירגילו לשמור בחנם יבואו בעלי זרועות ויטלום ויחזירו לציבור כדי שיבאו משלהם ולא ימסרם יפה יפה ואין באין משל ציבור וצ"ע
בתוספות ד"ה מחוורתא וא"ת אמאי לא משני מתני' שלא בשעת הוצא' זבלים כו' עכ"ל לכאורה י"ל דשלא בשעת הוצאת זבלים אין לו רשות להניחו בר"ה אפילו לשעה ובמתני' קתני המוציא מוציא והמזבל מזבל ושלא בשעת הוצאת זבלים אין לו רשות להניחו אפילו לשעה קלה. מיהו במרדכי מוכיח דגם שלא בשעת הוצאת זבלים יש לו רשות להניחו לפי שעה והיינו לתירוץ קמא אבל לאידך תירוצא י"ל דבאמת שלא בשעת הוצאת זבלים אסור להניחו אפילו לשעה קלה ומדלא דייקו התוס' כן משמע דאפילו לאידך תירוצא שרי להניחו לפי שעה וכ"כ בח"מ סימן תי"ד:
במשנה שתי גינות כו' א"ר מאיר אם ירצה עליון ליקח את עפרו. לאו דוקא שיוכל ליטול קצת עפר ויהיה השיפוע ברשותו וכן לרבי יהודה א"צ למלאות רק מלא תלם וירויח מה שיזרע בשפוע:
שם ר"י אמר של תחתין קשה הא ר"י ס"ל זה נהנה וזה לא חסר אסור כפרש"י לעיל ואפילו לשיטת התוס' כיון שיונק מעפרו מקרי חסר לא גרע משחרוריתא דאשיתא א"כ למה יהיה של תחתון לבדו: מיהו י"ל למאי דמסיק רבא דבעיקרו כ"ע לא פליגי דשל עליון א"כ י"ל דכיון דעיקר של עליון אף שיונק מאויר דתחתון לכן דין שיהיה נופו לתחתון דבשביל יניקה שמעפרו יש לו עיקרו באמת:
בגמרא אמר רבא בעיקרו כ"ע לא פליגי כו' והקשו. המפורשים דבגיטין דף כ"ב גבי עציץ שנקבו בארץ ונופו בחוץ לארץ אביי ס"ל בתר נקבו אזלינן ורבא ס"ל בתר נופו אזלינן ואמרינן בדאשרוש כ"ע לא פליגי ופריך מר"י דהכא ומשני התם כדקתני טעמא שאם ירצה כו' משמע דר"י מודה דאזלינן בתר שורש וליישב נראה דבלא"ה יש להבין מאי משני הש"ס התם כדקתני טעמא שאם ירצה למלאות וקשה מאי טעם הוא זה סוף סוף עכשיו אינו שלו לכן י"ל דודאי בלא"ה הקשו התוס' שם אמאי לא מייתי מהך דערלה דס"ל לר"י דעולה מן הגזע פטור. לכן נראה דבלא"ה גירסת התוס' בגיטין ואזדו לטעמייהו וכבר כתבו התוס' דאין מוכח זה מזה לכן י"ל דודאי ר"מ ור"י בהא פליגי דר"מ ס"ל כיון דעיקרו של תחתון שדי נופו בתר עיקרו כיון דעיקרו של עליון מקרי העליון מוחזק מיהו רוב יניקה הוא מאויר של תחתון אלא דבהא פליגי דבאמת קיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב ובעל השורש מקרי מוחזק א"כ ראוי שיהיה לבעל השרשים דפעמים יניקה משורש וא"כ י"ל לענין טבל שהוא דבר שיש לו מתירין אין הולכין אחר רוב לכן חייב במעשר גם לר' יהודה דחוששין שמא יניקה משורש והא דס"ל כאן דשל עליון הוא היינו משום דכיון דיכול למלאות גינתו לא מקרי העליון מוחזק גמור ושפיר אזלינן בתר רובא וא"כ עיקר הקושיא שם דר"י דס"ל דשל תחתון אע"ג דהעליון מוחזק בשורש אע"כ ס"ל ודאי כל יניקת הענף מתחתון דל"ל לפעמים יניקה משורש א"כ כיון דאין הולכין בממון אחר רוב ה"ל העליו המוחזק ודחי כיון שאם ירצה למלאות כו' לכן אתרע חזקתו ואזלינן בתר רובא ועפ"ז י"ל דהא בלא"ה קשה לפ"ז כיון דר"י מודה דרוב פעמים יניקה מן השורש א"כ אמאי העולה מן הגזע לבעל אילן הא לפעמים יניקה משורש ובעל הקרקע מוחזק ואף דרוב פעמים יניקה מן האויר שהוא הענף מ"מ אין הולכין בממון אחר רוב לכן נראה דודאי בלא"ה לא שייך דלמויי מכירה שתליא בדעת מוכר ולוקח וי"ל שגם העולה מן הגזע מכר לו לכן נראה דס"ל בפשיטות דאם נקרא אילן בפני עצמו אינו בכלל מכירה לכן אם היניקה מן השורש שהוא גוף הקרקע אינו בכלל מכירה והשתא קשיא ליה הא גופא למאי דמסיק בגיטין דלענין מעשר אזלינן בתר שורש ע"כ אמרינן דמיעוטא הוא שהיניקה מן השורש וא"כ תקשי אמאי העולה מן הגזע לבעל אילן הא בעל הקרקע הוא מוחזק ואין הולכין בממון אחר רוב ולהכי מייתי ותנן נמי גבי ערלה כה"ג דר"י ס"ל דפטור מערלה ע"כ הטעם משום דרוב פעמים היניקה מן אויר שהוא כמו האילן גופא והשתא ממילא אתרע נמי חזקתו דבעל הקרקע ושפיר אזלינן בתר רובא אף דאין הולכין בממון אחר רוב מ"מ בשלשה שני ערלה כבר היה זוכה בעל האילן מטעם דרוב פעמים יניקה מן האויר ולא יוכל בעל הקרקע לעכב שאין הולכין בממון אחר רוב ושמא הוא מן השורש דא"כ אסור לו מטעם ערלה וא"כ ממילא כבר יצא מחזקתו ושפיר הוה לעולם לבעל האילן כיון דרוב פעמים יניקה מאויר ששייך לבעל האילן ושפיר דמי להך דיכול למלאות גינתו לבטל זכות העליון לכן אזלינן בתר רובא וא"ש ואין להקשות איך קאמר הצריכא דאי אשמועינן קמייתא משום דממונא הוא אלמא דאפילו אי הוה של בעל האילן לא נדע דפטור מערלה דמ"מ הוה מצינן למטעי דלענין ממונא דתליא בדעת מוכר ולוקח אבל עכשיו ששנינו גם שניהם בא זה ולמד על זה ועוד נראה ליישב הקושיא דבגיטין משמע דגם לר"י בתר שורשו אזלינן רק הכא הטעם בשביל שיכול למלאות ולזה נראה דכבר כתבתי שאין זו סברא בשביל שיכול למלאות מ"מ אי אזלינן בתר שורשו ראוי שיהיה של עליון לכן נראה דודאי י"ל דגם ר"י מודה שתחילת צמיחת הפרי הוא משרשו רק מה שמתגדל ומיתוסף מאוירא קרבו כדאיתא בפרק איזהו נשך גבי קרי לעיל דף ס"ד וא"כ י"ל דודאי לענין איסור מודה ר"י דקמא קמא בטיל לענין איסור כדאמרינן בשלהי ע"ז בענין איסורא לגו התירא ועיין בר"ן שם משא"כ לענין ממון לא שייך ביטול וכיון דמתרבה מאוירו הוה של תחתון ולפ"ז י"ל דבגיטין דדחיק התם כדקתני שאם ירצה למלאות אין זה הטעם לשיהיה של תחתון אלא דמזה מוכיח דע"כ גם ר"י ס"ל שדי נופו דאל"כ ל"ל לטעמא דירצה למלאות וע"כ ר"י ס"ל ג"כ שדי נופו בתר עיקרו וא"כ קשה שא"כ לא יספוק זה הטעם שיהיה של תחתון דמ"מ אינו שלו לכן י"ל דודאי ר"י ס"ל דלא שדינן נופו בתר עיקרו אלא דהוצרך לטעם זה דהא קשה לר"י איך אזיל בתר הנוף הא מפורש ב"ב דף כ"ז ע"ב אילן הנוטה מביא וקורא ועיין לעיל דף ק"ז בתוס' דמיירי שהענפים ברשות חבירו הרי שתיקן יהושע שיהיה הכל לבעל השורש וא"כ למה יהיה כאן לתחתון ועל זה נתן טעם כיון שיכול למלאות גינתו עפר לא הוה בכלל תקנת יהושע לכן מסברא אזלינן שפיר בתר בעל הענף אלא דהא גופא קשיא אמאי הפקיע יהושע כח בעל הענף שהרי כוחו יפה מבעל השורש לדברי ר"י וע"כ מוכח משום דבאיסורא אזלינן בתר תחילת הצמיחה שנצמח מן השורש וכיון דלענין איסור כן הוא תיקן יהושע גם לענין ממון למיזל בתר השורש אבל אי גם לענין איסור בטל צמיחת השורש בענף אין טעם שיתקן יהושע להפקיע כחו של בעל הענף וא"כ א"ש הכא דר' יהודה ודאי ס"ל דלענין ממון לא אמרינן שדי נופו רק התם מוכח שפיר מדהוצרך ר"י לטעם דאם ירצה התחתון למלאות ע"כ ס"ל דמתקנת יהושע איכא למשדי נופו בתר עיקרו וע"כ מטעם דלענין איסורא דטבל אזלינן בתר שורש וא"ש ולר"מ דס"ל של עליון ע"כ לומר דקשה למה צריך תקנת יהושע הא מדינא שדי נופו וצ"ל דמ"מ קצת יניקה מאויר ותיקן יהושע שבטל הקצת יניקה והכא דשייך טעמא דאם ירצה לא חיישינן לקצת יניקה כלל וניחא דהא קשה ל"ל טעמא דשדי נופו הא מפורש במתני' טעמא דר"מ אלא נראה דלר"מ ס"ל דעיקר יניקה משורש רק דקצת יניקה מאויר וע"ז היתה תקנת יהושע שתבטל יניקת האויר עכ"פ הכא שפיר פליגי בשדי נופו דלענין ממון לא ס"ל לר"י כלל שדי נופו: