מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות קריאת שמע · סימן פו
סעי' א' - מים סרוחים, או מי משרה ששורין בהן פשתן או קנבוס, צריך להרחיק מהם כמו מן הצואה.
כתב הטור ממשנה ברכות כב: הרוחץ במים סרוחים או במי משרה ששורין בהן פשתן או קנבוס לא יתכסה בהן ויקרא ואסור לקרות כנגדן כמו כנגד הצואה לפניו כמלא עיניו ואחריו ארבע אמות ממקום שכלה הריח: וכתב הב"י ובגמ' כה: הכי קאמר במתניתין לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה כלל ומי רגלים עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן ומן הצואה ארבע אמות. ופירש רש"י מים הרעים סרוחים. ומשמע לטור דכי קתני כמה ירחיק מהם קאי אמים הרעים ומי משרה ומי רגלים. ויש לתמוה על הרמב"ם שלא הזכיר זה בהלכות ק"ש ולכן נראה לי שהוא מפרש דהא דקתני כמה ירחיק מהם לא קאי אלא אמי רגלים בלבד. וכן נראה מדבריו בפירוש המשנה ומיהו לפי מה שכתבתי בסימן ע"ט (ד"ה וכתב הרשב"א) דאפשר דבכלל דברי הרמב"ם הוא להרחיק מנבלה המסרחת אפשר דהוא הדין למים הרעים ומי משרה וכדברי הטור :
וכ''פ מרן מים סרוחים, או מי משרה ששורין בהן פשתן או קנבוס, צריך להרחיק מהם כמו מן צואה.
וכתב המ"ב (ס"ק א') ע"כ אותן מקואות שמימיהן סרוחין בימות הקיץ לא מיבעי דאסור לברך בתוכן אפילו הרחקה כצואה בעינן [פמ"ג] ודוקא אם מסריח עד שדרך בני אדם להצטער מאותו הר"ר. גינה שממשיכין לה מים סרוחים ורעים והיא סמוכה לבהכ"נ אף אם קדמה בעל הגינה צריך להרחיק דהוי מילתא דאיסורא [ש"ת]:
עוד כתב (ס"ק ב') מי משרה ששורים בהם פשתן שמסריח, וכ"ש משרה של כובסין שמכבסין בהם בגדי קטנים שיש בהם צואה [שנו"א]:
עוד כתב (ס"ק ג') מרחיק לפניו כמלא עיניו ולאחריו ד"א ממקום שכלה הריח. כתב הפמ"ג דאיסורו הוא מה"ת כמו צואה. כתב הא"ר והובא בפמ"ג במרתפות היין שיש ריח רע מעופש וקץ ביה אסור לקרות ק"ש. וה"ה כל כה"ג. וברמב"ם פ"ד מהלכות תפלה הלכה ט' משמע דמותר ורק גדולי החכמים היו נזהרין מזה בעת התפלה עיי"ש ולפלא שלא העירו בזה: (ובהלכה ברורה אות ב' כתב ריח רע מחמת יין מעופש אסור לקרוא שם ק"ש).