מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות קריאת שמע · סימן פג
סעי' א' - בית הכסא ישן אם יש לו מחיצות קורא נגדו כשאין ריח רע ואם אין לו מחיצות אסור לקרות כנגדו.
בגמ' ברכות כו. אמר רבי יוסי בר חנינא בית הכסא שאמרו אף על פי שאין בו צואה, לא יתפלל כנגדו. וכתב הרי"ף דוקא ישן אבל חדש שלא השתמש בו כלל לא. וכתב רבינו יונה שישן שאין בו צואה כיון שהיה אסור מתחילה אסור הוא מן התורה משום והיה מחניך קדוש וכל דבר שאסור מן התורה הכי נמי אסור כנגד ארבע אמות שלו עכ"ל: (וגם מהמרדכי שהביא הב"י בסעי' ה' משמע שבישן ואין בו צואה מרחיק ד' אמות ולכאורה מהגמ' משמע שאסור כנגדו כמלא עיניו אע"פ שאין בו צואה, כדאמר רבי יוסי בר חנינא בית הכסא שאמרו אף ע"פ שאין בו צואה. ועיין במג"א ס"ק ה' שעמד בזה וכתב שמי שפוסק בבעיא דרבינא אם יש זימון לבית הכסא, לקולא, והיינו שחדש מותר להתפלל בתוכו, יפרש בישן שפינו ממנו הצואה שלא צריך להרחיק מלא עיניו אלא רק ד' אמות, וכך יפרש המרדכי, אבל אנו שפוסקים לחומרא, צריך להרחיק מלא עיניו. עיי"ש. אבל עדיין צ"ע למה פסק מרן בסעי' ה' כהמרדכי והרי בבעיא דרבינא בסעי' ב' פסק לחומרא. ועיין מש"כ בסעי' ה' בביאור דברי המרדכי והב"י ולפי"ז גם למרדכי מרחיק מישן שפינו ממנו הצואה לפניו כמלא עיניו). וכתב הב"י שדוקא בביהכ"ס ישן שאין לו מחיצות אסור להתפלל כנגדו אבל אם יש לו מחיצות נחשב לרשות אחרת ומותר, וראיה לזה ממה שהקשתה הגמרא מדין בית הכסא שקל מצואה ולא תרצה שאני בית הכסא שיש בו מחיצות, שמע מינא שבית הכסא שאמרו אין לו מחיצות אבל אם יש לו מחיצות קורא כנגדו בסמוך ואינו חושש דכיון דמחיצה מפסקת הוי רשות בפני עצמו. ואפשר דאפילו במחיצות שאינן גבוהות עשרה כל שאין קרקע הבית [הכסא] נראה לו שרי לקרות כנגדה דדמי לכפה כלי על הצואה או מי רגלים דשרי לקרות בסמוך להם ואע"ג דאיכא למימר שאני בית הכסא דחמיר שאף על פי שאין בו צואה אסור לקרות כנגדו מכל מקום כיון שיש בו מחיצות המעכבות מלראות קרקע הבית הכסא הדעת נוטה להתיר לקרות כנגדו:
וכ''פ מרן אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן, אפילו פינו ממנו הצואה. ויראה לי דהיינו כשאין לו מחיצות, אבל אם יש לו מחיצות, אע"פ שיש בו צואה, קורא כנגדו בסמוך ואינו חושש אם אין מגיע לו ריח רע.
וכתב המ"ב (ס"ק א') אסור לקרות כנגדו ר"ל לפניו כמלא עיניו ולאחריו ד"א ואם יש שם ריח רע צריך ד"א ממקום שכלה הריח:
עוד כתב (ס"ק ב') אסור לקרוא כנגד בית הכסא מהתורה כיון שזה המקום מכבר דרכו להיות בו צואה אין זה מחניך קדוש ע"כ אם נסתפק לו אם הוא בה"כ ישן או חדש אזלינן לחומרא כדין כל ספק צואה לעיל בסימן ע"ו ס"ז:
עוד כתב (ס"ק ג') ופשוט דאפילו אם לא הזמינו מתחלה לאותו המקום לבה"כ כיון שהדרך לפנות שם נקרא בה"כ ישן וראיה מלעיל סימן מ"ב שכתבו שם הפוסקים דאם דרכו תמיד לצור תפילין בהסודר אסור להשתמש בו תשמיש אחר כאלו אזמניה עי"ש: וכתב בביה"ל (ד"ה ויראה לי) במקום שרגילים להתפנות שם ובחג הסוכות מפנים ומנקים המקום ובונים שם סוכה, אע"פ שאין הפינוי מועיל לבית הכסא ישן עכ"פ כשהוא בונה סוכה נעקר ממנו שם בית הכסא ומשמע בפנים מאירות שעקירת השם מהני לזה. רק צריך לבדוק הכתלים של הבית ולנקותם דאל"ה יהיה אסור לו לברך ולקדש שם דאולי הם מטונפות מכל השנה כי הלא הוא מקום הראוי לו להסתפק בו וכדלעיל בסימן ע"ו ס"ז וח'. ושומר נפשו ירחק מלעשות סוכה במקומות אלו אלא ירחיקנה מאחורי הבתים במקום שהוא נקי ואם יצטרך לעשות עי"ז עירוב יטלטל ע"י עירוב:
עוד כתב (ס"ק ד') באופן שיש מחיצות שמותר לקרוא כנגדו בסמוך לו, נראה דאיירי במגיעות לארץ או עכ"פ עד פחות מג' טפחים סמוך לארץ דאמרינן לבוד דאל"ה אסור לדעת רב האי גאון המובא בב"י סימן פ"ז עי"ש:
עוד כתב (ס"ק ה') גם כשיש מחיצות אם מגיע ר"ר אסור עד שירחיק ד"א ממקום שכלה הריח. וכתב בביה"ל (ד"ה אם אין) אף שבריח המגיע מרשות אחרת יש מחלוקת אם צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח שאני מחיצות בית הכסא שי"א שלא מפסיקות לענין ריח לכ"ע, ועוד שבסתם מחיצות יש הרבה אחרונים שסוברים שצריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח. עוד כתב במ"ב ודע דדעת המחבר להתיר אפילו במחיצות שאין גבוהות יו"ד כדאיתא בב"י ובזה חולקים עליו כל האחרונים ובגבוהות יו"ד יש מן האחרונים שסוברין כוותיה והרבה מן האחרונים שחולקין גם בזה וטעמם דס"ל דכיון דהמחיצות מיוחדות לקבל צואה כמו צואה דיינינן להו וכגרף של רעי לקמן בסימן פ"ז דאסור אפילו אין בו ריח רע וכן מדברי הגר"א בביאורו משמע ג"כ שדעתו להחמיר בזה וכן בפמ"ג ובדה"ח ושאר הרבה אחרוני זמנינו כולם מחמירין בזה וס"ל דצריך להרחיק מהמחיצות ד"א ולפניו כמלא עיניו אפילו פינו ממנו הצואה ואין בו ריח רע ולכן צריך ליזהר שלא לקרות ולהתפלל ולדבר בד"ת בחצר כנגד בית הכסא כמלא עיניו אע"פ שהוא סגור ואי אפשר לראות הצואה שבו ולכן נכון ליזהר כשעושה סוכה בחצר שיעשה בענין שלא יהיה מכוון מחיצות בה"כ נגד פתח הסוכה כשהיא פתוח דאז יהיה צריך ליזהר בזה בעת שהוא מדבר ד"ת ושאר דברי קדושה וכן אם יש נגד חלון ביתו בית הכסא והחלון פתוח והוא עומד בביתו ופניו כלפי בית הכסא נכון ליזהר מלדבר אז דברי תורה ומ"מ לעת הדחק יש לסמוך להקל אם אין מגיע לו ריח רע דאיכא ס"ס [היינו הב"י והב"ח בסימן זה דמתירין במחיצות גבוהות עשרה והרא"ש בסימן ע"ט ס"ב דמתיר אפילו בצואה כשהוא ברשות אחרת אף דרואה אותה] ובעוצם עיניו לכו"ע מהני בכה"ג. (ובהלכה ברורה אות ג' כתב בית הכסא שיש לו מחיצות למנהג הספרדים יש להקל לקרוא כנגדו, ונכון להחמיר שיהיו המחיצות גבוהות עשרה. וגם למנהג האשכנזים המיקל במחיצות גבוהות עשרה יש לו על מה שיסמוך). עוד כתב במ"ב עוד כתבו האחרונים דמה דאנו מחמירין במחיצות בה"כ לדונם מבחוץ כצואה דוקא במחיצות שאינם נעשים אלא בשביל בית הכסא כגון שעשה בחצר חדר מיוחד לזה אבל אם בנה במחיצה של בית שהסמיכה לאותה מחיצה אע"פ שאותה מחיצה הוא מחיצה של בה"כ ממש אין על אותה מחיצה דין בה"כ לענין זה ומותר לקרות אפילו בסמוך כיון שאין המחיצה מיוחדת לבה"כ לבד:
סעי' ב' - הזמינו לבית הכסא ועדיין לא נשתמש בו, מותר לקרות כנגדו אבל לא בתוכו.
בגמ' ברכות כו. לרב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא חדש שהזמינו ולא השתמש בו. והסתפק רבינא אם מותר להתפלל בתוך בית כסא זה. ולא איפשטא. וכתב הרא"ש שהרי"ף שלא הזכיר בעיא זו סובר שמותר כיון שהצד לאסור הוא רק מדרבנן שהרי בעלמא לאו מילתא, וכאן הספק משום בזיון לק"ש ותפלה אולי נאמר שהזמנה מלתא, ובבעיא דלא איפשטא באיסור דרבנן אזלינן לקולא ומותר להתפלל בתוכו, וכ"כ הטור בשם הראב"ד. אבל דעת הרא"ש לאסור כיון שרב חסדא מתיר רק להתפלל כנגד בית הכסא חדש אבל לא התיר בתוכו, וכ"כ הטור בדעת הרא"ש. ותמה הב"י על רבינו ירוחם שבתחילה כתב שהרא"ש אוסר, ושוב כתב שדעת הרא"ש להקל להתפלל בתוכו. וכתב הב"י ודעת הרמב"ם להחמיר שכתב בפ"ג מהלכות ק"ש (ה"ג) בית הכסא החדש שהוכן ועדיין לא נשתמש בו מותר לקרות ק"ש כנגדו אבל לא בתוכו. ומאחר שהרמב"ם והרא"ש ז"ל מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן:
וכ''פ מרן הזמינו לבית הכסא ועדיין לא נשתמש בו, מותר לקרות כנגדו אבל לא בתוכו.
וכתב המ"ב (ס"ק ו') אם הזמינו והשתמש בו אפילו פעם אחת נחשב לבית כסא ישן לכל דיניו. ואם לא היתה הזמנה למקום ונפנה שם במקרה מותר אפילו לקרות בתוכו שאין עליו שם בית הכסא כלל באופן שניקה המקום ואין בו ריח רע. וכתב בביה"ל (ד"ה הזמינו) אם הזמינו למקום להיות בית הכסא או בנאו לשם כך והשתמש בו אפילו פעם אחת איסורו מן התורה. וכן אם השתמש בו פעם אחת על דעת להשתמש בו לעולם ואפילו לא הזמינו אסור מן התורה אפילו פינה ממנו הצואה ומה שהתורה התירה ע"י כיסוי הצואה כמו שכתוב ויד תהיה לך וכו' משמע שאפילו שהיתה הזמנה והשתמש בו פעם אחת אם כסה הצואה מותר דיש לומר דשם לא היה חל שם הזמנה כיון דהיה יודע בעת הזמנה שיהיה צריך תיכף לכסות. א"נ כיון שלכל אחד ואחד היה יתד על אזונו לחפור תיכף ולכסות דומה כאילו אמר מפורש שעושה על דעת לפנות ודומה למקום שהוזמן לקבורה והניח בו את המת בפירוש ע"ד לפנותו דאיתא בטוי"ד סימן רס"ד דשרי. ואם לא נשתמש בו רק הזמינו אסור לקרוא בתוכו מדרבנן משום דבזיון הוא לקרוא ק"ש ולהתפלל במקום שנזכר עליו שם מאוס כזה. ואם הזמינו רק לפי שעה ולא הזמינו לעולם צ"ע אם יהא מותר לקרוא בתוכו, שהרי הזמנה אפילו לעולם בעלמא לאו מילתא היא ובכל אופן הזמנה בבית הכסא אסור לקרוא בתוכו משום בזיון א"כ יתכן שאסרו אפילו בהזמנה שלא לעולם.
עוד כתב במ"ב (ס"ק ז') שאם רק הזמינו מותר לקרות כנגדו אפילו בתוך ד' אמותיו ויש מחמירין בזה: (ובהלכה ברורה אות ה' כתב לכתחילה יתרחק ממנו ד' אמות ואם קרא או התפלל בסמוך לו יצא).
עוד כתב (ס"ק ח') שאם קרא והתפלל בתוכו לא יצא. (ובהלכה ברורה אות ה' כתב בדיעבד אם קרא בתוכו חוזר, ואם בירך אינו חוזר, ואם התפלל יחזור בתנאי של נדבה).
עוד כתב (ס"ק ט') אם אותו המקום הוא בלא מחיצות אין אסור רק אותו המקום שהזמין ואם מקום המושב שהזמין הוא מוקף במחיצות אסור ע"י ההזמנה כל שטח ההיקף שבתוך המחיצות, ועיין בסמוך ס"ק ז'. אבל מבחוץ מותר בסמוך לו. כתב הבה"ט דלהרהר בד"ת מותר בתוך בה"כ החדש כשעדיין לא נשתמש בו. וכ"כ הא"ר . (ובהלכה ברורה אות ז' כתב ויש אוסרים גם להרהר בד"ת בתוך בית כסא חדש). ופשוט דהבונים שבונים בה"כ אסורים לברך שם שום ברכה מבפנים במקום המחיצות ואפילו בעוד שלא בנו המחיצות דכיון שהורשם להם המקום הרי נתייחד זה המקום לבה"כ ואסור:
סעי' ג' - הזמין בית הכסא ואמר על השני וגם זה גם השני אסור, אמר על השני ובית זה ספק אם הוזמן ולא יקרא בו לכתחילה.
בגמ' נדרים ז. בעי רבינא יש זימון לבית הכסא או לא ואת"ל יש זימון יש יד או אין יד וכגון שאמר בית זה יהא לבית הכסא והוסיף ובית זה האם התכוין שגם בית זה יהא בית הכסא או התכוין ובית זה לתשמיש בעלמא, וסלקא בתיקו. ואם אמר וגם בית זה פשוט שנתכוין שגם בית זה יהא בית הכסא. וכתב הב"י שלדעת הרי"ף והראב"ד שהבנו לעיל סעי' ב' שסוברים שאין זימון לבית הכסא פשיטא דשרי בכל גווני, אבל לדברי הרמב"ם והרא"ש (סי' נז) שסוברים דיש זמון כי אמר וגם בית זה ודאי אסור ואי אמר וזה הבית ולא אמר נמי, מספקא לן ומשום דספיקא במידי דרבנן יש מפרשים דקורא בו לכתחלה דנקטינן לקולא. והרמב"ם נראה שסובר דאע"ג דמשום דספיקא דרבנן הוא נקטינן לקולא היינו דוקא לענין בדיעבד אבל לכתחלה צריך לחוש בדבר ולפיכך כתב בפ"ג מהלכות ק"ש (ה"ג) היו שני בתים זימן אחד מהם לבית הכסא ואמר על השני וזה הרי השני ספק אם הזמינו לכך אם לא לפיכך אין קוראין בו לכתחלה ואם קרא יצא אמר גם זה הרי שניהם מזומנים ואין קורין בהם עכ"ל. ונקטינן כוותיה:
וכ''פ מרן אמר בית זה יהא לבית הכסא, ואמר על בית אחר: וגם זה, דינם שוה. ואם אמר על השני: ובית זה, ולא אמר: וגם זה, הרי השני ספק אם הזמינו לכך אם לאו, לפיכך אין קורין בו לכתחלה, ואם קרא בו, יצא.
וכתב המ"ב (ס"ק י') ספק אם הזמינו דשמא רצונו היה לסיים דבית זה יהיה לתשמישא בעלמא אלא שפסק או נמלך ולא סיים דבריו:
סעי' ד' - בית הכסא שהרעי מתגלגל ונופל למרחוק, ואין בו ריח רע ואין משתינים בו חוץ לגומא, מותר לקרות בו.
כתב הטור מגמ' ברכות כו. אמר רבא הני בתי כסאות דפרסאי אע"ג דאית בהו צואה כסתומין דמו ומותר לקרות בהן פירש"י שהן בחפירה ופיהן ברחוק ד' אמות מן הגומא והרעי מתגלגל ונופל למרחוק ומיירי שאין בהן ריח וכתב רבינו יונה ב"ה שלנו אע"פ שהן סתומים רגילים להשתין בהן ואין ראוי לקרות בהן: וכתב הב"י וכדברי רבינו יונה כתב גם הרא"ש וכן כתב גם כן רבינו ירוחם (נ"ג ח"ד כו.) וכתב דהא דהוה שרי בדפרסאי דוקא כשאין בהם ריח רע ופשוט הוא וכן הא דכתב רבינו יונה דבשלנו אין ראוי לקרות בהם אע"פ שאין בהם ריח רע הוא דאם יש בהם ריח רע איסורא נמי איכא וה"ר יונה כתב בשם רבני צרפת דבשלנו כיון שמי רגלים מצויין שם תמיד לא דיינינן להו כסתומות ואסור ורבינו האי כתב שאותם שלהם היו עשויים במדרון בענין שהמים יורדים מיד ולפיכך דיינינן להו כסתומות ומותר אבל בהני דידן שאינם במדרון אסור עד כאן. ובהגהות מימון (פ"ג אות ג) כתוב אפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא ונראה שאין לחלק בזה בין בתי כסאות שלהם המגולים לבתי כסאות שלנו המכוסים דהא אמרינן גדולה מזו בית הכסא שאמרו אע"פ שאין בו צואה עכ"ל וכ"כ בפסקי תוספות סנהדרין פרק כהן גדול (אות מח):
וכ''פ מרן בית הכסא שהוא בחפירה ופיו ברחוק ד' אמות מן הגומא, והוא עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק וכן המי רגלים יורדין מיד לגומא, כסתום דמי ומותר לקרות בו אם אין בו ריח רע וגם אין משתינין בו חוץ לגומא. הגה: אבל אם משתינין בהם לפעמים, אסור להרהר בהם בדברי תורה, כ"ש לקרות ק"ש (הגהות מיימוני).
וכתב המ"ב (ס"ק יא') נחשב כסתום וכאילו אין כאן בית הכסא ואפילו אין מכסא על הגומא.
עוד כתב (ס"ק יב') מה שכתב הרמ"א שאם משתינים בהם מחוץ לגומא לפעמים דינו כבית הכסא אפילו בשעה שאין שם מי רגלים כיון שיש שם בית הכסא על מקום שמשתינים שם. וכתב הט"ז דמ"מ למחיצות בה"כ הזה אין להם דין מחיצות בה"כ להרחיק מהן מכנגדן וכנ"ל בסק"ה דהא במי רגלים אין איסור מן התורה אלא כנגד הקילוח לבד ואחר שנפל על הארץ איסורו רק מדרבנן ואין מחיצות אלו נקראים בשביל זה מחיצות בה"כ. ונראה דאותן המקומות שנוהגין לעשות מקום מיוחד להשתנה לכל וידוע שאותן המקומות מסריחין מאוד גם על מחיצותיהן יש שם בה"כ לכל דיניו דומיא דעביט של מי רגלים שמבואר [בסימן פ"ז] בהרבה פוסקים דאיסורו מן התורה ואע"ג דמי רגלים עצמן אינן אלא מדרבנן מ"מ כיון שהוא מיוחד לזה הוא מסריח ביותר וחמיר טפי וה"נ דכוותיה ועיין בסימן ע"ט בפמ"ג דדעתו דמי רגלים המסריח איסורו מן התורה: (ובהלכה ברורה אות ג' כתב למנהג הספרדים בית הכסא שיש לו מחיצות יש להקל לקרוא כנגדו).
סעי' ה' - ספסל שניפנים עליו אם אין עליו צואה והגרף לא תחתיו ותמיד מכוסה הנקב בדף מותר לקרוא כנגדו.
כתב הב"י כתב המרדכי בסוף פרק מי שמתו (סי' פה ופו) אמר רפרם עומד אדם כנגד בית הכסא ברחוק ארבע אמות וקורא נשאלתי על בני אדם שיש להם ספסל נקוב בחדרם ונפנין עליו אם מותר לקרא ק"ש והתרתי להם והבאתי ראיה מכאן דכיון שאין צואה על הנקב וגם אין הגרף תחת הנקב ועוד שהנקב תדיר מכוסה בדף עכ"ל נראה מדבריו דספסל נקוב זה דין בית הכסא יש לו ולפי זה צריך להרחיק ממנו ארבע אמות: (נראה שהמרדכי מביא ראיה מהגמ' כו. שיש צד קולא בביה"כ שפינו ממנו הצואה, כמו שחשבה הגמ' לומר בהוא אמינא שלא צריך להרחיק ממנו לפניו כמלא עיניו, ואע"פ שלמסקנת הגמ' צריך להרחיק מלא עיניו, בנידונינו יש עוד ב' צדדים להקל האחד שאין הגרף תחת הנקב וגם שאין עליו כל כך שם ביה"כ כיון שתמיד הוא מכוסה בדף ומשמש כספסל לישיבה. על כן אין דינו כבית הכסא ישן שפינו ממנו הצואה שצריך להרחיק כמלא עיניו כדי לקרוא כנגדו. ועל זה אומר הב"י שנראה מדבריו שספסל נקוב זה עכ"פ יש לו שם בית הכסא אומנם לא שם בית הכסא ישן אבל לפחות בית הכסא חדש ולכן צריך להרחיק ממנו ד' אמות שהרי גם בבית הכסא חדש אסור לקרוא בתוכו, ותוכו הוא תוך ארבע אמות שלו. ואע"פ שכתב המ"ב בס"ק ט' שכל שהוא בתוך מחיצות כל אותו מקום אסור, אפשר שזה דוקא בהזמין בית הכסא רגיל, משא"כ בספסל זה שמשמש גם לשאר ענינים סגי בריחוק ד' אמות). עוד כתב הב"י כתב הרמב"ם בפ"ג (ה"ב) כל מי שקרא במקום שאין קורין בו חוזר וקורא:
וכ''פ מרן בני אדם שיש להם ספסל נקוב ונפנין עליו, מותר לקרות ק"ש כנגדו, כיון שאין הצואה על הנקב וגם אין הגרף תחת הנקב, ועוד שהנקב תמיד מכוסה בדף (וכל מי שקורא במקום שאין קורין, חוזר וקורא) (מיימוני פרק ג').
וכתב המ"ב (ס"ק יג') שסובר מרן דאין לו דין בה"כ ישן דקי"ל דאסור לפניו במלא עיניו אפילו פינו ממנו הצואה אלא רק דין בית שהזמינו לבה"כ המבואר בס"ב כיון שאין עליו צואה מעולם והגרף אין עומד תחתיו כ"א בעת הצורך אבל הרבה אחרונים חולקין עליו וס"ל דיש לו דין בה"כ ישן כיון שנפנין עליו וע"כ צריך ליזהר כשרוצה לקרות ק"ש ולהתפלל או לדבר איזה דברי קדושה שיוציא הכסא מהבית או שיעמידהו מלאחריו ד"א או שיכסה כל הכסא בבגד או בד"א ואפי' הוא נקי ואין בו ריח רע ואין הגרף עומד תחתיו ומכוסה למעלה הנקב בדף. וכן יש ליזהר באותן בתים שיש בתוכם כסאות קטנים נקובים לצורך הילדים שבבית שיהיו מכוסים בבגד בשעת ק"ש וד"ת אע"פ שאין בהם צואה או שיוציאם מהחדר שמדבר שם דברי קדושה ובפרט כי הקטן רגיל ללכלך הכסא בעת שהוא נפנה ולכו"ע יש עליו שם בה"כ אף בעת שהוא נקי. כתב בדה"ח לענין ספסל נקוב דאם הספסל מיוחד לישיבה כמו כסא שמיחדין לישיבה ומכוסה בכר וכשצריך להדבר מסיר הכר שעליו ונפנין על הכלי הנצבת שם שיש להתיר לקרות ולהתפלל בעת שהוא מכוסה בכר אף אם אין מכוסה בד"א כלל דאין עליו שם בה"כ עי"ש טעמו. וכתב בביה"ל (ד"ה בני אדם) שלדעת דרך החיים אם הספסל מיוחד לישיבה אין עליו שם בית הכסא א"כ הוא הדין בכסא של קטנים שמשתמשים בו שאר שימושים ודרך אגב עושה בו צרכיו אין עליו שם בית הכסא אלא שראוי להחמיר כיון שאינו מצוי שיהיה נקי לגמרי כדין מצואה ולפעמים יש עליו צואה יבישה: עוד כתב בביה"ל (ד"ה אין הגרף) ואם הגרף תחת הנקב וכ"ש כשהצואה מונח על הקרקע תחת הספסל לכו"ע דינו כבה"כ ואסור לפניו כמלא עיניו ולאחריו ד"א ממקום שכלה הריח רע. אך יש לעיין דאולי עי"ז כל החדר דינו כבה"כ ואסור אף מלאחריו בכל החדר אף אם הוא גדול. ובתוך ד' אמות ממקום שכלה הריח לכלי עלמא דינו כבית הכסא מן התורה. ולכן צריך להזהר שלא להכניס ספרי קודש לחדר שמתפנה שם ומגיע הריח רע בכל החדר. עוד כתב בביה"ל (ד"ה וכל מי) מה שכתב הרמ"א שאם קרא במקום האסור חוזר וקורא, לענין מי רגלים שהם מדרבנן אם קרא ולא ידע שהם שם לא חוזר אפילו מצאן במקום שהיה ראוי להסתפק שהם שם כמ"ש מרן בסימן עו' סעי' ח' שהרי מותר לו לקרות לכתחילה כל שלא ידע. ואם נודע לו ועבר וקרא או התפלל כתב המ"ב שם ס"ק לג' שצריך לחזור. (ובהלכה ברורה שם אות כ' כתב אם ראה שיש מי רגלים וטעה והתפלל וקרא ק"ש מעיקר הדין יצא ידי חובה וטוב להחמיר לחזור על ק"ש בלא הברכות).