מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות קריאת שמע · סימן עה
סעי' א' - אסור לקרוא ק''ש כנגד טפח מגולה באשה ואפילו היא אשתו.
בגמ' ברכות כד. אמר רבי יצחק טפח באשה ערוה ואמר רב חסדא שוק באשה ערוה, לענין שאסור לקרוא ק"ש כנגדה ואפילו אשתו. ולענין להסתכל בה במקום המגולה אמר רב ששת כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף. והקשה הב"י מה בא לחדש רב חסדא שוק באשה ערוה אחר שאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה, ותירץ ע"פ מה שכתב הרשב"א בשם הראב"ד, שלא תאמר דוקא טפח מגולה ממקום צנוע הוי ערוה אבל שוק שדרך האיש לגלותו לא הוי מקום צנוע כ"כ ומותר לקרוא ק"ש כנגדו, קמ"ל כיון שהוא מקום מכוסה נחשב למקום צנוע ואסור לקרוא ק"ש כנגדו, כשהוא מגולה. אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר ושערה מחוץ לצמתה שאין מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד. וכ"כ הרא"ש דהא דטפח באשה ערוה דוקא בדבר שרגיל להיות מכוסה באשה. וכך משמע ברמב"ם שכתב ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה. משמע דידיה ופניה וכל מקום שאין דרך לכסותו שרי דהא לא שייך לומר מגולה אלא במקום שדרכו להתכסות. וכתב רבינו יונה שלא אסור לקרוא אלא כשמסתכל בה אבל בראיה בעלמא מותר. כתב הרשב"א בשם הראב"ד הא דאמרינן עגבות אין בהם משום ערוה, לא סותר למה שאמרנו טפח באשה ערוה, שבעגבות מדובר באשתו ואינו רואה ואע"פ שנוגע בשרו דכל שאינו רואה משום נגיעה לבד לא מטריד הואיל וגס בה. (ולדעת הב"י בסימן רו' להלכה שעגבות יש בהם משום ערוה כל השאלה היא רק לדעת רב הונא שסובר שעגבות אין בהם משום ערוה. וממילא להלכה שהאשה מברכת כשהיא ערומה צריכה לכסות גם את העגבות שדין העגבות כדין הערוה. א"כ כיון שכתב המ"ב בסימן עג' ס"ק ה' שלא יהא נוגע בערוה, צריך להזהר גם שלא יגע בעגבות. כך דייק ידי"נ הרב ברוך אליהו שליט"א). עוד כתב הרא"ש שלא אומרים טפח באשה ערוה בטפח מגולה של האשה עצמה כשהיא רוצה לקרוא או לברך, כמו שאומרת הגמ' כד. האשה יושבת ערומה וקוצה חלתה. וכ"כ הרשב"א שבגוף האשה עצמה לא שייך הרהור.
וכ''פ מרן טפח מגולה באשה, במקום שדרכה לכסותו, אפי' היא אשתו, אסור לקרות ק"ש כנגדה. הגה: וי"א דוקא באשתו, אבל באשה אחרת אפילו פחות מטפח הוי ערוה הגהות מיימוני פ"ג. ונראה מדברי הרא"ש דטפח באשה ערוה, אפי' לאשה אחרת, רק שבעצמה יכולה לקרות אע"פ שהיא ערומה, כדלעיל סי' ע"ד.
וכתב המ"ב (ס"ק א') כנגד טפח שדרכה לכסות אסור לקרוא ק"ש מפני שזה מביא לאדם לידי הרהור כשמסתכל בו בכלל ערוה היא ואסור לקרות או להזכיר שום דבר שבקדושה נגד זה כמו נגד ערוה ממש ולפי מה שביארנו לקמן סעיף ו' בשם האחרונים דנגד ערוה ממש אסור אפילו בעוצם עיניו עד שיחזיר פניו ה"ה בזה ויש מתירין בזה אם הוא נזהר מלראות כלל. וכשא"א בענין אחר נראה דיש לסמוך ע"ז: ובביה"ל (ד"ה במקום) כתב שאם אי אפשר בענין אחר המיקל וסומך על דברי הב"ח ופמ"ג להתיר בעצימת עינים אין מוחין בידו: (אולם בהלכה ברורה לענין ערוה ממש כתב באות כא' שמעיקר הדין יש להקל בעוצם עיניו ונכון להחמיר שיחזיר פניו, וכנגד טפח מגולה יש להקל לכתחילה בעצימת עינים, ובאות ו' כתב בטפח מגולה באשתו אסור רק אם מסתכל בה בהתבוננות ולא דרך ראיה בעלמא, ובאשה אחרת אסור אפילו בראיה בעלמא ואפילו פחות מטפח).
עוד כתב (ס"ק ב') טפח מגולה במקום שאין דרכה לכסותו כגון פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום וכן בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל"א] במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור ובמקום שדרכן לכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה אבל זרועותיה ושוקה אפילו רגילין לילך מגולה כדרך הפרוצות אסור: (קניא בלשון אשכנז הוא ברך. משמע מדבריו שקורא לירך שוק וסובר שעל מה שאנו קוראים שוק הולכים אחר הרגילות, ובירך לא הולכים אחר הרגילות ובכל אופן אסור. אולם בהלכה ברורה אות ז' כתב שוק היינו החלק שמן הברך ועד הקרסול, שעליו נאמר שוק באשה ערוה).
עוד כתב (ס"ק ד') אם קרא בדיעבד כנגד טפח מגולה יש דעות אם צריך לחזור וכתב המ"ב ומכל מקום נ"ל דכשלא נתכוין להסתכל אין להחמיר בדיעבד לחזור ולקרות אף באשה אחרת: (ולעיל הזכרנו מש"כ בהלכה ברורה שבאשתו אין איסור אם לא מסתכל בה בהתבוננות, ורק באחרת אסור בראיה בעלמא. ובדיעבד כשקרא באיסור כתב באות ג' שצריך לחזור על הק"ש בלא הברכות ובתפלה יחזור בתנאי של נדבה).
עוד כתב (ס"ק ה') שבאשה אחרת פחות מטפח לכ"ע לא הוי אלא מדרבנן ומהני בזה עצימת עינים וכן בשער אשה המבואר בס"ב:
עוד כתב (ס"ק ו') שאשה אחרת היא בין פנויה ובין אשת איש.
עוד כתב (ס"ק ז') אם השוק מגולה י"א דאפילו באשתו ופחות מטפח אסור לקרות נגדה שהוא מקום הרהור יותר משאר איברים. (כוונת המ"ב שוק הוא למה שאנו קורים ירך. ובהלכה ברורה אות ז' כתב גם בשוק [היינו החלק התחתון] דינו כדין מקום שרגיל להיות מכוסה, ובאשתו אסור לקרוא כנגד טפח מגולה, ובאשה אחרת אף בפחות מטפח ואף בראיה בעלמא. ע"כ. משמע שבאשתו כל מקום שבה לא אסור פחות מטפח). עוד כתב וכל זה לא איירי אלא לענין איסור ק"ש דהאיסור הוא להרבה פוסקים לקרות נגד המגולה אפילו בלא מכוין לאיסתכולי אבל לענין איסור הסתכלות לכו"ע המסתכל באשה אפילו באצבע קטנה כיון שמסתכל בה להנות עובר בלאו דלא תתורו אחרי עיניכם ואמרו שאפילו יש בידו תורה ומע"ט לא ינקה מדינה של גיהנם וראיה בעלמא לפי תומו בלא נהנה שרי אם לא מצד המוסר ובספר מנחת שמואל הוכיח דאדם חשוב יש לו ליזהר בכל גווני. וכתב הפמ"ג דבמקומות שדרך להיות מכוסה [כגון זרועותיה וכה"ג שאר מקומות הגוף] אף ראיה בעלמא אסור וכתבו הפוסקים דבתולות דידן בכלל נידות הם משיגיעו לזמן ווסת ובכלל עריות הם:
עוד כתב (ס"ק ח') שלדעת הרשב"א מותר גם לאשה אחרת לקרוא כנגד טפח מגולה של חברתה והאחרונים כתבו שגם הרא"ש מודה לזה ולא כמו שכתב הרמ"א לאסור. וכתב בביה"ל (ד"ה טפח מגולה) בשם ספר שולחן שלמה שכתב דשיעור זה שייך אפי' בקטנה מבת ג' ואילך שהיא ראויה לביאה ואם היא בתו הוא מי"א שנה ואילך וכדלעיל בסימן ע"ג עי"ש: (אולם בהלכה ברורה אות יז' כתב מותר לקרוא ק"ש או לברך או לאמר דברי קדושה כנגד ילדות בנות שמונה או תשע בטפח מגולה ונכון שיעצום עיניו או יהפוך פניו לצד אחר).
סעי' ב' - אסור לקרוא כנגד שער באשה, ובשער הבתולות מותר.
בגמ' ברכות כד. אמר רב ששת שער באשה ערוה. ופירש"י להסתכל וכן באשתו לק"ש. וכתב הטור ושער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר. וכתב הב"י שכ"כ הרא"ש והמרדכי והגהומ"י להתיר בשער הבתולות. וכתב הב"י שהרמב"ם כתב כל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה עכ"ל. ודייק הב"י שדוקא לפני טפח מגופה אסור לקרוא ק"ש ולא נגד שער, ומ"ש רב ששת שער באשה ערוה היינו רק לענין להסתכל ולא לענין ק"ש. וסיים ולענין הלכה נראה דנקטינן כדברי הרמב"ם ומיהו טוב ליזהר לכתחלה ממראית שער ומשמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש: (ובשו"ע כתב אסור לקרוא כנגדו, ולכאורה סותר למש"כ בב"י, ובבירור הלכה אות יא' כתב שמרן חזר בו בשו"ע לאסור. ואולי אפשר שהב"י דיבר בשער סתם שאין דרכה לכסותו, ובשו"ע העתיק לשון הטור שער שדרכה לכסותו אסור, וצ"ע).
וכ''פ מרן שער של אשה שדרכה לכסותו, אסור לקרות כנגדו. הגה: אפי' אשתו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש, מותר. הגה: וה"ה השערות של נשים, שרגילין לצאת מחוץ לצמתן (ב"י בשם הרשב"א) וכ"ש שער נכרית, אפי' דרכה לכסות. הגהות אלפסי החדשים.
וכתב במ"ב (ס"ק ט') ושער של איש אפילו של ערוה היוצא דרך נקב שבבגדו מותר לקרות כנגדו אבל אם הכיס נראה הוי ערוה:
עוד כתב (ס"ק י') ואפילו אם אין דרכה לכסותו רק בשוק ולא בבית ובחצר מ"מ בכלל ערוה היא לכו"ע אפילו בבית ואסור שם לקרות נגדה אם נתגלה קצת מהן. ודע עוד דאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש בשוק כדרך הפרוצות אסור וכמו לענין גילוי שוקה דאסור בכל גווני וכנ"ל בסק"ב כיון שצריכות לכסות השערות מצד הדין [ויש בזה איסור תורה מדכתיב ופרע את ראש האשה מכלל שהיא מכוסה] וגם כל בנות ישראל המחזיקות בדת משה נזהרות מזה מימות אבותינו מעולם ועד עתה בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן ולא בא למעט רק בתולות שמותרות לילך בראש פרוע או כגון שער היוצא מחוץ לצמתן שזה תלוי במנהג המקומות שאם מנהג בנות ישראל בזה המקום ליזהר שלא לצאת אפילו מעט מן המעט חוץ לקישוריה ממילא בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן וא"ל מותר דכיון שרגילין בהן ליכא הרהורא וכדלקמיה: (בהליכות עולם ח"א עמוד קכג' ובהלכה ברורה אות י' כתב במקומות שהדבר מצוי שעוברות על דין תורה והולכות בגילוי הראש מותר לקרוא ק"ש כנגדן).
עוד כתב (ס"ק יא') בתולות ארוסות אסורות לילך בגילוי הראש . (ובהלכה ברורה אות ט' כתב שער של אשה נשואה צריך להיות מכוסה ע"פ ההלכה. וכ"כ ביחו"ד חלק ה' סימן סב' שהארוסות לא חייבות לכסות ראשן). וה"ה בתולות שנבעלו צריכין לכסות הראש ומ"מ אם זינתה ואינה רוצה לצאת בצעיף על ראשה כדרך הנשים אין יכולין לכופה:
עוד כתב (ס"ק יב') בשם המ"א שכתב שהבתולות לא ילכו בגילוי הראש רק אם שערותיהן קלועות ולא סתורות אבל המחצית השקל והמגן גבורים מקילין בזה. כתב הח"א נכריות שאינן מוזהרות לכסות שערן צ"ע אם דינן בזה כבתולות: (ולהלכה ברורה שהזכרנו לעיל באות י' אם דרכן ללכת בגילוי הראש דינם כבתולות. ואם דרכן לכסות כתב הכה"ח אות טז' שאסור לקרות כנגדו).
עוד כתב (ס"ק יג') מה שכתב הרמ"א שמותר לקרוא נגד שער של נשים היוצא מחוץ לצמתן רוצה לומר ומותר לקרות בזה אפילו נגד אשה אחרת דכיון דרגילין בהן ליכא הרהורא אבל לכוין להסתכל באשה אחרת אפילו בשערות שמחוץ לצמתן אסור [א"ר] : וכתב בביה"ל (ד"ה שרגילין) דלא כהחת"ס שהחמיר באשה אחרת בשער היוצא מחוץ לצמתן, לקרוא ק"ש כנגדה.
עוד כתב (ס"ק יד') שצמת הוא בגד המצמצם השער שלא יצאו לחוץ ואותו מעט שא"א לצמצם ויוצא מהצמת ע"ז מקיל הרשב"א [חתם סופר סימן ל"ו עי"ש] ובזוהר פרשת נשא החמיר מאוד שלא יתראה שום שער מאשה דגרמא מסכנותא לביתא וגרמא לבנהא דלא יתחשבון בדרא וסטרא אחרא לשרות בביתא וכ"ש אם הולכות בשוקא כך ע"כ בעאי איתתא דאפילו קורות ביתה לא יחמון שערה חדא מרישאה ואי עבדית כן מה כתיב בניך כשתילי זיתים מה זית וכו' בנהא יסתלקון בחשובין על שאר בני עלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכל ברכאן דלעילא וברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובני בנין עכ"ל בקיצור וכתב המ"א דראוי לנהוג כהזוהר וביומא איתא במעשה דקמחית בזכות הצניעות היתירה שהיתה בה שלא ראו קורות ביתה אמרי חלוקה יצאו ממנה כהנים גדולים: וכתב בביה"ל (ד"ה מחוץ לצמתן) ואותן נשים הבאות מארצות שאין דרכן לגלותן מחוץ לצמתן למקום שדרכן לגלותן מותרין לגלותן אם אין דעתן לחזור [מ"א בשם הר"מ אלשקר] ולענין לקרות ק"ש כנגדו כתב בספר שולחן שלמה דנראה שמותר אפילו דעתן לחזור [טעמו דליכא הרהורא] ואם באו ממקום שדרכן לגלות למקום שאין דרכן לגלות לא יגלו אפילו אם דעתן לחזור [טעמו משום הרהור דאנשים] ואסור לקרות ק"ש כנגדן אפילו אם דעתן לחזור. ואם איש אחד בא ממקום שדרכן לגלות למקום שאין דרכן לגלות אסור לקרות ק"ש כנגדן בכל גווני ואם בא ממקום שאין דרכו לגלות למקום שדרכו לגלות מותר אם אין דעתו לחזור ועיין במשנה ברורה ס"ק י"ד מה שכתבנו שם. ולענין עיקר איסור גילוי שער דאשה כתב המ"א בשם התוס' דכתובות דדוקא בשוק אסור אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש [ומה שנרשם במ"א בשם א"ע קט"ו אינו מוכח שם כלל להמעיין] אבל בזוהר פרשה נשא החמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה וכן ראוי לנהוג עכ"ל המג"א. אבל לדעת הסמ"ג בשם הירושלמי לאסור מדינא וכן דעת הטור שם והב"ח כתב שם שכן דעת הרמב"ם ומפרש גם הש"ס שלנו כן שבגלוי ממש אפילו בחדרה אסור ובעל הבית שמואל בסימן קט"ו כתב דלפי מנהגינו הוי דת יהודית בגלוי ממש אפילו בחצרה וחדרה ואפילו אי תימא שלא תצא עבור זה בלי כתובה עכ"פ איסורא איכא וכ"כ בתשובת ח"ס סימן ל"ו דכיון דכבר קבלו עלייהו אבות אבותינו בכל מקום ששמענו שנפוצים ישראל לאסור בזה א"כ ה"ל דין גמור שקיבלו עלייהו כהך דיעה האוסרת וכמש"כ המ"א סימן תקנ"א סק"ז.
עוד כתב (ס"ק טו') מה שכתב הרמ"א שער נכרית היינו שער שנחתך ואינו דבוק לבשרה וס"ל דע"ז לא אחז"ל שער באשה ערוה וגם מותר לגלותה ואין בה משום פריעת הראש ויש חולקין ואומרים דאף בפיאה נכרית שייך שער באשה ערוה ואיסור פריעת ראש וכתב הפמ"ג דבמדינות שיוצאין הנשים בפיאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע ומשמע מיניה שם דאפילו שער של עצמה שנחתך ואח"כ חברה לראשה ג"כ יש להקל ובספר מגן גבורים החמיר בזה עי"ש. וכתב עוד שם דאם אין מנהג המקום שילכו הנשים בפאה נכרית בודאי הדין עם המחמירין בזה משום מראית העין עי"ש: (בהליכות עולם ח"א עמוד קכג' ובהלכה ברורה אות יא' כתב שהעיקר להלכה כדברי הפוסקים האוסרים לאשה נשואה ללבוש פאה נוכרית. ולענין ק"ש מותר לקרוא כנגדה).
סעי' ג' - יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע.
בגמ' ברכות כד. אמר שמואל קול באשה ערוה. וכתב הרשב"א בשם הראב"ד דוקא בקול זמר אבל קול דיבורה שאינו של זמר אין חוששים לו מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד. וכתב הרא"ש קול באשה ערוה פירוש לשמוע ולא לענין ק"ש, אבל המרדכי בשם רבינו האי כתב דכל הני לענין ק"ש וכן כתוב באהל מועד (הל' ק"ש דרך ה נתיב ה) דקול זמר אפילו באשתו ערוה וכן כתבו הגהות מיימון (ק"ש פ"ג אות ס) בשם ר"ת אלא שכתב המרדכי בשם רא"ם (יראים סי' שצב) הילכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה ובעוונותינו בין הגויים אנו יושבים ועת לעשות ליי' הפרו תורתך הילכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאות עכ"ל וה"ר יונה (יז. ד"ה ערוה) כתב ג"כ דקול באשה ערוה לק"ש הוא והני מילי בשעה שמנגנת אבל בשעה שמדברת כדרכה מותר ואפילו בשעה שמנגנת אם הוא יכול לכוין לבו לתפילתו בענין שאינו שומע אותו ואינו משים לב אליו מותר ואין לו להפסיק קריאתו וכן כשמגולה טפח אינו אסור אלא כשמסתכל בה אבל בראייה בעלמא מותר עכ"ל: וסיים הב"י כיון שהרמב"ם השמיט קול ושער משום דמשמע ליה דלשמוע ולהסתכל קאמר ולא לענין ק"ש וכמו שכתב הרא"ש בקול. ולענין הלכה נראה דנקטינן כדברי הרמב"ם ומיהו טוב ליזהר לכתחלה ממראית שער ומשמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש:
וכ''פ מרן יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע. הגה: ואפי' באשתו, אבל קול הרגיל בו אינו ערוה (ב"י בשם אהל מועד והגהות מיימוני).
וכתב המ"ב (ס"ק טז') בדיעבד אם קרא חוזר וקורא בלא הברכות (בהליכות עולם ח"א עמוד קכד' ובהלכה ברורה אות יד' כתב שאם קרא כששמע קול שיר של אשה יצא ידי חובה).
עוד כתב (ס"ק יז') שבשעת ק"ש יזהר מלשמוע זמר אפילו שלא מתכוין להנות ואפילו בפנויה, אבל שלא בשעת ק"ש אם היא פנויה וקטנה שאינה בחזקת נידה מותר לשמוע קול זמר שלה כשלא מתכוין להנות כדי שלא יבא לידי הרהור. וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע וכן פנויה שהיא נדה מכלל עריות היא ובתולות דידן כולם בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן וסת. וקול זמר פנויה נכרית היא ג"כ בכלל ערוה ואסור לשמוע בין כהן ובין ישראל. ומ"מ אם הוא בדרך בין העכו"ם או בעיר והוא אנוס שא"א לו למחות כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאוריית' מותר לקרות ולברך דאל"כ כיון שאנו שרויין בין העכו"ם נתבטל מתורה ותפלה וע"ז נאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך אך יתאמץ לבו לכוין להקדושה שהוא עוסק ולא יתן לבו לקול הזמר: (ובהלכה ברורה אות יג' כתב אם יכול להסיח דעתו מקול שירת אשתו, וכן באשה אחרת כשאינו יכול ללכת למקום אחר רשאי לומר דברי קדושה. ובאות טו' כתב ואם שומע דרך רשמקול ולא ראה תמונתה מותר ואפילו בשעת ק"ש, כשיודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור).
עוד כתב (ס"ק יח') מה שכתב הרמ"א אבל קול הרגיל בו אינו ערוה, זה דוקא באופן שלא מכוין להנות מדיבורה שהרי אפילו בבגדיה אסור להסתכל להנות. (וכונת הרמ"א קול הרגיל בו היינו דיבור שאינו של זמר, וכמבואר בב"י בשם הרשב"א ורבינו יונה).
סעי' ד' - אסור לקרות כנגד ערוה, אפילו של עו''ג. וכן כנגד ערות קטן, אסור.
כתב הטור מגמ' ברכות כה. אסור לקרות כנגד ערות גוי. וכתב הב"י שהרמב"ם כתב שהוא הדין כנגד ערות קטן דאסור וה"ר יונה כתב בסוף פרק מי שמתו (יז. ד"ה הא) שיש נוהגים לכסות ערות הקטן בשעה שמלין אותו ויש אומרים שאין צורך לזה ובסוף דבריו כתב דנראה דודאי בקטן כל כך לא דיינינן ליה ערוה ואין צריך לכסותו בשעת ברכה. והרא"ש (סי' נב) כתב דברי ה"ר יונה והוסיף וכתב וגם נראה כיון דלתקוני המילה קא אתי קרינא ביה שפיר (דברים כג טו) והיה מחניך קדוש ואין בו אותה שעה משום (שם) לא יראה בך ערות דבר והטור ביורה דעה סימן רס"ה כתב בשם בעל העיטור (הל' מילה נב ע"ד) שאין צריך לכסות דלא הוי ערוה כל זמן שאינה ראויה לביאה וכן כתב הכל בו (סי' עג דף מב ע"ד) בשם ה"ר פרץ (הגהות סמ"ק סי' קנח אות א) וכתב רבינו ירוחם (נ"א ח"ב יג ע"ג) שהרוב מסכימים לדברי ה"ר יונה ע"כ. וכתב הב"י ולי נראה דכיון דהרמב"ם סבירא ליה דאסור והרא"ש נמי אפשר דסבר דבק"ש אסור דהא לא שייך בה ההוא טעמא שהוסיף הילכך יש להזהר לכתחלה מיהא מיהו אם קרא כנגד ערות קטן שאינו ראוי לביאה אין מחזירין אותו דכדאי הם הנך רבוותא לסמוך עליהם:
וכ''פ מרן אסור לקרות כנגד ערוה, אפילו של עו"ג. וכן כנגד ערות קטן, אסור. ויש מתירין נגד ערות קטן, כל זמן שאינו ראוי לביאה (ר' ירוחם והרא"ש פרק מי שמתו ומהר"א מפראג), וכן עיקר (עיין בי"ד סימן רס"ה).
וכתב המ"ב (ס"ק יט') אסור לקרוא כנגד ערוה דכתיב כי ד' אלהיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו' מכאן למדו חכמים שבכל מקום שד' אלקינו מתהלך עמנו דהיינו כשאנו עוסקים בק"ש ותפלה או בד"ת צריך ליזהר שלא יראה ד' בנו ערות דבר דהיינו שלא יהיה דבר ערוה כנגד פניו של אדם הקורא או המתפלל כמלא עיניו כדמוכח בסימן ע"ט ס"ב וכן שלא יהיה אז ערום שעי"ז מתראה ערוה שלו כלול ג"כ במקרא הזה:
עוד כתב (ס"ק כ') שבערות עכו"ם הייתי חושב להתיר משום שנאמר בהם בשר חמורים בשרם אימא כבהמה בעלמא דמי קמ"ל:
עוד כתב (ס"ק כב') שקטן עצמו יכול לקרות כשהוא ערום עד בן ט' שנים ונגד ערות איש הוא מותר רק עד שיגיע לחינוך ועיין במ"א ועיין סימן שמ"ג:
עוד כתב (ס"ק כג') מה שכתב הרמ"א שכל זמן שלא ראוי לביאה מותר, היינו בקטן עד בן ט' שנים ובקטנה עד בת ג' שנים: (בהליכות עולם ח"א עמוד קטז' ובהלכה ברורה אות טז' כתב אסור לקרוא ק"ש כנגד ערות קטן, ואפילו הוא תינוק קטן, ולברך מותר).
עוד כתב (ס"ק כד') שלדעת המג"א לא יאחז המוהל הערוה בידו בשעת הברכה והא"ר ומחצית השקל מקילין והפמ"ג כתב דעכשיו שאין בקיאין כ"כ יש לחוש לסכנה ויש לתפוס בידו וגם הגר"א ביו"ד סימן רס"ה פסק דאסור לעשות כהמג"א:
סעי' ה' - ערוה בעששית, אסור לקרות כנגדה, דכתיב: ולא יראה בך ערות דבר והא מתחזיא.
כתב הטור מגמ' ברכות כה: ערוה בעששית ורואה אותה דרך דופנותיה אסור לקרות כנגדה: וכתב הב"י ומפרש שם טעמא משום דכתיב (דברים כג טו) ולא יראה בך ערות דבר והא קא מתחזיא:
וכ''פ מרן ערוה בעששית, ורואה אותה דרך דפנותיה, אסור לקרות כנגדה, דכתיב: ולא יראה בך ערות דבר (דברים כג, טו) והא מתחזיא.
וכתב המ"ב (ס"ק כה') שגם טפח מבשר האשה במקום שדרכו להיות מכוסה הנראה דרך בד שקוף נחשב לערוה בעששית שאסור, ועצימת עינים שרי בכל זה לכו"ע כיון שהערוה עכ"פ מכוסה.
עוד כתב (ס"ק כו') אסור לקרות אפילו היא בבית אחר ורואה אותה דרך עששית שבהחלון לפי שבראיה תלה הכתוב ואפילו בדיעבד צריך לחזור ולקרות:
סעי' ו' - החזיר פניו או עצם עיניו, או בלילה, וכן סומא מותר לקרוא נגד ערוה.
כתב הב"י וכתב הרמב"ם דאסור לקרות כנגד הערוה עד שיחזיר פניו משמע דבהחזרת פנים סגי אע"פ שהיא סמוכה לו דהא לא תלה רחמנא ערוה אלא בראייה ומהאי טעמא נראה שבלילה או אם הוא סומא או אם עוצם עיניו אפילו ביום שרי ולא דמי לצואה דאפילו סומא ובלילה אסור לפניו כמלא עין הרואה ביום כמו שכתבתי בסימן ע"ט דשאני ערוה דלא תליא רחמנא אלא בראייה וכן נראה ממה שכתבתי בתחלת סימן שלפני זה (ד"ה וכתב הרשב"א) גבי רוחץ במים צלולים בשם הרשב"א וה"ר יונה ואף על פי שהרוקח כתב בסימן שכ"ד ואם ערוה כנגדו אפילו יעצים עיניו אסור לו לקרות קריאת שמע או להתפלל כדאי הם הני רבוותא לסמוך עליהם:
וכ''פ מרן היתה ערוה כנגדו, והחזיר פניו ממנה, או שעצם עיניו, או שהוא בלילה, או שהוא סומא, מותר לקרות, דבראייה תלה רחמנא והא לא חזי לה.
וכתב המ"ב (אות כז') עיין בפמ"ג ושארי אחרונים דבהוא עצמו ערום אפשר דגם לדעת השו"ע לא מהני כל אלו העצות:
עוד כתב (ס"ק כח') שלדעת מרן החזרת פנים היא לבד בלא גופו, דלא גרע מעצימת עיניים שמותר לדעת מרן.
עוד כתב (ס"ק כט') שכל אלו העצות לבד מהחזרת פנים לא מהני דלא כתיב ולא תראה אלא ולא יראה ר"ל לא יראה הרואה ואפילו החזרת פנים שהותר הוא רק דוקא אם החזיר כל גופו ועומד בצד אחר דנעשית הערוה מצידו אבל אם החזיר פניו לבד לא מהני וא"כ בהוא עצמו ערום לא יצוייר שום עצה שיהא מותר לדבר ד"ת . (בהליכות עולם ח"א עמוד קטז' ובהלכה ברורה אות כא' כתב מעיקר הדין יש להקל כשערוה לפניו בכל אלו, ומ"מ נכון להחמיר שיחזיר פניו דוקא). עוד כתב אם חלון של זכוכית מפסיק בינו לערוה ועוצם עיניו מלראותו מהני לכו"ע כיון דיש עכ"פ איזה חציצה המכסה נגד הערוה. מותר להרהר בד"ת כשהוא ערום וא"צ לומר כנגד ערוה אחרת שנאמר ערות דבר דיבור אסור הרהור מותר
ומ"מ אין לו לשמוע אז ברכה מחבירו לצאת ידי חובה כי א"א לומר שומע כעונה כיון שא"א לו לענות [אחרונים]:
עוד כתב (ס"ק ל') אם החזיר פניו וגופו מן הערוה מהני לכו"ע אפילו בסמוך לו: