מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות קריאת שמע · סימן עג
סעי' א' - לא יקרא ק''ש כשבשרו נוגע בבשר חבירו מהמותניים ולמטה.
בגמ' ברכות כד. שנים שהיו ישנים בטלית אחד (כשבשרם נוגע זה בזה) מהו שיחזיר זה פניו לכאן ויקרא ק"ש ויחזיר זה פניו לכאן ויקרא ק"ש. לרב יהודה אמר שמואל אפילו אשתו מותר, ולרב יוסף רק אשתו מותר כשמחזיר פניו וקורא שאשתו כגופו ורגיל בה אבל אחר לא יקרא אלא אם כן טלית מפסקת ביניהם. ופסק הרי"ף (טו.) כרב יוסף דאשתו כגופו ומותר להחזיר פניו ולקרות אבל אחר לאו כגופו הוא ואסור וכן פסק הרמב"ם (פ"ג הי"ח). והרא"ש (סי' לה) הביא פסק הרי"ף ואחר כך כתב שרבינו יצחק סובר דכיון דלא איפסיק הלכתא לא כשמואל ולא כרב יוסף עבדינן לחומרא כברייתא דפליגא אדרב יוסף ולא יקרא אפילו באשתו עמו אם אין טלית מפסקת בינו לבינה. וכתב הב"י שכשטלית מפסקת ביניהם לא צריך להחזיר פניו. וכתב הרמב"ם (שם) שאין צריך הפסק טלית אלא ממתניו ולמטה וכן בדין דממתניו ולמעלה אע"פ שנוגע בשר זה בבשר זה לא אתו לידי הרהור ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם ז"ל מסכימים לפסוק הלכה כרב יוסף הכי נקטינן:
וכ''פ מרן שנים שהיו ישנים בטלית א' ובשר שניהם נוגעים זה בזה, לא יקרא ק"ש אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה.
וכתב המ"ב (ס"ק א') אם הם שוכבים פנים להדי פנים אסור לקרות בלא הפסקת טלית אפילו אם אינם נוגעים כל ששוכבים בקירוב אחד לחבירו: וכתב בביה"ל (ד"ה שנים) שכ"כ הפמ"ג. והמאמ"ר מסתפק בזה. (והטעם לאסור כתב בברכי יוסף, הביאו בהלכה ברורה בבירור הלכה, משום שלבו רואה את ערות חבירו, אולם מהמ"ב לקמן משמע שהוא משום הרהור).
עוד כתב (ס"ק ב') לא יקרא שמא יבא לידי הרהור:
עוד כתב (ס"ק ג') שכשיש טלית מפסקת ביניהם אז אפילו פניהם זה לזה מותר דשוב לא יבוא לידי הרהור :
עוד כתב (ס"ק ד') כשבשרם נוגע ממתניהם ולמעלה לא אתי לידי הרהור. ודע דבכל זה צריך ג"כ שיוציא ראשו לחוץ שלא יהא עיניו יוכל לראות את הערוה וצריך ג"כ לחוץ על לבו שלא יהא לבו רואה את הערוה וכדלקמן בריש סימן ע"ד ועי"ש בס"ק ב' מה שכתבנו עוד בזה. כתב הפר"ח דנראה לו דאם בדיעבד קרא בלא החזרת פנים ובלא הפסקת טלית דיצא ידי חובתו עי"ש והפמ"ג מפקפק בזה וכן בס' ישועות יעקב עי"ש: (ובהלכה ברורה אות ב' כתב שבדיעבד יצא ידי חובה, ואם אפשר יחזור ויקרא ק"ש, ועל ברכות ק"ש לא יחזור דסב"ל). כתב בביה"ל (ד"ה ממתניהם ולמטה) אם הם עם טלית ונוגעים רק ברגליהם מלמטה אפשר שיש גם בזה הרהור וצ"ע. כתב בספר עבודת היום בד"א כל זה הסימן כשקורא ק"ש או מתפלל או מדבר ד"ת בפיו אבל להרהר בד"ת הלא קי"ל דמותר אפילו כשערותו מגולה כמו שכ' בסוף סימן ע"ה כ"ש בזה ועי"ש שכתב עוד ומטעם זה מותר להרהר בדברים שבקדושה בשעת תשמיש שהרהור אינו כדיבור לענין זה אע"פ שהוא כדיבור לענין להרהר במבואות המטונפות עכ"ל בקיצור:
סעי' ב' - באשתו מותר בחזרת פנים בלא הפסק טלית, ור''י אוסר ונכון לחוש לדבריו.
הזכרנו בסעיף הקודם שבין לשמואל ובין לרב יוסף מותר לקרא ק"ש בלי הפסק טלית באשתו. ובגמ' שם הקשתה מברייתא היה ישן במטה ואשתו ישינה בצידו לא יחזיר פניו ויקרא אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם, ותרצה תנאי היא. וכך פסקו הרי"ף והרמב"ם להתיר באשתו. אולם הרא"ש הביא פסק הרי"ף ואחר כך כתב שרבינו יצחק סובר דכיון דלא איפסיק הלכתא לא כשמואל ולא כרב יוסף עבדינן לחומרא כברייתא דפליגא אדרב יוסף ולא יקרא אפילו באשתו עמו אם אין טלית מפסקת בינו לבינה. וכתב הב"י ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם ז"ל מסכימים לפסוק הלכה כרב יוסף הכי נקטינן:
וכ''פ מרן אם היה ישן עם אשתו, קורא בחזרת פנים לצד אחר, ואפילו בלא הפסקת טלית, משום דחשיבא כגופו. ויש מי שאוסר, ונכון לחוש לדבריו.
וכתב במ"ב (ס"ק ה') עם אשתו מותר לקרא משום דאשתו כגופו ורגיל בה וליכא הרהורא ומ"מ צריך חזרת פנים דפנים להדי פנים א"א דליכא הרהורא. ואם האיש מחזיר פניו לבד והאשה נשארת כמות שהיא אף שפניה נגד אחוריו מ"מ הוא מותר לקרות דשוב ליכא הרהור ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בערותה אבל אם תרווייהו רצונם לקרות אז גם היא צריכה להחזיר פניה ואפילו בשרם נוגעים זה בזה מותרים לקרות, מעיקר הדין.
עוד כתב (ס"ק ו') לפי מה שכתב מרן שיש לחוש למי שאוסר צריך מאוד ליזהר בזה בק"ש שעל המטה ובברכת המפיל שיהיה ביניהם הפסקת טלית ואז אפילו פנים להדי פנים מותר וכנ"ל:
סעי' ג' - עם בניו הקטנים קורא ק''ש בחזרת פנים בלא הפסקת טלית ובגדולים צריך הפסקת טלית.
בגמ' שם תניא אידך היה ישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו לא יקרא ק"ש אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם ואם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר.
וכ''פ מרן אם היה ישן עם בניו בעודם קטנים, מותר לקרות בחזרת פנים בלא הפסקת טלית. ואם הם גדולים, צריך להפסקת טלית.
וכתב במ"ב (ס"ק ז') שבבניו הקטנים לכלי עלמא אמרינן כיון דגס בהן חשובין כגופו וליכא הרהורא. ומ"מ פנים להדי פנים אסור.
עוד כתב (ס"ק ח') חזרת פנים היינו שיהא אחוריהם זה לזה ואם פני בניו נגד אחוריו צריך עכ"פ ליזהר שלא יהא בשרו נוגע בערותן כן נראה לי וראיה מלקמן סימן ע"ד ס"ה דמוכח דאם בשרו נוגע בערות חבירו ג"כ אסור:
עוד כתב (ס"ק ט') שקטנים אחרים שאינם בניו משמע מהרמב"ם שאסור, אך לפי מה שמבואר לקמן בסימן ע"ה ס"ד בהג"ה דקטן כל זמן שאין ראוי לביאה [היינו בזכר עד ט' שנים ויום אחד ובנקיבה עד בת ב' ויום אחד] אין ערותו ערוה לכאורה גם לענינינו יש להקל אם עדיין לא הגיע הזמן:
סעי' ד' - קטנים הם, התינוק עד שישלים י''ב שנים, והתינוקת עד שתשלים י''א שנים. ואפילו הביאו ב' שערות, מותר. ובשנת י''ג לתינוק וי''ב לתינוקת, אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסק, ואם לא הביאו מותר. ומשנת י''ג ואילך לתינוק, וי''ב לתינוקת, אפילו לא הביאו ב' שערות, אסור.
בגמ' שם עד כמה חשובים קטנים א"ר חסדא תינוקת בת ג' שנים ויום אחד ותינוק בן תשע שנים ויום אחד איכא דאמרי תינוקת בת י"א שנה ויום אחד תינוק בן י"ב שנה ויום אחד אידי ואידי קודם דאיכא שדים נכונו ושערך צמח והרי"ף והרא"ש (שם) כתבו סתם כלישנא בתרא וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות ק"ש (הי"ט) וכתב עוד הרמב"ם דדוקא לי"ב ולי"א בעינן שדים נכונו ושערך צמח אבל כשהגיע תינוק לי"ג ותינוקת לי"ב אע"פ שלא הביאו אלו הסימנים כבר יצאו מתורת קטנים ואין קורא עמהם בלא הפסקה והסכימו לדבריו ה"ר יונה (טו. ד"ה ואידי) והרא"ש וכתבו עוד מיהו אם הביאו סימנים אלו קודם י"א לתינוקת וי"ב לתינוק לא חיישינן להו ומותר וכתוב בהגהת אשיר"י (סי' לה) בשם אור זרוע (ח"א סי' קלג) דהא דשרינן בבניו הקטנים אפילו כשנוגעין ערותן זה בזה שרי ודבר תימה הוא להתיר כולי האי וקצת יש לדקדק לאסור ממה שכתב ה"ר יונה בפרק מי שמתו גבי גוי ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו:
וכ''פ מרן עד כמה הם חשובים קטנים, התינוק עד שיהיו לו י"ב שנים, והתינוקת עד שיהיו לה י"א שנים. ואפילו הביאו ב' שערות, מותר. ובשנת י"ג לתינוק וי"ב לתינוקת, אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסק, ואם לא הביאו ב' שערות, מותר. ומשנת י"ג ואילך לתינוק, וי"ב לתינוקת, אפילו לא הביאו ב' שערות, אסור.
וכתב המ"ב (ס"ק י') מה שכתב מרן עד שיהיו לו יב' שנים היינו עד שישלים שנת היב', ומש"כ ובשנת יג' היינו משהתחיל יום ראשון בשנת היג', ומש"כ ומשנת יג' והילך היינו משהושלמה לו שנת היג' וא"צ י"ג שנה ויום אחד רק שלימות ויום הלידה ג"כ בכלל כגון אפילו אם נולד באחד בתשרי בסוף היום כשבא לתחלת ליל שנת י"ד שנולד בו היינו אחד בתשרי נשלם לו הי"ג שנים ונעשה גדול וכן הדין לענין בר מצוה אך דשם בעינן ג"כ שתי שערות ועיין לעיל בסימן נ"ה סעיף ט' ובמ"ב שם:
עוד כתב (ס"ק יא') עיין במ"א שכתב דלפי מה שפסק הטור באבן העזר סימן כ"א אסור משהגיע הזמן הזה אפילו לא הביאו ב' שערות. וגם אפי' בלא ק"ש אסורים לישן ביחד ערומים בקירוב בשר משהגיע הזמן הזה ועיין בח"מ וב"ש שם: (ובהלכה ברורה אות ד' כתב אסור לישון עמהם בקירוב בשר כל שהם מתביישים לעמוד ערומים הבת לפני אביה והאם לפני בנה).