אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות קריאת שמע › סימן עב

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות קריאת שמע · סימן עב

סימן עא

סעי' א' - מלוי המת שצריכים לשאת את המיטה פטורים והמלוים שאינם צריכים לשאת חייבים.

במשנה ברכות יז: נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן את שלפני המטה ואת שלאחר המטה את שהמטה צריכה להם פטורים ואת שאין המטה צריכה להם חייבים. ופירש רש"י שאלו שלפני המטה צריכים להם ופטורים ואלו שאחר המטה אין המטה צריכה להם שכבר יצאו ידי חובתן מן המת חייבים בק"ש. וכ"כ רבינו יונה בשם הירושלמי. והמרדכי כתב בשם רש"י שלפני המטה צורך בהם פטורים ושלאחר המטה אפילו צורך בהם חייבים לקרות והיינו טעמא דכיון שנשאו אותו אין טרודין כל כך במצוה. והטור פירש בין אותם שהם לפני המטה בין אותם שהם לאחריה אם יש למטה צורך בהם אלו ואלו פטורים ואם אין למטה צורך בהם אלו ואלו חייבים. וכתב הב"י שכך נראה מדברי הרמב"ם, ומאי דקתני סיפא ואת שאין למטה צורך בהם חייבים הכי קאמר ושאר המלוין את המת שאין למטה צורך בהם חייבים. ולענין הלכה נקטינן כדברי הרמב"ם ז"ל. וכתב ה"ר יונה על חילופי חילופיהן ואע"פ שיש שהות לאחרונים לקרוא בעוד שנושאין הכת השניה אפ"ה פטורים מפני שפעמים נמלכין שאותה כת שלישית בשניים יסעו ומשום כך אין להם להתחיל:

וכ''פ מרן נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, בין אותם שהם לפני המטה, בין אותם שהם לאחריה, מאחר שלמטה צורך בהם, פטורים. ושאר המלוין את המת, שאין למטה צורך בהם, חייבים.

וכתב המ"ב (ס"ק ב') שלמטה צורך בהם, כגון בעיר שיש בה חבורה המזומנת לכך וכל בני החבורה מחליפין לשאת לפי שכולם חפצים לזכות בו כולם פטורים מק"ש לפי שהם טרודים טרדת מצוה, ואפילו הרחוקים מהמטה. ובמקום שאין חבורה המזומנת לכך הסמוכין למטה פטורין לפי שדרך לזכותם בהמצוה כשיכבד על הנושאים אבל הרחוקים מהמטה חייבין:

עוד כתב (ס"ק ג') אע"פ שכל המלוים את המת נחשבים לעוסקים במצוה שהלוית המת היא בכלל מצוות גמילות חסד שהיא מהתורה, בכל אופן חייבים בק"ש כיון שאינם טרודים כלל ויכולין לקרות פסוק ראשון בכונה ובעמידה והשאר כשהם מהלכין. אבל פטורין מתפלה כמש"כ סימן ק"ו:

סעי' ב' - אין מוציאין את המת סמוך לזמן ק''ש אלא אם כן יש שהות לקברו קודם שיגיע זמן ק''ש. ואם התחילו אין מפסיקין.

בברייתא ברכות יט. ת"ר אין מוציאין את המת סמוך לק"ש ואם התחילו אין מפסיקין. וכתב ה"ר יונה שיש מפרשים סמוך לק"ש היינו חצי שעה קודם זמן ק"ש, כמו סמוך למנחה דפרק ערבי פסחים. אבל מהירושלמי נראה שאם משערים שיוכלו להוציאו ולקוברו קודם זמן ק"ש מוציאים אותו ואם לאו אין מוציאים אותו. וכן פירש הרא"ש (סי' ט) וכיון שהרא"ש מסכים לדברי הירושלמי הכי נקטינן. וכתב עוד ה"ר יונה ואם כבר הגיע זמן ק"ש יש להם להתאחר זמן שיוכלו לשער שכבר התפללו רוב הקהל. וכתב עוד דלכאורה נראה דהוא הדין לק"ש של ערבית אין מוציאין את המת סמוך לה אבל אפשר שאין להחמיר בק"ש של ערבית כיון שזמנה כל הלילה: עוד כתב הב"י הא דאמרינן שאם התחילו אין מפסיקין. היינו לומר שלא יפסיקו מלהוליכו כדי שיקראו כולם, אלא יוליכוהו ולא יפסיקו אלו שלמטה צורך בהם. כתב הטור והרמב"ם ז"ל כתב אין מוציאים המת סמוך לק"ש אלא אם כן היה אדם חשוב וא"א ז"ל לא חילק בין אדם חשוב לאחר: וכתב הב"י שדברי הרמב"ם פשוטים ממה ששואלת הגמ' שם והא רב יוסף אפקוהו סמוך לק"ש, ומתרצת אדם חשוב שאני. והשמיטוהו הרי"ף והרא"ש ז"ל וצריך טעם למה ואפשר דמשום דטעמא דאדם חשוב משום דאין כבודו שיתעסקו בשום דבר ואפילו בק"ש עד שיקבר בכבוד וכמו שכתב הרמב"ן בתורת האדם (ענין ההוצאה ד"ה בפ' מי שמתו) ואדם חשוב כי האי שיהא ראוי שלא יתעסקו אפילו בק"ש עד שיקברוהו לא שכיח בדורותינו לפיכך השמיטוהו:

וכ''פ מרן אין מוציאין את המת סמוך לק"ש, שאין שהות להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן ק"ש. ואם התחילו להוציאו, אין מפסיקין כדי לקרות.

וכתב המ"ב (ס"ק ד') ואם כבר הגיע זמן ק"ש לא יוציאוהו עד שישערו שכבר התפללו רוב הקהל. וגם שנושאי המטה כבר קראו והתפללו:

עוד כתב (ס"ק ו') מסתימת לשון מרן משמע שכן הדין בק"ש של ערבית. ולדינא הסכימו האחרונים להקל בשל ערבית לפי שאם לא יקברנו היום יעבור על לא תלין, ואף שיוכל בלילה לקברו אחר שיקרא ק"ש ויתפלל עכ"פ יעבור על מ"ע כי קבור תקברנו ביום ההוא, אם לא יקברנו קודם שקיעת החמה. (ובהלכה ברורה אות ב' כתב אף לענין ק"ש של ערבית אין מוציאים את המת כל שלא יספיקו לקוברו קודם שיגיע זמן קריאת שמע). ואם נזדמן שנשתהה הוצאת הקבורה עד שחשיכה ימתינו מלהוציאו עד שיתפללו הקהל מעריב:

עוד כתב (ס"ק ז') שאם התחילו להוציאו אפי' אחר שהגיע זמן ק"ש לא מפסיקים :

עוד כתב (ס"ק ח') אין מפסיקין פי' העם הצריכין לשאת המטה אפי' אם יעבור עי"ז זמן ק"ש דקבורת מתים ד"ת. אבל אלו שאין למטה צורך בהם חייבים לקרות תיכף אע"פ שיש עדיין עוד שהות:

סעי' ג' - העם העוסקים בהספד, בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטים אחד אחד וקורין ומתפללין. אין המת מוטל לפניהם, הם קורין ומתפללין, והאונן יושב ודומם.

בברייתא ברכות יט. העם העוסקין בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטים אחד אחד וקורין אין המת מוטל לפניהם הן יושבין וקורין והאונן יושב ודומם . ופירש רש"י אין המת מוטל בפניהם שהמת בבית אחר והם מספידין אותו כאן ויש מפרשים שנתון לצד אחר: וכתבו תלמידי ה"ר יונה (יא: ד"ה והעם) בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין אית דאמרי דוקא קורין משום דק"ש דאורייתא אבל תפילה שהיא מדרבנן אין צריך ואומר מורי דהוא הדין לתפילה נמי נשמטים אחד אחד ומתפללין ומביא ראיה מהתוספתא (פ"ב ה"י) ע"כ. וכתב הב"י ואף ע"פ שהרמב"ן (שם ענין ההספד ד"ה ירושלמי) כתב שאין מתפללין כיון דה"ר יונה מביא ראיה מהתוספתא כוותיה נקטינן: עוד כתב הטור ודוקא העם הבאים לשמוע ההספד אבל החזנין המספידין פטורין ודוקא ביום הראשון אבל משם ואילך גם החזנין חייבים: וכתב הב"י מקורו מהירושלמי הביאו הרא"ש כל העוסקים בהספד פטורין מן הק"ש ואין מפסיקין לתפילה ביום הראשון. וסובר רבינו דכל העוסקים בהספד היינו חזנים המספידים. ומ"ש ומשם ואילך גם החזנים מפסיקים, היינו מיום שני דקבורה ואילך. והקשה הב"י על דברי הטור ממה שאומרת הגמרא כשאין המת מוטל לפניהם הם עומדים ומתפללין והוא מצדיק עליו את הדין ואומר רבון העולמים וכו'. ואם הספדנים מספידים בשעה שכולם מתפללים למה דווקא אז בשעה שמספידים יאמר רבון העולמים. ועוד היאך אפשר שהחזנים יעסקו בהספד בעוד שהעם קורין שנמצאו מבטלין את העם מכוונתם. ויש לדחוק וליישב דברי רבינו כאן דהחזנים המספידים בשעה שהעם קורין כשאין המת מוטל לפניהם הם דוממים ואפילו הכי פטורים מפני שהם טרודים להרהר בענין ההספד לראות באיזה ענין יספידו. אך על מה שכתב ברמזים קשה, שכתב הטור ברמזים (אות יא) כל העוסקים בהספד פטורים מק"ש והחזנים הסופדים ביום ראשון פטורים מכאן ואילך חייבים עכ"ל. משמע שכל העם העוסקים בהספד פטורים וכאן כתב דוקא החזנים המספידים. ועוד קשה בדבריו דבכל העם העוסקים בהספד כתב סתם פטורים ולא חילק בין יום ראשון ליום שני ומשמע דגם ביום שני פטורים ובחזנים המספידים כתב דאינם פטורים אלא ביום ראשון דוקא והוי ליה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. ועוד הקשה הב"י על הטור כמה קושיות וכתב לבסוף והרמב"ם לא הזכיר דברי הירושלמי הזה כלל:

וכ''פ מרן העם העוסקים בהספד, בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטים אחד אחד וקורין ומתפללין. אין המת מוטל לפניהם, הם קורין ומתפללין, והאונן יושב ודומם.

וכתב המ"ב (ס"ק ט') הטעם שנשמטים וקורים משום לועג לרש:

עוד כתב (ס"ק י') הרבה פוסקים חולקין על מרן שכתב שנשמטים ומתפללים וסוברים דהקילו לענין תפלה במת מוטל לפניהם כיון שהתפלה הוא דרבנן, ונראה דלענין חזן הספדן בודאי יש לסמוך להקל בזה שלא יצטרך להפסיק לתפלה דאפילו לענין ק"ש י"א דהוא פטור בזה עיין בטור וב"י: וכתב בביה"ל (ד"ה נשמטין) שאפילו שבתוך כך שנשמטין אחד אחד יעבור זמן ק"ש ולא יספיקו כולם לקרא, אין לחוש שהרי כבר התחילו לעסוק במצוה והעוסק במצוה פטור מן המצוה אף שהמצוה השניה חמורה ממנה הרבה.

עוד כתב (ס"ק יא') הטעם שכשאין המת מוטל לפניהם הן יושבין וקורין והאונן יושב ודומם , הוא כמו שנתבאר בסימן עא' והביא הב"י שם בשם הרמב"ם מפני שאין דעתו פנויה לקרות עד שיקברנו.

סעי' ד' - לאחר הקבורה, אם יכולים העם להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה יתחילו, ואם לאו לא יתחילו, ואם אין שהות ביום לקרות אחר כך בכל גוונא יתחילו.

כתב הטור ממשנה וגמ' ברכות יז: קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומים וכל העם הולכים אחריהם ממקום הקבר אל מקום שעומדים שם האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין אם יכולין העם להתחיל ולגמור אפי' פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו. ופירש הב"י ענין השורה שהיה להם מקום מיוחד והוא רחוק קצת מבית הקברות ובשובם מלקבור המת היו הולכים האבלים והקהל עד המקום ההוא ועומדים שם האבלים ומנחמים אותם. ועל אותו מקום אומרת המשנה אם יכולים להתחיל וליגמור קודם שיגיעו לאותו המקום יתחילו ופירוש להתחיל ולגמור כתב רבינו הגדול מה"ר יצחק אבוהב ז"ל שנראה מפירוש רש"י דהכי קאמר אם יכולים להתחיל ולגמור פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה יתחילו ויגמרו כולה, וכתב הב"י ובאמת לישנא דיתחילו הכי משמע: עוד כתב הב"י שנראה מדברי הרמב"ם שביש שהות ביום לקרות אחר שינחמו את האבלים עסקינן הא לאו הכי בכל גוונא יתחילו:

וכ''פ מרן קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומין, וכל העם הולכין אחריהם ממקום הקבר למקום שעומדים שם האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין, אם יכולים העם להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. הגה: אם יש שהות ביום לקרות אח"כ (ב"י בשם הרמב"ן).

וכתב בביה"ל (ד"ה קברו) שלכתחילה אין להוציא את המת אלא אם כן יש שהות לקוברו קודם כדאיתא בסעיף ב', ובסעיף זה מדובר שחשבו מתחלה שיהיה שהות ואח"כ אין שהות והכי איתא בירושלמי: (כל זה לפי המאמ"ר שמביא הביה"ל לקמן ד"ה ביום לקרות, שס"ל שלא יתחילו לקרא ק"ש אפילו אין שהות לקרא ק"ש. אבל לדעת הב"י והרמ"א, סעי' זה מדבר ביש שהות לקרא ולא קשה מידי מסעיף ב').

וכתב במ"ב (ס"ק יב') שאם יש להם פנאי להתחיל יתחילו ויקראו כל מה שיוכלו. (אולם לב"י הנ"ל משמע שאם יכולים להתחיל ולגמור פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה יתחילו ויגמרו כולה) . וכתב בביה"ל (ד"ה וכל העם) לא שיאמרו פסוק ראשון בהליכה, אלא שהם משערים שיכולים לעמוד ולקרא פסוק ראשון ולהגיע עם האבל לשורה ביחד.

עוד כתב (ס"ק יג') בשם המ"א שאם יעבור זמן קריאת שמע יקראו ק"ש תחלה כיון שעדיין לא התחילו במצות תנחומין: ובביה"ל (ד"ה אם יש) כתב שכתב ע"ז הפמ"ג דמשמע מזה דהעוסק במצוה אפילו במצוה דרבנן שוב אין לו לפסוק אפילו למצוה דאורייתא וצ"ע מנין לו זה עכ"ל: עוד כתב בביה"ל (ד"ה ביום לקרות) שהמאמ"ר כתב כיון שמצות ניחום אבלים דאורייתא א"כ אפילו אין שהות לקרא ק"ש נחשבים המנחמים עוסקים במצוה ופטורים ממצות ק"ש ודלא כהרמ"א וסיים וצ"ע למעשה. וכתב הביה"ל שהרמב"ם בהלכות אבילות פסק דניחום אבילות הוא מ"ע מד"ס ולפ"ז הדין עם ההג"ה . (וכ"כ הב"י שנראה מדברי הרמב"ם שאם אין שהות בכל אופן יקראו ק"ש).

סעי' ה' - העומדים בשורה לנחמו, הפנימים שרואים פני האבל, פטורים. והחיצונים חייבים.

במשנה שם יז: העומדים בשורה הפנימים פטורים והחיצונים חייבים. ובגמרא ת"ר שורה הרואה את הפנים פטורה ושאינה רואה את הפנים חייבת, רבי יהודה אומר הבאים מחמת האבל פטורים מחמת עצמם חייבים. ופסק הטור כתנא קמא העומדים בשורה לנחמו שורות הפנימים שרואין פני האבל פטורין החיצונים שאינן רואין פני האבל חייבין: וכן פסק הרמב"ם ז"ל.

וכ''פ מרן העומדים בשורה לנחמו, הפנימים שרואים פני האבל, פטורים. והחיצונים, שאינם רואים פני האבל, חייבים.

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה