אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות קריאת שמע › סימן עא

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות קריאת שמע · סימן עא

סימן ע

סעי' א' - אונן על שבעה קרובים אינו רשאי לקרא ק''ש ולהתפלל ואם יש מי שישתדל בצרכי הקבורה ורצה להחמיר ולקרא אין מוחין בידו.

בברכות יז: מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפילה ומן התפילין ואסיק רב אשי בגמרא (יח.) דכל שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי: ונחלקו הראשונים אם צריך שיהא מוטל עליו בפועל לקוברו ורק אז פטור, או אפילו שיש מי שיתעסק בקבורה כגון אחותו הנשואה שבעלה מתעסק בקבורתה גם יהא פטור. לדעת ר"ת והרשב"א אם יש מי שיתעסק חייב, וכך עשה מעשה ר"ת שאכל בשר כשנפטרה אחותו הנשואה. ולדעת הרא"ש והרמב"ם פטור, וכ"כ הרמב"ם פטור מק"ש עד שיקברנו מפני שאין דעתו פנויה לקרות עד שיקברנו. וכתב הב"י וכיון דהרמב"ם והרא"ש בחדא שיטה אזלי הכי נקטינן:

ואם רצה להחמיר ולקרא האם רשאי, מדברי הרמב"ם בסימן הקודם גבי חתן משמע שהוא רשאי, וכן נראה מדברי רש"י ריש פרק מי שמתו, אבל התוס' וה"ר יונה והרא"ש ובהגהות מרדכי וכן איתא בירושלמי שאם רצה להחמיר אין שומעין לו וכ"כ הטור. ובאופן שיש מי שישא משאו ורצה להחמיר על עצמו כתב הראבי"ה שיש לו על מה שיסמוך משום שהירושלמי הסתפק מה טעם אינו רשאי להחמיר על עצמו אם משום כבודו של מת, או מפני שאין לו מי שישא משאו. וא"כ אם יש מי שישא משאו הוי ספיקא במידי דרבנן ולקולא. וכך הסכים מרן בב"י שהרוצה להחמיר ולקרא היכא שיש מי שישא משאו אין מוחין בידו, ובפרט שלרש"י והרמב"ם רשאי להחמיר על עצמו בכל אופן.

וכ''פ מרן מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, אפילו אינו מוטל עליו לקברו, פטור מק"ש ומתפלה. ואפילו אם רוצה להחמיר על עצמו ולקרות, אינו רשאי. ואם יש לו מי שישתדל בשבילו בצרכי קבורה, ורצה להחמיר על עצמו ולקרות, אין מוחין בידו. (עיין בי"ד סי' שמ"א).

וכתב המ"ב (ס"ק א') שבעה קרובים שחייב להתאבל עליהם הם אב ואם בן ובת אח ואחות ואשתו:

עוד כתב (ס"ק ג') אם קרא האונן בזמן פיטורו לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולקרות אחר הקבורה. (ובהלכה ברורה כתב באות ב' ומכל מקום לא יברך ברכות ק"ש).

עוד כתב (ס"ק ד') שהאונן פטור מכל הברכות אפילו ברכת הנהנין ומכל מצות האמורות בתורה. ואם רוצה לאכול פת אף דאינו צריך לברך המוציא מ"מ צריך ליטול ידיו ולא יברך על הנטילה [ברכ"י יו"ד שמ"א]. וכתב בביה"ל (ד"ה מי שמת) במצוות לא תעשה חייב ואפילו בדבר שהוא מדרבנן בעלמא [ברכי יוסף]. כתב הדה"ח אם נקבר המת לאחר שאכל ועדיין לא עבר הזמן שיתעכל המזון, חייב לברך בהמ"ז. וכן באשר יצר אם עשה צרכיו בעודו אונן חייב לברך אשר יצר אחר שנקבר המת אפילו כל היום, ואם נצרך שוב לצרכיו יברך ברכה אחת על שתיהן. (ובהלכה ברורה אות ו' לא יברך ברכת המזון ואשר יצר ואפילו עבר רק זמן מועט. ונכון להחמיר שימהר סעודת הבראה ויברך ברהמ"ז). עוד כתב שם מקום שמוליכין המת מעיר לעיר אם מקום קרוב הוא הוי אונן ופטור מן ק"ש ותפלה אבל אם המקום רחוק כגון מהלך ב' ימים לא הוי אונן עד שיבואו לעיר קבורתו עיין שם.

עוד כתב במ"ב (ס"ק ד') ואם יש חבורה בעיר שנוהגין שכתפים מיוחדים להוציא המת ולאחר שנתעסקו הקרובים בצרכי המת ימסרוהו להם והם יקברוהו משמסרהו להם מיד חייב בכל המצות ואפילו קודם שהוציאוהו מהבית ששוב אינו מוטל עליהם ולפ"ז לא יפה עושים האוננים שממתינים להתפלל עד אחר קבורה דתיכף כשנתפשרו עם הח"ק בעד מקום קבורה ונתנו להם כל הוצאות ותכריכים חייבים להתפלל ואמנם לפעמים שעדיין אינן שוין באיזה מקום יקברוהו והוא כבודו של מת או כ"ז שמספידין אותו אזי פטור ותיכף אח"ז מותר להתפלל וחייב אבל במקום שאין חבורה המיוחדת לזה אף שיש לו מי שיתעסק בקבורה עבורו נמשך האנינות עד שיקברוהו וישליכו העפר עליו ומיד שמתחילין להשליך העפר עליו ילך האבל לבית של הקברות ויקרא ויתפלל שם. ואם נמשך אנינות עד סמוך לסוף זמן ק"ש שהוא עד רביע היום כפי ערך השעות של יום ואם יתפלל כסדר יעבור הזמן של ק"ש יקרא ק"ש בלא ברכות ואח"כ יתפלל כסדר ויקרא עוד הפעם ק"ש עם הברכות. ואם נמשך האנינות עד לאחר ארבעה שעות דעת המ"א דברכות השחר דהיינו מה שקודם ב"ש לא יאמרם אף שיש לו פנאי כיון שבשעת עיקר חיובו שהוא בבוקר היה אז פטור ויש חולקין עליו וספק ברכות להקל זולת ברכת התורה וברכת שלא עשני גוי ושלא עשני עבד ושלא עשני אשה אותן הברכות אף להמגן אברהם יכול לברך. (ובהלכה ברורה אות ג' כתב רשאי לברך ברכות השחר ואפילו בלילה. וכ"ש שמברך ברכות התורה). עוד כתב [ולא יניח תפילין עיין לעיל בסימן ל"ח ס"ה] ויתפלל הי"ח ברכות לבד אבל ברכת ק"ש משמע בשו"ע לעיל בסימן נ"ח ס"ו דכבר עבר זמנם (אחר ארבע שעות) ולפי מה שכתבתי לעיל בסוף סי' נ"ח במשנה ברורה מותר לו לומר אף ברכת ק"ש כיון דבאונס עבר הזמן ולכו"ע אפשר דיכול לומר פסוקי דזמרה עיין לעיל בסימן נ"ב בחידושי רע"א. (ובהלכה ברורה אות ח' כתב לא יתפלל תפילת שחרית אחר ארבע שעות). עוד כתב ואם עדיין לא כלו הארבע שעות שהוא שליש היום רק שהוא סמוך לזמן ההוא ואם יתפלל כסדר יעבור זמן התפלה ויצטרך להתפלל ש"ע אחר שליש היום ידלג פסוקי דזמרה וכאופן שנתבאר לעיל בסימן נ"ב בדין איחר לבוא לבית הכנסת אבל לא ידלג מק"ש וברכותיה כלל אף שעי"ז יהיה מוכרח להתפלל ש"ע אחר שליש היום [דה"ח עי"ש טעמו ויש לעיין לפמש"כ מתחלה] (ולהלכה ברורה שם, לא יתפלל שחרית לאחר ארבע שעות). עוד כתב בדה"ח דאלו הברכות שלא עשני גוי ועבד ואשה ובה"ת זמנן כל היום ואפילו אחר חצות אם נקבר יאמרם אבל תפלת י"ח לא יתפלל רק עד חצות ולא יותר . (ובהלכה ברורה כל ברכות השחר זמנם כל היום. ולא יתפלל שחרית אחר ארבע שעות, כנ"ל). עוד כתב גם א"צ להשלים אותה תפלה בתפלה הסמוכה כגון אם לא התפלל שחרית לא ישלים במנחה דלא דמי לשכח או נאנס ולא התפלל שחרית דמשלימה במנחה דהתם באמת היה מחויב רק שע"י סיבה לא התפלל משא"כ כאן דהוי פטור מדין וכן הדין במנחה ומעריב וה"מ אם היה מתו מוטל לפניו מעת התחלת חיוב התפלה עד השלמת זמנה כגון שהיה מתו מוטל לפניו מעלות השחר והאיר פני כל המזרח עד אחר חצות אבל אם מת לאחר שכבר התחיל החיוב עליו כגון לאחר שהאיר כל פני המזרח אע"פ שלא קברוהו עד אחר חצות משלים בזמן מנחה דהואיל וחל עליו החיוב מתחלת עת שבא זמן התפלה אע"פ שלא היה שהות לגמור התפלה מ"מ כיון שחל עליו החיוב חייב להשלים אח"כ התפלה בזמן מנחה. ואפשר דבזה חייב ג"כ לברך ברכת השחר אם לא בירכן בבוקר כשקם ממטתו דהא בשעת חיובן היה חייב ועיין לעיל בסימן נ"ב בבה"ל: (ובהלכה ברורה אות ח' כתב קודם תפילת התשלומין יעשה תנאי שאם אינו חייב תהא זו תפילת נדבה).

עוד כתב (ס"ק ה') שהבאר היטב פירש מה שכתב מרן שאינו רשאי להחמיר לקרוא דוקא בשאין לו מי שיעסוק בצורכי המת. ובאי נמי כתב המ"ב שמרן סובר שאפילו יש מי שיתעסק בצורכי הקבורה אינו רשאי מפני כבודו של מת שלא יאמרו קל הוא בעניו ולא חרד על מיתתו, רק שאין אנו מוחים במי שנוהג לקרא שיש לו על מי שיסמוך באופן שיש מי שישתדל בצורכי הקבורה. (וכ"כ בהלכה ברורה אות א').

עוד כתב (ס"ק ו') מה שאין מוחין בידו זה לדעת הראבי"ה, אבל הרש"ל כתב שלא נהגו כהראבי"ה. (ובהלכה ברורה אות א' כתב כדעת מרן שפסק כהראבי"ה שאין מוחין בידו).

עוד כתב (ס"ק ז') בן שהוא אונן על אביו ויש מתעסקין בלעדו מותר לו לילך לבהכ"נ לומר קדיש עליו כי זהו כבודו של אביו ומותר לכו"ע ומכ"ש בשבת ויו"ט ודוקא כשאין אבלים אחרים אבל כשיש אבלים אחרים לא [פמ"ג ודה"ח ]: (ובהלכה ברורה אות ד' כתב מנהג ארץ ישראל שהבן אומר קדיש על אביו בשעת הלוייתו ביחד עם איש אחר שאינו אונן. ובשבת רשאי לומר קדיש בבית הכנסת).

סעי' ב' - אונן בשבת חייב כל היום, ולעת ערב אם מחשיך על התחום להתעסק בצורכי קבורה פטור.

בגמ' מו"ק כג: אונן בשבת חייב בכל המצוות האמורות בתורה ואוכל בשר ושותה יין. והקשה הרא"ש מירושלמי שמשמע שגם בשבת כיון שמחשיכים על התחום להביא לו ארון ותכריכים חלה עליו אנינות ופטור מכל המצוות האמורות בתורה, וכתב הרא"ש ויש אומרים שגמרא שלנו מדברת בשחרית שלא שייך להחשיך בשחרית לכן פטור ובירושלמי מדבר לעת ערב בזמן ששייך להחשיך על התחום. והרא"ש כתב שדוקא בשעה שהוא מחשיך בפועל על התחום פטור אבל אם לא מחשיך גם לעת ערב חייב. וכתב הב"י שכן כתב הטור בסימן שמ"א שאם צריך להחשיך על התחום כדי לעסוק בצרכי המת חל עליו אנינות ליאסר בכולן משעה שמחשיך.

וכ''פ מרן במה דברים אמורים בחול, אבל בשבת חייב כל היום עד הערב, אם מחשיך על התחום להתעסק בצרכי קבורה. אבל אם אינו מחשיך על התחום, חייב גם לעת ערב.

וכתב המ"ב (ס"ק ח') חייב בכל המצוות ובכל הברכות ובכל המצות [זולת דברים שבצינעא] ומותר לילך לבהכ"נ:

עוד כתב (ס"ק ט') לאו דוקא שמחשיך על התחום חייב אלא הוא הדין במקום שצריך להושיב גבאים לאחר מנחה להשוות בעד מקום קבורה או לעסוק בשאר צרכי המת [חכמ"א]:

עוד כתב (ס"ק י') באופן שאינו מחשיך על התחום שחייב כתב הט"ז כיון שיש עליו חיוב בעת ההיא יש לו לקרות ק"ש של ערבית בעוד יום אע"פ שאין הקהל קורין ק"ש אלא בלילה מ"מ זה שיהיה פטור בלילה לא יבטל ממנו עול מלכות שמים אבל ממ"א סק"ג משמע דאין סובר כן וכ"כ א"ר דלא יקרא ק"ש וברכות מבעוד יום וכ"ש שלא יתפלל תפלת י"ח. ונראה דיקרא ק"ש בלא ברכות ובמוצאי שבת יאכל בלא הבדלה ולא יתפלל ולאחר שיקבר המת יבדיל אפילו עד סוף יום ג': (ובהלכה ברורה אות ט' כתב שיקרא ק"ש ויתפלל ערבית מבעוד יום אחר פלג המנחה ויבדיל על הכוס שהרי במוצאי שבת לא יוכל לעשות כן).

בהמשך - וי''ט שני דינו כחול. וי''ט ראשון, אם רוצה לקוברו בו ביום ע''י עובדי כוכבים, דינו כחול. ואם אינו רוצה לקוברו בו ביום, דינו כשבת.

כתב הב"י בשם הרא"ש ביו"ט שני דנקבר על ידי ישראל כחול שויוהו רבנן ונוהג דין אנינות. וביום טוב ראשון אם רוצים לקברו בו ביום על ידי עממים כיון שהוא צריך להמציא להם צרכי ארון ותכריכין יראה דלא גרע ממחשיך על התחום להביא לו ארון ותכריכין ופטור עכ"ל.

וכ''פ מרן וי"ט שני דינו כחול (ועיין סימן תקמ"ח סעיף ה'). וי"ט ראשון, אם רוצה לקוברו בו ביום ע"י עובדי כוכבים, דינו כחול. ואם אינו רוצה לקוברו בו ביום, דינו כשבת.

וכתב המ"ב (ס"ק יא') יו"ט שני דינו כחול ואפילו אינו רוצה לקברו מ"מ חל עליו כל דיני אנינות ודוקא כשיכול לקברו אלא שהוא אינו רוצה אבל אם א"א לקברו מחמת איד עו"ג או אונס אחר לא חל עליו אנינות . (ובהלכה ברורה אות י' כתב לדעת רבים מהפוסקים אם אינו רוצה לקוברו משום כבודו של מת וכיוצ"ב אינו נוהג דין אנינות כלל). עוד כתב וכתב בחכמת אדם דאם מת לו מת ביו"ט בשחרית בשעת תפלה במקום שהמנהג להושיב גבאים ולא יכול לקבצם עד אחר התפלה לא חל עליו אז אנינות וחייב להתפלל דהוי כמו אונס וכן בליל יו"ט אפילו של יו"ט שני הסכימו רוב האחרונים דיקדש ויתפלל הכל ואין בו דין אונן מטעם שאין דרך לקבור בלילה ומותר בכל חוץ מלימוד תורה מפני שהוא משמח . (ובהלכה ברורה אות י' כתב ומכל מקום נכון שישמע הקידוש והברכות מאחר וכן ההגדה בליל פסח). עוד כתב וכל זה לענין יו"ט אבל לענין חול בין בלילה בין ביום אפילו אם יש איזה מניעה מן הגבאים שאין מתקבצין אפ"ה חל אנינות. מי שהתחיל להתפלל או לקרות שמע ונעשה אונן פתאום או יגמור או יפסיק יש דיעות בזה בין האחרונים (עיין בחכמ"א בכלל קל"ט ס"ה דדעתו כהשבו"י ובשע"ת הביא הרבה אחרונים המצריכין לפסוק):

סעי' ג' - המשמר את המת, אפילו אינו מתו, פטור.

בברייתא ברכות יח. המשמר המת אפי' אינו מתו פטור. וכתב הב"י כתב הר"ן בפרק הישן (סוכה יא. ד"ה ואיכא) שאע"פ שהוא יכול לקיים מצוות בעודו משמר פטור מפני שכל שהוא עוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות אע"פ שאפשר והיינו טעמא דחופר כוך למת פטור (ברכות יד:) אע"פ שדרכן של חופרין דבתר דמחו בה טובא מפשי פורתא ואע"ג דבעידנא דמפשי אפשר לקיים המצות פטור מטעמא דאמרן ומיהו מודינא ודאי שכל שאינו צריך לטרוח כלל אלא כדרכו במצוה ראשונה יכול לצאת ידי שניה דבכהאי גוונא ודאי יצא ידי שתיהן ומהיות טוב אל יקרא רע ע"כ. ומיהו לדעת התוספות (ד"ה ואינו) והרא"ש (סי' א) שם היכא שאפשר לו לקיים שתי המצות צריך לקיים את שתיהן:

וכ''פ מרן המשמר את המת, אפילו אינו מתו, פטור.

וכתב המ"ב (ס"ק יב') פטור מק"ש ותפלה וכל המצות מפני שהוא עוסק במצוה ששומרו מן העכברים. ואפילו בספינה חיישינן לעכברים [גמרא]. ואינו רשאי אז להחמיר על עצמו ואפילו הוא יושב חוץ לד"א [מגן גבורים]. ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן ל"ח: (וכתב בהלכה ברורה אות יא' אם יכול להמשיך לשומרו כדרכו וגם לקרא ק"ש ולהתפלל, צריך לעשות כן).

סעי' ד' - היו שנים משמרים, זה משמר וזה קורא, ואח''כ משמר זה וקורא זה.

בברייתא שם. היו שנים משמרין זה משמר וזה קורא וזה משמר וזה קורא. ותני תו בברייתא בן עזאי אומר היו באים בספינה מניחו בזוית זו ומתפללין שניהם בזוית אחרת ואמרינן בגמרא מאי בינייהו אמר רבינא חוששין לעכברים איכא בינייהו ופירש רש"י תנא קמא חייש לעכברים אפילו בספינה. ומשמע ודאי דהלכה כתנא קמא ומשום כן לא חילקו הפוסקים בין ספינה לשאר מקומות:

וכ''פ מרן היו שנים משמרים, זה משמר וזה קורא, ואח"כ משמר זה וקורא זה.

סעי' ה' - החופר קבר למת, פטור.

כתב הטור מברייתא ברכות יד: וכן החופר קבר למת פטור.

וכ''פ מרן החופר קבר למת, פטור .

וכתב המ"ב (ס"ק יג') פטור אפילו בשעת נוחו מעט שגם אז נקרא עדיין עוסק במצוה שעי"ז יתחזק כוחו לחזור ולחפור:

סעי' ו' - כל הצריכים לצרכי החפירה בבת אחת, פטורין.

כתב הב"י ומפורש שם שאם היו שנים זה חופר וזה קורא. ונראה דהיינו בחופר כוך שהוא חופר בכותל הסלע שהחופר הוא בעצמו מוציא העפר אבל בקברות דידן שהם בעומק כעין בור שצריך שנים אחד לחפור ולשים העפר בתוך הקופה ואחד מלמעלה להוציא הקופה עם העפר וגם יכולים שנים או שלשה לחפור בבת אחת כל הצריכים לעשות ביחד פטורים. וכך הם דברי הרמב"ן בתורת האדם (ריש שער הקבורה ד"ה בפרק היה קורא) וכתבם רבינו בטור יורה דעה סימן שס"ה. ואם יש אחד או שנים נוספים אותו האחד או שנים קורין ואחר כך באים להתעסק בקבר ונשמטין מהמתעסקין כמספרם וקורין וחוזרין אלו להתעסק ונשמטין אחרים עד שנמצא שקראו כולם ולא נתבטל שום דבר מעסק הקבר כלל:

וכ''פ מרן היו ב' או יותר חופרים, כל הצריכים לצרכי החפירה בבת אחת, פטורין. ואם יש נוספים, נשמטים וקורין, וחוזרים אלו ומתעסקים והאחרים נשמטין וקורין (עיין בי"ד סימן שס"ה).

סעי' ז' - אסור לקרות ק''ש תוך ארבע אמות של מת, או בבית הקברות, ואם קרא, לא יצא.

כתב הטור וכל אדם אסור לקרות בבית הקברות או בתוך ד' אמות של מת: וכתב הב"י שהוא מגמ' סוטה מג: כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מת תופס ארבע אמות לקריאת שמע ובריש פרק מי שמתו (יח.) קאמר דהוא הדין לבית הקברות. ומשמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' קריאת שמע (ה"ב) שאם קרא בצד המת או בבית הקברות יחזור ויקרא. וחלק עליו הראב"ד ואנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם ז"ל:

וכ''פ מרן אסור לקרות ק"ש תוך ארבע אמות של מת, או בבית הקברות, ואם קרא, לא יצא.

וכתב המ"ב (ס"ק טו') וה"ה שאסור לומר קדיש ושאר דברי קדושה, והטעם משום לועג לרש:

עוד כתב (ס"ק טז') עיין לעיל בסי' מ"ה סק"א במ"ב שכתב מה הגדר של בית הקברות.

עוד כתב (ס"ק יז') שלדעת הרמב"ם לא יצא שקנסוהו חכמים הואיל ועבר על דבריהם אפילו היה שוגג. והראב"ד חולק וס"ל דא"צ לחזור ולקרות כיון דהמקום ההוא היה ראוי לקרות בו ורק משום לועג לרש יצא בדיעבד. ולדינא לענין ק"ש הסכימו האחרונים לחוש לדברי הרמב"ם לחזור ולקרות, אבל אם בירך או התפלל אינו חוזר. ולענין ברכות ק"ש מסתפק הפמ"ג עי"ש טעמו: (ובהלכה ברורה אות כ' בדיעבד אינו חוזר ומתפלל וכן לא חוזר ומברך ברכות ק"ש או שאר ברכות שבירך. ואם קרא ק"ש בבית הקברות מחוץ לד' אמות מהקבר בדיעבד לא צריך לחזור ולקרא).

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה