מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות קריאת שמע · סימן סו
סעי' א' - באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם.
במשנה ברכות יג. לר"מ בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב. ולרבי יהודה באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. ופסקו הפוסקים כרבי יהודה. וכתב הטור ובאמצע אפילו באמצע פסוק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. וכתב הב"י שהוא מהירושלמי ר' ירמיה היה מרמז באמצע הפסוק, ורבי יונה היה שואל ומשיב, ורב יוסף מודברת בם היה מדבר. וא"כ ר' ירמיה שהיה מרמז הוא יחיד גבי רבי יונה ורב יוסף ואין הלכה כמותו. עוד כתב הב"י שבפסוק ראשון וברוך שם אין להפסיק כלל וכן בין פסוק שמע ישראל לברוך שם. ומפני היראה פירושו לרש"י והרמב"ם אדם שירא ממנו שמא יהרגנו, אבל הרא"ש והרשב"א הקשו הא מילתא דפשיטא שמפסיק משום פקוח נפש, ולכן פרשו יראת אביו או רבו וכ"כ הטור. וכתב הרשב"א שמי שגדול ממנו בחכמה אע"פ שאינו רבו הוי בכלל מפני היראה.
וכ''פ מרן בין הפרקים, שואל בשלום אדם נכבד, ומשיב שלום לכל אדם. ובאמצע, שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו כגון: אביו או רבו, או מי שהוא גדול ממנו בחכמה וכ"ש מלך או אנס, ומשיב שלום לאדם נכבד ואפילו באמצע הפסוק, חוץ מפסוק שמע ישראל בשכמל"ו שלא יפסיק בהם כלל, אם לא מפני מי שירא שמא יהרגנו.
וכתב המ"ב (ס"ק א') שכל זה כשנפגשו באקראי אבל אסור להשכים לפתחו או לקום ממקומו ללכת למקום חבירו או אביו או רבו לומר לו שלום קודם התפילה, ואפילו במקום שמותר להפסיק.
עוד כתב (ס"ק ב') ששואל בשלום כל אדם אפילו בלע"ז. עוד כתב ודוקא אם יקפיד אם לא ישאל בשלומו אבל בלא מקפיד לא. ואם הפסיק אפילו במקום שלא רשאי להפסיק חוזר לראש הפסוק, ויש אומרים למילה שפסק בה אם הסתיים העניין. (ובהלכה ברורה אות ג' כתב הפסיק באמצע פסוק ימשיך ממקום שפסק, ואם הפסקתו משנה את משמעות הענין לא יפסיק, ואם הפסיק חוזר לראש הפסוק).
עוד כתוב (ס"ק ג') אדם נכבד הוא שראוי להקדים לו שלום כגון שהוא זקן או ת"ח, וכן אם הוא עשיר שראוי לכבדו מחמת עשרו: וכתב בביה"ל (ד"ה בין הפרקים) שאם אינו זקן רק גדול ממנו בשנים לא נחשב מפני הכבוד.
עוד כתב (ס"ק ד') בשם הרשב"א שמותר לכתחילה לשאול בשלום אדם שנמצא בין הפרקים אע"פ שיודע שיצטרך להשיבו. וכתב בביה"ל (ד"ה לכל אדם) שגם לגוי מותר להשיב. וגוי אלים נחשב מפני היראה.
עוד כתב (ס"ק ה') רבו שנחשב מפני היראה אפילו שעכשיו הוא גדול מרבו.
עוד כתב (ס"ק ו') שני ת"ח שהם שוים נחשב מפני הכבוד ואם הקורא גדול מחבירו לא מפסיק לחבירו התלמיד חכם.
עוד כתב (ס"ק ז') שהאחרונים חולקים על מרן וסוברים שאם הוא גדול ממנו בחכמה לא נחשב מפני היראה אלא מפני הכבוד, רק אם הוא ת"ח מופלג בדורו נחשב מפני היראה. (וכ"כ בהלכה ברורה אות א'. אולם אנו אין לנו אלא דעת מרן שפסק כהרשב"א בתשובה ח"א סימן שכא', ולא כמו שפירש הברייתא יג: בחידושיו).
עוד כתב (ס"ק ח') שגם מלך ישראל נחשב מפני היראה דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:
עוד כתב (ס"ק ט') שמלשין נחשב מפני היראה. וכתב בביה"ל (ד"ה אנס) בשם מהרש"ק שאפילו בשביל הפסד ממון מותר להפסיק באמצע.
עוד כתב (ס"ק י') י"א דבאמצע הפסוק לא יפסיק אם לא במקום דסליק ענינא ואם פסק חוזר אח"כ לתחלת הפסוק. (וכ"פ בהלכה ברורה אות ג'). וכתב המ"ב ולענין מעשה כשמפסיק לענות קדיש או קדושה כמו שיתבאר לקמיה אם א"א לו למהר לסיים הענין יכול לפסוק אפילו באמצע הענין ולסמוך על בעלי סברא הראשונה שלא חלקו בכך לצורך מצוה רבה כזו ולענות עם הצבור ואח"כ יחזור לתחלת הפסוק: וכתב בביה"ל שכ"כ בספר עבודת היום ולא כמ"ש בדרך החיים שלא יפסיק לקדיש או לקדושה במקום שלא סליק ענינא. (וכ"פ בהלכה ברורה שם שמפסיק ועונה עם הציבור).
עוד כתב (ס"ק יב') שבאמצע פסוק ראשון לא מפסיק אפילו לקדיש וקדושה וברכו. ואם היה קורא לאחר ג' שעות דהוא רק כקורא בתורה צריך להפסיק: וכתב בביה"ל (ד"ה שלא יפסיק) שצ"ע בפסוק ברוך שם לפי מה שכתב בביה"ל בסימן סא' שלא חוזר אם לא אמרו בדיעבד, א"כ אפשר שיהא מותר להפסיק בו לאמן יהא שמיה רבא וקדושה וברכו. ואת"ל שאסור להפסיק מה הדין בין שמע לברוך שם, ונשאר בצע"ג למעשה. (ובהלכה ברורה אות ו' כתב אין להפסיק בברוך שם כלל שאף הוא מכלל היחוד ויש בו קבלת עול מלכות שמים כמו בשמע ישראל).
סעי' ב' - אם שכח להניח ציצית ותפילין, יכול להפסיק בין הפרקים להניחם, ויברך עליהם.
כתב הב"י כתב בשבלי הלקט (סי' טו) נראה שאם שכח להניח תפילין וציצית שיכול להפסיק בין הפרקים ולהניחן שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו עכ"ל וכן כתב בארחות חיים. וכתב בבדק הבית וכן כתב רבינו סוף סימן פ' וכתב שיברך עליהם והם דברי הרא"ש בתשובה.
וכ''פ מרן אם שכח להניח ציצית ותפילין, יכול להפסיק בין הפרקים להניחם, ויברך עליהם. הגה: וי"א שלא יברך עליהם עד אחר התפלה, והכי נהוג לענין טלית (ב"י).
וכתב המ"ב (ס"ק יד') הוא הדין אם היה אנוס שלא היה לו ציצית ותפילין מתחילה.
עוד כתב (ס"ק טו') שדוקא אם נזדמנו לו התפילין באמצע יוצר או אהבת עולם יניחם בבין הפרקים אבל בתוך ק"ש יניחם מיד בברכה כי בכל מלה בק"ש מצוה שיהא עליו תפילין [פמ"ג]. (בהליכות עולם ח"א עמוד קיג' ובהלכה ברורה אות ז' כתב שלמנהג הספרדים כדעת מרן שגם בתוך ק"ש לא יניח אלא בבין הפרקים). וכתב בביה"ל (ד"ה אם שכח) שגם הרמ"א שכתב בסעי' ח' שבאמצע ברכת אמת ויציב יניח תפילין ויברך עליהם דלא כמרן שכתב שם שיניח בלא ברכה, עכ"פ בברכת יוצר אור ואהבת עולם מודה למרן שיניח בבין הפרקים כדי שיוכל לברך אליבא דכ"ע.
עוד כתב (ס"ק טז') שלדעת הרמ"א תפילין שהם חובת הגוף, וגם אם לא מניח מעיד עדות שקר בעצמו לכן יניחם בברכה אבל טלית ילבש בלא ברכה ויברך עליה אחר התפילה. וכתב הפמ"ג דהכי נקטינן כהכרעת הרמ"א. והיכא שהוא יושב בבהכ"נ ומתבייש לישב בלי טלית לכו"ע יכול לברך עליו בין הפרקים: (ובהלכה ברורה אות ז' כתב למנהג הספרדים מתעטף בטלית ומניח תפילין בברכה בבין הפרקים).
סעי' ג' - באמצע פסוק מפסיק לקדיש קדושה וברכו ותיבת מודים בלבד.
כתב הב"י שהרא"ש כתב שבאמצע הפרק מפסיק לקדיש קדושה וברכו שאם שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד פשיטא שיפסיק לדברים שבקדושה, ודלא כהמהר"מ מרוטנבורג שסובר כיון שעוסק בשבח המקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר. וכדעת הרא"ש כתבו רבינו יונה והתוספות והמרדכי בשם אבי העזרי והרשב"א. וכתבו תלמידי רבינו יונה שלמודים מפסיק ושוחה. וכתב הב"י משמע שאומר מילת מודים בלבד שאל"כ לא הוי הפסקה בשחיה לבד. ושכן נראה מהאבודרהם בדעת רבינו יונה. ובתרומת הדשן כתב שפוסק ואומר מודים ולא ביאר אם יאמר תיבת מודים בלבד. וכתב הב"י והלכה למעשה נראה לי שלא יאמר אלא תיבת מודים: ולענין אמן של האל הקדוש ושל שומע תפילה, כתב הטור בשם הסמ"ק שעונה בכל מקום, ומקורו מהירושלמי שבמקרה שאם יתחיל להתפלל לא יוכל לענות אמן של שומע תפילה או של האל הקדוש לא יתחיל להתפלל. ופירש המהר"י אבוהב החשיבות באמנים אלו שהאל הקדוש הוא סיום הראשונות ושומע תפילה הוא סיום האמצעיות ואמן של המברך את עמו ישראל בשלום כיון שאומר אותו המתפלל בעצמו לא צריך להפסיק ולענות אותו. וכתב הב"י ותלמודא דידן משמע דפליג אירושלמי כמו שאכתוב בסימן ק"ט (ד"ה גרסינן) בסייעתא דשמיא ולפיכך לא כתבוהו הפוסקים:
וכ''פ מרן לקדיש ולקדושה ולברכו, מפסיק אפילו באמצע הפסוק, וכן למודים, אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד. הגה: וכן בברכו לא יאמר יתברך וישתבח כו'. וי"א דאמן שעונין אחר ברכת האל הקדוש ואחר שומע תפלה יש לו דין קדושה ויוכל לענות אותם בק"ש, וכן עיקר. ולכל ה"מ פוסקים, מכל שכן באומר תחנונים (תשובת הרשב"א) .
וכתב המ"ב (ס"ק יז') שעונה לקדיש אמן יהא שמיה רבא עד עלמיא ולא יאמר יתברך ויענה אמן אחר דאמירן בעלמא אבל על תתקבל יהא שלמא עושה שלום לא יענה אמן כי אינו אלא מנהג . (ובהליכות עולם ח"א עמוד צח' כתב עונה אמן אחר שמה דקודשא בריך הוא ואחר דאמירן בעלמא. ויהא שמיה רבא עונה עד יתברך. והעונה חמשה אמנים ראשונים יש לו על מה לסמוך ועיין בהלכה ברורה אות י' שכתב בזה דברים אחרים). עוד כתב ולקדושה יאמר רק קדוש וברוך שזהו עיקר קדושה ולא ימלוך וכ"ש שלא יאמר נקדש ושאר דברים שמוסיפין בשבת וכל זה אפילו בין הפרקים לא יאמר:
עוד כתב (ס"ק יח') שגם על ברכות העולה לתורה יענה ברוך ד' המבורך לעולם ועד וגם אמן על סוף הברכה ויש מפקפקין באמן זה ובין הפרקים יש להקל: (אולם בהלכה ברורה אות טו' כתב שעונה אמן אחר ברכות התורה שהיא כדברים שבקדושה).
עוד כתב (ס"ק יט') שעל הרעמים יש אומרים שמפסיק באמצע דהוי מצוה עוברת ויש חולקים כיון דלא הוי דברים שבקדושה והוא עוסק בשבחו של מקום. והחיי אדם כתב שרק בבין הפרקים יכול לברך. (וכ"כ בילקו"י ח"א עמוד קיז' אולם בהלכה ברורה אות יז' כתב אפילו באמצע הפרק מפסיק לברכת הרעמים או הקשת).
עוד כתב (ס"ק כ') שתיבת מודים פירוש מודים אנחנו לך. וגם בבין הפרקים לא יאמר רק מודים אנחנו לך ולא יותר. (וגם בהלכה ברורה אות טז' כתב כן שתיבת מודים פירוש מודים אנחנו לך. וצ"ע איך אפשר לפרש כן בדברי מרן שכתב אלא תיבת מודים בלבד. ומיעט שאר תיבות בתרי מיעוטי שכתב אלא וגם בלבד).
עוד כתב (ס"ק כב') שהרמ"א שכתב שעונה אמנים אלו כשאומר תחנונים הכונה לתחנונים שבסוף תפילת שמונה עשרה.
עוד כתב (ס"ק כג') שכל שכן בפסוקי דזמרה עונה לכל הפסקים אלו שפוסק בק"ש. עוד כתב ולענין אם מותר לענות אמן בין הפרקים של ק"ש וברכותיה הח"א בכלל כ' ס"ד כתב דאינו מותר לענות רק האמן מן הברכה עצמה שסיימה מתחלה אבל הפמ"ג בסימן נ"א וכן בחידושי רע"א בסימן זה הסכימו דכל אמן מותר לענות בין הפרקים. (אולם בהלכה ברורה אות יא' כתב יש להחמיר שלא לענות אמן אחר שום ברכה ואפילו בבין הפרקים. מלבד ברכת כהנים וברכות התורה). עוד כתב הטיל מים לא יברך אשר יצר רק יטול ידיו ולאחר התפלה יברך [דה"ח]: עוד כתב בביה"ל (ד"ה לקדיש) שבברכות קצרות לא עונה לקדיש או קדושה שאם יענה לא תתחבר תחילת הברכה לסופה, וגם בברכה ארוכה אחר שהתחיל לומר ברוך אתה ה' בסוף הברכה לא יענה, ובדיעבד אם ענה נשאר בזה הח"א בצ"ע אם צריך לחזור לראש.
סעי' ד' - קראוהו לעלות לתורה באמצע קריאת שמע אינו מפסיק.
כתב הטור כתב בעל המנהיג הקורא את שמע וקראו החזן לעמוד בתורה צריך לעמוד לקרות בתורה לכבוד התורה מק"ו מכבוד הבריות ויראתם שמפסיק בשבילם. וכתב הב"י הרשב"א בתשובה (ח"א סי' קפה) חולק על זה שכתב כהן שקראו אותו לקרות בתורה והוא קורא את שמע אינו רשאי להפסיק. וכתב הב"י ולענין הלכה אנו אין לנו אלא דברי הרשב"א דרב מובהק הוא:
וכ''פ מרן כהן שהיה קורא ק"ש וקראוהו לקרות בתורה, יש מי שאומר שמפסיק ויש מי שאומר שאינו מפסיק, והלכה כדבריו.
וכתב המ"ב (ס"ק כד') שכן הדין שלא פוסק בברכות ק"ש ואפילו בבין הפרקים לדעת הרשב"א. ובביה"ל (ד"ה כהן) כתב שכ"כ הפמ"ג וכתב שהסברא בזה כיון שהוא עוסק במצוות התורה לא נחשב כמזלזל בכבוד התורה אם לא עולה וא"כ הוא הדין בבין הפרקים. וכתב עוד שלדעת מרן שמותר לברך על טלית בבין הפרקים ממילא יסבור שמותר גם לברך ברכות התורה. (אולם בהלכה ברורה אות כג' כתב למנהג הספרדים אינו רשאי לעלות לתורה גם בבין הפרקים).
עוד כתב (ס"ק כה') שאין לחוש לפגמו של כהן כיון שיודעים שמה שלא עולה כיון שנמצא במקום שאסור להפסיק, ויעלה ישראל במקומו אם אין כהן אחר.
עוד כתב (ס"ק כו') והאחרונים כתבו דכהיום נוהגין העולם כהי"א קמא ואפילו בקראו ישראל והוא עומד באמצע ק"ש אף דנוכל להשיג ישראל אחר אעפ"כ נוהגין שמפסיקין מפני כבוד התורה לבד אם הוא עומד בפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו לא יפסיק באמצען אלא יגמרם ואח"כ יעלה. ואין לשנות המנהג מפני המחלוקת. אך אם יוכל למהר ולסיים עד הפרק ימהר ואם אינו יכול לסיים עד הפרק יסיים עכ"פ להיכא דסליק ענינא אך לעכב בשביל זה לא יעכב אמנם לא יקרא עם החזן רק שיראה להטות אזנו ולשמוע ממנו ומכ"ש שלא יפסיק לאמר להש"ץ לעשות מי שבירך ונראה דאם באמצע מי שבירך שכח החזן שמו ושואלו לכו"ע מותר להשיבו מפני הכבוד וכשחוזר אח"כ לק"ש אין צריך לחזור רק למקום שפסק אפילו היה פרשה ארוכה ושהה עי"ז כדי לגמור כולה. וכ"ז בדיעבד שכבר קראו אותו אבל לכתחלה אפילו עומד בברכת ק"ש וכ"ש בק"ש עצמה לא יקראו אותו אפי' אין שם כהן אלא הוא דליכא למיחש בזה לפגמא כיון שהוא עוסק בק"ש רק יקראו לישראל במקומו ומותר לקרותו בשמו ויאמר במקום כהן ויש חולקין ואומרין דגם בזה שייך פגמא להכהן דאין הכל יודעין שהוא עוסק בק"ש ונראה דיש לסמוך ולהקל לקרותו אם הוא עומד בבין הפרקים. ויותר טוב אם אין שם כהן אלא הוא שילך מבה"כ קודם שיקראו להראשון וכן הדין בלוי . (אולם בהלכה ברורה אות כג' כתב למנהג הספרדים אינו רשאי לעלות לתורה אפילו בבין הפרקים, ואפילו קראוהו בשמו ואפילו אין שם כהן אחר אלא הוא). עוד כתב ונראה פשוט דאם הס"ת מונח על השולחן ואין להם מי שיוכל לקרות בה כ"א זה שהוא עומד בק"ש וברכותיה לכו"ע יכול להפסיק מפני כבוד התורה אך אם בנקל הוא לסיים לו מתחלה עד הפרק יסיים. גם ימנע אז את עצמו מלהיות הוא הקורא בשם הקרואים שיעלו להתורה מטעם הפסק:
סעי' ה' - בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר. בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק.
במשנה ברכות יג. ואלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. ובגמ' יד. הטעם שלא מפסיק בין אלוקיכם לאמת שכתוב וה' אלוקים אמת. ולדעת הרמב"ם בין אלוקיכם לאמת דינו כאמצע הפרק. אבל רבינו יונה ורבני צרפת והרא"ש סוברים שלא מפסיק שם כלל אלא יאמר אני ה' אלוקיכם אמת ואז יפסיק כדין אמצע הפרק.
וכ''פ מרן ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשניה; בין שניה לשמע; בין שמע לוהיה אם שמוע; בין והיה אם שמוע לויאמר; אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק, שלא להפסיק בין ה' לאמת, אלא יאמר: אני ה' אלהיכם אמת ואז יפסיק כדין באמצע הפרק.
וכתב המ"ב (ס"ק כז') בין הפרקים שבערבית דינם כמו בשחרית. וכתב בביה"ל (ד"ה ואלו הן) שבין גאל ישראל להשכיבנו גם נחשב בין הפרקים אע"פ שאמרו בגמ' שהשכיבנו היא גאולה אריכתא כיון שהם שתי ברכות, וכן פרשת ויאמר בלילה לרמב"ם ההפסק בה נחשב כאמצע הפרק שדינה כדין שתי הפרשיות הראשונות שהרי התקינו לומר את כל הפרשה מפני פסוק יציאת מצרים. עוד כתב אחר ברכת שומר עמו ישראל לעד נחשב לבין הפרקים. עוד כתב שקריאת שמע אחר התפילה שקורא עם תפילין דר"ת מותר לשאול מפני הכבוד אפילו באמצע הפרק. אבל אם קורא ק"ש בלא ברכות שמא יעבור הזמן דינה כדין ק"ש שקורא בברכותיה.
עוד כתב (ס"ק כט') שלא להפסיק בין אלוקיכם לאמת אפילו בשהיה בעלמא.
עוד כתב (ס"ק ל') שטוב ליזהר לכתחילה שלא להפסיק בין מילת אמת לויציב. (וצ"ע באופן שאמר ה' אלוקיכם אמת וממתין שיחזור הש"צ ה' אלוקיכם אמת אם יאמר ויציב לכאורה מפסיד השלמת רמ"ח תיבות, ואולי עדיף שישלים בעצמו ויחזור ויאמר ה' אלוקיכם אמת, וימשיך ויציב. ועיין בסעי' הבא).
סעי' ו' - אמר ה' אלוקיכם אמת לא צריך לחזור ולאמר אמת ויציב אע''פ שהמתין לחזן או הפסיק בעניה.
בגמ' יד: חוזר ואומר אמת או אינו חוזר רבי יוחנן אמר חוזר רבא אמר אינו חוזר ופסקו הפוסקים כרבא ופירש ה"ר יונה (שם) דמיירי היכא שפסק מפני היראה או מפני הכבוד אחר שאמר אמת או שסיים ק"ש קודם החזן וסמך ה' אלהיכם עם אמת והמתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו אינו צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת אלא מתחיל מויציב ואילך או ממקום שפסק:
וכ''פ מרן אם פסק מפני היראה או הכבוד אחר שאמר אמת, או שסיים קודם החזן וסמך ה' אלהיכם עם אמת וממתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו, אינו צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת.
וכתב המ"ב (ס"ק לא') וכן בכל מקום שהוא פוסק באיזה ברכה מברכות ק"ש כשחוזר אח"כ אינו צריך לחזור אלא לתיבה שפסק ממנה ובתפלה עיין לקמן בסימן ק"ד ס"ה:
סעי' ז' - אינו אומר אמן אחר גאל ישראל, משום דהוי הפסק.
כתב הטור אחר גאל ישראל אומר אמן אפילו יחיד אחר ברכותיו כיון שהוא סיום של סדר ברכות. וכתב הב"י שכ"כ הרא"ש גבי הא דתני מה: העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח דאוקימנא דהיינו בבונה ירושלים שר"ח וה"ג (י ע"ד) פירשו דלאו דוקא נקט בונה ירושלים אלא הוא הדין כל סיום ברכה כעין ישתבח וכן יהללוך וסוף י"ח ברכות וכן אמן אחר גאל ישראל ואין בזה הפסק כיון דצריך הוא לאומרו וכן פירש רש"י (ד"ה הא בבונה) בבונה ירושלים שהיא סוף הברכות הרי זה משובח וכן בסוף ברכות דק"ש שחרית וערבית וכן דעת ה"ר יונה ז"ל (לג: ד"ה הא) אבל הרמב"ם כתב בפרק א' מהלכות ברכות (הי"ח) שאין עונה אמן אלא אחר שאומר שתי ברכות או יותר בסוף וא"כ אחר גאל ישראל דשחרית אינו עונה אמן לפי שאין שם אחר ק"ש אלא ברכה אחת בלבד וכן כתב ה"ר יונה ז"ל בשמו ולפי זה מה שכתוב בספרים שלנו פ"ט מהלכות תפלה (ה"א) עד שמברך גאל ישראל אמן טעות סופר הוא וכן מצאתי בספר מדוייק שלא היה כתוב בו אמן: ועכשיו נהגו העולם שלא לענות אמן אחר גאל ישראל ולאו משום דסברי כהרמב"ם דאם כן לא היה להם לענות אמן אחר ישתבח ולא אחר יהללוך אלא טעמא משום דחשבי ליה הפסק בין גאולה לתפלה וכבר כתבתי בסימן נ"א שעל פי הזוהר נהגו שלא לומר אמן אחר גאל ישראל. ומה שאמרו במדרש שוחר טוב הביאו הטור סימן קכד' אומר שליח ציבור גאל ישראל והם עונים אמן. לא מדובר בגאל ישראל שלפני העמידה אלא גואל ישראל שבתוך תפילת שמונה עשרה. (ומכאן שלדעת הב"י לא עונה אמן גם אחר ברכת הש"צ. וכ"כ בהלכה ברורה אות ל' שלמנהג הספרדים לא עונה אמן בין אחר עצמו ובין אחר הש"צ).
וכ''פ מרן אינו אומר אמן אחר גאל ישראל, משום דהוי הפסק. הגה: וי"א דעונין אמן, וכן נוהגין לענות אחר הש"ץ. אבל אם התפלל לבד אין עונין אמן, כדלקמן סימן רט"ו (טור).
וכתב המ"ב (ס"ק לב') אינו אומר אמן בין אחר עצמו ובין אחר הש"ץ:
עוד כתב (ס"ק לה') שגם למנהג שכתב הרמ"א שעונים אמן אחר ש"צ, אם רוצה לצאת אליבא דכ"ע שיכוין לסיים עם הש"ץ בשוה ואז אינו מחוייב לענות אמן או שיתחיל שמ"ע מעט קודם הש"ץ דהיינו הפסוק ד' שפתי וגו' דבזה המעט ודאי ליכא קפידא דאין ניכר כלל הקדמתו:
עוד כתב (ס"ק לו') מה שכתב הרמ"א שעונה אחר שליח ציבור זה רק אם גמר קודם הש"ץ ולא התחיל עדיין השמ"ע ובנתיים גמר הש"ץ אבל אין צריך להמתין ע"ז לכו"ע:
סעי' ח' - נאנס ונזדמנו לו טלית ותפילין קודם גאל ישראל, מניחם ויברך עליהם אחר התפילה, אחר גאל ישראל, יניח רק תפילין ויברך אחר התפילה.
כתב הב"י אע"פ שעיקר המצוה לסמוך גאולה לתפילה היא כשקורא ק"ש סמוך להנץ וסומך לה התפלה מיד בהנץ כמו שנתבאר בסימן נ"ח מכל מקום גם כשקורא ק"ש אחר הנץ מצוה לסמוך גאולה לתפלה ואסור להפסיק ביניהם: ולענין להפסיק להנחת תפילין בגמ' יד: רב קרא ק"ש ואח"כ הניח תפילין והתפלל כיון שאיחר השליח להביא לו את התפילין וקרא ק"ש כדי שלא יעבור הזמן. וכתבו התו"ס והמרדכי שמכאן משמע שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפילה אבל לא טלית, שהתפילין קשורים לתפילה כדאמרן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל. וכן דעת ה"ר יונה והרא"ש והרשב"א. ואם יניחם בברכה, נחלקו התו"ס והר"מ מקוצי, לדעת התו"ס יניח התפילין בברכה ולשר מקוצי לא יברך אלא אחר התפילה ימשמש בהם ויברך. וכתב הב"י ולענין מעשה נראה לי כדברי הר"מ מקוצי הילכך כל שלא גמר גאל ישראל מניח תפילין וציצית ואינו מברך עליהם עד אחר שיתפלל שאז ימשמש בהם ויברך ואם גמר גאל ישראל מניח תפילין ואין מברך עליהם עד אחר תפלה אבל טלית אינו מניח: עוד כתב הב"י כתב הרא"ש שמי שיודע שלא יוכל להעמיד עצמו בלא הפחה כדי שיקרא ק"ש ויתפלל אבל נראה לו שיוכל להעמיד עצמו בשעת ק"ש לבד בין אהבה לק"ש יניח תפילין ויברך דאנוס הוא וכתבו רבינו בסימן פ':
וכ''פ מרן צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק לאחר שאמר גאל ישראל, רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה מניח אז, ולא יברך עליהם עד אחר שיתפלל, אבל טלית לא יניח אז. ואם עד שלא אמר גאל ישראל נזדמנו לו טלית ותפילין, מניחם, ולא יברך עליהם עד אחר תפלה. הגה: וי"א שקודם גאל ישראל יברך על התפילין, והכי נהוג (מרדכי ותוספות והגהות מיימוני מהלכות קריאת שמע).
וכתב המ"ב (ס"ק לח') לא יפסיק בין גאולה לתפילה אפילו בשהיה בעלמא ביניהם.
עוד כתב (ס"ק לט') אחר גאל ישראל הוא חמור מאמצע הפרק דאין להפסיק בו אפילו מפני היראה כמו בתפלה אם לא במקום שיש חשש סכנה:
עוד כתב (ס"ק מ') מי שאין לו תפילין ואם ימתין שיגיעו לו יפסיד תפילה בציבור, פסק המ"א שעדיף להתפלל יחיד ויקרא ק"ש ותפילה עם תפילין, מאשר תפילה בציבור בלא תפילין. (ובילקו"י ח"א עמוד קמד' כתב שאם הוא מכוין היטב יתפלל יחיד עם תפילין, ואם לאו יתפלל עם הציבור).
עוד כתב (ס"ק מב') שלפר"ח ואבן העוזר מברך על התפילין אפילו אחר גאל ישראל. ושאר פוסקים פסקו כדברי מרן שלא מברך.
עוד כתב (ס"ק מג') שכשמברך על התפילין אחר התפילה ימשמש בהם ויברך.
עוד כתב (ס"ק מד') שלא יתעטף בטלית אחר גאל ישראל משום הפסק, ולא הותר רק לתפילין.
עוד כתב (ס"ק מו') שאם אמר ברוך אתה ה' אע"פ שלא סיים גאל ישראל אסור להפסיק בשום דבר אלא יסיים גאל ישראל ויניח התפילין בלי ברכה.
עוד כתב (ס"ק מז') שלדעת הרמ"א שמברך על תפילין קודם שסיים ברכת גאל ישראל נראה פשוט דכאן אסור לומר ברוך שם כבוד וכו' שנוהגין לומר אחר ברכת על מצות גם נכון שלא יברך בזה כ"א ברכה אחת להניח דבלא"ה הרבה פוסקים סוברין כן וכנ"ל בסימן כ"ו עי"ש:
עוד כתב (ס"ק מח') שהסכמת האחרונים כהרמ"א לברך על התפילין קודם גאל ישראל. (ובהלכה ברורה אות לב' כתב, למנהג הספרדים יתעטף בטלית ויניח תפילין בלא ברכה ולאחר התפילה ימשמש בהם ויברך).
סעי' ט' - אין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה. וכיצד עושה, ממתין בשירה חדשה כדי לענות.
כתב הב"י שלדעת תוס' יג: והמרדכי אין לענות קדיש או קדושה אחר שאמר גאל ישראל, וכן הסכים בתרומת הדשן שהרי דעת המהר"מ שלא עונה אפילו בק"ש וברכותיה ואף שאין נוהגים כמותו הבו דלא לוסיף עלה לענות בין גאולה לתפילה. ולדעת הרוקח מותר לענות קדיש קדושה וברכו בין גאולה לתפילה. ומהר"י קולון כתב שר"ת היה ממתין בשירה חדשה כדי לענות קדיש או ברכו, וכתב הב"י שכדברי ר"ת יש לנהוג הלכה למעשה.
וכ''פ מרן אין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה. וכיצד עושה, ממתין בשירה חדשה כדי לענות.
וכתב המ"ב (ס"ק מט') שאם הגיעו הציבור למודים יראה לצמצם עצמו שיכרע בתחלת התפלה בעת שהצבור שוחין עצמן במודים:
עוד כתב (ס"ק נ') יש מאחרונים שכתבו דבשבת מותר לענות קדיש וקדושה וכל הני שדומים להם הנזכרים לעיל בס"ג בין גאולה לתפלה ועיין לקמן בסימן קי"א: (וכ"כ בהלכה ברורה אות לד' מותר להפסיק בשבת בין גאולה לתפילה כדי לענות קדיש וקדושה וברכו ושאר דברים שבקדושה. ובהליכות עולם ח"א עמוד קב' כתב להתיר בשבת ויו"ט. ונראה שמ"ש יו"ט טעות סופר הוא, שהרי ביו"ט לא התיר הרמ"א בסימן קי"א עיי"ש).
עוד כתב (ס"ק נא') מה שצריך להמתין בשירה חדשה מדובר כשעדיין לא שמע קדיש או קדושה.
עוד כתב (ס"ק נב') בדיעבד שלא המתין בשירה חדשה כל שלא אמר ברוך אתה ד' יכול לענות ולאחר כן צריך להתחיל מראש שירה חדשה או עכ"פ מצור ישראל דהוא התחלת הענין וכעין מה שכתב המ"א בסק"ג וגם הלא צריך לאמר מעין החתימה סמוך לחתימה לכתחלה [מאמר מרדכי]:
סעי' י' - מי שלא אמר אמת ויציב שחרית, ואמת ואמונה ערבית, לא יצא י''ח קריאת שמע כתקנה.
כתב הטור מגמ' ברכות יב. אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח ופירוש לא יצא י"ח המצוה כתקנה אבל לעולם יצא דברכות אינן מעכבות: וכתב הב"י מה שפירש הטור שלא יצא י"ח המצוה כתיקנה, זה לשיטתו שסובר שברכות אינם מעכבות אבל לרב האיי המוזכר בסימן ס' שסובר שברכות מעכבות זו את זו ואת ק"ש בציבור יפרש את רב חנינא שלא יצא י"ח ממש קאמר. (ולכאורה הב"י פירש בסימן ס' את רב האיי גאון שלא יצא י"ח ק"ש כתיקנה. ושאלתי לידידי הרה"ג דוד סופר שליט"א והשיב לי דהתם מיירי הב"י על הק"ש לבד וזה לכ"ע יצא י"ח הק"ש רק שלא יצא כתקנה אם לא אמר הברכות, אבל הכא מיירי לעניין הברכות שאם לא אמר ברכה אחת לא יצא גם י"ח הברכה שאמר כלל לדעת רב האי גאון, ולדעת הטור שסובר ברכות אינם מעכבות יצא י"ח הק"ש והברכות רק לא יצא י"ח כתקנן). עוד כתב הב"י בשם הרוקח שמי שנמצא בשעת הדחק ואין לו פנאי להתפלל עתה אלא לאחר זמן וקורא כעת ק"ש לצאת י"ח בעונתה יקרא עד אני ה' אלקיכם אמת ולא ימשיך ויציב, וכשיעמוד להתפלל יתחיל אמת ויציב ויתפלל שמונה עשרה. שעדיף להסמיך גאולה לתפילה מאשר להסמיך הברכה לק"ש. כדאמרינן ברכות ל. שעדיף לסמוך גאולה לתפילה ולהתפלל מיושב, מאשר להפריד הגאולה מתפילה ולהתפלל מעומד.
וכ''פ מרן כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית, ואמת ואמונה ערבית, לא יצא י"ח המצוה כתקנה. הגה: מי שהוא אנוס ודחוק ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר ק"ש, יקרא ק"ש עד אמת וימתין לומר שאר הברכות עד שיתפלל שאז יאמר ויציב ונכון וכו' ויתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפלה. (ב"י בשם רוקח סי' שכ"א).
וכתב המ"ב (ס"ק נג') לא אמר אמת ויציב יחזור על כל פנים לאמרה אחר התפלה אם לא אמרה קודם התפלה וכדלעיל בסימן ס' ס"ב. וטוב שיאמר עוד הפעם ק"ש [ברכי יוסף]. עוד כתב כתב הטור בשם הירושלמי צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכות בכורות עי"ש ומשמע ברשב"א ברכות י"א דלעכובא הוא אפילו דיעבד. עוד כתב אם החליף ברכה של שחרית לערבית או להיפך אם עדיין לא אמר השם של סוף הברכה יחזור לתחלת הברכה ואם אמר השם יסיים ואין צריך לחזור [ח"א בשם ה"ר מנוח]:
עוד כתב (ס"ק נד') מי שאין לו פנאי גם לקרא ק"ש וגם להתפלל שמונה עשרה ואם לא יקרא כעת ק"ש יעבור זמנה יקרא ק"ש לבדה בלא ברכות ואח"כ כשיהיה לו פנאי יקרא ק"ש וברכותיה ויתפלל. וכוונת הרמ"א כאן הוא במקרה שקרא ק"ש כי היה סבור שיוכל לגמור כל התפלה ושוב אחר שקרא ק"ש מוכרח הוא מחמת איזה אונס להפסיק ובהא קאמר דעדיף הוא טפי שיפסיק אחר ד' אלהיכם אמת ואח"כ כשיבא להתפלל יתחיל ויציב וכו '.