אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות קריאת שמע › סימן סד

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות קריאת שמע · סימן סד

סימן סג

סעי' א' - קרא הפסוקים למפרע לא יצא קרא פרשיות למפרע יצא בדיעבד.

כתב הטור ממשנה ברכות טו. קראה למפרע לא יצא כתב הרמב"ם ז"ל בד"א בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לחבירתה אע"פ שאינו רשאי יצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה. אע"פ שצריך להקדים עול מלכות שמים לעול מצוות, וכן אסור להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב כל זה לכתחילה אבל בדיעבד יצא. וכ"כ רבינו יונה והרא"ש.

וכ''פ מרן קראה למפרע, לא יצא. בד"א, בסדר הפסוקים. אבל אם הקדים פרשה לחברתה, אע"פ שאינו רשאי, יצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה.

וכתב המ"ב (ס"ק א') הטעם שצריך לומר הפסוקים כסדרן שכתוב והיו הדברים בהויתם יהיו, ואף שפרשת ויאמר מדרבנן כעין דאוריתא תקנוה שיאמר הפסוקים כסדר.

עוד כתב (ס"ק ג') קרא הפרשיות למפרע יצא כיון שסדר הפרשיות הוא כך מדרבנן שיקבל עליו תחילה עול מלכות שמים לכן בדיעבד אם שינה הסדר יצא. ובביה"ל (ד"ה אף על פי) הביא קושית הפמ"ג והט"ז מאי שנא מדין כתיבת הפרשיות שהסדר בהם מעכב, ותירץ שבתפילין ומזוזות כל הפרשיות הם מצוה אחת משא"כ בק"ש כל פרשה היא מצוה בפ"ע לכן הסדר בהם לא מעכב, רק הפסוקים בפרשה צריכים לקרא לפי הסדר לעיכובא שכתוב והיו כהוייתם יהיו. עוד כתב שדעת הגר"א דלא כהרמב"ם ואם שינה סדר הפרשיות לא יצא מדרבנן. עוד כתב בביה"ל (ד"ה במה דברים) שאם קרא פסוק והיו הדברים, ואח"כ פסוק ואהבת, יכול להמשיך והיו הדברים, שפסוק ואהבת עולה לו ונחשב שקורא כסדר. עוד כתב שלמ"ד שרק פסוק ראשון בק"ש הוא מהתורה חייב לומר שהדין של והיו הדברים שצריך לקרא כסדרן הוא שלא יהפוך המילים בפסוק הראשון. (ועיין ברש"י ברכות יג. שכך פירש שהופך המילים בפרשה ראשונה. וצ"ל שסובר שפרשה ראשונה מהתורה. ולכאורה מהב"י בסימן מו' משמע שסובר שמהתורה די בפסוק ראשון בלבד, וא"כ מדוע כאן כתב שסדר הפסוקים הם לעיכובא, וצ"ל שמדאוריתא סדר המילים בפסוק ראשון לעיכובא מוהיו הדברים ומדרבנן גם סדר הפסוקים בשאר הפרשיות הוא לעיכובא).

סעי' ב' - טעה ודילג פסוק חוזר לאותו פסוק, ואם אינו יודע היכן טעה חוזר לראש הפרק.

ברכות טז. תני תנא קמיה דרבי יוחנן קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה יחזור לראש הפרק וכתב הרא"ש (סו"ס יב) היינו דוקא שאינו יודע להיכן טעה אבל אם ידע שאמר זה הפרק ונזכר שדילג פסוק אחד ותיבה אחת אינו צריך להתחיל אלא מאותו פסוק ואילך והכי תניא בתוספתא (ברכות פ"ב ה"ד) וכך הם דברי ה"ר יונה ז"ל (ט. ד"ה באמצע) וכן כתבו התוספות (ד"ה הקורא) וכן נראה מדברי רש"י ז"ל:

וכ''פ מרן קרא פרשה וטעה בה, אם יודע היכן טעה כגון שקרא כולה אלא שדילג פסוק אחד באמצע, חוזר לראש אותו הפסוק וגומר הפרשה. ואם אינו יודע היכן טעה, חוזר לראש הפרשה.

וכתב המ"ב (ס"ק ד') שאם דילג פסוק במזיד חוזר לראש ק"ש

עוד כתב (ס"ק ה') שאם דילג מילה אחת יש אומרים שחוזר לאותה מילה, ובאליה רבה הכריע שחוזר לראש אותו פסוק וימשיך משם והלאה על הסדר.

עוד כתב (ס"ק ו') שאם אחר שגמר פרשה שניה נזכר שדילג מפרשה ראשונה, חוזר וקורא אותו פסוק עד סוף הפרשה הראשונה וימשיך פרשה שלישית כיון שסדר הפרשיות אינו מעכב.

עוד כתב (ס"ק ז') אם אינו זוכר אם אמר פסוק ראשון בכונה חוזר לקרוא את כל הפרשה הראשונה, שאם יקרא את הפסוק ראשון בלבד נחשב קורא למפרע.

סעי' ג' - יודע שסיים פרשה ואינו יודע אם ראשונה אם שנייה, חוזר לוהיה אם שמוע.

בגמ' טז. טעה בין פרק לפרק יחזור לפרק ראשון. ופירש"י שגמר פרשה וצריך להתחיל פרשה אחרת ואינו יודע באיזה מהם, יחזור לפרק ראשון להפסק ראשון והיה אם שמוע. אבל הרמב"ם (פ"ב הי"ג) כתב נעלם ממנו בין פרשה לפרשה ואינו יודע איזו פרשה השלים ואיזו צריך להתחיל חוזר לפרשה ראשונה שהיא ואהבת. וכתב הב"י נראה שטעמו משום דצריך להפסיק בין לעולם ועד לואהבת כמו שנתבאר בסימן ס"א (ד"ה וצריך) א"כ זהו הפסק ראשון שצריך לחזור לו ומאחר שברור לו שכבר קרא פרשה אחת מק"ש אי אפשר שלא קרא עד לעולם ועד ולכך אינו צריך להתחיל מתחלת שמע . (וגם לדעת הרמב"ם אם ברור לו שהתחיל ואהבת ויודע שסיים פרשה פשוט שחוזר לוהיה אם שמוע).

וכ''פ מרן טעה בין פרשה לפרשה, שהוא יודע שסיים פרשה ואינו יודע אם ראשונה אם שנייה, חוזר לפרשה ראשונה ויתחיל: והיה אם שמוע.

וכתב המ"ב (ס"ק ח') ומיירי שאינו זוכר כלל שום תיבה שאמר מפרשה שנייה וגם מיירי שעדיין לא התחיל תיבת ויאמר דאם אחר שהתחיל ויאמר עלה לו הספק על לבו תלינן דמסתמא אמר גם פרשה שניה כפי הרגלו:

סעי' ד' - היה עומד בוכתבתם, ואינו יודע איזה חוזר לוכתבתם שבראשונה. התחיל למען ירבו אין צריך לחזור.

עוד בגמ' שם בין כתיבה לכתיבה חוזר לכתיבה ראשונה אמר ליה רבי יוחנן לא שנו אלא שלא פתח בלמען ירבו אבל אם פתח בלמען ירבו סירכיה נקט ואתא. וכתב הטור טעה בוכתבתם ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה או בשנייה חוזר לוכתבתם שבראשונה וה"מ שלא התחיל למען ירבו ימיכם אבל התחיל למען ירבו בידוע שסיים פ' שנייה וא"צ לחזור שכן הוא הרגל לשונו לומר למען ירבו אחר פרשה שנייה: וכתב הב"י ומדברי כל הפוסקים נראה שמפרשים כמו הטור דלא כרש"י שפירש בענין אחר ודחה דבריו הרשב"א.

וכ''פ מרן היה עומד בוכתבתם, ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה אם בוכתבתם שבפרשה שנייה, חוזר לוכתבתם שבראשונה. וה"מ שלא התחיל למען ירבו ימיכם, אבל אם התחיל למען ירבו ימיכם אין צריך לחזור, דסירכיה נקט ואתא.

וכתב המ"ב (ס"ק י') ומכ"ש אם מצא עצמו בתיבה אחרת באמצע הפרשה חזקה שאמר כל מה שלמעלה מזה ולא דילג פסוק או תיבה [אחרונים]:

עוד כתב (ס"ק יא') כל זה כשקורא ביחיד אבל אם הוא קורא עם הצבור ורואה שהש"ץ עומד בוכתבתם שבפרשה ראשונה או סמוך לו יחזור לוכתבתם שבראשונה דמוכחא מלתא שטעה ולא נקט סירכיה ואזיל וכן לאידך גיסא אם עומד בוכתבתם דפסק בשו"ע דחוזר לוכתבתם הראשון אם רואה שהש"ץ והצבור עומדים בוכתבתם שבשניה או סמוך לו מלפניו או מלאחריו יאמר ג"כ אח"כ הפסוק למען ירבו דהא מסתמא הוא קרא ג"כ השניה כמותם ורגלים לדבר איכא.

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה