אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות › סימן ריא

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות · סימן ריא

סימן רי

סעי' א' - בברכות שוות מין שבעה קודם לחביב ובאינם שוות מברך על איזה שירצה.

במשנה מ: היו לפניו מינין הרבה רבי יהודה אומר אם יש בניהם מין שבעה עליו הוא מברך. וחכמים אומרים על איזה מהם שירצה מברך, ובגמ' אמר עולא מחלוקת בשברכותיהן שוות דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף, אבל בשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה.

וכתב הרא"ש שהלכה כרבי יהודה שבברכות שוות מין שבעה עדיף על מין חביב כיוון שלקמן סוברים כמה אמוראים שכל המוקדם בפסוק מוקדם בברכה א"כ זו כסברת רבי יהודה שמברך על מין שבעה ולא על החביב. וכ"פ בה"ג ורבנו יונה והתו"ס וראב"ד והרשב"א והסמ"ג והמרדכי בשם הר"מ, ונראה שגם המרדכי פוסק כן, ודלא כרב האי ורש"י שכתב המרדכי שסוברים שהלכה כרבנן. ועיין בסעי' ב' שגם הרמב"ם סובר שהלכה כרבנן. וכשאין ברכותיהן שוות דהיינו שברכה אחת לא פוטרת המין השני אלא יש ברכה על כל מין כיוון שמברך על כל אחד איזה שירצה יקדים ולא צריך להקדים אחד מהם משום שיש בו איזה מעלה או חשיבות של מין שבעה או חביב שהרי מברך על שניהם. כ"כ הרא"ש (ומשמע שהרא"ש יפרש כן דעת הרי"ף ועיין בלחם חמודות אות עו' ובפרישה אות א'). לדעת התוס' אף שלא צריך להקדים מין שבעה כשאין הברכות שוות עכ"פ צריך להקדים החביב שבכה"ג שאין הברכות שוות מודה רבי יהודה לחכמים שחביב עדיף, (ולא נתבאר לנו סברא בזה). וכך פירשו רבינו יונה והרשב"א וכתב כן בשם רבינו האי גאון וכ"כ הסמ"ק. ולדעת המרדכי כשאין הברכות שוות מקדים מין שבעה וכתב הב"י שלומד שרבנן מודים לר"י בזה שמין שבעה עדיף. וזה היפך המפרשים הנ"ל. וכתב עוד הרא"ש שאם ברכותיהם שוות ואין בינהם מין שבעה כגון אתרוג ותפוח לכ"ע מברך על החביב תחילה. עוד כתב הרא"ש שחביב פירושו מה שבדרך כלל חביב עליו ולא מה שחפץ בו עכשיו, וכ"כ גם רבינו יונה.

ופסק מרן בסתם כדעת הרי"ף והרא"ש שבברכות שונות אין דין קדימה כלל. היו לפניו מיני פירות הרבה, אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה, מקדים מין ז' אעפ"י שאינו חביב כמו המין האחר; ואם אין ביניהם ממין שבעה, מקדים החביב; ואם אין ברכותיהם שוות, אפילו יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית, איזה מהם שירצה יקדים ואפי' אינו חביב; ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב; ונקרא חביב המין שרגיל להיות חביב עליו, אפילו אם עתה חפץ במין השני.

וכתב המ"ב (ס"ק א') דין קדימה בברכות דווקא אם כולם לפניו וגם דעתו לאכול מכולם, ולא שייך דין קדימה אם רוצה לאכול רק מין אחד.

עוד כתב (ס"ק ד') שמין שבעה עדיף משלם, ואם החצי והשלם מאותו פרי ממין שבעה, או משני פירות שאינם מין שבעה, יקדים השלם אפילו אם החצי חביב עליו (ולפי"ז הסדר: שבעה, שלם, חביב).

עוד כתב (ס"ק ח') דווקא צנון וזית שיש בהן ברכת העץ ואדמה איזה שירצה יקדים, אבל אם הוא העץ ושהכל או אדמה ושהכל מקדים העץ או אדמה לשהכל וכדלקמן בסעי' ג'.

עוד כתב (ס"ק ט') שדעת היש אומרים זה דעת רוב הפוסקים, והאחרונים כתבו שכן עיקר, ובפרט אם מברך על החביב לא עושה נגד הסתם שאיזה מהם שירצה שיקדים. (ובילקו"י עמוד תקכז' כתב דהלכה כסתם רק נכון להקדים החביב, ואם שניהם שוים בעיניו נכון להקדים העץ לאדמה. ולהלכה ברורה אות ד' אם באדמה מעלת החביב ובפרי העץ מעלה שהוא מבורר כנזכר בסעי' ג' איזה שירצה יקדים ואפילו אם פרי העץ הוא משבעת המינים, שבברכות שונות אין מעלת שבעה כלל).

סעי' ב' - ולרמב''ם לעולם מקדים החביב עליו עכשיו, ושוים בעיניו יקדים מין שבעה.

כתב הב"י שלרמב"ם אם היה מין אחד חביב לו מחבירו בין שברכותיהם שוות בין שאינן שוות בין שיש ביניהם ממין שבעה בין שאין ביניהם ממין שבעה מקדים החביב, שפוסק כרבנן שסוברים חביב עדיף ממין שבעה. ואם אין ביניהם מין שחביב יותר מחבירו ויש ביניהם מין שבעה יברך עליו שאם אין חביב גם רבנן מודים לרבי יהודה שיקדים מין שבעה. ומה שאמר עולא שאין ברכותיהם שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה, לא בא להשמיענו דין הקדמה כלל אלא שאין האחד פוטר את חבירו, וכמו שפירש הרא"ש לדעת הבה"ג לקמן סעי' ג', וחביב לרמב"ם פירושו מה שרוצה בו עכשיו יותר, ודלא כרבינו יונה והרא"ש שמפרשים חביב היינו אותו אחד שחביב עליו ברוב הפעמים,

ומרן בסעי' א' סתם כדעת הרא"ש והביא כאן דעת הרמב"ם. ולהרמב"ם אם היה מין אחד חביב לו יותר, בין שברכותיהם שוות בין שאינם שוות בין שיש בהם ממין ז' בין שאין בהם ממין ז', מקדים החביב לו אז באותה שעה; ואם אינו רוצה בזה יותר מבזה, אם יש ביניהם משבעת המינים, עליו מברך תחלה.

וכתב המ"ב (ס"ק יג') משמע מסתימת מרן שהעיקר כדעה הראשונה, שהלכה כרבי יהודה שהיא דעת רוב הפוסקים.

סעי' ג' - ברכת העץ או אדמה קודמת לשהכל, העץ ואדמה איזה שירצה יקדים.

בגמ' לט. במעשה דתלמידי בר קפרא. שלא נחלקו באופן שיש לו שלקות שברכתם אדמה ופרגיות שברכתם שהכל, שמברך על האדמה קודם, ואח"כ שהכל. אע"פ שהפרגיות חביבות עליו יותר. וכתבו רש"י והתוס' טעם לזה כיון שברכת בורא פרי האדמה מבוררת יותר לכן חשובה יותר משהכל שהיא ברכה כללית. וכ"פ הרשב"א והמרדכי. ולעניין בורא פרי האדמה או בורא פרי העץ כתב הרא"ש כאן לא אומרים שיקדים העץ. אע"פ שהעץ מבוררת יותר מהאדמה בכל אופן לא דומה לשהכל והאדמה ששהכל אינה מבוררת כלל לכן מקדים לאדמה. ולכן מה שאמר עולא שאין ברכותיהם שוות איזה שירצה יקדים ולא צריך להקדים את החביב או את מין שבעה זה באופן שיש לפניו עץ ואדמה. אבל אם יש לפניו עץ ושהכל או אדמה ושהכל יקדים את הברכה המבוררת דהיינו אדמה או העץ ואח"כ מברך שהכל. זה לדעת הרא"ש. אבל לדעת הבה"ג כיוון שברכת העץ מבוררת יותר מאדמה לעולם צריך להקדים אותה, ומה שאמר עולא שאין ברכותיהם שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה אין הכוונה שאיזה שירצה יקדים אלא שצריך לברך על כל אחד ואין אחד נפטר בברכת חבירו. ולעולם מקדים העץ לאדמה ואדמה לשהכל. והרא"ש דחה דברי בה"ג, שרש"י והרי"ף ורב האי כתבו שכונת עולא שאין צריך להקדים מין שבעה. ולא כדברי בה"ג. וגם ה"ר יונה כתב ככל דברי הרא"ש.

וכ''פ מרן בסתם הביאו לפניו דבר שברכתו בפה"ע ודבר שברכתו שהכל, בפה"ע קודמת שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד; וכן בפה"א ושהכל, בפה"א קודמת; ואם הביאו לפניו בפה"ע ובפה"א, איזה מהם שירצה יקדים; וי"א שבורא פרי העץ קודם.

וכתב המ"ב (ס"ק י"ד) שאפילו המין שהכל חביב עליו ואפילו הוא ממין שבעה כגון דבש תמרים, מברך על העץ או אדמה קודם.

עוד כתב (ס"ק ט"ז) שכשמביאים לפניו יי"ש עם מרקחת יברך על המרקחת תחלה אף שהיי"ש חביב עליו יותר [אחרונים]: ובביה"ל (ד"ה וכן בורא פרי האדמה) שנכון לברך על המרקחת לעולם קודם השכר שלפעמים אוכל המרקחת רק בשביל להפיג חריפות השתיה.

עוד כתב (ס"ק י"ח) שנכון לנהוג כהיש אומרים להקדים העץ לאדמה אם שניהם שוים בחביבות אבל אם אחד חביב יקדים החביב (ולדידן רק נכון להקדים החביב ולא חובה כנ"ל סוף סעי' א'. ולהלכה ברורה אות ד' מצד אחד נכון להקדים העץ כי"א כאן ומצד שני נכון להקדים החביב כי"א בסעי' א', לכן אם פרי האדמה חביב בעיניו יברך על איזה מהם שירצה. ואפילו אם היה פרי העץ מפירות שבעת המינים). וכן אם פרי אדמה ממין שבעה כגון קליות (שלווה) יקדים האדמה לעץ. וכן בתוך שבעת המינים יברך על השלווה קודם לשאר פירות שבעת המינים כיוון שהיא מוקדמת בפסוק. (ועיין בשעה"צ אות יא' שלדעה ראשונה שפסק מרן בסעי' א' בסתם שאיזה שירצה יקדים, גם בזה איזה שירצה יקדים. א"כ לדידן שפוסקים כסתם אין חיוב להקדים השלווה, רק נכון להקדימה אם היא חביבה עליו כדעת הי"א בסעי' א' ואם שניהם חביבים נכון להקדים העץ לאדמה כדעת הי"א בסעי' ג' ולא צריך להקדים את השלווה מצד שהיא ממין שבעה וכמ"ש מרן בסעי' ה' כן משמע מילקו"י עמוד תקכז' אות ה' ובהערה אות י'. ועיין במ"ב לקמן ס"ק כז' שכתב שכן דעת הגר"א שכשאין ברכותיהן שוות ושניהם חביבים, לא צריך להקדים מין שבעה. ודלא כהמג"א שסובר שצריך להקדים מין שבעה. וכ"כ בהלכה ברורה אות יד' שאם החיטה חביבה בעיניו טוב להחמיר להקדימה לפרי השני שהוא משבעת המינים. ואם לא חביבה איזה שירצה יקדים, אא"כ הפרי האחר אינו משבעת המינים טוב להחמיר להקדים את החיטה).

סעי' ד' - כל הקודם בפסוק לארץ קודם לברכה.

בגמ' מא. כל הקודם בפסוק ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש קודם לברכה. וכתב הטור אפילו אם המאוחר חביב עליו יותר. (זה דוקא כשברכותיהם שוות, שאם אינם שוות הא אמרינן בריש הסימן איזה שירצה יקדים ולא אזלינן בתר מין שבעה). וכתב הב"י שזה לפוסקים הלכה כרבי יהודה שמין שבעה עדיף מחביב, אבל לרמב"ם שפסק כרבנן חביב עדיף ממין שבעה, אין דין קדימה בפסוק אלא דווקא אם שוים בעיניו ואין אחד חביב מחברו, שאם האחד חביב יותר מברך עליו. כתב הטור זית קודם לשעורה שהוא ראשון לארץ בתרא, ושעורה שני לארץ קמא, חיטה קודמת לזית ששניהם ראשונים לארצות ויש יתרון לחיטה שקודמת בפסוק , (עיין בביה"ל מה שקשה הרי חיטה וזית אין ברכותיהן שוות, וא"כ אין בהם דין קדימה. ואולי אפשר דהכא מיירי שמברך על הזית אדמה באופן שאוכלו חי). ומטעם זה נמי שעורה קודמת לדבש. וכתב הב"י שכן כתבו התו"ס והרא"ש. עוד כתב הטור בשם רבינו פרץ שברכת בורא פרי הגפן חשובה וקודמת אפילו לזית שהוא ראשון לארץ שני, וכן בברכה אחרונה יש להקדים על הגפן ואח"כ על העץ ועל פרי העץ. ומזונות קודמת לגפן כיוון שהיא גם חשובה וגם קודמת בפסוק. וכתב הב"י שכן כתב הסמ"ק בשם רבנו פרץ אולם כבר נתבאר שדעת כל המפרשים היפך רבינו פרץ שכל שהברכות אינם שוות אין דין קדימה לשבעת המינים וגם מנהג העולם דלא כוותיה. וכשמחלקים פירות ויין באירוסין מברכים תחילה על פירות ומיני מתיקה ואחר כך על היין, ולכאורה איך מקדימים שהכל על מיני מתיקה ליין, והסמ"ק כתב כיוון שאין ברכותיהם שוות הולכים אחר החביב אולם הב"י תירץ כיוון שאנו שם אורחים ומברכים על כל דבר ראשון שמגיע וכן אדם בביתו לא צריך להמתין שיביאו לפניו הקודם לברכה ויכול לברך על מה שיגיע אליו ראשון, ורק אם היו לפניו מינים הרבה כלשון המשנה יש דין הקדמה. ועוד יש לומר דהתם העיקר הוא מיני הפירות ומיני מתיקה והיין אינו בה להפיג טעם מתיקות הפירות ומיני המתיקה. עוד כתב הב"י על מה שכתב הטור שמעשה קדרה דחיטים ושעורים קודמים ליין. הכל בסמ"ק (שם) וכן כתבו ה"ר יונה (לב: ד"ה וכן על היין) והרא"ש (סי' מב) והרשב"א (מד. ד"ה ולענין) בסוף פרק כיצד מברכין והרמב"ם פרק ח' (הט"ו) וזה לשונו שתה יין ואכל תמרים ואכל תבשיל של חמשת מיני דגן מברך באחרונה על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ וכו':

ומרן בשו"ע לא כתב דעת רבינו פרץ. כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעורה (דברים ח, ח) קודם לברכה, וארץ בתרא הפסיק הענין, וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא; הילכך תמרים קודמים לענבים, שזה שני לארץ בתרא וזה ג' לארץ קמא. הגה: ודוקא שאוכל ענבים כמות שהן, אבל אם עשה מהן יין שקובע ברכה לעצמו בפה"ג חשובה והיא קודמת לברך עליו תחלה; אבל מעשה קדירה מחמשת מיני דגן, היא חשובה יותר מברכת היין. כל הנאמר סמוך לארץ קמא, קודם למה שנאמר סמוך לארץ בתרא, לאחר ששוה לו בסמיכה לארץ (טור).

וכתב המ"ב (ס"ק יט') מה שחיטה ושעורה קודמים דווקא שעשה מהם תבשיל שבכוסס את החיטה מבואר בסעי' ה' שאינה קודמת לברכת בורא פרי העץ. ובביה"ל (ד"ה קודם לברכה) כתב לתרץ של מה שקשה ממרן בסעי' א' שפסק כדעת הרא"ש שכשברכותיהם אינם שוות אין דין קדימה וא"כ איך קודמת כאן החיטה או השעורה, ותירץ ע"פ מה שכתב רבינו יונה שחיטים קודמים דוקא שעשה מהם תבשיל דחשוב ביותר.

עוד כתב (ס"ק כ') שמקדים מין הקודם בפסוק אף כשהמין השני הוא חביב ובאופן שלא נגמר בישול הפרי אין חשיבות של פרי שנשתבחה בו ארץ ישראל ולא צריך להקדימו.

עוד כתב (ס"ק כג') לדעת הרמ"א יין קודם אפילו לזתים שהם ראשונים לארץ. (ובחזו"ע עמוד רעו' כתב שדעת מרן אינה כן, שכל שאין ברכותיהם שוות איזה מהם שירצה מקדים. ואין להקשות ממש"כ מרן בסעי' ו' שמקדים מזונות דהתם משום חשיבות התבשיל שהוא מין שעושים ממנו פת ומברכים עליו ברכת המזון שהיא מהתורה. וכ"כ בהלכה ברורה אות יא', וכתב שראוי להקדים לברך על היין. ולאשכנזים מן הדין צריך להקדים לברך על היין).

עוד כתב (ס"ק כה') שמשמע מהרמ"א שתבשיל שעורים לא קודם לזית אע"פ שמברך על התבשיל מזונות, כיוון שהשעורים שני לארץ והזית ראשון. אולם הלבוש כתב שלעולם ברכת מזונות קודמת לכל וכן הסכימו הרבה אחרונים. (וכ"כ בהלכה ברורה אות י' מפני שברכת מזונות מבוררת, וכן שראוי לעשות מהשעורים פת).

סעי' ה' - הכוסס את החיטה שברכתה אדמה לא קודמת לברכת העץ.

כתב הטור, כתב בה"ג הא דחיטה ושעורה קודמין דוקא כשעשה מהן תבשיל או פת אבל כוסס החיטה שברכתו בפה"א אינה קודמת לברכת בפה"ע והוא הולך לשיטתו דמיחשב בפה"ע טפי מברכת בפה"א אבל לסברת א"א ז"ל שהן שוות אפשר דאיירי אף בכוסס החיטה: ע"כ. ומה שהסתפק הטור בדעת הרא"ש כיון שסובר שאין מעלה בברכת העץ על האדמה מה יפסוק בכוסס את החיטה כיוון שהיא מוקדמת בפסוק יתכן ויקדים אותה. וכתב הב"י שלדעת הרא"ש כיון שברכותיהם שונות שזה העץ וזה אדמה איזה מהם שירצה מהם מקדים ואין כאן חשיבות אחד על השני, ומה שחיטה מוקדמת לשאר מינין מדובר שעשאה פת או דייסא, שכך כתב הרא"ש דודאי ברכת המוציא או בורא מיני מזונות חשובה מבורא פרי העץ אבל כוסס חיטה שברכתה אדמה לא תהא קודמת לבורא פרי העץ, ויברך על איזה מהם שירצה. וכ"כ הרשב"א שחיטה הכתובה בתורה שצריך להקדימה מדובר שעשאה פת שברכתה חשובה וקודם לכל. וגם רבינו יונה כתב כן. עוד כתב הב"י בשם הרשב"א שגם בברכות שוות כגון אתרוג וזית אם הקדים ובירך על האתרוג יצא ידי חובה בדיעבד ולא צריך לחזור ולברך על הזית, וכל זה שהתכווין בשעת ברכה בפירוש לאכול גם הזית אבל אם לא התכווין צריך לחזור ולברך שוב שאין הדבר החשוב נגרר בברכת הפחות חשוב, וכן לענין חביב שאם חביבים עליו תפוחים ובירך עליהם העץ ושוב הביאו לו אגוזים נפטרים האגוזים בגררת התפוחים, אבל אם האגוזים חביבים עליו צריך לברך עליהם שוב. ורשב"א זה נזכר בסימן רו'. (וכ"פ בחזו"ע עמוד קפ' ועיין שם בביאורים שכתב שאורח נחשב כאילו היה דעתו בפירוש על מה שיביאו לו ואפילו בירך בסתמא לא חוזר ומברך על דבר החשוב יותר שמביאים לו). עוד כתב הב"י בשם תרומת הדשן שכל הדין שצריך להקדים דבר אחד לחבירו זה דוקא שרוצה לאכול שניהם אבל אם רוצה לאכול אחד מברך עליו ולא שייך בזה דיני קדימה להצריכו לאכול מה שאינו רוצה. עוד כתב הב"י בשם שבולי הלקט שכל שברכותיהם אינם שוות מברך על איזה שירצה ולא צריך להקדים מין שבעה, ושכן דעת רבינו חננאל ורבינו ישעיה. אבל רבינו שמואל בן חופני כתב ברכת המוציא קודמת לברכת בורא מיני מזונות בהזדמן שתיהן לפניו. וברכת בורא מיני מזונות קודמת לברכת בורא פרי העץ וברכת בורא פרי העץ קודמת לברכת בורא פרי האדמה. וברכת בורא פרי האדמה לברכת שהכל עד כאן לשונו. וכתבו האגור (סי' רצח):

וכתב מרן הא דחטה ושעורה קודמים, דוקא כשעשה מהם תבשיל או פת; אבל כוסס חטה שברכתו בפה"א אינה קודמת לברכת בפה"ע. הגה: ברכת המוציא קודמת לברכת בורא מיני מזונות, וכ"ש לשאר ברכות (אגור) ואע"פ שהדבר השני חשוב או חביב עליו (וכן יש לדקדק מדברי הגה"מ פ"ט ומסמ"ק שהביא הטור וכל בו ב"י בשם רמב"ם), וכל הא דאמרינן דאחד קודם לחבירו, היינו שרוצה לאכול משניהם לכן יש להקדים החביב או החשוב; אבל אם אינו רוצה לאכול משניהם, אינו מברך רק על זה שרוצה לאכול אעפ"י שגם השני מונח לפניו (תרומת הדשן סי' ל"ג /ל"ב/); וכל זה דצריך להקדים, היינו דוקא לכתחלה, אבל אם עבר ובירך על השני, אם הברכות שוות יוצא ואין צריך לחזור ולברך על זה שהיה לו להקדים, ובלבד שיהא דעתו ג"כ עליו בברכתו (ב"י סי' ר"ו ובזה הסימן בשם רשב"א).

וכתב המ"ב (ס"ק כו') שאפילו שאר מינים חביבים עליו יותר מקדים ברכת מזונות על התבשיל או הפת להם. (וצ"ע לדידן דבברכות שאינם שוות וגם המין שאינו פת חביב, אם גם בזה יש מעליותא לפת).

עוד כתב (ס"ק כז') שלדעת מרן בסתם בסעי' א' שכשהברכות אינם שוות איזה שירצה יקדים, וכ"כ הגר"א, ודלא כהמ"א שכתב שיקדים העץ לאדמה אם פרי העץ חביב עליו יותר אף שהוא מאוחר בפסוק ואם שניהם חביבים בשווה חיטה קודמת. וכתב המ"ב מכל מקום אם החיטה חביבה עליו תחילה יברך עליה כיון שהלכה כהי"א בסעי' א' שחביב קודם. (ולדידן הלכה כסתם שאיזה שירצה יקדים. וכ"כ בהלכה ברורה אות יד' וכתב שטוב להחמיר להקדימה לפרי השני).

עוד כתב (ס"ק כח') מה שכתב הרמ"א שברכת המוציא קודמת למזונות מדובר באופן שמברך מזונות עליהם בתוך הסעודה בדבר שאוכלו לתענוג וכמו שנתבאר בסימן קסח'. שאל"כ ברכת המוציא פוטרתם כגון תבשיל מזונות.

עוד כתב (ס"ק כט') מה שכתב הרמ"א שברכת המוציא קודמת למזונות אפילו המזונות חשוב יותר הוא כגון שהלחם משעורים והמזונות מחיטים או כל חשיבות אחרת. וכתב (ס"ק לא') שאפילו המזונות גם חשוב וגם חביב מקדים את הפת שהיא המוציא.

עוד כתב (ס"ק לא') אם רוצה לאכול משני המינים רק עדיין לא הביאו את החביב לפניו לא צריך להמתין עד שיביאו לו, ויברך על מה שלפניו.

עוד כתב (ס"ק לב') על מה שכתב הרמ"א שאם היה דעתו בשעת ברכה לפטור גם המין החשוב, פוטרו ולא צריך לברך עליו שוב, שאפילו היו שניהם לפניו בשעת ברכה צריך שיתכוין בפירוש לפוטרו, ולא מספיק שנמצא לפניו על השולחן. רק אם מה שמונח על השולחן אינו יותר חשוב ממה שמברך עליו פוטרו בסתמא. ואם הביאו לו אחר שברך אבל עדיין לא סיים אכילתו יש דעות בפוסקים וספק ברכות להקל [כ"ז מבואר בסימן ר"ו עי"ש באחרונים ובמ"ב סקכ"ב] ולכתחלה מבואר שם ברמ"א דיש ליזהר לכוין לפטור את אשר יביאו לו אח"כ: (אולם בחזו"ע עמוד קעח' כתב שאם ברך בסתם ולא נשאר לפניו והביאו לו פרי אחר שהוא מאותה ברכה של הראשון לא יברך עליו דסב"ל).

עוד כתב (ס"ק לג') שאם בירך בסתמא על האתרוג שהיה חביב עליו יותר מהזית, לא יברך שוב על הזית אף דפסקנו שמין שבעה עדיף מחביב, עכ"פ לדעת הרמב"ם חביב עדיף, ולכן לא יחזור לברך מדין סב"ל. רק לכתחילה יזהר לכווין בפירוש כשאוכל מין שבעה לפטור החביב אף שאינו מין שבעה שהרי לדעת הרמב"ם שחביב עדיף יצטרך לברך עליו שוב אם לא כיון עליו לפוטרו בברכה. (לכאורה לדעת הרמב"ם חביב פירושו מה שרוצה לאכול עכשיו וא"כ אין מציאות כזו שמאחר החביב, ואפשר שהוא רוצה לאכול עכשיו את האתרוג ולכן נחשב לחביב ומאחר אותו מסיבת הקדמת מין שבעה. ובאופן זה לרמב"ם יצטרך לברך על האתרוג שוב). וכתב בביה"ל (ד"ה ובלבד) שאורח אצל בעל הבית נחשב כמו שהיה דעתו בפירוש בשעת ברכה על כל מה שיביאו לו. (וכנ"ל בחזון עובדיה). עוד כתב בביה"ל (ד"ה עליו בברכתו). שאם ברך על פרי בסתמא והביאו לו מאותו מין פרי רק יותר יפה וטוב, לא צריך לחזור ולברך עליו, כיון שהוא מאותו מין.

סעי' ו' - תבשיל של קמח כוסמין ושבולת שועל ושיפון קודם לשבעת המינים.

כתב הב"י כתבו הגהות מיימון בפרק ח' (אות ש) שאם היה לפניו תבשיל שיש בו קמח כוסמין או שיפון ושבולת שועל, וגפן ותאנה ורמון נראה לי דכיון דמברך על התבשיל בורא מיני מזונות דברכתו קודמת אף על גב דהני ממין שבעה ואיהו לאו ממין שבעה מכל מקום כיון דחשיבי דעבדי מינייהו פת ומברכי עלייהו המוציא וברכת המזון נראה דברכתן קודמת אף על גב דלא עבדינהו פת. וכבר נתבאר בסמוך כן בדברי הרמב"ם:

וכ''פ מרן היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת שועל ושיפון וגפן ותאנה ורימון, כיון דמברך על התבשיל במ"מ ברכתו קודמת; אע"ג דהנך ממין ז' ואיהו לאו ממין שבעה, מ"מ כיון דחשיבי דעבדי מינייהו פת ומברך עלייהו המוציא וברכת המזון, קודמת אע"ג דלא עבדינהו פת.

וכתב המ"ב (ס"ק ל"ד) אף על גב דכוסמין מין חטין ושבולת שועל ושיפון מין שעורים מ"מ כיון דאין נזכרין בהדיא בקרא אין בהם חשיבות מין שבעה כ"כ כמו המפורשים בהדיא בקרא.

עוד כתב (ס"ק ל"ה) ועתה נבוא לבאר סדר ועתה נבוא לבאר סדר המעלות בקצרה. וכל המאוחר מחבירו הוא גרוע מחבירו. המוציא [אפילו מפת של שבולת שועל ושיפון]. במ"מ על מעשה קדרה דחטים. במ"מ על מעשה קדירה דשעורים. במ"מ על מעשה קדרה דשיבולת שועל ושיפון שהוא ג"כ מין שעורים [ובמ"מ דשעורים כיון דשעורה מפורש בקרא קודם להן ואפילו לכוסמין שהוא מין חטים הוא ג"כ קודם]. בורא פרי הגפן (ובחזו"ע עמוד רעו' ביין נחשב שאין ברכותיהם שוות ואיזה שירצה יקדים. ולהלכה ברורה אות יא' ראוי להקדים לברך על היין). זיתים, תמרים, ענבים, תאנה, ורימון, בורא פרי העץ, ופרי האדמה, (לדעת מרן עץ ואדמה איזה שירצה יקדים, ונכון שיקדים החביב אפילו השני מין שבעה, ובשניהם חביבים נכון שיקדים מין שבעה, וכשאין מין שבעה נכון שיקדים העץ). שהכל. ובכל אלו אין משגיחין על החביב כלל דמי שהוא מאוחר מחבירו אפילו הוא חביב יותר כגון שהיה חביב לו השהכל אפ"ה הפה"א קודם לו, וכן בכל הנ"ל. בפה"ע ובפה"א אזלינן בתר החביב אפילו השני מין שבעה. היו שניהם חביבין אזלינן בתר מין שבעה . (ולדידן כנ"ל). ואם אחד מהן מוקדם בפסוק כגון שכוסס קליות חטה דברכתו בפה"א ואוכל זית יקדים חטה דהוא קודם בקרא (ולדעת מרן איזה שירצה יקדים). כ"כ המ"א והגר"א פליג ע"ז וכמו שכתבנו לעיל בס"ק כ"ז עי"ש. שניהם אינן מין שבעה יש להקדים פה"ע (ולדידן כנ"ל) אם שוים בחביבות הא לא"ה חביב קודם וכנ"ל. (ולדידן כנ"ל). וכן שניהם פה"א או שניהם שהכל אזלינן בתר חביב. והנה מה נקרא חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא"ש וסייעתו שהוא המין הרגיל להיות חביב אצלו כמ"ש בס"א . (וכ"כ בהלכה ברורה אות ה'). ואם שניהם חביבים אצלו אזלינן אחר איזה שחפץ עתה כמ"ש בס"ב לרמב"ם. ברכת אכילה ושתיה אפילו ברכת שהכל קודמת לברכת הריח:

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה