אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות › סימן רי

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות · סימן רי

סימן רט

סעי' א' - על אכילה פחות מכזית ושתיה פחות מרביעית לא מברך ברכה אחרונה.

כתב הטור, ברכה ראשונה אין לה שיעור שעל כל הדברים מברכים לפניהם בכל שהו, שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. וכתב הב"י שכן כתבו התוס' והרא"ש והרמב"ם והרשב"א, דלא כרבינו יונה שכתב שעל פרי פחות מכשיעור מברך עליו שהכל. ודלא כהכל בו שהביא בשם רב אחא משבחא שעל פחות מכשיעור לא מברך אפילו שהכל. שאין כן דעת כל הפוסקים. ולענין ברכה אחרונה, מוכח מגמ' לח' שלא מברך בפחות מכזית, גבי ר' יוחנן שאכל זית מליח ובירך עליו תחילה וסוף ושאל ר' ירמיה את ר' זירא הרי צריך כזית לברכה אחרונה וכיון שהוציא את הגרעין אין כאן כזית, אמר לו לברכה מספיק כזית בינוני, ור' יוחנן אכל כזית גדול ואחר שהוציא הגרעין נשאר כזית בינוני. ומה שצריך כזית לברכה אחרונה כתב רש"י שזה נלמד ממה שכתוב גבי ברכת פירות הארץ שכתוב בהם אכילה, ואכלת ושבעת, ואכילה בכזית. וכתבו הרי"ף והתוס' והרא"ש שמכאן נלמד שאין ברכה אחרונה על פחות מכזית, אבל ברכה ראשונה מברך, שאסור לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה. וכתב הרא"ש בשם ר"י שאם אכל משבעת המינים פחות מכזית מברך נפשות, וחלקו על דעה זו הרא"ש ורבינו יונה הרשב"א והרי"ף והמרדכי, שאין מברך כלל. ובדבר שאינו מפירות הארץ שברכה אחרונה שלו נפשות, כתבו התוס' בשם ר"י שגם על פחות מכזית מברך נפשות, כיון שאינה ברכה חשובה היא, ודחה זה התוס' וסובר שצריך שיעור שהרי בורא נפשות תיקנוה כנגד על הגפן, וכמו ששם צריך שיעור גם בנפשות צריך שיעור. והרא"ש כתב להסתפק בזה, אולם לדעת הרי"ף והרמב"ם פשוט שכל שאין בו שיעור לא מברך נפשות. ולענין שיעור ברכה אחרונה על היין כתב הטור שנסתפקו בזה התוס' אם הוא בכזית כמו באכילה או ברביעית כמו שדרש ר"מ ו"שבעת" זו שתיה, ושיעור שביעה באכילה לא הוי בפחות מכביצה. (ושיעור שתית רביעית שוה לשיעור אכילה כביצה, וכמו שאין שביעה מאכילה בפחות מכביצה כך אין שביעה בשתיה בפחות מרביעית. ב"י) וכתב הרא"ש כיון שהוא ספק טוב ליזהר שישתה פחות מכזית או שישתה רביעית להסתלק מן הספק, ודעת הרמב"ם שבין יין בין שאר משקים לא מברכים עליהם ברכה אחרונה בפחות מרביעית. והאגור כתב שאם שתה פחות מרביעית יין מברך נפשות וכתב שכך כתב הרי"ף, וכתב הב"י שהרי"ף לא כתב כן אלא גם דעת הרי"ף שפחות מרביעית לא מברך כלל.

וכ''פ מרן האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים, והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים, מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין, ולאחריו אינו מברך כלל. ויש מסתפקים עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותה על כזית; לכן טוב ליזהר שלא לשתות (אלא) פחות מכזית, או רביעית.

וכתב המ"ב (ס"ק א') שאם אכל חצי זית משבעת המינים או פת וחצי זית נפשות מברך אחריהם נפשות. (אולם בחזו"ע עמוד רסא' כתב שברכת נפשות אינה ברכה כללית ולא מצטרפים. וכ"כ בהלכה ברורה אות יא' ). עוד כתב המ"ב שאכילה ושתיה אין מצטרפים אפילו לברך נפשות. אבל רוטב שבא להכשיר את הירק מצטרף שכל משקה הבא למתק האוכל נחשב לאוכל. וכן אם טבל פת פחות מכזית ברוטב או ביין מברך בהמ"ז, (ובילקו"י עמוד תקיז' כתב דלא מצטרף. וכ"כ בהלכה ברורה אות י' שרוטב שעל המאכל וכן אם שרה פת במשקה לא מצטרף). אבל אם אכל הפת לבד והרוטב לבד לא מצטרפים. ורוטב בישול ירקות שברכתו שווה לירקות לדעת מרן בסימן רה' אפשר שמצטרף המרק לירק. וצ"ע. [ח"א]. אם שהה באכילת הכזית יותר משיעור זמן אכילת פרס אינו מצטרף. ושיעור פרס יש בזה ב' דעות או ג' ביצים או ד' ביצים. וכזית אפילו בפת אין חיוב ברכה אחרונה אלא מדרבנן, על כן כל שלא אכל בשיעור זמן של אכילת ג' ביצים הוי ספק דרבנן ולקולא ולא מברך. וכתב הפמ"ג שאם אכל פת מעט יותר מכדי אכילת פרס, ושבע כיון שמהתורה החיוב תלוי בשביעה חייב לברך ברכת המזון. ובשעה"צ פיקפק על זה כיון שכתוב "ואכלת ושבעת" וצריך שיהא גם אכילה, אבל אם אכל כזית בכדי אכילת פרס ואכל עוד מעט מעט ושבע בודאי חייב מהתורה. שיש כאן גם ואכלת וגם ושבעת. (ואם לא אכל כזית בכדי אכילת פרס אע"פ ששבע נראה שלא יברך ולא שייך לומר כאן ספיקא דאורייתא לחומרא כיון שאין כאן חזקת חיוב). עוד כתב שכזית משערים בנפח ואם לא היה בו כזית ותפח ואין האוורים שבו נרגשים לא נחשב כזית ולא מברך אחריו וכן אם היה כזית ונצטמק לא מברך אחריו אלא א"כ חזר ונתפח. עוד כתב לענין שתיית רביעית אם שתה מעט וחזר ושתה והפסיק באמצע מעט יותר מהרגילות ששותה ומפסיק באמצע ממדת דרך ארץ, יש אומרים שאין מצטרף

וכ''פ מרן בסתם בסימן תריב', ויש אומרים שמצטרף, ודעת הגר"א כדעה שניה שמצטרף. (ובהלכה ברורה אות ט' כתב אם שהה יותר מכדי שיעור שדרך בני אדם לשתות רביעית אינו מברך). וכן נחלקו הפוסקים בתה וקפה שדרך שתייתם מעט מעט ומנהג העולם שלא לברך אחריהם. ואנשי מעשה נוהגים לחייב עצמם בברכת נפשות לבסוף, ע"י שמשאירים רביעית מהקפה או התה עד שיצטנן ושותים בבת אחת. (ובהלכה ברורה אות ט' שבקפה תורכי שאין דרך לשתותו צונן אין נכון לעשות כן ונכון שלא יברך אם שותה ממנו רביעית כשהוא צונן). ובפרט לדעת הגר"א שהשיעור בשתיה הוא גם בכדי אכילת פרס. עוד כתב יש לעיין אם אכל חצי שיעור ויצא וחזר וחוזר ומברך ברכה ראשונה אם מצטרפים שני האכילות לברכה אחרונה, ובמגן אברהם מצדד שמצטרפים. (וכ"כ בהלכה ברורה אות ח').

עוד כתב (ס"ק ג') שברכה ראשונה צריך לברך על כל שהוא שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה.

עוד כתב (ס"ק ד') שיעור ברכה אחרונה בכזית נלמד מאכילת פת שנאמר בו ואכלת ואין אכילה פחותה מכזית, ובמשקים ברביעית כמו בשתיית דבר איסור דחיובו ברביעית.

עוד כתב (ס"ק י') מה שכתב מרן שיש מסתפקים על שתיית כזית יין אם מברכים ברכה אחרונה, שהוא הדין על שאר משקים,

עוד כתב (ס"ק יב') שאם שתה כזית ואין לו רביעית טוב ליזהר שלא ישתה שיעור רוב רביעית וכל שכן שלא ישתה שיעור כביצה, שיש אומרים שעל שיעורים אלו יש לברך ברכה אחרונה. כביצה הוא שני זיתים ורביעית היא ג' זיתים.

בהמשך - נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית.

על מעשה דר' יוחנן הנ"ל שאכל זית מליח ובירך ברכה אחרונה והעמדנו שאכל זית גדול ופחות הגרעין נשאר זית בינוני. אולם בירושלמי תרצו שבירך עליו ברכה אחרונה אע"פ שלא אכל שיעור כזית שהרי הוציא את הגרעין, עכ"פ בירך כיון שאכל בריה וכן אם אכל פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רימון מברך אחריה. וכתבו בתוס' שהוא מחלוקת הבבלי והירושלמי, שלבבלי שלא תירץ שמשום בריה בירך, ש"מ שלא מברך על בריה שאין בה כזית ברכה אחרונה. אולם לדעת הר"ר יוסף בתוס' הבבלי לא חולק על הירושלמי בזה וגם לבבלי מברכים ברכה אחרונה על בריה רק שהבבלי למד שהמעשה בזית שהיה אצל ר' יוחנן לא היה בריה שהוסרו הגרעינים ונמלח ולא אכלו שלם אבל אם היה אוכלו שלם נחשב בריה ומברך עליו ברכה אחרונה. והרא"ש והרשב"א נסתפקו בזה אם יש לבבלי דין בריה, ולדעת רבינו יונה שנראה שהתלמוד שלנו חולק עם הירושלמי אבל המחלוקת רק בזית כיון שאין דרך לאוכלו עם הגרעין לבבלי לא נחשב בריה כיון שהדרך להוציא הגרעין ואפילו לא הוציא הגרעין לא נחשב שאכל בריה. (וד"מ מסתפק לומר בדעת רבינו יונה שאם לא הוציא הגרעין נחשב בריה) וזה דעת הבבלי. והירושלמי סובר שגם בזה אם אכל הגרעין נחשב בריה. (ולד"מ מיירי הירושלמי שלא אכל הגרעין וסובר שגם בכה"ג שאין דרך לאוכלו נחשב בריה). אבל ברימונים וענבים שהדרך לאכול הגרעין גם לבבלי יש בו דין בריה. והרי"ף והרמב"ם סתמו כל מקום שאין כזית לא מברך ברכה אחרונה ולא הזכירו ענין בריה, משמע שלומדים שלדעת הבבלי אין דין בריה. וכתב הב"י ומכל מקום כיון דכל הנך רבוותא מסתפקים בדבר יש ליזהר שלא לאכול בריה לבדה אם אין בה כזית וכמו שכתב הרא"ש וכן כתבו גם כן התוספות בפרק בתרא דיומא (עט. ד"ה ולא) ובפרק הישן (סוכה כו: ד"ה ולא) וכן כתבו הגהות מיימון בפרק ג' (אות י) וכך הם דברי רבינו:

וכ''פ מרן ויש מסתפקים לומר שעל דבר שהוא כברייתו, כגון גרגיר של ענב או של רימון, שמברכין לאחריו אע"פ שאין בו כזית; לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית. הגה: ולא מקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא, אבל אם לקח הגרעין ממנו, לא מקרי בריה (הר"י פ' כיצד מברכין וב"י בשם רשב"א) .

וכתב המ"ב (ס"ק ה') שהוא הדין אם אוכל קיטנית אחת יש בה דין בריה.

עוד כתב (ס"ק ז') שדוקא אם אוכל גם הגרעין נחשב לבריה שאפילו אם לא ראוי לאכול הגרעין כיון שבלע הכל עם הגרעין דינו כבריה.

עוד כתב (ס"ק ח') שאם נחסר מהפרי מעט או ע"י בישול נתפורר מעט לא נחשב בריה.

עוד כתב (ס"ק ט') שאם הוציא הגרעין אם הגרעין ראוי לאכילה פשוט שלא נחשב בריה שהרי הוציא חלק מהבריה וגם אם הגרעין לא ראוי לאכילה ע"י חסרון הגרעין נתבטל ממנו שם בריה. עוד כתב שאם אכל הפרי עם השקד של הגרעין של הפרי, לדעת המג"א וא"ר נחשב בריה כיון שאכלו בשלמותו.

סעי' ב' - הטועם את התבשיל עד רביעית אינו צריך לברך, ואפילו בולע.

בגמ' יד. מטעמת אינה צריכה ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום, רבי אמי ורבי אסי טעמי עד שיעור רביעית. וכתבו התוס' והסמ"ג והרא"ש בשם רבינו חננאל שטועם ופולט לכן לא טעון ברכה ומותר בתענית. וכתב הרא"ש שלגבי תענית עד רביעית טועם ופולט אבל יותר מרביעית לא, שנחשב להנאה לענין תענית, אבל לענין ברכה לא מברך כיון שלא נהנה בתוך מעיו. ובספר אוהל מועד כתב שגם לענין ברכה אם טועם ופולט יותר מרביעית צריך ברכה, ודחה דבריו הב"י שהעיקר כדברי הרא"ש שבטעימת החיך לבד לא מברך כדכתיב ואכלת וברכת, ואכילה היינו הנאת מעיים. אולם מהרי"ף והרמב"ם משמע שלענין ברכה אפילו אם טועם ובולע עד רביעית לא צריך לברך. אבל בתענית מותר לטעום ולפלוט עד רביעית ויזהר שלא יבלע. וכתב הב"י ולענין הלכה כיון דמשמע דהרמב"ם והרי"ף מסכימים לדעת אחת וגם הוי ספק בברכות ולהקל נקטינן כוותייהו:

וכ''פ מרן הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית, ואפילו אם הוא בולעו; וי"א שאם הוא בולעו טעון ברכה, ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט ואז אפילו על הרבה אינו צריך ברכה. הגה: וספק ברכות להקל.

וכתב במ"ב (ס"ק יג') כל שאינו מכוין לאכילה אלא לטעום אם צריך מלח או תבלין או טועם אחר הבישול אם הוא טוב אין צריך ברכה לא לפניה ולא לאחריה.

עוד כתב (ס"ק יד') שביותר מרביעית כיון שהוא הנאה יתירה נחשב כמו שמתכוין לאכילה. וכתב המ"א שיכול לטעום עד רביעית מכמה קדירות אפילו שבסך הכל טועם יותר מרביעית רק שלא יתכוין מעט לאכילה. ולענין טועם דבר אוכל שיעורו עד כזית. ומה שכתב מרן אין צריך לברך הכוונה ואסור לברך משום ברכה לבטלה.

עוד כתב (ס"ק טו') שאם טועם ופולט מותר יותר מרביעית בלא ברכה גם לדעה ראשונה.

עוד כתב (ס"ק טז') שלדעת הי"א אם בולע טעון ברכה אפילו בכל שהוא כיון שיש לו הנאת מעיו.

עוד כתב (ס"ק יז') שעל הנאת החיך לבד לא מברך, והמג"א הסתפק אם עישון הטבק נחשב רק להנאת החיך, והאחרונים החליטו בפשיטות שלא מברך על העישון.

עוד כתב (ס"ק יח') שהלועס לתינוק כיון שאינו בולע אפילו לעס הרבה אין צריך ברכה. (והטעם נראה כיון שאין לו כונת אכילה, או כל שלא בולע מהדבר עצמו רק טעם הדבר לא טעון ברכה כיון שאין לו הנאת מעיים. ולכאו' לפי"ז לא מברך על טעם לבד כמו מסטיק וכיו"ב שהרי בבשר הנלעס נפלט טעם ובהכרח בולעו ונהנה ממנו, ושמעתי שכך פסק הרב ברדא שליט"א והרב משה לוי זצ"ל, אולם אין כן דעת מרן שליט"א עיין בילקו"י עמוד תמב' דכל שיש לו כוונת אכילה להנות מהטעימה טעון ברכה. וכ"כ בהלכה ברורה אות יט').

עוד כתב (ס"ק יט') שהמ"א חולק על השולחן ערוך והרמ"א וסובר שאם בולע בכל אופן חייב לברך אבל כמה אחרונים החליטו דסב"ל ולא יברך גם כשבולע, ולכן הרוצה לבלוע טוב שיתכוין להנות ממנו בתורת אכילה ויברך עליו [ח"א]. (וכ"כ בהלכה ברורה אות טו'. וצריך עיון מה שייך שיתכוין להנות, כיון שכונתו לטעום ופטור מברכה ואסור לו לברך. מה שייך לכוין הפך מרצונו לטעום).

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה