מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות ברכות · סימן רט
סעי' א' - ב' - טעה בברכה אזלינן לקולא בין אם היתה כוונתו נכונה בשעה שהזכיר שם ומלכות בין אם סוף הברכה היתה כהוגן ובין אם תיקן הלשון אחר הברכה.
בגמ' יב. פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשיכרא הוא ופתח ובריך אדעתא דשיכרא וסיים בדחמרא יצא דאי נמי סיים בדשיכרא יצא דתנן על כולם אם אמר שהכל יצא. אלא נקיט כסא דשיכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים בדשיכרא מאי בתר פתיחה אזלינן או בתר חתימה אזלינן. ולא איפשטא האיבעיא. ונחלקו הראשונים בפירוש האיבעיא.
לרש"י והרשב"א וכן דעת הרמב"ם לפי הב"י הבעיה אם כוונתו בשעה שהזכיר שם שמים היא עיקר הברכה או מה שסיים בפועל הוא עיקר הברכה וכיוון דמספק אזלינן לקולא ואמרינן שבשתי הצדדים יצא. לכן אם לקח שכר ובשעה שהזכיר שם השם כוונתו הייתה לברך על היין אעפ"כ כיוון שסיים נכון שהכל יצא. וציור זה כתב רש"י, וכן לאידך גיסא שסיים לא נכון בורא פרי הגפן, אעפ"כ כיוון שבשעה שאמר שם שמים כוונתו היתה נכונה לברך שהכל על השכר יצא. וכ"כ הרמב"ם.
וכ''פ מרן בסעי' א' ובסתם כתב מה שכתב הרמב"ם וביש אומרים מש"כ רש"י (ואף שהרמב"ם יסכים בדין לציור של רש"י כיוון שפוסקים לקולא לשני הצדדים וכמ"ש בב"י. עכ"פ כתב מרן בשם יש אומרים כיוון שהרמב"ם לא כתב ציור זה להדיא אבל לדינא כן הלכה וכמ"ש במאמ"ר שמרן פסק ככולהו לקולא משום סב"ל ואינו ככל סתם ויש דהלכה כסתם ולא כהיש. ומה שכתב המאמ"ר שלעניין דינא דברי רש"י והרמב"ם רחוקים זה מזה מן הקצה אל הקצה לא הבנתי כוונתו בזה דכאן מבואר דלא פליגי).
וכ''פ מרן בסעי' א' לקח כוס של שכר או של מים ופתח ואמר: ב"א ה' אלהינו מלך העולם, על דעת לומר שהכל, וטעה ואמר: בפה"ג, אין מחזירין אותו מפני שבשעה שהזכיר שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראויה לאותו המין; ויש אומרים שאם לקח כוס שכר או מים וסבור שהוא של יין ופתח: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, על דעת לומר בורא פרי הגפן, ונזכר שהוא שכר או מים וסיים שהכל, יצא. הגה: וכ"ש אם היה בידו יין וסבור שהוא מים ופתח אדעתא לומר שהכל, ונזכר ובירך בורא פרי הגפן שיוצא, שהרי אף אם סיים שהכל יצא (טור).
אולם לדעת הרי"ף והרא"ש ולרבינו יונה כן דעת הרמב"ם פירוש הבעיה אם ברך בטעות ברכה שלא יוצא בה ולאחר שסיים תיקן מיד הלשון, האם אזלינן בתר הברכה ולא יצא, או בתר מה שסיים ותיקן ויצא, ואזלינן לקולא דכיון שתיקן יצא. ולכן אם חשב שהשכר הוא יין וברך הגפן ותיקן שהכל נהיה בדברו יצא. (ולאידך גיסא אם הברכה היתה כהוגן וסיים ותיקן בטעות שלא כהוגן כגון שברך על השכר שהכל ותיקן בטעות שחשב שהוא יין ואמר בורא פרי הגפן מצד הספק שמא אזלינן בתר הברכה ולא בתר התיקון יצא י"ח אלה כאן יש בעיה אחרת שהרי הפסיק בדיבור שלא לעניין בין ברכה לטעימה לכן צריך לחזור ולברך. אולם ראיתי בהלכה ברורה אות ג' שכתב בכה"ג שיצא). וכתב הב"י שהבעיא לא איפשיטא והרי"ף והרא"ש נוקטים לקולא וכן דעת הרמב"ם. והתוס' כתבו בשם ר"י לפסוק בבעיא לחומרא, וכתבו בשם הר"מ שבאופן שברך על יין בורא פרי העץ ותיקן מיד בורא פרי הגפן, שיצא. כיון שהיה יודע שהוא יין רק טעה בלשונו ואמר בורא פרי העץ לכן בכה"ג יועיל התיקון וכ"כ המרדכי בשם הר"מ. (לכאורה לפי מש"כ בסימן רח' סעי' טו' שאם ברך על היין בורא פרי העץ יצא, לא צריך לזה הטעם שטעה בלשונו). אולם הטור פסק לקולא גם לפי פרוש רש"י והרמב"ם והרשב"א וגם לפי פירוש הרי"ף והרא"ש. ופסק מרן בסעי' ב' גם כפרוש הרי"ף והרא"ש לקולא. וממה שלא חילק משמע שמועיל התיקון אף שבשעת הברכה חשב שהוא משהו אחר ודלא כהר"מ הנ"ל. וכ"כ במ"ב (ס"ק ח').
וכך פסק מרן לקח כוס של שכר או מים, ובירך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בפה"ג, ותוך כדי דיבור נזכר שטעה, ואמר: שהכל נהיה בדברו, וכך היתה אמירתו: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן שהנ"ב, יצא. הגה: ואם היו אחרים שותים ג"כ ויין לפניהם ודעתו ג"כ על יין שהיה סבור שבכוסו יין, ובירך בפה"ג, ונמצא אח"כ שבכוסו מים או שכר, כשחוזר ושותה אח"כ יין א"צ לחזור ולברך, ויוצא בברכה שבירך על כוסו אע"פ שהיתה בטעות, דהא דעתו היה לשתות ג"כ שאר יין, גם הוציא האחרים ששותין שם, ולכן ברכתו ברכה (תשובת מהרי"ל סי' צ"ב בב"י סס"י רו' ).
וכתב המ"ב בסעי' א' (ס"ק א') שהרבה פוסקים חולקים על דעת הרמב"ם שסובר שהולכים אחר דעתו בשעה שאומר שם ומלכות כיון שבפיו אמר ברכה שאינה נכונה, וכתבו האחרונים שכן יש להורות. (ואנן קימ"ל כדעת מרן שפסק שיצא. ובילקו"י עמוד תקח' כתב שלכתחילה אם נזכר תוך כדי דיבור יתקן מיד ויאמר שהכל נהיה בדברו לצאת אליבא דהרי"ף והרא"ש שסוברים שאם תיקן מהני. וכ"כ בהלכה ברורה אות א').
עוד כתב במ"ב (ס"ק ו') שאם בירך שלא כהוגן ולא תיקן תוך כדי דיבור שוב לא יכול לתקן ומברך שוב. עוד כתב שדוקא בברכות דרבנן מועיל תיקון, שבגמ' היא בעיא דלא איפשיטא וספק דרבנן לקולא, אבל בברכת המזון שהיא דאורייתא כגון אם התחיל על העץ ועל פרי העץ ותיקן הזן את העולם כולו לא יצא וחוזר דספיקא דאורייתא לחומרא רק אם התחיל על המחיה יכול לסיים הזן את העולם שמחיה הוא גם מזון. ובביה"ל (ד"ה ותוך כדי דיבור) כתב שאם רק נכשל בלשונו ואמר על העץ ועל פרי העץ גם בדאורייתא בברכת המזון יועיל התיקון שהרי התוס' פסקו בבעיא בגמ' לחומרא ובכל אופן כתבו בשם הר"מ שאם רק טעה בלשונו ותיקן מהני ולא צריך לחזור. עוד כתב שלכאורה גם אם בשעה שאמר ברוך אתה ה' היתה כונתו לומר על העץ ועל פרי העץ ונזכר והמשיך האל הזן אותנו שלדעת רש"י ודעימיה זו האיבעיא בגמ' א"כ גם בזה הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא אלא שבזה נשאר בצ"ע כיון שהרבה ראשונים חולקים על רש"י בזה וסוברים שכונה לבד לא מעכבת וכנ"ל. (אולם בילקו"י עמוד תקיב' כתב שגם בברכת המזון בכל אופן שיש ספק לא חוזר ומברך, ובמילואים עמוד תרעד' כתב הטעם דבעלמא אם מסתפק אם בירך ברכת המזון חוזר כיון שיש לו חזקת חיוב, לכן בספק מחזירים אותו לחזקתו ומברך. אבל כאן שהספק אם יצא בברכה כזאת גם אם נחזירו לחזקתו שחייב לברך הספק נשאר אם הברכה שברך מוציאתו או לא כיון שהספק בדין ולא במציאות. ובכה"ג לא מועילה החזקה לכן שוא"ת עדיף).
עוד כתב המ"ב בשם האחרונים שבברכות ההבדלה אם בירך בטעות מאורי האש קודם בשמים, אם בשעה שבירך כונתו היתה לברך על האש יצא י"ח ולא צריך לתקן לבשמים כיון שהסדר לא מעכב, ואח"כ יברך על הבשמים. אבל אם לא התכוין על האש אלא על הבשמים רק טעה בלשון וסיים מאורי האש, יתקן לשונו ויאמר עצי בשמים. (כדי שיצא אליבא דכ"ע דגם אי אזלינן בתר כונתו, וגם אי אזלינן סיום הברכה יצא. ושיניתי קצת מלשון המ"ב וצ"ע אם זו כונתו).
עוד כתב המ"ב (ס"ק ח') על מה שכתב הרמ"א שאם ברך הגפן ונמצא בכוסו מים לא צריך לחזור ולברך על היין, הוא בשני אופנים. אם היה בדעתו בהדיא לשתות שאר היין נפטר היין מברכה בברכת הגפן שברך ודומה למי שברך הגפן ונשפך כוסו שלדעת הרמ"א אם כיון בהדיא לשתות עוד לא מברך על שאר היין. ולדעת שאר הפוסקים שם שגם אם לא היתה דעתו בהדיא לשתות שאר היין אלא גם בסתמא פוטר, ה"ה כאן שנמצא מים, גם בסתמא פוטר היין. ואפילו טעם מהמים כיון שלא דיבר בין ברכה לטעימה לא צריך לברך שוב. ועוד לרמ"א שגם אם היתה דעתו בסתמא אבל בברכתו פטר אחרים כיון שברכתו חלה להוציאם ידי חובה לא צריך שוב לברך הוא על היין.
סעי' ג' - ספק ברכות להקל חוץ מברכת המזון.
כתב הרמב"ם, כל הברכות אם נסתפק בהם אם בירך לא חוזר ומברך לא בתחילה ולא בסוף מפני שהם מדברי סופרים, וברכת המזון שהיא מדאורייתא אם מסתפק צריך לחזור ולברך. וכתב הטור שגם ברכת מעין שלוש היא מדאורייתא ומספק צריך לחזור ולברך, וכתב הב"י שכן דעת הרשב"א וכן משמע מהרא"ש. אבל מדברי הרמב"ם נראה שמעין שלוש הוא מדרבנן וכנזכר בסימן קפד'. וכן דעת הסמ"ג שכתב שמהלכות גדולות משמע שהיא מן התורה ודחה הסמ"ג שא"כ צריך לברך עליהם ברכת המזון. אלא מה שכתוב בתורה ו"ברכת" לא קאי אלא אלחם.
ופסק מרן כדעת הרמב"ם והסמ"ג. כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו, אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף, חוץ מבהמ"ז מפני שהוא של תורה.
וכתב המ"ב (ס"ק ט') שבברכות שהם מדרבנן לא חוזר מספק, משום ספיקא דרבנן לקולא.
עוד כתב (ס"ק י') כיון שיש הרבה ראשונים שסוברים שברכת מעין שלוש מדאורייתא ולשיטתם אם מסתפק אם בירך חוזר ומברך, לכן אם מסתפק יאכל עוד שיעור מאותו המין ויברך אחריו ויכוין לפטור גם את זה, (ויש לעיין בעצה זו אם צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה. וגם אם שינה מקומו לדעת מרן בסימן קעח' סעי' א' יש לעיין אם תעלה לו הברכה על אכילה ראשונה. ואם מועיל בהם שינוי מקום עין שם סעי' ה'. ובהלכה ברורה אות ו' כתב שאם הסיח דעתו צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה. ובסימן קעט' נתבאר מהו הסיח הדעת). עוד כתב המ"ב בשם הסמ"ג שאם אין לו מאותו המין, כגון שאכל פרי העץ, יקח מיני מזונות ויכלול על העץ בברכה. (ועין לעיל סוף סימן רח' דלדעת מרן לא יכלול על הספק בברכת מעין שלוש. ואף שבחזו"ע שם כתב כדעת הט"ז שיכול לכלול על הספק, אפשר דוקא שאם לא יכלול נמצא מפסיד הברכה בודאי, או שלדעה בפוסקים מפסיד הברכה בודאי, אבל הכא בספק ברך גם הט"ז מודה שלא יכלול על הספק. וצ"ע).