אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות › סימן רה

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות · סימן רה

סימן רד

סעי' א' - טובים מבושלים כמו קרא סילקא וכרוב כשהם חיים מברך שהכל. טובים חיים כמו שום וכרתי כשהם מבושלים מברך שהכל.

במשנה לה. על הירקות אומר בורא פרי האדמה. ובגמ' לח: מדייקים ירקות דומיא דפת מה פת נשתנה ע"י האור אף ירקות שנשתנו ע"י האור, ולכן על שלקות מברך בורא פרי האדמה. ואמר רב חסדא שלרב מברך על שלקות אדמה, ולרב יוחנן מברך שהכל, ואני אומר כל שתחילתו שהכל כמו כרוב סלק וקרא, אם שלקו מברך אדמה וכל שתחילתו אדמה כמו שום וכרתי, שלקו מברך שהכל. וכתב רש"י שרב חסדא מפרש שאין כאן מחלוקת ומר אמר חדא ולא פליגי. וכתב הב"י כיוון שכן שמפרש שאין מחלוקת נוקטים כך להלכה. וכן דעת התוס' והרא"ש ורבינו יונה בשם רבני צרפת וכן דעת הרמב"ם. ודלא כהרי"ף שכתב שעל שלקות מברכים בורא פרי האדמה ואפילו תומי וכרתי, ופירש דעתו רבנו יונה שסובר שרב חסדא שחילק בין טובים חיים לטובים מבושלים זה דעתו דיעה שלישית והמחלוקת בשלקות בעינה עומדת, וכיוון שהרבה אמוראים סוברים ששלקות ברכתם האדמה ואפילו נשתנו לגריעותא, כך הלכה, ולכן לדעת הרי"ף שום וכרתי שבשלם נשארת ברכתם אדמה. והטור לומד בדעת הרי"ף שסובר ששאר האמוראים חולקים על רב חסדא בתומי וכרתי וסוברים שטובים מבושלים יותר מחיים ולכן כשהם מבושלים מברך אדמה וכשהם חיים מברך שהכל. ודחה דבריו הב"י שלא כתב הרי"ף לברך על תומי וכרתי חיים שהכל, אלא לשונו מבואר שבין חיים ובין מבושלים ברכתם אדמה וכדברי רבנו יונה. ולהלכה פסק מרן כדעת הראשונים הנ"ל המחלקים בין שלקות הטובים חיים לטובים מבושלים ותומי וכרתי טובים חיים. ובכל זה אזלינן בתר רוב העולם, ואפילו יש למי שחפץ בהן יותר מבושלים בטלה דעתו כך כתב הטור וכתב הב"י שכן הם דברי הרא"ש והגהו"מ. ולענין השום איך אמרינן שהוא טוב יותר חי ממבושל והרי אנו רגילים לאוכלם מבושלים, כתבו ע"ז התו"ס ורבנו יונה והרא"ש שמודדים ע"י בישול במים לבד בלא בשר וכיוצא ובאופן זה השום טוב יותר חי מאשר מבושל במים, וכתב רבנו יונה שאף שבישלו במים עם בשר ונעשה טוב יותר מחי ברכתו שהכל.

וכ''פ מרן על הירקות מברך בורא פרי האדמה, ואפילו בשלם; וכן כל פירות וקטניות שטובים חיים ומבושלים, מברך עליהם לאחר בישולם כברכתם הראויה להם קודם שיבשל; אבל קרא וסילקא וכרוב וכיוצא בהם, שטובים מבושלים יותר מחיים, כשהם חיים מברך שהכל, לאחר בישולם בורא פרי האדמה; ותומי (פי' שומים) וכרתי (פי' פורט בלע"ז) כשהם חיים, בורא פרי האדמה; לאחר שבישלם, שהכל. הגה: דמחשבי נשתנו לגריעותא, אפילו בשלם עם בשר ונשתבחו אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם (הר"י פ' כיצד מברכין).

וכתב המ"ב (ס"ק ג'-ו') שבמקום שדרך רוב בני אדם לאכול גם שהם חיים אף שטובים יותר מבושלים מברך אדמה כשאוכלם חיים. ובזמננו בשומים שאין דרך לאוכלם חיים כלל אם אוכלם חיים מברך שהכל, וגם אם בשלם וכן בבצלים שבשלם אפילו עם בשר ברכתם שהכל שבישול במים לבד משנה אותם לגריעותא ומה שנישתנו למעליותא הוא בגלל הבשר, לכן יברך עליהם את ברכת הבשר. אבל אם מה שרגילים לבשל בצלים בישול רב ועל ידי הבישול הרב משתנים למעליותא ברכתם אדמה. וכן אם נתן בצלים ושומים בתבשיל בשר על מנת לאוכלם בעצמם ולא על מנת ליתן טעם בתבשיל, אף שטיבם להשתנות לגריעותא כיוון שלא באו להטעים התבשיל מברך עליהם בורא פרי האדמה, לכן אם טיגן בצלים במעט שמן או שומן להטעימם הבצלים הם העיקר ונשתנו לעלויא ומברך אדמה. (ובאמת שכל ענין זה של דרך שהביא המ"ב לא נזכר בשו"ע אלא רק החילוק בין טובים יותר כך, אלא שברמב"ם פ"ח ה"ג הזכיר רק הענין של דרך ולא הזכיר כלל ענין טובים מבושלים או חיים וכן משמע מרש"י שהביא הב"י, אלא שמרן נקט לשון הטור. ועיין בסימן רב' סעי' יב' שכתב מרן גם ענין של טובים יותר וגם ענין של דרך, וכתבנו שם דכדי לברך שהכל בעינן תרתי לגריעותא גם שפחות טוב לאוכלו כך וגם אין דרך לאוכלו כך. וכך משמעות הדברים בהלכה ברורה כאן אות ג'). וכתב בביה"ל (ד"ה וקטניות) שחומוס וקיטניות שאוכלם שהם לחים בין חי בין מעושן וכן ארבס מבושל או מטוגן ברכתו אדמה. עוד כתב (ד"ה שטובים חיים ומבושלים) שדווקא אם דרך בני אותו מקום לאכול פרי או ירק זה גם כשהוא חי מברך עליו כברכתו אבל אם אין דרך לאכול חי אף שהוא טוב לאכול חי שלא על ידי הדחק אינו חשוב פרי ויברך שהכל. (וזה כמ"ש בדעת מרן דאיכא תרתי לגריעותא גם אין דרך לאוכלו חי וגם הוא פחות טוב ממבושל). עוד כתב (ד"ה כשהם חיים) להסתפק בעניין קלחי הכרוב אם לברך אדמה כיוון שהם טובים לאכילה כך בלא להחמיץ או לבשל או שיברך שהכל כיוון שאינו עיקר הכרוב שעל פי רוב חותכים הקלחים ומשליכים לבהמות. (ובזמנינו נראה שאין הבדל בין עלי הכרוב לקלח ונאכל בטוב כולו חי ומבושל).

סעי' ב' - מרק ירקות כשאוכלו בלא הירקות ברכתו אדמה, וטוב לברך שהכל.

בגמ' לט. מיא דכולהו שלקי כשלקי. וברכתם אדמה. וכתב הרמב"ם שהוא במקום שהדרך לשתות מי השלקות, וגם הירק דרכו להשלק. (לאפוקי בזמנינו לדוגמא מי שליקת הסלק שאין דרך לשתות מי שליקתו). והרא"ש כתב כיוון שנתנו הירקות טעם במים הולכים אחר הטעם שהטעם הוא העיקר ולא המים ואפילו שבישלו הירקות בשביל המים לתת לחולה כיוון שכל העולם מבשלים הירקות לאכילה לא תשתנה ברכת המים עתה כשמבשלים לחולה. ולא דומה לסחיטת פירות שמברך שהכל, שבסחיטה אין במשקה טעם הפרי כמו בבישול שיש למרק טעם הפרי. ודווקא אם בישלם ללא בשר אבל בשלם עם בשר טעם הבשר במים הוא העיקר ומברך שהכל,

וכ''פ מרן על המים שבישלו בהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן, אע"פ שאין בהם אלא טעם הירק; וה"מ כשבשלם בלא בשר, אבל בישלם עם בשר, מברך עליו שהכל. (ובחזון עובדיה עמוד קסד' כתב אע"פ שכן העיקר לברך על המרק אדמה מכל מקום טוב לחוש לדעת החולקים לברך עליו שהכל. והם הרא"ה שפירש הסוגיה שאם ברך על הירק פוטר גם את המרק אבל על המרק לבד מברך שהכל. והמהר"מ פירש דווקא אם המים עבים ביותר ויש בהם ממשות של הירקות מברך אדמה. וכ"כ בהלכה ברורה אות ח').

וכתב המ"ב (ס"ק ח') שכבוש דינו כמבושל כמ"ש הב"י בסימן ר"ב. ועל מים של מלפפון חמוץ לא מברך אדמה כיוון שאין דרך לשתות מי כבישתו. (וכמבואר בדברי הרמב"ם הנ"ל). ודבר שרוב אכילתו על ידי בישול כששותה אותו בלא בישול אלא בכבישה מברך שהכל. ומשקה העשוי ממי סובין וקמח ברכתו שהכל אף כשבשלו.

עוד כתב (ס"ק ט') שאם מברך על הירק פוטר את המרק שהוא טפל לירק.

עוד כתב (ס"ק י') במקום שהדרך לבשל הירקות רק לצורך המים מברך עליהם שהכל. (וזה לסברת הרא"ש הנ"ל, ובכה"ג שצריך המים, המים הם העיקר והפרי בא רק להטעים המים).

עוד כתב (ס"ק יא') על מי בישול לביבות כיוון שאין דרך לשתות המים ולרמב"ם לא מברך אלא שהכל, מספק יקח מעט מהלביבות ויברך מזונות ודבר אחר שברכתו שהכל ויאכל שיעור משניהם כדי שיוכל לברך על המחיה ונפשות. ואם רוצה לאכול מהלביבות עצמם מברך עליהם מזונות ופוטר המים מדין טפל. ואם בישל מעט לביבות בהרבה מים ועיקר כוונתו למים המים הם עיקר ומברך עליהם שהכל, ולחיי אדם גם בזה טוב יותר שיברך שהכל על דבר אחר.

עוד כתב (ס"ק יב') שאם בישל הירקות בחומץ אין טעם הירקות עיקר לברך עליהם כיון שיש בחומץ טעם בלא הירקות נחשב החומץ לעיקר ויברך עליו שהכל. וכן אם כבש ירק בחומץ שברכת המים אדמה שדרך ללפת בו הפת, אם בישל מים אלו עם בשר לא יברך עליהם שהכל שהרי טעם הירק במים והם העיקר ולא יהיו טפלים שוב לטעם הבשר. [ט"ז]. ואם אוכל גם את הבשר מברך שהכל על הבשר והמים טפלים לבשר.

עוד כתב (ס"ק יג') שכשמבשל ירקות ובשר טעם הבשר חשוב יותר לכן מברך על המרק שהכל שהבשר עיקר. ואם אוכל גם את הירק נעשה המרק טפל לירק ולא מברך. והירק לא נעשה טפל לבשר כיוון שבא למזון ולשובע. [פמ"ג].

סעי' ג' - סחט הירק מברך על מימיו שהכל.

כתב הטור שאחיו ה"ר יחיאל סובר שעל מי סחיטת הירק מברך אדמה מכל שכן ממי בישול הירק, ודחה דבריו הטור כיוון שבסחיטה משתנים לגריעותא. וראיה לדבר ממשקים היוצאים מהפרי שנחשבים לזיעה בעלמא וברכתם שהכל, ולדעת הרא"ש אם בישל את הפרי מברך על מי בישולם בורא פרי העץ.

וכ''פ מרן אם סחטם אינו מברך על אותם משקים אלא שהכל.

וכתב המ"ב (ס"ק י"ד) שיותר יוצא טעם הירק על ידי בישול מעל ידי סחיטה. ואפילו בפירות שהדרך לסוחטם ברכתם שהכל.

סעי' ד' - ירק חתוך דק ברכתו אדמה.

בגמ' לט'. גרגלידי דלפתא שהם ראשי לפתות כשחתכם חתיכות קטנות מברך עליהם בורא פרי האדמה ופירש"י שחתיכות קטנות גריעותא היא שאוכלו חי. וכ"כ הטור.

וכ''פ מרן חתכן לחתיכות קטנות, לא נשתנית ברכתן מפני כך.

וכתב המ"ב (ס"ק יז') שאם טחן את השומשום ברכתם שהכל מפני שאין צורתן עליהן כלל. כך דעת המ"א, והאבן העוזר כתב אפילו טחנן מברך עליהם אדמה אם לא עשה מהם משקים. (וכן מוכח דעת מרן לעיל סימן רד' סעי' יא' וסימן רב' סעי' ז').

סעי' ה' - לפת חי שהכל, מבושל או כבוש אדמה.

כתב הטור כתב רב האי, גרגלידי דלפתא מבושלים או כבושין בחומץ או בחרדל בפה"א חיין שהכל. וכ"כ בה"ג ויש מן הגאונים שכתבו בהיפך ולמאי דכתיבנא לעיל דכל מה שטוב יותר מבושל מחי מברך עליו כשהוא חי שהכל יראה כדברי רבינו האי שהלפת טוב יותר מבושל מחי:

וכ''פ מרן הלפת כשהוא חי מברך עליו שהכל, אבל אם הוא מבושל או כבוש בחומץ או בחרדל, בורא פרי האדמה.

וכתב המ"ב (ס"ק יח') בשם החיי אדם שתלוי אם דרך בני אדם באותו מקום לאוכלם חיים. וכתב בביה"ל (ד"ה הלפת) שגם אם בישל הלפת בלא בשר משתנה למעליותא וברכתו אדמה, ולא כהפ"מ שהסתפק בזה.

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה