מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות ברכות · סימן רא
סעי' א' - גדול מברך ורשאי הגדול לתת לקטן ואם יש אורח יברך הוא ויברך לבעה''ב
בגמ' מז. הלכתא גדול (בתורה) מברך אע"ג שבא בסוף הסעודה. וכתבו התוס' שיכול הגדול לתת רשות לקטן לברך. וכתב הטור אם יש שם אורח הוא מברך אפילו הוא קטן כדי שיברך לבעל הבית ומה ברכה מברכו יהי רצון וכו' כנזכר בגמ' מו. וכתב הרא"ש אפילו בעה"ב גדול מהאורח יתן לאורח כמו שרבי נתן רשות לרב לברך, ואם רוצה בעה"ב יכול לברך בעצמו. וכ"כ באוהל מועד שאם האורח אינו הגון בעיני בעל הבית מעביר ממנו הברכה.
וכ''פ מרן גדול מברך, אפילו בא בסוף; ואם רצה ליתן רשות לקטן לברך, רשאי; והני מילי כשאין שם אורח, אבל אם יש שם אורח, הוא מברך אפילו אם בעל הבית גדול ממנו, כדי שיברך לבעל הבית. ומה ברכה מברכו, יהי רצון שלא יבוש ולא יכלם בעל הבית הזה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ויצליח בכל נכסיו, ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר, ולא ישלוט שטן במעשי ידיו, ואל יזדקק לפניו שום דבר חטא והרהור עון מעתה ועד עולם. ואם בע"ה רוצה לוותר (פירוש שאינו רוצה להקפיד) על ברכתו, ולברך ברכת המזון בעצמו, רשאי. הגה: והוא הדין שיכול ליתן לברך למי שירצה (ב"י בשם אוהל מועד).
וכתב המ"ב (ס"ק א') שגם היום שאחד מזמן וכל אחד מברך לעצמו מנהג דרך ארץ לכבד הגדול בזימון. וזה כשאין אורח אבל כשיש אורח הוא קודם לברך כדי שיברך את בעה"ב. (ובהלכה ברורה אות ג' כתב אין צריך לכבד את האורח לזמן שהרי בלאו הכי מברכים האורחים את בעל הבית). עוד כתב אם הגדול מוציא ליחה וצריך להפסיק כמה פעמים בברכת המזון, יברך אחר. עוד כתב אם יש אבל תוך י"ב חודש יש מקומות שנותנים לו לברך באופן שאין בעה"ב, שאם אוכלים מפתו של בעל הבית נותן לברך למי שירצה.
עוד כתב (ס"ק ב') שאם הגדול שבא בסוף הסעודה שוהה בסעודתו לא חייבים להמתין לו שיגמור סעודתו כדי שיברך. וכתב בביה"ל (ד"ה בא לבסוף) שדווקא גדול שבא בסוף הסעודה ממתינים לו והוא מברך, אבל שאר אדם שבא בסוף לא יברך אלא עיקר הסעודה היינו מי שבא בתחילתה הוא יברך.
עוד כתב (ס"ק ד') שאם יש כמה אורחים יכול בעה"ב לתת אפילו לקטן שבהם . (ובהלכה ברורה אות ד' כתב שצריך לכבד את הגדול בחכמה מביניהם. וכתב בכה"ח אות ט' וי' בשם הזוה"ק שמי שאמר ד"ת על השולחן הוא מברך).
עוד כתב (ס"ק ז') שיכול בעה"ב לתת לברך במקום האורח, לאחד שאינו אורח שלא צריך לברך את בעה"ב, כגון שמשלם דמי מזונו. וכתב בביה"ל (ד"ה ואם בעל הבית) שאם יש גדול ואורח, יכול בעה"ב לתת לאורח, אבל אם אין אורח, צריך לתת לגדול, ולא יתן למישהו אחר. ורק אם רוצה בעל הבית לברך בעצמו משום מצוה לחזר אחר כוס של ברכה רשאי.
סעי' ב' - מי שהוא תלמיד חכם לא יתן לברך לכהן עם הארץ רק משום שהוא כהן.
כתב הטור גרסנין בפרק בני העיר מגילה כח. אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן כל ת"ח שמברך לפניו (פירוש שנותן לאחר לברך), אפילו כהן גדול עם הארץ, אותו ת"ח חייב מיתה בידי שמים שנאמר משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאי. ובגמ' נט: אבל כהן תלמיד חכם צריך להקדימו שנא' וקדשתו לכל דבר שבקדושה כגון לפתוח ראשון ולברך ראשון. וכ"כ הרי"ף ברכות לה מדפי הרי"ף. וכתב הטור ואם ירצה ליתן רשות לישראל לברך רשאי. וכתב הב"י שכן כתב סמ"ג וזה לשונו ואף כהן יכול ליתן רשות במקום שאין שם עם רב כדמוכח בהנזיקין. וכתב המרדכי בפרק בני העיר (מגילה סי' תתכח) נראה דבסעודה אם החכם ישראל מקדים את הכהן עם הארץ לפניו דרך חוק ומשפט כהונה על זה נאמר כל משנאי אהבו מות, אבל אם החכם נתן רשות לכהן עם הארץ לברך ברכת המוציא או ברכת המזון אין כאן בית מיחוש, דהא חכם יכול ליתן רשות אפילו לישראל הפחות ממנו כדאיתא בברכות דרבי אמר ליה לרב קום משי ידך וכו' וכן בר קפרא נתן רשות לאחד מתלמידיו לברך בפרק כיצד מברכין (לט.):
עוד כתב הטור גרסנין בירושלמי פרק אין עומדים הלכה ד'. אמר ריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני, וריב"ל לוי היה. ויראה לכאורה שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל במקום שאין שם כהן, והר"מ מרוטנבורק כתב שאין לו דין קדימה והא דקאמר שלא בירך ישראל לפניו מצד גדולתו ולא מצד לויה. וכתב הב"י שמה שכתב בשם המהר"מ כן כתב הכל בו בהלכות קריאת התורה סימן כ'.
וכ''פ מרן לא יקדים חכם ישראל לכהן עם הארץ לברך לפניו דרך חק ומשפט, אבל לתת לו החכם רשות שיברך, אין בכך כלום; אבל כהן ת"ח מצוה להקדימו, שנאמר: וקדשתו (ויקרא כא, ח) לפתוח ראשון ולברך ראשון (וע"ל סימן קס"ז).
וכתב המ"ב (ס''ק י') שיכול התלמיד חכם לתת רשות לברך גם לסתם עם הארץ אפילו אינו כהן.
עוד כתב (ס"ק יא') שגם אם הכהן והישראל שניהם אינם ת"ח יקדים את הכהן.
עוד כתב (ס''ק יב') אפילו אם התלמיד חכם גדול מהכהן שאין עליו חיוב לכבדו מחמת מצות וקדשתו מ"מ טוב שיקדים הכהן לפניו כיון שהוא ג"כ חכם והעושה כן הוא מאריך ימים: (ובהלכה ברורה אות יא' כתב נכון יותר להקדים את הישראל הגדול בתורה יותר מהכהן. וטוב שיאמר הכהן שמוחל על כבודו).
עוד כתב המ"ב (ס"ק יג') שמדין וקידשתו צריך לתת לכהן לפתוח ראשון בקריאת התורה ולברך ראשון בסעודה בברכת המוציא ובבהמ"ז וכן להוציא בקידוש דוקדשתו הוא לכל דבר שבקדושה. וכתבו הפוסקים דבכלל לפתוח ראשון הוא להיות ראש המדברים בכל קבוץ עם ולדרוש תחלה וה"ה בישיבה ידבר בראש. ועיין במ"א שמצדד דהלימוד מוקדשתו הוא דאורייתא (ולא אסמכתא בעלמא) ומ"מ אם הכהן רוצה לחלוק כבוד לאחר בכל זה רשאי ורק בקריאת התורה אינו יכול למחול וכדלעיל בסימן קל"ה במ"ב סק"ט. אמרי' בגמרא דהכהן יטול מנה יפה ראשון [ור"ל שישראל צריך ליתן לכהן מנה יפה ראשון לכל המסובין] והיינו דוקא בחברים המסובין בסעודה או בצדקה אבל כשהכהן חולק איזה שותפות עם חבירו ישראל לא דאדרבה אמרינן בגמרא כל הנותן עינו בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם. וצ"ע למה אין נזהרין עכשיו להקדים לכהן לכל הנך מילי [מ"א וע"ש שמצדד למצוא קצת טעם למנהג ומ"מ לכתחלה בודאי יש ליזהר בזה]. טוב להקדים הלוי ג"כ לישראל אם הם שוין בחכמה בבהמ"ז ובהמוציא וכן בנתינת הצדקה דהא מקדימין אותו בקריאה ג"כ לפני ישראל:
סעי' ג' - מי שנותנים לו לברך ואינו מברך מקצר ימיו.
כתב הטור בגמ' נה. שלשה דברים מקצרין ימיו של אדם, וחד מינייהו מי שנותנים לו לברך ואינו מברך.
וכ''פ מרן מי שנותנים לו לברך ואינו מברך, מקצרים ימיו.
וכתב המ"ב (ס"ק יד') רוצה לומר אורח שנותנים לו לברך בהמ"ז ואינו מברך מקצר ימיו משום דבדין כשהאורח מברך לבעה"ב וכנ"ל ובזה שנמנע לברך את בעה"ב שהוא מזרע אברהם שנאמר בו ואברכה מברכיך ומכלל הן אתה שומע לאו נמצא גורם קללה לעצמו. וכתב המ"א ודוקא כשמברכין על הכוס דאז החיוב על האורח לברך את בעה"ב. ונ"ל שר"ל שבלא זה אין גורם קללה אבל בודאי אין נכון לאדם לדחות מצוה הבאה לידו: (וכתב בהלכה ברורה אות יג' ובזמן הזה שכל אחד מברך ברכת המזון לעצמו, ויכול לומר ברכת האורח אף על פי שלא זימן, אין שייך דין זה).
סעי' ד' - צריך לחזר שיתנו לו כוס של ברכה לברך.
כתב הטור ולא עוד אלא שצריך לחזור אחריו כדאמרינן בגמ' נג: אמר ליה רב הונא לרבה בריה, חטוף ובירך. וכתב הב"י פירש רש''י כשמושיטין כוס של ברכה הוי מחזר שיתנוהו לך, ותברך.
וכ''פ מרן צריך לחזור שיתנו לו כוס של ברכה לברך.
וכתב המ''ב (ס''ק טו') שאף ששומע כעונה, ועונה אמן כמוציא ברכה מפיו, מכל מקום ממהרים ליתן שכר תחילה למברך.