מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות ברכות · סימן קצד
סעי' א' - אין זימון למפרע אחר ברכה, ואחד שברך מצטרף לשניים שלא ברכו
בגמ' מה: אמר מרימר אם ברכו בלא זימון לא יכולים שוב לברך שאין זימון למפרע. ובגמ' נ. אמר רבה תוספאה שלושה שאכלו ואחד הקדים וברך בלא זימון יכולים השניים לצרף אותו לזימון ויוצאים ידי חובת זימון, אע"פ שהוא לא יוצא ידי חובת זימון שאין זימון למפרע. וכתב הרא"ש שיכול לומר ברוך שאכלנו משלו אע"פ שבירך דלא גרע מבא בתוך הסעודה ואכל עלה ירק שאומר עמהם ברוך שאכלנו משלו. וכתב עוד שאם ברכו שניים לא יכולים להצטרף ולענות לאחד שלא בירך. וכ"כ הרשב"א. עוד כתב הב"י דברי הרשב"א שהביא בסימן הקודם, שאם אחד זימן עם אחרים אע"פ שלא בירך, [כגון שהצטרף עם שניים אחרים שאכל מעט עימהם, או זימן עם שלושה אע"פ שלא אכל מעט עימהם (מ"ב ס"ק ג')] שוב לא יכול להצטרף לזימון עם השניים שאכל עימהם, אע"פ שאם בירך בלא זימון יכול להצטרף, זה שזימן גרע, שפרח זימון ממנו לגמרי.
וכ''פ מרן שלשה שאכלו כאחד, ושכחו וברך כל אחד לעצמו, בטל מהם הזימון ואין יכולים לחזור ולזמן למפרע; וכן אם ברכו שנים מהם; אבל אם שכח אחד מהם וברך, השנים יכולים לזמן עם השלישי, אף על פי שכבר ברך יכול לומר: ברוך שאכלנו משלו, והם יוצאים ידי חובת זימון והוא אינו יוצא ידי זימון; שאין זימון למפרע. הגה: ואם האחד זימן עם אחרים, אף שנים הנשארים אינן יכולים לזמן (בית יוסף בשם רשב"א).
וכתב המ"ב (ס"ק ב') שמי שאכל בשלושה ובירך, עדיין חובת זימון עליו רק לא יכול לצאת ידי חובתו כיון שאין זימון למפרע. ולכן אחרים מזמנים איתו שהרי יש כאן חיוב זימון על שלושה.
עוד כתב (ס"ק ד') שאם זימן אחד מהשלושה עם אחרים אף שלא יכולים השניים שוב לזמן איתו, אבל יכולים לצרף אדם אחר שיאכל עימהם מעט ויזמנו איתו. וכתב בביה"ל (ד"ה יברך כל אחד) שהסתפק הפמ"ג אם התחילו השלושה לברך ונזכרו באמצע ברכת הזן שלא זימנו אם צריכים לחזור ולזמן, ופשוט שאם סיימו ברכת הזן שלא חוזרים שאין זימון למפרע. (והספק הוא רק לדעת הרמ"א שברכת הזימון עד הזן יש צד לומר שיחזרו כיון שאין ברכתם כפי הנוסח המחוייב ואיך יסיימו הברכה שלא כתיקנה, אבל לדידן שברכת הזימון עד שאכלנו משלו ולא כוללת ברכת הזן פשוט שאם התחילו בברכת המזון לא שייך לומר שיחזרו שהרי לא החסירו כלום מברכת הזן, ולמה יחזרו להרויח מצוות זימון ותהא הזכרת שם שמים שהזכירו לבטלה. וכ"כ בהלכה ברורה אות ה' שאינם חוזרים לזמן כל שנזכרו באמצע ברכת הזן. אבל אם אמרו רק ברוך אתה ה' יסיימו למדני חוקיך ויחזרו לזמן). עוד כתב הביה"ל (ד"ה וכן אם ברכו) להסתפק אם ברכו השניים האם נפקע חיוב זימון לגמרי מהחבורה או יש כאן עדיין חיוב זימון לענין שילך האחד שלא בירך ויזמן עם שלושה אחרים שלא זימנו. ואם אכל עמהם מעט פשוט שמצטרף אפילו הם שניים. (וכ"כ בהלכה ברורה אות ב' שנכון שיאכל עמהם כזית). עוד כתב בביה"ל (ד"ה אחד מהם) שכן הדין אם היו עשרה וברכו שלושה בלא זימון, יכולים להצטרף עם הנשארים לזמן בשם. עוד כתב בשם מאמר מרדכי שאם היתה קבוצת אנשים ורובם ברכו בלא זימון ונשארו שניים שלא ברכו יכולים לצרף אחד מהמברכים ויזמנו. עוד כתב בשם האחרונים, אם שניים אכלו פת ואחד שתה משקה, ובירך אחד מהאוכלים פת בלא זימון, לא יכול הנשאר שאכל פת לצרף את חבירו שבירך וזה ששתה משקה לזימון.
סעי' ב' - יצא אחד ועומד כנגד הפתח מזמנים עליו. ובעשרה עד שיכנס.
בגמ' מה: אמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו כאחד ויצא אחד מהם לשוק קוראים לו ומזמנין עליו. אמר אביי והוא דקרו ליה ועני. אמר מר זוטרא ולא אמרן אלא בשלשה אבל בעשרה עד דניתי, מאי טעמא כיון דבעי לאדכורי שם שמים, בציר מעשרה לאו אורח ארעא. וכתב רש"י גבי שלושה - וסמוך הוא אצלם ועונה. והרא"ש כתב צריך להודיעו שיתכוין שיצטרף עמהם ויענה עמהם ברכת הזימון. וכ"כ ה"ר יונה ז"ל. וכתב הרשב"א בשם רבינו האי דוקא שפתחו של בית לשוק והוא יושב כנגדו קוראים לו ושומע קולם ומזמנים. ורבינו יונה כתב כיון שאינו עומד עמהם, הוא עצמו לא יוצא ידי חובת זימון. אבל הרמב"ם כתב שיוצא ידי חובת זימון.
וכ''פ מרן שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק, קוראים אותו ומודיעים לו שרוצים לזמן, כדי שיכוין ויצטרף עמהם ויענה עמהם ברכת זימון, ויוצאים ידי חובתן אף ע"פ שאינו בא ויושב עמהם; וה"מ בג', אבל בעשרה כיון שצריכים להזכיר את השם אינם מצטרפין עד שיבא וישב עמהם. (וע"ל סימן ר' עד היכן ברכת הזימון).
וכתב המ"ב (ס"ק ו') שדוקא אם יצא ועומד בחוץ צריך לענות עמהם, אבל אם מזמנים ואחד לא רוצה לענות מזמנים עליו בעל כורחו אפילו לא עונה עמהם.
עוד כתב (ס"ק ז') שגם זה היוצא שענה לזימון יוצא ידי חובת זימון בזה. וכדעת הרמב"ם.
עוד כתב (ס"ק ח') שאם שמע היוצא את כל ברכת המזון יצא ידי חובה, ואם לא שמע ברכת המזון כשיגמור ענינו יבא הביתה שאכל שם ויברך ברכת המזון.
עוד כתב (ס"ק ט') שלדעת הרמ"א צריך העונה להמתין עד שיגמרו ברכת הזן.
סעי' ג' - אם לא יודעים השלושה לברך כל ברכת המזון, יברך כל אחד ברכה, אבל לא חצי ברכה.
בגמ' מו. תני חדא ברכת המזון שנים ושלשה, ותניא אידך שלשה וארבעה. ופירש הרי"ף שאם אינם יודעים לברך כל הברכות, אלא אחד יודע לברך ברכה ראשונה, והשני שניה ושלישית, או שיודע כל אחד ברכה אחת, יברך כל אחד הברכה שיודע, ונמצאת ברכת המזון משניים מהם או שלושתם. והבריתא של שלושה וארבעה פירושה לרב נחמן שסובר שבירכת הזימון עד נברך, שפעמים ברכת המזון מתקיימת ע"י ארבעה אנשים, אחד מזמן והשלושה אומרים כל אחד ברכה אחת. ואע"פ שרש"י לא פירש כן הסכימו התוס' ורבנו יונה והרשב"א לפירוש הרי"ף, וכך נראה מדברי הרא"ש. וכתבו התוס' אבל לחצאין אין לברך אם האחד יודע חצי הברכה, והאחר חציה השני. וכתב הב"י ממה שלא הזכירו ברכה רביעית כיון שאינה דאורייתא משמע שאין ברכת הטוב והמטיב מעכבת ואע"פ שאין שום אחד שיודע אותה יכולים לזמן ויברכו רק שלוש ברכות.
וכ''פ מרן שלושה שאכלו כאחד ואין אחד מהם יודע כל בהמ"ז, אלא אחד יודע ברכה ראשונה ואחד השנייה ואחד השלישית, חייבים בזימון וכל אחד יברך הברכה שיודע, ואע"פ שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום; אבל לחצאין אין לברך, אם האחד אינו יודע כי אם חצי הברכה, שאין ברכה אחת מתחלקת לשתים.
וכתב המ"ב (ס"ק י') שאם אחד יודע כל ברכת המזון עדיף שהוא יברך הכל מאשר לחלק הברכה לחלקים.
עוד כתב (ס"ק יג') שאם ברכה אחת משלושת הברכות אין אף אחד שיודע לברכה נחלקו הפוסקים אם יברכו שאר הברכות, ומשמע ממרן שכתב שאע"פ שאין מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום משמע דוקא ברכה רביעית שהיא מדרבנן אבל אחת משלושת הברכות שהם דאוריתא לא יברכו ויש פוסקים שסוברים שאין הברכות מעכבות זו את זו ויברך מה שיודע. והכריע המ"ב שאם אכל שיעור שביעה שחייב לברך מהתורה מברך הברכה שיודע דספיקא דאוריתא לחומרא, (ובהליכות עולם ח"ב עמוד עב' משמע שסובר ברכות מעכבות זו את זו. וכ"כ בהלכה ברורה סימן קפז אות ב'). ואם אכל שיעור דרבנן לא יברך דספיקא לקולא. וכתב בביה"ל (ד"ה אבל לחצאין) שלדעת הרמ"א בסימן ר' שברכת הזימון עד הזן, לא יחלקוהו לשניים שאחד יאמר הזימון ואחד הזן שנחשב ברכה לחצאין ואם המברך ברכת הזן, לא יודע לזמן, לא יזמן מישהו אחר אלא יברכו בלא זימון שאין ברכה לחצאין, שברכת הזן מעכב לברכת הזימון שבלי הזן לא יוצא בזימון אבל זימון לא מעכב לברכת הזן, ואפשר לברך ברכת הזן בלי זימון. (וכל זה לדעת הרמ"א אבל לדעת מרן שם שברכת הזימון עד נברך יכול אחד לזמן והשני יברך ברכת הזן. ויש לעיין לדעת הרמ"א אי שפיר שאחד יזמן וכולם יברכו ברהמ"ז בלא שישמעו מהמזמן ברכת הזן. דלכאורה הוי ברכת הזימון חציו בשמיעה וחציו באמירה).