אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות › סימן קצב

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות · סימן קצב

סימן קצא

סעי' א' - נוסח הזימון בשלושה נברך שאכלנו משלו.

במשנה מה. שלשה שאכלו כאחד חייבים לזמן. ובמשנה מט: כיצד מזמנים בשלושה אומר נברך. וכתב הטור שאומר אחד מהם נברך שאכלנו משלו, והם עונין ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, והוא חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, ברוך הוא וברוך שמו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הזן את העולם וכו'. ומה שכתב הטור שאומר ברכו וברוך שמו, כתב בדרכי משה שלא נזכר זה בש"ס וכן הרי"ף והרא"ש לא הזכירו זה, וגם מרן בשו"ע השמיטו. ומה שכתב שחוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו כתב הב"י שהוא מהגמ' מו: להיכן הוא חוזר למקום שפסק, לפי פירוש הרי"ף שהמזמן חוזר למקום שפסק שאמר נברך שאכלנו משלו, ואחר שענו חוזר הוא ואומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. עוד כתב הב"י שהמרדכי כתב בשם ראבי"ה משם רבינו האי ששלושה שאכלנו משבעת המינים חייבים לזמן . (אף שאמרו אין זימון לפירות זה לשאר פירות שאינם משבעת המינים. דרישה) וכתב הב"י שאין נראה כן מדברי הפוסקים אלא אין מזמנים אלא על פת לבדו. וכן כתב הרמב"ם בהדייא.

וכ''פ מרן היו המסובין ג', חייבים בזימון שאומר אחד מהם: נברך שאכלנו משלו, והם עונים ואומרים: ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, והוא חוזר ואומר: ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו בא"י אמ"ה הזן את העולם וכו'.

וכתב המ"ב (ס"ק א') ואסמכו רבנן אקרא דכתיב גדלו לה' אתי ונרוממה שמו דמשמע שאחד יאמר לשנים גדלו. א"נ ממאי דכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. וכ"ש אם הם יותר עד עשרה כמו שיתבאר לפנינו:

עוד כתב (ס"ק ב') בשם הזהר לומר בפיו קודם בהמ"ז תן לנו הכוס ונברך או באו ונברך, לפי שכל דבר שבקדושה צריך הזמנה בפה עובר לעשייתו כדי להמשיך הקדושה. ומזה נוהגים לומר בל"א (רבותי, מיר וועלין בענטשין) והם עונים יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם: (ואנו נוהגים לומר הב לן ונבריך למלכא עילאה קדישא, ועונים שמים, ושוב אומר ברשות מלכא עילאה קדישא וברשותכם נברך שאכלנו משלו, ועונים ברוך וכו'. ונראה שכשמברכים בלא כוס לא יאמר הב לן ונבריך שפירושו תן לנו הכוס ונברך, אלא יאמר הבו ונבריך שפירושו בואו ונברך. וראיתי בהלכה ברורה בשער הציון אות ד' שכן העיר הרב משה לוי זצ"ל. אבל מרן שליט"א גם כשמזמן בלא כוס אומר הב לן ונבריך).

עוד כתב (ס"ק ג') שיש דעות בין האחרונים אם צריך לענות אמן אחר המזמן שאומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. והמנהג שלא לענות.

עוד כתב (ס"ק ד') ממה שלא הזכיר מרן לומר ברוך הוא וברוך שמו קודם ברכת המזון משמע שאין לאומרו, והמנהג לאומרו. וכתב המ"א שדוקא המזמן אומרו ולא העונים. (ואנו לא נהגנו לאומרו כלל, וכנ"ל בדרכי משה. וכ"כ בהלכה ברורה אות ו' שמנהג הספרדים שלא לאומרו).

בהמשך - בארבעה יכול לומר ברכו שאכלנו ויותר טוב לומר נברך.

במשנה שם מט: בשלושה והוא אומר ברכו. ובגמ' אמר שמואל לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל, תנן בשלשה והוא אומר ברכו, אימא אף ברכו, ומכל מקום נברך עדיף: וכתב הטור יותר טוב לומר נברך כדי שלא להוציא עצמו מן הכלל, ומיהו אם אמר ברכו יצא. וכן הדין עד עשרה.

וכ"כ מרן ואם הם ארבעה יכול לומר: ברכו שאכלנו משלו, אבל יותר טוב לומר נברך, שלא להוציא עצמו מן הכלל.

וכתב המ"ב (ס"ק ה') יכול לומר ברכו כיון שהם שלשה וראוים לברך בלשון רבים בלעדו, אבל בשנים לא יכול לומר ברכו רק נברך, ובדיעבד אם אמר בשנים ברכו אפשר דיצא:

בהמשך - בעשרה אומר נברך אלוקינו שאכלנו משלו.

במשנה שם בעשרה אומר נברך אלוקינו, וכתב הטור ואם הם עשרה צריך להזכיר השם ואומר נברך אלהינו שאכלנו משלו, והם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו, והוא חוזר ואומר ברוך אלהינו שאכלנו משלו. ואין לומר נברך לאלהינו בלמ"ד. ומשם ואילך אין חילוק בין מאה או אלף או רבוא. וכתב הב"י הטעם שלא אומרים נברך לאלוקינו, מאותו טעם שלא אומרים למי שאכלנו משלו שמשמע שמרובים הם המאכילים ונברך לאותו אחד שאכלנו משלו, והוא בעל הבית. והתוס' כתבו דדוקא גבי שיר והודאה כתיב למ"ד כמו שירו ליי' הודו ליי' אבל גבי ברכה לא מצינו זה הלשון. וכן מפרש בסדר רב עמרם. עוד כתב הב"י על מה שכתב הטור שמעשרה והלאה אין חילוק בין מאה או אלף או רבוא. שם במשנה פלוגתא דתנאי ופסקו הפוסקים כמאן דאמר אחד עשרה ואחד עשרה רבוא:

וכ''פ מרן ואם הם עשרה, צריך להזכיר את ה', שאומר: נברך אלהינו וכו', והם עונים ואומרים: ברוך אלהינו וכו'. אין לומר נברך לאלהינו בלמ"ד. ובין שיהיו עשרה או מאה או אלף או רבוא, כך הם מברכים;

וכתב המ"ב (ס"ק ו') שברכה לא אומרים בלמד כמ"ש ברכו עמים אלוקינו.

בהמשך - המשנה מנוסח הזימון הרי זה בור.

כתב הטור מגמ' נ. וכל המשנה מזה הנוסח כגון שאמר נברך על המזון שאכלנו משלו, או שאומר למי שאכלנו משלו, או שאומר במקום ובטובו מטובו, או במקום חיינו אומר חיים, הרי זה בור. וכשהם י' כיון שמזכירין השם יכול לומר נברך אלהינו על המזון שאכלנו משלו, אבל כשאין עשרה לא: וכתב הב"י וטעמא דאין אומרים על המזון שאכלנו משלו כתבו התוספות (ד"ה על) משום דמשמע דמברך לבעל הבית המאכילו, דאי לרחמנא למה הוא מזכיר מזון בלא מזון יש הרבה לברכו. והרשב"א (שם ד"ה על) כתב דמיחזי כמי שמברך המזון. וכן נראה מדברי רש"י: וטעמא דאין אומרים למי שאכלנו משלו פירש רש"י משום דמשמע דמרובים הם זה זן את זה וזה זן את זה, ולפי דברו מברך את בעל הבית: וטעמא דאין אומרים ומטובו חיינו פירש רש"י מפני שממעט בתגמוליו של מקום דמשמע דבר מועט כדי חיים: וטעמא דאין אומרים ובטובו חיים, פירש רש"י מפני שמוציא עצמו מן הכלל כלומר דמשמע בטובו חיים שאר העולם ולא אנו: וכתב הב"י ומ"ש רבינו וכשהם עשרה כיון שהם מזכירים את השם וכו'. גם זה שם וטעמא דכיון דמזכירין את השם ליכא למיטעי ולומר על המזון דקאמרי קאי לבעל הבית או למזון. ונראה לי דמהאי טעמא מצי למימר נמי למי שאכלנו משלו, כשהם עשרה: (ובהלכה ברורה אות ח' כתב אין לומר "למי" שאכלנו משלו אף בעשרה).

וכ''פ מרן וכל המשנה מזה הנוסח, כגון שאומר: נברך על המזון שאכלנו, או שאומר: למי שאכלנו משלו, או שאומר במקום ובטובו מטובו, או במקום חיינו אומר חיים, הרי זה בור; וכשהם עשרה, כיון שמזכירים את השם יכול לומר: נברך אלהינו על המזון שאכלנו משלו.

סעי' ב' - טעה ולא הזכיר אלוקינו, אם לא ענו יחזור ויזמן בשם.

כתב הב"י בשם האורחות חיים, אם טעו המזמן בעשרה והעונים ולא בירכו בשם אין יכולים לחזור דאין זימון למפרע. ואם עדיין לא ענו אחריו אין זה נחשב כמי שברך ויכול לחזור ולזמן בשם כדין.

וכ''פ מרן אם טעה המזמן בעשרה והעונים, ולא הזכירו אלהינו, אין יכולים לחזור; אבל אם עדיין לא ענו אחריו, יחזור ויזמן בשם.

וכתב המ"ב (ס"ק י') דבדיעבד יצאו בזימון בלא שם. ואם המזמן לא הזכיר אלוקינו והעונים ענו אחריו בשם, לכ"ע יכול לחזור ולענות בשם, אבל אם גם העונים אמרו ברוך שאכלנו בלא שם, גם המזמן הפסיד ועונה בלא שם. כ"כ השערי תשובה מתשובת הרשב"א כת"י שאם כבר ענו אחריו גם הוא הפסיד. וזה דלא כמו שכתב בליקוטי פר"ח. (וכ"כ בילקו"י עמוד שעח' בהערה).

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה