מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות ברכות · סימן קצ
סעי' א' - אם כל אחד כוסו בידו יכול לטעום קודם המברך.
בפסחים קג: נחלקו מר זוטרא ורב אשי מר זוטרא בירך הגפן על כוס ראשון שמתחיל לשתות ועל כוס ברכת המזון, ורב אשי בירך רק על כוס ראשון ולא בירך על כוס ברכת המזון. וכתבו הרי"ף והרא"ש שהלכה כמר זוטרא כיון שברכת המזון היא מפסקת והוי הסיח הדעת על מה שאכל ושתה. וכתב הרא"ש לכן שונה ברכת המזון מכל המצוות הנאמרות על הכוס שמברך הגפן רק לבסוף, כיון שברכת המזון מפסקת על מה שאכל ושתה, ותפסיק גם אם יברך הגפן על הכוס שבידו, לכן צריך לברך תיכף לשתייתו. וכתב הטור ויטעום המברך ואחר כך יטעמו האחרים כדרך שאמרו בברכת המוציא. וכתב הב"י שאם היה הכוס בפני כל אחד ואחד רשאים לטעום קודם. ובאורחות חיים כתב שאף על פי שנתן המברך מכוסו לכוס ריקן שביד המסובין אינם רשאים לטעום עד שיטעום המברך ע"כ. וכתבו התוס' והרא"ש והרשב"א שאם כוסות המסובים פגומים שופך המברך לכוסם קודם שישתה. אבל אם אינם פגומים לא צריך להטיל מכוסו לכל אחד ואחד.
וכ''פ מרן אחר שסיים בהמ"ז מברך בפה"ג ויטעום המברך (ואם הפסיק בין הברכה לטעימה ע"ל סי' רע"א סעיף ט"ו) ואח"כ יטעמו האחרים; אם כולם זקוקים לכוס אחד, ונותן המברך מכוסו לכוס ריקן שבידם, לא יטעמו עד שיטעום הוא; אבל אם אינם זקוקים לכוסו, יכולים לטעום קודם שיטעום הוא. א"צ המברך לשפוך מכוסו לכוס המסובין אלא א"כ כוס המסובין פגום. (ע"ל סי' קפ"ב וסוף סימן רע"א).
וכתב המ"ב (ס"ק ב') שאם דיבר בין ברכת הגפן לטעימה חוזר ומברך. ואם דיבר דבר הקשור לסעודה לא חוזר ומברך.
עוד כתב (ס"ק ד') אפילו אם כל אחד כוס ריקן לפניו והוא מערה לאחר ברכה קודם טעימתו מכוסו לכוסם ג"כ אין ראוי שיטעמו הם קודם מאחר שעכ"פ הם זקוקים כולם לכוסו:
עוד כתב (ס"ק ז') שאם מתקן כוסותיהם הפגומים מכוסו לא יטעמו קודם שיטעם הוא כיון שהם זקוקים לכוסו.
סעי' ב' - יברך מיד אחר ששתה הכוס ברכת מעין שלוש.
כתב הטור שדעת הבה"ג ורב עמרם שלא מברך מעין שלוש על כוס ברהמ"ז. וכתב ע"ז הרא"ש דמלתא דתמיהא היא שהרי ברכת המזון מפסקת וכן כתב המרדכי, והסמ"ג כתב שטעות סופר היא בבה"ג. והב"י ישב דבריו שסובר כרב אשי הנ"ל שלא ברך הגפן על כוס ברכת המזון, ורבנו יונה כתב טעמו של רב אשי שסובר שברכת המזון לא נחשבת הפסקה. וסיים הב"י ומכל מקום כיון שהסכימו הפוסקים שלא כדברי בה"ג הכי נקטינן.
וכ''פ מרן אחר ששתה כוס של בהמ"ז יברך ברכה אחת מעין שלש.
וכתב המ"ב (ס"ק ח') ואם דעתו לשתות עוד אם שותה מיד יברך ברכה אחרונה בסוף שתיתו, אבל אם מתעכב יברך מיד ברכה אחרונה, שמא יפסיד הברכה אם יעבור זמן עיכול, שבשתיה הוא זמן קצר עד שיהא תאב לשתות שוב כמבואר בסימן קפד' סעיף ה'. ובביה"ל (ד"ה אחר ששתה) כתב שלדעת המ"א אם עבר שיעור עיכול צריך לברך שוב ברכה ראשונה. אולם לדעת אבן העוזר והרבה אחרונים שכל שלא סילק דעתו מהאכילה או השתיה לא נתבטלה ברכה ראשונה אפילו שהה כל היום. (וכ"פ בלקו"י עמ' רכד' וכתב וטוב שיכון לפטור בברכתו הראשונה כל מה שיביאו לפניו. וכ"כ בחזון עובדיה ברכות עמוד קעג') . ואם יכול לברך ברכה אחרונה קודם שיעבור זמן עיכול וימשיך לשתות עוד על סמך ברכה ראשונה כתב בביה"ל (דה' יברך ברכה) בשם המ"א שאם טעה וברך ברכה אחרונה לא צריך לברך שוב ברכה ראשונה כיון שהיה דעתו לשתות עוד וכ"כ הגר"ז והחיי אדם. ור' עקיבא איגר בשם תשובות מלך כתב שדווקא אם בשעת ברכה אחרונה היה רצונו לשתות עוד, אבל אם שכח שצריך לאכול או לשתות עוד וברך ברכה אחרונה צריך לברך ברכה ראשונה על מה שיוכל או ישתה עוד. אולם לדעת הבגדי ישע ומאמר מרדכי והנהר שלום ברכה אחרונה בכל אופן נחשבת לסילוק כמו ברכת המזון, וצריך לברך שוב ברכה ראשונה. ובאליה רבה מפקפק בזה וכתב הביה"ל שצריך עיון למעשה. (ובילקו"י עמוד רכה' כתב שאם ברך ברכה אחרונה מחשש שמא יעבור זמן עיכול והיה בדעתו לאכול עוד אינו חוזר לברך עליהם ברכה ראשונה. ובשארית יוסף ג' עמ' שז' בהערה כתב, ואדרבה עדיף לנהוג כן לברך ברכה אחרונה על דעת לאכול עוד כדי שלא להפסיד ברכה אחרונה. וכן משמע בחזון עובדיה ברכות עמוד קעז' במקורות. אולם בהלכה ברורה אות ד' כתב שברכה אחרונה נחשבת להפסק ואם יברך ברכה אחרונה יצטרך לברך שוב ברכה ראשונה).
סעי' ג' - ישתה רביעית כדי שיברך ברכה אחרונה ללא ספק.
כתב הטור ולעניין שיעור שתייתו שחייב בברכה אחרונה היה ר"י מסתפק אם הוא בכזית או ברביעית, לכך כתב שטוב ליזהר לשתות פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק. והכא אי אפשר לשתות פחות מכזית דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמא שהוא רוב רביעית, הלכך ישתה רביעית שלם: וכתב הב"י שכתב הרא"ש לעניין שתייה נראה דצריך לברך על היין לאחריו אפילו שתה פחות ממלא לוגמיו אע"ג דלענין יום הכיפורים בעינן מלא לוגמיו לענין ברכת היין לא בעינן כולי האי, שביום הכיפורים הוא משום יתובי דעתא. ור"י הסתפק אם צריך לשתות כזית כמו אכילה, או צריך כביצה כיון ששבעת זו שתייה ושביעה דאכילה בכביצה, או שביעה של שתייה היא ברביעית, לכן בכל שתייה בעלמא יסתלק מהספק וישתה או פחות מכזית או רביעית. עוד כתב הב"י כתב האגור, רבינו יצחק צרפתי כתב, נראה שיש להחמיר ולברך אחריו אפילו שתה פחות ממלא לוגמיו, והוא ששתה ארבע חומשי ביצה כדאמרינן בערבי פסחים (קח:) והוא דשתה רובא דכסא עכ"ל. וכתב ע"ז הב"י ואני אומר שזו היא חומרא במקום שאמרו ספק ברכות להקל: (ועצם דברי האגור צ"ע שהרי ארבע חומשי ביצה הם רוב רביעית שהוא מלא לוגמיו, ואיך כתב ששתה פחות ממלא לוגמיו. ואולי מיירי באדם גדול שרוב רביעית לא מגיע למלא לוגמיו. ועכשיו ראיתי בשער הציון אות יא' שכתב שמלא לוגמיו הוא יותר מרביעית, וכמלא לוגמא הוא פחות מרביעית , ולפי"ז אתי שפיר שמלא לוגמא אחת הוא רוב רביעית ומלא לוגמיו שהם שתי לוגמות הם יותר מרביעית).
וכ''פ מרן שיעור שתיית יין להתחייב בברכה אחרונה יש ספק אם די בכזית או ברביעית, לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק, והכא א"א לשתות פחות מכזית, דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית, הלכך ישתה רביעית שלם.
וכתב המ"ב (ס"ק יג') ששיעור מלא לוגמיו באדם בנוני הוא רוב רביעית אבל אדם גדול משער במלא לוגמיו שלו, ועכ"פ הגדול לא צריך לשתות יותר מרביעית כדי לצאת י"ח הכוס. וכדי לצאת מספק ברכה אחרונה ישתה רבעית בכל אופן.
עוד כתב (ס"ק יד') שלדעת הט"ז במלא לוגמיו מברך ברכה אחרונה, אבל כל האחרונים דחו דבריו וכל שלא שתה רביעית לא מברך ברכה אחרונה כדעת מרן, וגם אין הבדל אם שתה משקה משכר שמיישב דעתו בפחות מרביעית, לבין שאר המשקאות.
סעי' ד' - יכול לשתות אחד מהמסובים ואין שניים מצטרפים ומצווה שיטעמו כולם.
כתב הב"י בשם הטור בסימן רע"א שדעת הרא"ש שבכל הדברים הטעונים כוס וגם בקידוש אם אחד מקדש והשני טועם מהיין מלא לוגמיו יוצאים ידי חובה, אבל לא ישתה אחד מעט שלא מצרפים השתיות למלא לוגמיו כיון שצריך שישתה אחד שתייה שיש בה הנאה שהיא מלא לוגמיו ומצווה מן המובחר שיטעמו כולם מכוס הברכה.
וכ''פ מרן אם המברך אינו רוצה לטעום, יטעום אחד מהמסובין כשיעור, ואין שתיית שנים מצטרפות, מ"מ מצוה מן המובחר שיטעמו כולם (וע"ל סימן רע"א סעיף י"ד).
וכתב המ"ב (ס"ק יז') כשטועמים כולם לחיבוב מצווה מספיק שיטעמו מעט, וזה באופן שהכוס מכיל יותר מרביעית שאחר ששתה המברך רביעית נותן לכולם לשתות.
עוד כתב (בס"ק יח') דבסימן רעא' מבואר שיש מי שאומר ששתית כולם מצטרפת למלא לוגמיו. וכתב בביה"ל (ד"ה יטעם אחד) שלדעת רע"א הטועם הוא מברך כיון שאנו פוסקים שברכת המזון אינה טעונה כוס א"כ הוי הגפן כברכת הנהנין שלא יכול אחד לברך והשני יטעם. ובתשובת חכם צבי משמע שאם השני יברך הגפן על הכוס לא יצא ידי חובת כוס. לכן כתב הביה"ל שאע"פ שהמברך ברכת המזון מברך הגפן לא הוי הגפן ברכת הנהנין אלא ברכת המצוות כיון שלכ"ע יש מצוה מן המובחר כשמברך על הכוס. ובביה"ל (ד"ה מסובין) דחה דברי החכם צבי שכתב שדוקא אם הטועם אינו יודע לברך בעצמו אז מותר לאחר לברך ולתת לו לטעום. משום שאין לדמות זה למה שכתב מרן בסימן רעג' סעי' ד' שבקידוש אפשר להוציא רק מי שלא יודע לקדש בעצמו. שהרי כאן מברך ברכת המזון על על הכוס ומוציא עצמו ג"כ ידי חובה ורק השתיה נותן לאחר, ובזה יודו כ"ע שיכול גם אחר לטעום אע"פ שאותו אחר יכול לברך בעצמו.
סעי' ה' - אם לא יודע אם הכוס יגיע אליו צריך לברך הגפן.
כתב הב"י מצאתי כתוב בשם ספר אגודה בפסחים פרק (האשה) [ערבי פסחים] לא (ידעתי) [הוי ידעיתו] אי משקה לכו פירש ר"י לא ידעי להיכן יגיע כוס ברכת המזון. לפי זה כשיושבים בנישואין או בסעודה גדולה ואין יודעים להיכן יגיע כוס של ברכת המזון כל אחד צריך לברך בורא פרי הגפן:
וכ''פ מרן כשמסובין בסעודה גדולה ואין יודעים עד היכן יגיע כוס של בהמ"ז, כל אחד מהמסופקים אם יגיע לו צריך לברך בורא פרי הגפן. (וע"ל סימן קע"ד סעיף ה' בהג"ה).
וכתב המ"ב (ס"ק יט') כתב המ"א דאם המסובין נתכונו בהדיא אם יגיע להם הכוס שיצאו בברכתו יוצאין בזה אם גם המברך נתכוין להוציא בברכתו כל אחד מהמסובין וכן הסכימו הרבה אחרונים. ואך יזהרו כולם מי שרוצה לטעום מן הכוס על סמך ברכת המברך שלא ישיחו עד שיטעמו מן הכוס כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה להטעימה: