אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות › סימן קפח

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות · סימן קפח

סימן קפז

סעי' א' - אחר ברכה שלישית עונה אמן שהיא סיום הברכות מדאוריתא.

כתב הטור מגמ' מה: בברכה שלישית חותם ברוך אתה ה' בונה ירושלים, ואומר אמן. דתניא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח, ותניא הרי זה מגונה לא קשיא, בשאר ברכות מגונה בבונה ירושלים משובח מפני שהוא סיום הברכות, דהטוב והמטיב לאו דאורייתא.

וכ''פ מרן אחר שחתם: בונה ירושלים, יענה אמן אחר ברכת עצמו, מפני שהיא סיום הברכות דאורייתא, דהטוב והמטיב אינה דאורייתא.

סעי' ב' - עונה אמן אחר בונה ירושלים בלחש. שלא יזלזל בברכה רביעית

בגמ' מה: רב אשי ענה אמן של בונה ירושלים בלחישה שלא ישמעו וידעו ששם גמר ברכות דאורייתא ויבואו לזלזל בברכה רביעית שהיא מדרבנן. ואביי ענה בקול שישמעו הפועלים ויקומו למלאכתם. וכתב התוס' שבה"ג פסק כרב אשי שיאמרנה בלחש, ועוד כשאין פועלים גם אביי מודה שיאמרנה בלחש. וכך כתב בהגהות מימוניות שמהר"ם נוהג כרב אשי, שבזמנינו לא שייך שהפועלים יקומו למלאכתם לפני שיברכו הטוב והמטיב כי אדעתא דהכי שוכרים אותם שיהיו מברכים ומתפללים כשאר כל אדם.

וכ''פ מרן אמן זה יאמרנו בלחש, כדי שלא ירגישו שברכת הטוב והמטיב אינה דאורייתא ויזלזלו בה. הגה: ונראה דדוקא כשמברך לבד ואין עונין אמן אחר שאר ברכות; אבל כשמזמנין, עונין עליו כשאר אמן שעונין על ברכות הראשונות, ואע"ג דהמברך עונה ג"כ מ"מ אינו ניכר כל כך, הואיל ואחרים עונין ג"כ עמו; וכן המנהג במדינות אלו לאומרו בקול רם אפי' המברך עצמו, כשמזמנים, ואולי הוא מהאי טעמא.

וכתב המ"ב (ס"ק ב') עוד טעם לדברי הרמ"א למה לא נהגו לומר אמן זה בלחש, לפי מה שכתב הדרכי משה לפרש בגמרא מה שרב אשי ענה בלחישה הוא באופן שמברך ליד פועלים וכדי שלא ישמעו הפועלים ויקומו וילכו למלאכתם והוא זלזול בברכה רביעית. וא"כ בזמנינו שאין טעם של פועלים כנ"ל ליכא זלזול ויכול לענות אמן בכל אופן בין בזימון ובין ביחיד. וכמדומה שכן המנהג. (בהלכה ברורה אות ב' כתב שמנהג הספרדים לאומרו בלחש).

עוד כתב שלא יאמר בונה ירושלים אמן בנשימה אחת אלא יפסיק מעט שלא ישמע שהאמן מסיום הברכה הוא.

סעי' ג' - מזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד ולא יזכיר עוד מלכות.

בגמ' מח: כל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו. וכתב הרמב"ם הטעם שצריך להזכיר מלכות בית דוד בברכה זו מפני שהוא עניין הברכה, שאין נחמה גמורה אלא בהחזרת מלכות בית דוד. ובשיבולי הלקט בשם ה"ר בנימין כתב הטעם כיון שאמרו במדרש שביום שנחלקה מלכות בית דוד כפרו בשלושה דברים, בקב"ה, בביהמ"ק, במלכות בית דוד, ואין נגאלים עד שיתוודו ויתבעו שלושתם. וכתב הרא"ש שלא מזכירים בה מלכות שמים שלא רצו להזכיר מלכות של עולם אצל בשר ודם, ומשלימים מלכות שמים בהטוב והמטיב, ולכן אין לומר אבינו 'מלכנו' רענו. וכ"כ המרדכי בשם התוס', וה"ר יונה, וכתב שגם לא יאמר 'ומלכותך' ומלכות בית דוד. וכ"כ הרשב"א.

וכ''פ מרן צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד, ואין להזכיר בה שם ומלכות אחר; והאומר: ומלכותך ומלכות בית דוד משיחך, טועה, שאין להשוות מלכותא דארעא עם מלכותא דשמיא; וכן אין לומר בה אבינו מלכנו. הגה: וי"א דאף כשאומר יעלה ויבא, לא יסיים מלך חנון ורחום, אלא ידלג מלת מלך (אבודרהם), וסברא נכונה היא אבל לא ראיתי נוהגין כן.

וכתב המ"ב (ס"ק ו') הטעם שאנו נוהגים לומר ביעלה ויבוא מלך חנון ורחום כיון דענין בפ"ע לגמרי הוא לא קפדינן בזה ואומרים אותה כמו שהיא מסודרת בתפלת י"ח לכן אין למחות ביד הנוהגין כן:

סעי' ד' - נוסח ברכת רחם אחיד בין בשבת בין בחול.

בגמ' מח: ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע, ופירש"י כלומר אינו צריך לא לסיים ולא להתחיל בשל שבת, אלא מתחיל ומסיים בנחמה, בנין ירושלים קרי נחמה, כל היכי דמתחיל בין רחם בין נחמנו. וכ"כ התו"ס דלא כאומרים נחמו בשבת דרחם הוי לשון בקשה ותחנונים, שהרי גם נחמנו הוא לשון תחנונים, וכדאמרינן בירושלמי שאין לשנות ברכה של חול בשבת, ואומר רענו זוננו פרנסנו בשבת כיוון שטופס ברכות כך הוא ומנהג שטות הוא המשנה ברכה של חול. וכ"כ הרא"ש, וכתב ה"ר יונה ולסברא זו נוטה דעת מורי נר"ו, הרמב"ם כתב שבין בחול ובין בשבת פותח רחם ה' אלוקינו או נחמנו ה' אלוקינו וחותם בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים. ובשבת אומר קדושת היום באמצע וכתב הב"י שאפשר שכן דעת הרי"ף, ולא כמו שהבין הטור שהרי"ף סובר שרק בשבת אומר נחמנו במקום רחם. וכתב בשבלי הלקט בשם ה"ר בנימין שגם למפרשים שבשבת אומר נחמנו צריך לומר גם רחם כמ"ש הירושלמי שאין לשנות ברכה של חול. עוד כתב בשבלי הלקט שלא יקצר בהרחמן בשבת, וכמו שכתב הירושלמי שטופס ברכות כך הוא. וכתב הב"י שאין ראיה מהירושלמי כיון שהרחמן לא נקרא טופס ברכות אלא תוספת שנהגו להוסיף.

ועל מה שכתב הרי"ף שחותם מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים כתב רבנו יונה שרבנו אפרים הקשה ע"ז דהוי חתימה בשנים ואין חותמים בשנים. לכן כתב רבנו יונה שיחתום בא"י בונה ירושלים. אבל הרא"ש כתב שיש מתרצים שאם אמר מנחם ציון ובונה ירושלים היא שתים, אבל כשאומר מנחם ציון בבנין ירושלים הוי אחד, ופירושו שהנחמה תהיה בבנין ירושלים. ודחה תירוץ זה רבנו יונה שמצינו בהביננו ישמחו צדיקים בבנין עירך שהוא מעין שתי ברכות. וכתב ע"ז הב"י שאינה דחיה מהביננו. שנכון שרומז לשתי ברכות אבל היא מעין ברכה אחת. וסיכם הב"י כיון שלדעת הרי"ף והרמב"ם חותם מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים, וגם הרא"ש היה חותם מנחם ציון בבנין ירושלים וכמו שהעיד הטור, לכן שפיר דמי לנהוג כן ואין לחשוש לרבינו אפרים ורבנו יונה שסוברים שנחשב כחותם בשתים.

עוד כתב הב"י בשם המרדכי בסוף ברכות (סי' ריז) שמהר"ם היה אומר בונה ברחמיו. והכל בו (סי' כה כב ע"ד) ואורחות חיים (הל' ברהמ"ז אות מט) כתבו שאינה נוסחא מדוייקת לפי שלא תבנה ירושלים אלא במשפט דכתיב (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה. וכתב הב"י ואם אמר ברחמיו נראה לי שאין מחזירין אותו שכבר מצינו על בנין הבית רחמים בזכריה (א טז) שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה: (משמע דעת מרן שלכתחילה אין לומר ברחמיו והדרכי משה כתב והמנהג כדברי מהר"ם).

וכ''פ מרן נוסח ברכה זו פותח בה: רחם ה' אלהינו, או נחמנו ה' אלהינו, וחותם בה: בונה ירושלים או מנחם ציון בבנין ירושלים; ואין לשנות הנוסח משבת לחול, דבין בשבת בין בחול אומר נוסחא אחת. הגה: וי"א דאומרים בונה ברחמיו ירושלים, וכן נוהגין (מרדכי סוף ברכות).

וכתב המ"ב (ס"ק ח') שמלשון מרן משמע שאף אם פתח ברחם מותר לחתום במנחם ואף שאין החתימה מעין הפתיחה ממש לית לן בה דעכ"פ הענין אחד אבל יש מאחרונים שמחמירין בזה וסוברין דצריך להיות מעין הפתיחה ממש:

עוד כתב (ס"ק ט') שיכול לומר הרחמן בשבת אע"פ שאינן מתופס הברכה שתקנו חכמים שכיון שנהגו הכל לאומרם בכל פעם שמברכין בהמ"ז נעשה להם כטופס ברכה.

עוד כתב (ס"ק י') שהגר"א כתב שבחול יאמר רחם נא כמנהגנו ובשבת יאמר נחמנו וכו' ומסיים מנחם וכו' כי יש כמה ראשונים שסוברים כן: (ודעת מרן שאין לשנות הנוסח מחול לשבת).

סעי' ה' - מזכיר מעין המאורע בברכת רחם, כל מאורע בפני עצמו.

בגמ' מח: בשבת אומר קדושת היום באמצע (רחם). כתב הטור שאומר רצה והחליצנו פי' זרזנו כמו ועצמותינו יחליץ. ובר"ח ובחולו של מועד אומרים בה יעלה ויבא. ואם חל שבת בר"ח או בח"ה אומר רצה והחליצנו ואח"כ יעלה ויבא, ואין מזכיר של שבת ביעלה ויבא ולא של ח"ה ושל ר"ח ברצה והחליצנו: וכתב הב"י שכן כתב סמ"ג (עשין כז קט ע"ג). ונתן טעם למה לא יזכיר של ראש חודש ברצה והחליצנו מפני שיזכירנו ביעלה ויבוא, ושתי פעמים למה יזכיר: וכתב הכל בו (סי' כה כג.) שמקדים של שבת לשל ראש חודש מפני שהוא תדיר. אבל ראש חודש טבת שחל להיות בשבת מזכיר על הניסים בברכת הארץ ובברכת בונה ירושלים מזכיר שבת וראש חודש ואין חוששין אע"פ שמקדימין שאינו תדיר משום דכיון דתקנו על הניסים בהודאה אין לשנות מקומו.

וכ''פ מרן בשבת אומר בה: רצה והחליצנו, ובר"ח ויו"ט וחולו של מועד אומר: יעלה ויבא, ואם חל אחד מהם בשבת אומר: רצה והחליצנו, ואח"כ: יעלה ויבא, ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא, ולא של יו"ט וחוש"מ ור"ח ברצה והחליצנו.

וכתב המ"ב (ס"ק יב') לפי שהזכרה זו וכן ביעלה ויבוא הם בקשת רחמים קבעום בברכת בונה ירושלים שהיא ג"כ בקשת רחמים ולא בברכת הארץ שהיא הודאה. ואם הזכירם בברכת הארץ לא יצא וצריך לחזור ולהזכיר בבונה ירושלים:

עוד כתב (ס"ק יג') בדיעבד אם החליף והקדים את מי שאינו תדיר בודאי יצא:

בהמשך - בטופס ברכות אין איסור שאילת צרכיו בשבת.

כתב הטור גרסינן בירושלמי (שבת פט"ו ה"ג) תניא אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת רבי זירא שאיל לר' חייא בר אבא מהו למימר אבינו רוענו זוננו א"ל טופס ברכות כך הוא: וכתב הב"י ומכאן משמע שיש לגרוס זוננו בשור"ק במשקל (תהלים פה ה) שובנו אלקי ישענו וכמו שכתבו ה"ר דוד אבודרהם (עמ' שכג) ושבלי הלקט (סי' קנז) בשם ה"ר אברהם אבן עזרא דהשתא אינו שם תואר אלא מתפלל לפניו שיזון אותנו ונראה שכך יש לפרש פרנסנו כלכלנו שהוא מתפלל שיפרנס ויכלכל אותנו וגם רוענו היה ראוי לפרש לפי זה רעה אותנו בחסרון וי"ו ושב"א תחת הרי"ש ובימי חרפי שמעתי מהמדקדקים שהיו אומרים כך, אבל בכל הספרים כתוב רוענו עם וי"ו: (ובהלכה ברורה אות ו' כתב נוהגים לומר רענו).

סעי' ו' - שכח רצה בשבת או יעלה ויבא ביו''ט אומרה ברכה בפני עצמה קודם הטוב והמטיב

כתב הטור בגמ' מט. טעה ולא הזכיר של שבת אומר בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית בא"י מקדש השבת: טעה ולא הזכיר יעלה ויבא בי"ט אומר בא"י אמ"ה אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה בא"י מקדש ישראל והזמנים. כתב הראב"ד צריך לומר לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה. וכתב עוד שאין לומר בהן לא שם ולא מלכות לפי שאינה ברכה קבועה ודומה לברכת הזימון שאע"פ שהיא מן התורה אין בה לא שם ולא מלכות לפי שאינה קבועה וה"ר ישעיה והר"י כתבו שצריכה שם ומלכות, והכי מסתברא. וכתב הב"י כיון שאין מוזכר בגמרא שם ומלכות לפיכך נחלקו בהם המפרשים. ודעת ה"ר יונה (לו. ד"ה לאות) שחותם בהם בשם ומלכות. וכתב באורחות חיים (הל' ברהמ"ז אות נ) שכן מפורש בירושלמי (ברכות פ"ז ה"ד) וגם הרשב"א (מט. ד"ה ברוך) כתב מסתברא דכל הני בשם נינהו וכן נמי חתימתן בשם. ואע"פ שאם היה מזכירן במקומם לא היו בשם היינו משום דכל שהוא מזכיר בברכה הסמוכה הרי הן נכללות בברכה שיש בה מלכות בפתיחתה וחתימתה, דכל שסמוכה הרי היא כאילו פותחת בברוך שפתיחת הראשונה כוללת את כולן. וכן נראית דעת רבותינו הצרפתים עכ"ל. וכן כתב סמ"ק (סי' קט עמ' פג) וקצת נראה כן מדברי הרי"ף (לו.) וג"כ נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב (הי"ב): כתב הרא"ש (סי' כג) ואע"פ שהיא סמוכה לחברתה פותח בה בברוך כיון שהיא מדרבנן מידי דהוה אטוב והמטיב ועוד שאינה אלא אקראי בעלמא:

וכ''פ מרן טעה ולא הזכיר של שבת, אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת; ואם טעה ולא הזכיר של יו"ט, אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים;

וכתב המ"ב (ס"ק טז') ואפילו אם ספק לו אם הזכיר או לא תלינן דמסתמא בודאי לא הזכיר . (ובהלכה ברורה אות כא' כתב שאינו חוזר , ואם לא התחיל הטוב והמטיב יאמר ברכת אשר נתן. ובשאר ימים טובים שלא בליל פסח וסוכות יאמר אשר נתן בלא שם ומלכות).

עוד כתב (ס"ק יז') ואם אינו יודע נוסח ברכה זו חוזר לראש. ואם יודע ההתחלה והסיום אף שאינו יודע שאר הנוסח שבאמצע כראוי אומרה, וא"צ לחזור לראש. ט"ז וש"א. ובביה"ל (ד"ה שנתן שבתות) כתב להסתפק באופן שאינו יודע נוסח הברכה ולא התחיל בהטוב והמטיב, לכאורה יכול לומר נוסח רצה בשבת, או יעלה ויבא בר"ח, לפי מה שפסק השו"ע לעיל בסימן קי"ד ס"ו דאם שכח לומר משיב הרוח ונזכר עד שלא התחיל אתה קדוש דאומר משיב הרוח, וה"ה לענין יעלה ויבוא כשנזכר קודם שהתחיל מודים וכדלקמן בסימן תכ"ב ס"א. והטעם בכל זה משום דכיון שלא התחיל עדיין ברכה אחרת לא נקרא עדיין סיום ברכה, א"כ הכא נמי בעניננו. וצ"ע למעשה. (ובהלכה ברורה אות יט' כתב אין הדבר מועיל אם יאמר רצה והחליצנו או יעלה ויבא קודם ברכת המזון, ולדעת רבים מהפוסקים אם הוא בדבר שצריך לחזור כמו רצה והחליצנו בשבת חוזר לראש ברכת המזון).

עוד כתב (ס"ק יח') שגם ביו"ט צריך לומר לעמו ישראל כמו בשבת.

עוד כתב (ס"ק יט') שבראש השנה אומר בא"י אמ"ה שנתן ימים טובים לעמו ישראל את יום הזכרון הזה בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון. ודלא כהמג"א שסובר שלא חותם כמו בר"ח. (ובהלכה ברורה אות טז' כתב אינו מזכיר שם ומלכות בפתיחה ובחתימת הברכה). ואם שכח והתחיל הטוב והמטיב ג"כ דעת המ"א דשוב אינו חוזר כמו בר"ח וא"ר חולק עליו וס"ל דחוזר. (ובהלכה ברורה אות טז' כתב שאינו חוזר. ומרן שליט"א ביבי"א ח"ט כתב, שבכל ימים טובים אינו חוזר, חוץ מלילה ראשונה של פסח ושל סוכות. כיון שנחלקו הראשונים אם יש בהם חיוב אכילת פת, כנזכר לקמן, וסב"ל).

וביוה"כ לענין חולה שצריך לאכול בו וצריך לומר בו יעלה ויבוא כדלקמן בסימן תרי"ח ס"י אם פתח בהטוב והמטיב ונזכר שלא אמר יעלה ויבוא אינו צריך לחזור וכמו בר"ח ואם נזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב, י"א דצריך לומר ברוך שנתן ימים קדושים לישראל את יוהכ"פ הזה בלי חתימה, וי"א דבזה לא תקנו חכמים כלל נוסח ברכה להשלים הזכרת יעלה ויבוא וכל שלא אמר במקומו שוב אינו חוזר, וכן מסתברא:

בהמשך - בשבת ויו''ט כולל בברכה גם שבת וגם יו''ט, וכן שבת וראש חודש.

כתב הטור ואי מקלע שבת וי"ט בהדי הדדי כולל ואומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וי"ט לעמו ישראל לששון ולשמחה ולזכרון בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים: וכתב הב"י שכן כתבו שם התוספות (ד"ה ברוך), והרא"ש. וכתבו הגהות מיימון בפ"ב (אות ו) וכן שבת וראש חודש אך שאינו חותם בראש חודש:

וכ''פ מרן ואם חל יו"ט בשבת, אומר: שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים. וכל ברכות הללו בשם ומלכות.

וכתב המ"ב (ס"ק כ') ומיירי ששכח ולא אמר שניהם לא רצה ולא יעלה ויבוא ולהכי צריך לכלול שניהם אבל אם שכח של שבת לבד אומר רק אשר נתן שבתות למנוחה. וכן בשכח של יו"ט לבד אומר אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל כו'.

בהמשך - פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש

בגמ' מט: אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב: לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב, אבל פתח בהטוב והמטיב - חוזר לראש. וכתב הב"י לדעת הראב"ד בהשגות (פ"ב הי"ב) וכן דעת ה"ר יונה (לו. ד"ה לאות) והרשב"א (מט: ד"ה לא). א"צ לחזור לראש ברה"מ אלא חוזר לתחילת בונה ירושלים, וכמו שאם לא אמר יעלה ויבא בתפילה חוזר לרצה, גם כאן חוזר לרחם. ודחה דבריהם הרא"ש שבתפילה חוזר לרצה כיון ששלוש הברכות האחרונות נחשבות לברכה אחת, וכן בברכת המזון שלושת הברכות נחשבות לברכה אחת לכן חוזר לראש ברכת המזון. וכן פירש רש"י. וכן דעת הרמב"ם בפ"ב (הי"ב). וכתב הב"י ומאחר שהרמב"ם והרא"ש ורש"י מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן: עוד כתב הב"י בסמוך (סעי' ז') שהרשב"א דייק מהא דלא חוזר בראש חודש כיון שלא חייב לאכול פת, א"כ גם בכל סעודות יו"ט חוץ מלילה ראשונה של פסח וסוכות, אם לא אמר יעלה ויבא אינו חוזר כיון שלא חייב לאכול פת. וכ"כ התוס' בסוכה כז. אולם התוס' בברכות מט: כתב שחייב לאכול פת ביו"ט. וכ"פ הרא"ש שחייב לאכול פת משום שמחה ואין שמחה בלא לחם. וכן דעת הר"ן והמרדכי וכן דעת הטור שסתם שביו"ט חוזר ולא חילק בין לילה ראשונה של פסח וסוכות לשאר סעודות.

וכ''פ מרן והא דסגי בהך ברכה, דוקא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב, צריך לחזור לראש בהמ"ז. (אולם לדעת מרן שליט"א יביע"א ח"ט סימן מז' ובחזו"ע ברכות עמוד קד' כתב, שבכל ימים טובים אינו חוזר, חוץ מלילה ראשונה של פסח ושל סוכות. כיון שנחלקו הראשונים אם יש בהם חיוב אכילת פת, ואמרינן סב"ל נגד מרן. ועיין שם במילואים).

וכתב המ"ב (ס"ק כב') ואם נזכר אחר שאמר תיבת ברוך אתה פשוט דחוזר לומר רצה והחליצנו או יעלה ויבוא, ואומר אח"כ ובנה ירושלים וכו'. ואם נזכר אחר שאמר כבר ברוך אתה ה', מהנכון שיסיים תיכף למדני חקיך, כדי שלא יהיה השם לבטלה, והוי עדיין כלא סיים הברכה וחוזר לרצה: (וכ"כ בחזון עובדיה שבת ב' עמוד קצב' וכן בחזון עובדיה סוכות עמוד קא' ובילקו"י מועדים עמוד קמ'. אולם בהלכה ברורה אות יא' ויג' כתב שבשבת וליל פסח וסוכות יסיים בונה ירושלים. ויאמר אשר נתן בשם ומלכות ובשאר ימים טובים יסיים למדני חקיך וחוזר לרצה והחליצנו).

עוד כתב (ס"ק כג') בשם הח"א שדוקא אם אמר ברוך אתה ה' אמ"ה האל זה מקרי התחלה לברכה זו, אבל אם אמר רק בא"י אמ"ה, יסיים אשר נתן שבתות למנוחה וכו', ואח"כ יחזור ויאמר ברכת הטוב והמטיב. ובביה"ל נשאר על דין זה של הח"א בצע"ג, משום שמשמע בירושלמי שכל שפתח בברכה רביעית הסיח דעתו מברכה שלישית וצריך לחזור לראש, וכן מבואר באור זרוע להדיא, וכ"פ כמה אחרונים. (ובהלכה ברורה אות יא' ויג' כתב כהח"א).

עוד כתב (ס"ק כד') ואם טעה בברכה רביעית כגון שלא אמר בה שם ומלכות אע"פ שכבר גמר אותה אינו חוזר אלא להטוב והמטיב שהיא ברכה בפני עצמה [מ"א וש"א]: כתב בביה"ל (ד"ה לחזור) אם נרדם בבהמ"ז ואינו יודע באיזה ברכה עומד חוזר לראש בהמ"ז אם לא שיודע בודאי שאמר איזה מהברכות שאז אינו חוזר אלא למקום שמסתפק [ברכי יוסף]: עוד כתב בביה"ל (ד"ה לראש ברהמ"ז) שהמג"א כתב כיון שכל השלוש ברכות הם ברכה אחת כמו שכתב הרא"ש, לכן אם טעה אפילו באמצע ברכה שניה כגון שלא אמר ברית ותורה, חוזר לראש ברכת המזון. אולם הפמ"ג מפקפק מאוד בזה, משום שרש"י כתב שהטעם שחוזר לראש הוא, שכמו גבי תפלה אם עקר את רגליו - חוזר לראש, הכא נמי סיום הברכה הוא כעקירת רגלים. ולא כתב טעם הרא"ש שכל השלוש ברכות ברכה אחת הם. ואפשר שכן דעת הרמב"ם. וכן ג"כ בנהר שלום השיג על המ"א בזה. וגם הלא בלא"ה הראב"ד והרשב"א והרבינו יונה והרוקח פליגי אעיקר דינא דמחבר וס"ל דגם בטעה בבונה ירושלים ופתח בהטוב והמטיב אינו חוזר לראש, וסוברים ששלושת הברכות אינם ברכה אחת, ואף שאנו פוסקים כשאר ראשונים שאומרים שחוזר לראש, יתכן וסוברים כטעם רש"י, ולא כטעם הרא"ש, וכנ"ל. וע"כ דין זה דמ"א צע"ג למעשה . (עיין מה שהבאנו בסימן קפז' במ"ב ס"ק ח', שבהלכה ברורה כתב שאם לא אמר ברית ותורה ונזכר באמצע ברכה שלישית חוזר לנודה לך).

סעי' ז' - שכח בר''ח או בחוה''מ יעלה ויבא לא חוזר, וקודם הטוב והמטיב מברך, ובר''ח לא חותם.

בגמ' מט: אמר שמואל: טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה - מחזירין אותו, בברכת המזון כיון דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל - אין מחזירין אותו.

ובגמ' מט. טעה ולא הזכיר של ראש חודש אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון, ולא ידענא - אי אמר בה שמחה אי לא אמר בה שמחה, אי חתים בה אי לא חתים בה. ולא איפשטא הבעיא.

וכתב הרא"ש והטור שלא מזכיר בה שמחה. וכתב הטור בשם הר' יוסף שכל שלא פתח בהטוב והמטיב לא נחשב חזרה ואומר ברוך שנתן וכו' ואפילו בלילה שבתפילה לא חוזר, להוסיף ברכה לא הוי חזרה. וכתב הב"י שכן כתבו המרדכי והרשב"א. ולענין חתימה, לדעת הרי"ף והרמב"ם לא חותם, (ברבנו יונה משמע הטעם משום שהיא ברכה קצרה), וכתבו הגהות מיימון שכן פסק ראבי"ה. אבל בה"ג והרא"ש פסקו לחתום מקדש ישראל וראשי חדשים כתלמוד ירושלמי, וכ"כ הרוקח בשם פסיקתא רבתי, וכ"כ הטור בשם ר"י שחותם בה. וכתב הב"י וכיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים דלא חתים הכי נקטינן: ובחול המועד כיון שאין חיוב אכלת פת דינו כראש חודש, שאם שכח יעלה ויבא אינו חוזר. ואם נזכר קודם הטוב והמטיב אומר הברכה שם. וכ"פ הסמ"ג והכל בו, וכ"כ רבנו ירוחם דנראה מדברי הרמב"ם ורש"י שאע"פ שחייב לאכול בשבעת ימי החג י"ד סעודות אחת ביום ואחת בלילה יכול להשלימן בפירות: ודלא כהתשב"ץ שכתב שבחול המועד חוזר בסעודת היום והלילה.

וכ''פ מרן אם טעה ולא הזכיר בה של ר"ח, בין ביום בין בלילה, אומר: ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון, ואינו חותם בה, והוא שנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב; אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב, אינו חוזר מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך בהמ"ז; וחוה"מ דינו כר"ח. הגה: ואפשר דמ"מ יש לאמרו בתוך שאר הרחמן, כמו שנתבאר לעיל גבי על הנסים סי' קפ"ז; ואולי יש לחלק כי ביעלה ויבא יש בו הזכרת שמות ואין לאומרו לבטלה, כן נראה לי וכן נוהגין.

וכתב המ"ב (ס"ק כה') שפותח בברכה בשם ומלכות. ובביה"ל (ד"ה אומר ברוך) כתב שהשערי תשובה כתב בשם הברכ"י שמשמע מלשון מרן שלא אומרה בשם ומלכות וסב"ל. וכן מסתפק בזה הפמ"ג, אולם כיון שדעת הרבה ראשונים שאומר בשם ומלכות יש לסמוך עליהם הלא המה, שבלי הלקט, הריא"ז, רבנו ירוחם, תוספות רבנו יהודה, שיטה מקובצת. ולהרבה ראשונים אפילו בחתימה חותם בה וכ"ש שפותח בה. והם, הבה"ג, הרוקח, הראב"ן, האשכול, והאור זרוע בשם הירושלמי. ואף שבחתימה לא פוסקים כן עכ"פ בפתיחה אין שום פוסק שאומר שלא יאמרנה בשם ומלכות. וכן הסכימו האחרונים מעשה רוקח, ושולחן ערוך הגר"ז והחיי אדם. (אולם בסידורים שלנו השמיטו שם ומלכות בפתיחה בר"ח, וכדעת הברכ"י הנ"ל. וכ"פ הכה"ח אות לא' והילקו"י עמוד שמז'. ובהלכה ברורה אות כד' עיי"ש).

עוד כתב (ס"ק כו') בשם המ"א שאם אכל ביו"ט יותר מסעודה אחת בלילה וסעודה אחת ביום ושכח לומר יעלה ויבא לא חוזר שהרי אין חובה לאכול ביו"ט יותר מב' סעודות. ואם שכח לאכול בלילה ומשלים ביום כיון שחייב לאכול שתי סעודות, אם שכח חוזר בשניהם.

עוד כתב (ס"ק כז') שבחוה"מ אם נזכר קודם הטוב והמטיב אומר בא"י אמ"ה שנתן מועדים לעמו ישראל לששון ולשמחה. ואינו חותם, כמו בר"ח: (ובהלכה ברורה אות כח' כתב שחוה"מ דינו כר"ח שאומר בלא שם ומלכות) כתב בביה"ל (ד"ה אין לאומרו) על מה שכתב הרמ"א שלא נהגו לומר יעלה ויבא בהרחמן משום שיש בו הזכרת שמות, שהמג"א תמה על זה וכי אסור לומר תחנונים שיש בהן הזכרת שמות, ודוקא ברכה לבטלה אסור. ובבגדי ישע מישב שביעלה ויבא כונתו לצאת ידי חיוב ברכה לכן יש בזה חשש ברכה לבטלה. (ואפשר שכונתו לברכה שלפני הטוב והמטיב. ולדידן שלא מברכים בר"ח בשם ומלכות א"כ אפשר שיכול לומר יעלה ויבא בהרחמן ואין כאן חשש ברכה לבטלה. אולם בהלכה ברורה אות כה' כתב שאינו כולל הזכרת ר"ח בתוך הרחמן).

בהמשך - שבת ור''ח, שכח ר''ח לא חוזר, שכח שניהם אם הוא לפני הטוב והמטיב כולל שניהם וחותם בשבת

כתב הטור בשם ה"ר יוסף אם חל ר"ח בשבת והזכיר של שבת ולא של ר"ח שאינו חוזר אם פתח בהטוב והמטיב, ואפילו שחייב לאכול משום השבת, שלא תיקנו להחזיר בר"ח, וגם חיוב האכילה הוא משום השבת ולא משום ר"ח. וה"ר יחיאל ז"ל כתב ויש חולקים בזה ולזה דעתי נוטה, כיון דסוף סוף לא סגי דלא אכיל צריך לחזור ולברך. וכתב הב"י שהמרדכי כתב כה"ר יוסף, והרשב"א כדעת ה"ר יחיאל. וכתב בבדק הבית ולענין הלכה נקטינן כה"ר יוסף דספק ברכות להקל. עוד כתב הטור ולכ"ע אם שכח גם של שבת ונזכר קודם שפתח בהטוב והמטיב כוללו ואומר ברוך שנתן שבתות למנוחה ור"ח לזכרון ואם פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש ומזכיר של שבת ור"ח כבתחלה. וכתב הב"י לעיל (סעי' ו') בשם הגהות מימוניות, כשכולל שבת ור"ח אינו חותם בראש חודש.

וכ''פ מרן אם חל ר"ח בשבת, והזכיר של שבת ולא הזכיר של ר"ח, ולא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב, אינו חוזר; ואם שכח (גם) של שבת ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, כולל ר"ח עם שבת ואומר: שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון; ואם פתח בהטוב והמטיב, חוזר לראש בהמ"ז ומזכיר של שבת ושל ר"ח; ויש מי שאומר שאם שכח של שבת ור"ח ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אומר: שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון, וחותם בשל שבת ואינו חותם בשל ר"ח.

וכתב המ"ב (ס"ק כט') שכח של שבת לבד, בודאי אין צריך לכלול גם של ר"ח בברכה זו כיון שכבר הזכיר ר"ח ביעלה ויבוא. ומ"מ אם לא נזכר עד לאחר שפתח בהטוב והמטיב וחוזר לראש בהמ"ז בשביל הזכרה של שבת אז צריך לומר עוד הפעם גם יעלה ויבוא דבהמ"ז הראשון נתבטל לגמרי:

עוד כתב (ס"ק ל') על מה שכתב מרן שאם שכח שבת ור"ח חותם בשל שבת ואינו חותם בשל ר"ח. הטעם כדליעל דליכא חתימה בר"ח. ואע"ג דהכא מזכיר השם בחתימה בלא"ה משום שבת, מ"מ אינו כדאי להזכיר דהזכרת השם הוא על שניהם. ומ"מ לדינא מסקי האחרונים דיזכיר בחתימה גם ר"ח מטעם דבלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דגם בכל ר"ח צריך לחתום בברכה כמו ביו"ט, ואע"פ שאין אנו נוהגין כוותייהו משום חשש ברכה שא"צ, הכא דבלא"ה חותם בברכה בשביל שבת שפיר דמי לומר מקדש השבת וישראל וראשי חדשים: (ואנו אין לנו אלא דברי מרן. וכ"כ בהלכה ברורה אות כז' שחותם מקדש השבת לבד ולא מזכיר וראשי חדשים. ולא כמ"ש בסידור יחוה דעת).

סעי' ח' - סעודה שלישית דינה כר''ח שלא חוזר.

כתב הטור שהסתפק ה"ר יחיאל בסעודה שלישית אם לא אמר רצה והחליצנו אם חוזר או לא, דלדעת ר"ת שלא חייב לאכול פת דינה כר"ח שאינו חוזר, ולשאר מפרשים שחייב לאכול פת, חוזר. וכתב הב"י שגם התוס' והמרדכי והרשב"א כתבו ספק זה. וכתב הגהות מימוניות בשם ראבי"ה כיון שנהגו העולם להזכיר וגם בירך על דעת להזכיר שוויה עליה כחובה כמו בתפילת ערבית שאם מתפלל שוויה עליה כחובה. ולכן צריך לחזור. וכתב הב"י אולם מדברי תרומת הדשן סימן לח' יתבאר לך דלא קימ"ל הכי. עוד כתב בשם התוס' שאם אכל בשבת סעודה רביעית לא חוזר לראש שהרי לא חייב לאכול סעודה זו כלל.

וכ''פ מרן סעודה שלישית בשבת דינה כר"ח.

וכתב המ"ב (ס"ק לא') שאע"פ שפסק מרן בסימן רצא' שחייב לאכול פת בסעודה שלישית עכ"פ אם שכח לא חוזר, דסב"ל. עוד כתב ובסעודה ג' ביו"ט לד"ה אינו חוזר שהרי לד"ה אינו אלא רשות וכמש"ל בס"ק כ"ו ומ"מ אם נזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אפילו בסעודה רביעית או חמישית בשבת ויו"ט אומר בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה וכו' או שנתן ימים טובים וכו' כמו שאומר בר"ח אע"פ שא"צ אז פת כלל באותו יום: וכתב בביה"ל (ד"ה בשבת דינה) שלדעת המ"א לא חותם בה כמו בר"ח שכל שבדיעבד לא מחזירים אותו לא חותם בה. אולם לדעת הנהר שלום מה שלא חותם בר"ח משום שאין היום כ"כ חשוב לכן לא תקנו בו חתימה, א"כ לפי זה בשבת ויו"ט שהיום חשוב שייך בו חתימה ולכן גם בסעודה רביעית בשבת וכ"ש בסעודה שלישית שחותם בה. (ולכאורה לדידן שבר"ח אומרה בלא שם ומלכות אפילו בפתיחה א"כ הוא הדין הכא יאמרנה בלא שם ומלכות וכפשטות דברי מרן שכתב שדינה כר"ח. אולם בהליכות עולם עמוד עט' ובחזון עובדיה שבת ב' עמוד שמג' כתב שבסעודה שלישית כיון שלדעת מרן חייבים לאכול פת יאמרנה בשם ומלכות בפתיחה וחתימה. ומ"ש מרן דינה כר"ח רק לענין שאינו חוזר. ומשמע שבסעודה רביעית בשבת שלא חייב בה כלל לא יאמרנה בשם ומלכות. אולם בהלכה ברורה אות לא' כתב שאומרה בשם ומלכות. וכן משמע בחזון עובדיה שבת ב' בעמוד שמו' במקורות). עוד כתב בביה"ל (ד"ה סעודה שלישית) בשם הרשב"א שחיוב אכילת פת בשבת הוא מהפסוק וקראת לשבת עונג ואין עונג בלא פת. ובתוספות רבנו יהודה לברכות כתב שהוא הדין ביו"ט שיש בו שמחה, ואין שמחה בלא לחם.

סעי' ט' - שלשה שזימנו ושכחו מעין המאורע, לא חוזרים על הזימון.

כתב הב"י בשם הכל בו וכ"פ בשו"ע שלושה שאכלו בשבתות ויו"ט, ושכחו להזכיר מעין המאורע והם צריכים לחזור לראש בהמ"ז, יברך כל אחד בפני עצמו, כי מידי זימון כבר יצאו.

סעי' י' - אחר יציאת השבת מזכיר של שבת בברכת המזון וכן בר''ח, פורים וחנוכה.

כתב הב"י שהרא"ש בתשובה כתב שלא מזכירים של שבת בחול. כמו תשלומי תפילת מנחה של שבת שמשלימה במוצאי שבת בנוסח של חול. וכ"כ הטור בסימן תרצ"ה גבי פורים שאם התחיל את סעודתו ביום ונמשכה עד הלילה שכתב הרא"ש שלא אומר על הניסים. אבל בהגהות מימוניות בשם הר"מ כתב שצריך לומר על הניסים. ובתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל) כתב ליישב את ראיית הרא"ש מתפילה, שבתפילה מתפלל לפי הזמן שנמצא בו והוא חול, וגם התפילה השניה היא לתשלומין ובתפילה הראשונה כבר התפלל תפילה של חול, אבל ברכת המזון היא על מה שאכל בשבת, וכל שלא התפלל ערבית של חול צריך להזכיר מעין המאורע של שבת. ושכן המנהג פשוט במדינות בני רי"ת להזכיר על הניסים בכה"ג, וכן במוצאי שבת. וכ"כ האורחות חיים בשם התוס' שהכל הולך אחר התחלת הסעודה והוא הדין בר"ח ופורים, וכן בתפילת נעילה אע"פ שהוא לילה מזכיר בה של שבת.

וכ''פ מרן היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בבהמ"ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה; והוא הדין לראש חודש ופורים וחנוכה.

וכתב בביה"ל (ד"ה מזכיר) שאם שכח להזכיר ונזכר קודם שפתח בהטוב והמטיב נ"ל שאין מברך אשר נתן וכו' כי גם מה שפסק מרן דאזלינן בתר התחלת הסעודה ג"כ ספוקי מספקא ליה, ובודאי אין לברך מספק שום ברכה בשם ומלכות . (ומה שכתב בהמשך דבריו דלמי שסובר שבר"ח אומרה בלא שם ומלכות גם בסעודה שלישית אומרה בלא שם ומלכות. כבר הזכרנו לעיל שדעת מרן שליט"א בהליכות עולם עמוד עט' שאומרה בסעודה שלישית בשם ומלכות).

וכתב המ"ב (ס"ק לב') אם התפלל מעריב קודם בהמ"ז שוב אינו מזכיר של שבת בבהמ"ז דמחזי כסתרי אהדדי:

עוד כתב (ס"ק לג') אם חל ר"ח במו"ש יזכיר בבהמ"ז של שבת לבד ולא של ר"ח ודוקא כשגמר סעודתו מבעוד יום אבל אם אכל פת גם בלילה ויש עליו חיוב להזכיר גם של ר"ח ושניהן אי אפשר להזכיר דהוי תרתי דסתרי דהאיך יאמר ביום השבת הזה ואח"כ יאמר ביום ר"ח הזה דהא ר"ח הוא ביום א' א"כ מוטב להזכיר של ר"ח דזה יש חיוב לכ"ע משא"כ בהזכרת שבת דיש פלוגתא בין הראשונים אם חייב להזכיר כלל כשמברך במו"ש [ ואף דאנן פסקינן כאן בש"ע דאזלינן בתר מעיקרא וחייב להזכיר של שבת במו"ש מ"מ כאן שהוא מקום הדחק מוטב שידחה הזכרת שבת מפני הזכרת ר"ח דהוא חיוב לכ"ע ]. אכן במוצ"ש לחנוכה ופורים אפילו אם גמר סעודתו בלילה אינו מזכיר של חנוכה ופורים רק של שבת לבד כיון דבלא"ה הזכרה מעין המאורע דחנוכה ופורים אינו אלא רשות כנ"ל בסימן קפ"ז ס"ד כ"כ המ"א ועוד הרבה אחרונים. וי"א דאם חל יו"ט או ר"ח במוצ"ש יזכיר רצה וגם יעלה ויבוא דאזלינן בתר התחלת הסעודה וגם בתר שעה שהוא מברך בו ולא קפדינן במה דנראה כסותרים אהדדי דברצה נתחייב משעה שהתחיל הסעודה ביום ואח"כ כשנמשך הזמן ולא בירך והגיע לילה של יו"ט או של ר"ח ניתוסף עליו חיוב לזכור מעין המאורע של שעה שהוא מברך בו . (ובהלכה ברורה אות לו' כתב שיזהר לסיים סעודתו קודם הלילה ויזכיר רצה והחליצנו בלבד. ואם אכל גם בלילה משמע מדבריו שאעפ"כ יאמר רק רצה והחליצנו. וכן משמע בשו"ת יחוה דעת ח"ג עמוד קעג' בהערה. וכ"פ בילקו"י אות יז').

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה