מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות ברכות · סימן קפז
סעי' א' - מטבע הלשון של ברכת המזון אינו מן התורה.
בגמ' מח: אמר רב נחמן משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש, הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב - שלא הסריחו, והמטיב - שניתנו לקבורה. וכתב הב"י בשם הרמב"ן שאין מטבע ברכת המזון מן התורה אבל נצטוינו מן התורה לברך אחר אכילתנו כל אחד כפי דעתו כענין (שם מ:) מנימין רעיא [שאמר] בריך רחמנא מריה דהאי פיתא ובאו הנביאים ותקנו להם נוסח מתוקן הלשון וצח המליצה ושנינו בו אנחנו עוד בגלות ומלכות בית דוד משיחך במהרה תחזירנה למקומה ותבנה ירושלים כי הענין תיקן שלמה ובית דינו והלשון כפי הזמנים יאמר עכ"ל: וכן כתבו הרשב"א והרא"ש.
בהמשך - שלא לאמר ברוך משביע רעבים ברוך משקה לצמאים קודם ברהמ''ז.
כתב הטור יש שאומרים קודם ברכת המזון ברוך משביע לרעבים ברוך משקה לצמאים. ואין לאומרו שאינו ממטבע הברכה והמוסיף גורע, ע"כ. וכתב הב"י שהמרדכי כתב בשם ספר הפרדס שיחיד אין אומרו ומשמע מדבריו שבזימון יש לאומרו, ובאורחות חיים כתב שביחיד אומרו. ודעת הטור שאין לאומרו כלל.
וכ''פ מרן יש אומרים: ברוך משביע לרעבים, ואין לאומרו, והמוסיף גורע.
בהמשך - אומר כאמור פותח את ידיך.
בכל בו כתב שלא אומר כאמור פותח את ידיך, אלא חותמין הזן את הכל בלי שום פסוק, כי איך נביא פסוק שאומרו דוד לדברי משה רבינו ע"ה. וכתב הב"י ואין בטענה זו הכרח. ובדרכי משה (אות ב') כתב אבל המנהג כדבריו.
בהמשך - לא יאמר כי לעולם חסדו 'עמנו'.
כתב הטור שהרא"ש לא היה אומר כי לעולם חסדו עמנו, כי חסדיו הם עם כל חי. וכתב הב"י גם המרדכי כתב בשם ספר הפרדס שאין לאומרו.
בהמשך - אמר בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי פיתא, יצא ידי חובת ברכת הזן.
בגמ' מ: גבי בנימין רעיא דכרך רפתא, אמרינן דאם אמר ברוך רחמנא מלכא מאריה דהאי פיתא יצא י"ח ברכת הזן. וכתב הב"י שמשמע שאין צריך לחתום בה. אבל הרשב"א כתב שצריך לחתום בה בריך רחמנא דזן כולא, שאל"כ לא יצא כיון שברכת הזן פותחת בברוך ומסיימת בברוך. ועל כגון זה נאמר מקום שאמרו להאריך היינו ברכה שחותמת בברוך אינו רשאי לקצר ולא לחתום בה בברוך. אבל נוסח הברכה שבאמצע אינו מעכב.
ומרן בשו"ע הביא את דעת הרשב"א ב"ויש אומרים". אחר סתם, ואם אמר במקום ברכת הזן: בריך רחמנא מלכא, מאריה דהאי פיתא, יצא; וי"א שצריך שיחתום: בריך רחמנא דזן כולא.
כתב המ"ב (ס"ק ג') לפי מה שכתב מרן לקמן בסי' רי"ד צריך לומר מלכא 'דעלמא' מאריה דהאי פיתא.
עוד כתב (ס"ק ד') שהב"ח כתב להחמיר כדעת הרשב"א שצריך שיחתום כיון שברכת המזון מהתורה. (וכ"כ בהלכה ברורה אות ה'). ולכתחילה אין לברך ברכה קצרה זו, רק בדיעבד אם בירך יצא. וילדים קטנים נוכל לחנכם לכתחלה בנוסח זה מברכת הזן וכן מעט מכל ברכה עד שידעו לברך כל ברכה כתיקונה: (וכתב בהליכות עולם ח"ב עמוד ע"ב שמי שלא יודע לברך ברכת המזון כלל, לכל הפחות יאמר הנוסח בריך רחמנא אלהנא מלכא דעלמא מאריה דהאי פיתא בריך רחמנא דזן כולא. ודוקא בלשון ארמית אבל בלשון הקודש אין לקצר כלל).
עוד כתב המ"ב (ס"ק ב') שצריך לומר שאתה זן קמ"ץ תחת השי"ן. אנחנו מודים ולא אנו דאנו הוא לשון אנינות. בפי כל חי ולא בפה. רענו בשו"א תחת הרי"ש ולא בחול"ם כי הוא לשון בקשה. (עיין בב"י סימן קפח' אות ה' שכתב שכן ראוי לומר, אבל בכל הספרים כתוב רוענו עם וי"ו). ומטעם זה צ"ל זוננו במלאפו"ם (שורוק). לא חסר לנו ואל יחסר לנו [א"ר בשם של"ה]:
סעי' ב' - צריך לומר ארץ חמדה טובה ורחבה. ברית, ותורה, ולהקדים ברית.
כתב הטור בגמ' מח: תניא רבי אליעזר אומר כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו נחום הזקן אומר צריך שיזכיר בה ברית שעל ידי ברית נתנה הארץ לאברהם רבי יוסי אומר צריך להזכיר בה תורה שבזכות התורה ירשו הארץ. ולא בא לחלוק אלא להוסיף. פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה כגון על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו. וכתב הב"י בשם שבלי הלקט בשם ה"ר בנימין, לפי שראה יהושע את משה רבינו ע"ה שחמד ליכנס לארץ והתפלל עליה וגם אבות העולם חמדו ליכנס שם וליקבר שם, כיון שזכה הוא ליכנס שם תיקן בברכת הארץ, ארץ חמדה: צריך שיזכיר בה ברית. פירוש שכשנימול אברהם כרת יי' אתו ברית לתת לו את הארץ: צריך שיזכיר בה תורה. שנאמר (תהלים קה מד) ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו: והטעם שצריך להקדים ברית לתורה מפרש בגמ' שזו בשלוש בריתות וזו בי"ג בריתות.
נוסחת הרמב"ם על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה חיים ומזון. אבל הרא"ש לא היה אומר ברית ותורה חיים ומזון כיון שאומר ברית ותורה בסיום הברכה ועל בריתך שחתמת בבשרנו וכו'. וכ"כ המרדכי, וכן משמע מפירוש רש"י. ופסק מרן כדעת הרמב"ם (ע"פ מה שהבאנו לעיל סימן קפד' סעי' א' בשם הליכות עולם, שכיון שהזכיר מרן שמו של הרמב"ם דעתו לפסוק כמותו עיי"ש). בברכת הארץ, להרא"ש לא יאמר: שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה וכו' "ברית ותורה", שהרי אומר על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ודי בפעם אחד; והרמב"ם חולק. (הגה: ודברי הרא"ש הם עיקר). (מה שכתב מרן לא יאמר שהנחלתה לאבותינו ארץ חמדה, אין הכונה שלא יאמר משפט זה, שלכ"ע צריך להזכיר ארץ חמדה, אלא הכונה שבמקום זה לא אומר ברית ותורה).
סעי' ג' - לא הזכיר ארץ חמדה טובה ורחבה, ברית, ותורה, חוזר.
ברכות מח: תניא, רבי אליעזר אומר: כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה, בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים - לא יצא ידי חובתו; וכתב הטור שאחיו ה"ר יחיאל ז"ל הסתפק לומר שמה שכתב לא יצא ידי חובתו הוא למצוה ולא לעיכובא שנצריכנו לחזור. והטור כתב כיון דברכת המזון דאוריתא לעיכובא קאמר וצריך לחזור ואם סיים הברכה חוזר לראש. וכתב הב"י שמהרמב"ם משמע שצריך לחזור וכן דעת הרא"ש, וכן הביא הרשב"א תוספתא (ברכות פ"ג הי"ג) מי שלא הזכיר ברית מחזירים אותו וכ"כ בירושלמי שמחזירים אותו. כתב הב"י שהכל בו כתב בשם הראב"ד דנשים ועבדים לא אמרי להו דנשים לאו בני ברית נינהו ועבדים לאו בני תורה נינהו. וכתב הב"י בבדק הבית לדחות זה, ותמיהני דעבדים איתנהו במצות שהאשה חייבת (חגיגה ד.) וגם על הנשים יש לדון שאין נקרא אדם אלא כשיש לו אשה (יבמות סג.) הוי ליה זכר ונקבה גוף אחד ושפיר מצו למימר על בריתך שחתמת בבשרנו: (ולתרץ דברי הראב"ד אפשר שהתכוין לומר שגם אשה לא תאמר תורה שאינה חייבת בלימוד התורה. ולא כהבנת הב"י את הראב"ד שאשה תאמר תורה ועבד לא יאמר). והרמ"א פסק כדעת הכל בו.
וכ"כ מרן אם לא הזכיר בברכת הארץ ברית ותורה, אפי' אם לא חיסר אלא אחד מהם, מחזירין אותו. הגה: ונשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה, דנשים לאו בני ברית נינהו, ועבדים לאו בני תורה נינהו (כל בו).
וכתב המ"ב (ס"ק ז') מה שלא הביא מרן שאם לא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה שחוזר כיון שפשיטא שהיא מעיקר ברכת הארץ.
עוד כתב (ס"ק ח') שחוזר לראש ברכת המזון. (וכתב בהלכה ברורה אות ז' כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה לא יצא וצריך לחזור, ובאות ח' כתב שאם לא אמר ברית ותורה וסיים את ברהמ"ז אינו חוזר ומברך ואם נזכר בין ברכה שניה לשלישית יאמר שם, ואם התחיל ברכה שלישית חוזר לנודה לך, ועיין לקמן סימן קפח' סעי' ו' בביה"ל ד"ה לראש ברכת המזון).
עוד כתב (ס"ק ט') על מה שכתב הרמ"א שנשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה, כתב ומכל מקום בימנו נהגו הנשים לומר גם כן על בריתך ועל תורתך, והכונה על הזכרים, וכן גם הם צריכות ללמוד ההלכות שלהם. וכתב בביה"ל (ד"ה מחזירים אותו) שאם מסתפק אם אמר ברית ותורה לא חוזר דאמרינן סרכיה נקיט ואזיל. ואם הוא לא רגיל בנוסח ברכת המזון לדעת החיי אדם חוזר שסובר שהוא מן התורה. אבל כיון שיש ראשונים שסוברים דהוא דרבנן הוי ספיקא דרבנן ולקולא.
סעי' ד' - לא הזכיר מלכות בית דוד מחזירים אותו.
כתב הב"י הנ"ל בסעי' ג' מגמ' מח: וכ"פ הרא"ש כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו ומחזירים אותו. וכן הוא בירושלמי.
וכ''פ מרן אם לא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. (וכתב בהלכה ברורה אות יא' שאם לא הזכיר דינו כמי שלא הזכיר נודה לך כנ"ל).
בהמשך - לא אמר על הניסים בחנוכה ופורים אינו חוזר.
בשבת כד. בחנוכה אין צריך להזכיר בברכת המזון ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה. וכתב הב"י שהפוסקים כתבו סתם שצריך להזכיר. ואם לא הזכיר פשוט שאינו חוזר שהרי בגמ' אמרו רק אם רצה להזכיר מזכיר. וכ"כ הרמב"ם וסמ"ג והגהו"מ ותרומת הדשן והכל בו. ואפילו נזכר תיכף שחתם ברכת ההודאה לא חוזר. ואם נזכר בהרחמן יאמר שם הרחמן עשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשית לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה בימי מתתיהו וכו' וכן בפורים.
וכ"פ הרמ"א הגה: ואומרים על הנסים בחנוכה ובפורים, קודם ועל הכל וכו'; ואם לא אמרו, אין מחזירין אותו (טור). וע"ל סימן תרפ"ב. ומ"מ יוכל לאומרו בתוך שאר הרחמן, ויאמר: הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה בימים ההם וכו', והכי נהוג (כל בו).