אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות › סימן קפו

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות · סימן קפו

סימן קפה

סעי' א' - נשים ספק אם חייבות ברהמ''ז מדאורייתא, ומוציאות רק מי שלא שבע.

במשנה כ. נשים עבדים וקטנים חייבים בתפילה ומזוזה וברכת המזון. ובגמ' ע"ב בעי רבא מרבינא אם נשים חייבות בברהמ"ז מהתורה כמו כל מצוות עשה שהזמן גרמן, או כיון שאין להם חלק בארץ (רש"י) ואינם בברית ותורה (תו"ס) חייבות רק מדרבנן. ונ"מ אם יכולות להוציא המחויב מהתורה, ולא איפשטא. וכתב הב"י שלדעת הרשב"א והראב"ד חייבות מהתורה. אולם לדעת רבנו יונה חייבות מדרבנן. ולדעת הרמב"ם והרא"ש כיון דהוי בעיא דלא איפשטא הוי ספק אם חייבות מהתורה לכן לא יכולות להוציא איש ששבע ומחויב מהתורה. וכתב הרא"ש אע"פ שאיש שאכל כזית וחייב מדרבנן יכול להוציא את מי ששבע, הוא מוציאו מדין ערבות, ומה שצריך שיאכל כזית משום שלא רצו חכמים שאדם יברך בלא שנהנה. אבל אישה שאינה בכלל ערבות לא יכולה להוציא מי שמחויב מהתורה.

וכ''פ מרן נשים חייבות בברכת המזון, וספק הוא אם הן חייבות מדאורייתא ומוציאות את האנשים, או אם אינן חייבות אלא מדרבנן ואינן מוציאות אלא למי שאין חיובו אלא מדרבנן. ( וע"ל סי' קצ"ט בענין זימון שלהם).

וכתב המ"ב (ס"ק ג') אישה שאכלה כדי שביעה ונסתפקה אם ברכה: לדעת השער אפריים והחיי אדם והמגן גיבורים חייבת לברך, ולדעת רעק"א והברכי יוסף והפמ"ג לא תברך, דיש כאן ס"ס להקל ספק חייבת מדרבנן ואף אם את"ל מדאוריתא שמא ברכה, ואף שאין זה ס"ס המתהפך. והכריע המ"ב שמי שרוצה לברך אין למחות בידה. והוסיף בביה"ל (ד"ה אלא מדרבנן) כיון שיש הרבה ראשונים שסוברים שחייבות מהתורה. והם, בה"ג, הרי"ף, רב האי גאון, הרמב"ן, הראב"ד והרשב"א, הריטב"א, והר"ן. ולכן אין למחות בידה. (בהליכות עולם ח"ב ע"א כתב שאינה מברכת מספק, וטוב שתהרהר ברכת המזון בלבה.

וכ"כ בהלכה ברורה אות ג' שאם אפשר תשמע הברכה מאחר). עוד כתב בביה"ל (ד"ה או אם) דהוא הדין עבד דינו כאשה.

סעי' ב' - קטן חייב מדרבנן ומוציא אביו שלא שבע.

בגמ' כ: על הא דאמרינן במשנה באמת אמרו בן מברך לאביו ועבד לרבו ואשה לבעלה אבל אמרו חכמים תבוא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו, אמרינן בגמ' הכא במאי עסקינן כגון דאכל שיעורא דרבנן דאתי דרבנן ומפיק דרבנן: וכתב הטור קטן חייב בברה"מ מדרבנן כדי לחנכו במצות.

וכ''פ מרן קטן חייב מדרבנן, כדי לחנכו; וההיא דבן מברך לאביו, כשלא אכל האב כדי שביעה, שאינו חייב אלא מדרבנן.

וכתב המ"ב (ס"ק ו') וכתבו האחרונים דקטן אינו מוציא את האשה דשמא מדאורייתא חייבת:

עוד כתב (ס"ק ז') ואם גם הבן לא אכל כדי שביעה דהוי אצלו תרי דרבנן אם מוציא לאביו יש דעות בין הפוסקים ויש להחמיר: (ובהלכה ברורה אות ח' כתב דבדיעבד אם אף הקטן אכל ולא שבע וברך אמרינן סב"ל ולא חוזר הגדול ומברך. ומה שיש להקשות דקימ"ל שהקטן מצד עצמו לא חייב אפילו מדרבנן ורק על אביו מוטל לחנכו, וא"כ איך מוציא המחויב. עיין מה שהאריך בזה מרן שליט"א בסוף ספר ילקו"י דיני קטן, והביא בשם התוס' כיון שברכת המזון בכזית היא פחות מחיוב דרבנן, אלא רק חומרא מדבריהם כמ"ש 'הם החמירו על עצמם' לכן קטן אף שאינו מחויב יכול להוציא, והוסיף הרב כיון שיש חיוב על האב לחנך את הקטן והקטן כשמברך מסייע לאב לצאת ידי חובתו על כן יש לו בזה שותפות בחיוב ולכן מוציא את אביו).

בהמשך - מי שלא אכל יכול לברך להוציא מי שאכל מדין ערבות. אלא שצריך שיאכל כזית.

כתב הב"י דלדעת התוספות (מח. ד"ה עד) והרא"ש (סי' כא) ומרדכי (סי' קעד) וסמ"ג. אף שלא שייך בברכת הנהנים להוציא מדין ערבות לפי שאינם חובה על האדם דלא ליכול ולא ליתהני, בברכת המזון שכבר אכל ונתחייב בברכה יכול להוציאו מי שלא אכל מדין ערבות. ולא אמרו שצריך שיאכל כזית דגן אלא כדי שיוכל לומר שאכלנו. אבל בירושלמי לא משמע הכי אלא דמדין הוצאת ידי חובתו הצריכו שיאכל כזית דגן שאמרו שם דשאני ברכת המזון דאמר קרא ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך.

ועיין עוד בזה בסימן קצז' סעי' ד'.

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה