אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות › סימן קפב

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות · סימן קפב

סימן קפא

סעי' א' - ברכת המזון אינה טעונה כוס ומצוה מן המובחר לברך על כוס אם הם שלושה.

בפרק ערבי פסחים (קה:) תניא הנכנס לביתו במוצאי שבת וכו' ואסיקנא שמע מינה מהאי מתניתא תמני וכו' ושמע מינה ברכת המזון טעונה כוס. וכתבו התוספות (ד"ה ש"מ ברכה) ומשמע דאפילו ביחיד טעונה כוס דהנכנס משמע שהוא יחידי, ושכן דעת רשב"ם להטעין כוס אפילו ביחיד. וכן דעת הר"ר יחיאל דטעונה כוס אפילו ביחיד, אלא שהעולם אין נוהגים ברכת המזון על הכוס אלא בשלשה. וכ"כ הרא"ש כדברי התוספות. וכך כתב הטור שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד. וכתב שצריך לחזר אחריו כדרך שמחזרין על המצות ולא יאכל אלא אם כן יהיה לו כוס לברך עליו וכמו בהבדלה שלא אוכל סעודה אחת אם אין לו יין. וכן דעת רבינו ירוחם וכן דעת ה"ר יונה אלא שמשמע מדבריו שאין צריך לחזר אחר היין: וכתב הכל בו (סי' כה כא.) שיש מי שאומר דברכת המזון טעונה כוס אפילו ליחיד הילכך כששניים אוכלים יחד צריך כל אחד לקחת כוסו לברכת המזון ע"כ: וכתב בהגהות מימון (פ"ז אות ס) שדעת ר"י ורבינו אלחנן דבזימון מיהא טעונה כוס. ובמדרש רות הנעלם (זהר חדש מז.) כתוב ברכת המזון בשלשה צריך כוס שלא בשלשה אין צריך כוס. וכתב הב"י וראיתי מהמדקדקים שכשאינם שלשה חוששין לדברי הפוסקים דאפילו ביחיד טעונה כוס ומוזגין כוס יין לברכת המזון וכדי לחוש לדברי המדרש הזה מניחים אותו על השולחן ואינם תופסים אותו בידיהם. אבל דעת הרמב"ם בפ"ז (הט"ו) שאין ברכת המזון טעונה כוס כלל. וכתב הר"ן בפסחים (כו. ד"ה גמ' ירושלמי) שכן דעת הרי"ף, ורק למצוה מן המובחר שתהיה על הכוס שהרי נאמרו כמה מעלות טובות בכוס של ברכה. וכתב הב"י שלדעת הרמב"ם והרי"ף מה שאמרה הגמ' הנכנס לביתו במוצאי שבת, שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס, היינו למצוה מן המובחר. וכן כתב ה"ר מנוח ז"ל (פ"ז הט"ו). והרשב"א כתב פרק אלו דברים (נב. ד"ה ולענין) דברכת המזון אינה טעונה כוס, ושכן דעת הרי"ף וכתב דההיא ברייתא דהנכנס לביתו במוצאי שבת דמשמע מינה דברכת המזון טעונה כוס לא קיימא לן כוותה. וכן כתב בהגהות מיימון שספר המצות (עשין כז קיב.) פסק כהרמב"ם :

וכ''פ מרן בויש בתרא. יש שאומרים שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד, וצריך לחזור עליו, ולא יאכל אם אין לו כוס לברך עליו אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו, אפילו אם צריך לעבור זמן אכילה אחת; ולפי זה אם שנים אוכלים יחד צריך לקחת כל אחד כוס לברכת המזון; וי"א שאינה טעונה כוס אלא בשלשה; ויש אומרים שאינה טעונה כוס כלל, אפילו בשלשה. הגה: ומ"מ מצוה מן המובחר לברך על הכוס (ר"ן פרק ערבי פסחים).

וכתב המ"ב (ס"ק ב') על מה שכתב מרן דעת הטור שלא יאכל סעודה אחת אם אין לו כוס, שלדעת המ"א והגר"א מותר לאכול ולא דומה להבדלה.

עוד כתב (ס"ק ד') שמנהג העולם להקל בזה כדעה השלישית שלא לחזר אחר כוס, אם לא כשיש לו יין או שאר משקין דהוא חמר מדינה בביתו דאז בודאי מצוה מן המובחר לכו"ע לברך על הכוס וכנ"ל, ודוקא כשהוא בזימון שלשה, אבל לענין יחיד מקילים כמה אחרונים לגמרי.

סעי' ב' - אין לברך ברכת המזון על שאר משקים אלא אם כן אין היין מצוי באותו מקום, והשכר או שאר משקים הם חמר מדינה.

בפרק ערבי פסחים (קז.) ת"ר אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין.

ופירש רשב"ם אין מברכין ברכת המזון ולא גורסים הני מילי דלא קבע עליה אבל קבע עליה לית לן בה. וכן וכתב שם המרדכי (לז ע"ג) שלא גורסים כיון שכל שאינו חמר מדינה אין מברכים עליו . (וקבע פירושו לשיטתם שבאותה סעודה שתו ממשקה זה ולא שתו יין). ובהגהות מיימון פ"ז (אות ס) כתב שהלכות גדולות ור"ח והתוספות (קו: ד"ה מקדש) גורסין אותו, וכן דעת ראבי"ה (ח"א סי' קמט) וכתב עוד דאין נקרא קביעות אלא היכא שרגילין תמיד בכך כגון במקום שאין יין מצוי ע"כ. (וזה הוא חמר מדינה, וא"כ לא פליגי ארשב"ם והמרדכי). וכן דעת הרא"ש (סי' יז) שמברכין על השכר אם אין יין מצוי שכתב על אותה ברייתא מיהו היכא דהוה חמר מדינה נראה דמברכין עליו דהא הבדלה דלכולי עלמא טעונה כוס מבדילין עליו, וכל שכן ברכת המזון דאיכא למאן דאמר בפרק אלו דברים (נב.) דאינה טעונה כוס ע"כ. וכן כתב הטור ואם אין יין מצוי באותו מקום יכול לברך על השכר ושאר משקין. ומה שכתב דאין מברכין על שאר משקים אפילו אי קבע עלייהו היינו במקום שמצוי יין אלא שאלו קבעו על השכר:

וכתב הב"י ונראה דדוקא על שכר וכיוצא בו מברכין ברכת המזון במקום שאין יין מצוי, אבל על המים כלל וכלל לא וכן נראה מדברי הכל בו (שם כג ע"ד):

וכ''פ מרן כוס ברכת המזון אינו אלא של יין, ולא משאר משקים אפי' קבע סעודתו עליהם; ואם אין יין מצוי באותו מקום והשכר או שאר משקין הוו חמר מדינה, מברכין עליהם, חוץ מן המים. הגה: ומה שנוהגין במדינות אלו לברך על השכר, אין למחות דהא י"א דאינו טעון כוס כלל, ועוד דהא עיקר חמר מדינה הוא שכר וקובעין הסעודה עליו; ואע"ג דיין נמצא בעיר, מ"מ לא מיקרי מצוי לדבר זה, שהוא ביוקר ואי אפשר לקנות יין בכל סעודה לברך עליו, אמנם המצוה מן המובחר לברך על יין (ד"ע). ויש מדקדקין כשמברכין ביחיד על היין שלא לאחוז הכוס בידם, רק מניחין אותו על השלחן לפניהם, ונכון מנהג זה על דרך הקבלה (ב"י).

וכתב המ"ב (ס"ק ז') אם אין יין מצוי אפי' נמצא יין בעיר אלא שאינו מצוי הרבה ומפני זה עיקר שתיית בני העיר הוא שכר ושאר משקין יש להקל לברך בהמ"ז על שכר, ועיין בב"ח שכתב דאף דאינו מחויב להדר שם אחר יין לקנותו מן החנוני מ"מ אם יש לו יין בביתו יברך על היין :

עוד כתב (ס"ק ט') אם יש לו שני מיני משקין כגון שכר ומי דבש וכיו"ב ואחד מהן חביב עליו יברך על אותו המין שהוא חביב עליו וכ"ש אם מתחלה קודם בהמ"ז שתה ממנו מפני חביבותו בודאי מהנכון לברך ג"כ עליו ולא על משקה האחר שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם אבל כ"ז דוקא אם אותו המין הוא חמר מדינה דהיינו שרגילין לשתותו במקום ההוא אבל אם אין שותין אותו אלא לפרקים אף דבעצם הוא חשיב יותר מחבירו לא הוי חמר מדינה מידי דהוי אשאר משקין כגון יין תפוחים ויין רמונים: (ולכאורה לפי זה בימינו שרגילים לשתות יותר את המשקאות הקלים יותר משכר דהיינו בירה, אף שהבירה חשובה יותר מהמשקאות קלים יברך עליהם. וגם על רוב העולם חביבים המשקאות קלים יותר מבירה. אלא שצריך שיהא המשקה קל חשוב יותר ממים, ולא כחלק מהמשקאות הקלים שאדם מעדיף לשתות מים יותר מהם).

עוד כתב (ס"ק י') חוץ מן המים אע"פ שרוב שתייתן מים אין מברכין עליו וה"ה קווא"ס (משקה רוסי תוסס) ומי בארש"ט (מי סלק אדום) אע"פ שרוב שתית ההמונים מהם אפ"ה לא חשיבי יותר ממים וטישביר (בירה) אפשר דיש להקל בשעת הדחק כשרוב ההמונים שותין מהם . (וצ"ע א"כ מהו שכר או שאר משקין שנחשבים חמר מדינה דאם שכר הוא לא בירה אלא המשקאות החריפים, הא לא שותים אותם בקביעות רק לפרקים. ואם המשקאות התוססים נחשבים למים מה הם שאר משקאות שנחשבים לחמר מדינה שרוב העולם שותה אותם בקביעות. על כן נראה שבזמנינו משקה כדוגמת הקולה באיכות טובה נחשב למשקה החשוב מהמים, והוא עיקר שתית בני העיר, ונחשב לחמר מדינה. שהרי פירוש חמר מדינה הוא, היין של המדינה, וכוונת הדברים שבזמנם עיקר שתית האדם בסעודה היתה יין, וכל מקום שהפכו את עיקר שתיתם בסעודה למשקה אחר, אותו משקה מחליף את תפקיד היין, ולכן נקרא היין של המדינה, והוא חמר מדינה חוץ מהמים שאינו חשוב להקרא היין של המדינה, אבל כל שהמשקה חשוב כדוגמת המשקאות הקלים החשובים שפיר חשיבי חמר מדינה. וידידי הרב אברהם אסייג שליט"א יצא לחלק, שכל ששותים את המשקה מעט מעט כדרך שתיית היין הוי משקה חשוב, משא"כ כששותה המשקה בלגימה אחת כמו מים, אינו חשוב ודינו כמים, אך לא מצאנו מקור לחילוק זה. ודומה לחילוק זה הראה לי כעת הרב צמח רבינוביץ' שליט"א בשו"ת איגרות משה או"ח ח"ב סימן ע"ה. דכל ששותים אותו לצימאון לא הוי חמר מדינה אבל משקה שמכבדים בו ואדם שותהו אף על פי שאינו צמא חשוב כחמר מדינה, לאפוקי משקאות הסודה ששותים אותם לצימאון ולא חשובים להקרא חמר מדינה. עוד אמר לי שלדעת החזו"א אין לנו היום חמר מדינה שהרי את המשקאות החשובים לא שותים רוב העיר בסעודה כמו שהיו שותים יין, והמשקאות הקלים שכן שותים הם לא חשובים, וא"כ אין לנו משקה שמתקימים בו ב' תנאים גם חשוב וגם ששותים אותו רוב האנשים. ובשם הרב אלישיב שליט"א אמר שדוקא בירה לבנה נחשבת לחמר מדינה ולא בירה שחורה. וכ"כ בילקו"י סימן רצו' שחמר מדינה הוא כל משקה המשכר כגון בירה לבנה וקוניאק. וצ"ע בזה וכנ"ל).

עוד כתב המ"ב (ס"ק יא') שהרמ"א מתיר לברך על השכר אפילו שהיין מצוי בעיר. (הבנת הרמ"א שכדי לתת לחמר מדינה דין יין לא די שיהיו שותים אותו בני העיר כמו יין, אלא צריך שיהא חשוב בכך שאין יין מצוי בעיר, שאם יש יין אי אפשר לתת למשקה חשיבות של יין, או משום שאם יש יין בעיר לא הוי מצב של דיעבד, ורק במצב של דיעבד אפשר לברך על חמר מדינה. ובכל זאת מתיר לברך ברכת המזון על שכר אפילו שיש יין בעיר, וזה מכמה סיבות א. שיש אומרים שלא צריך כוס כלל, ב. כיון שקובעים סעודה עליו וי"א שבכה"ג אפילו שלא הוי חמר מדינה שלא שותים אותו בני העיר, אפשר לברך עליו. ג. אפילו שהיין מצוי בעיר כיון שהוא ביוקר נחשב כלא מצוי. ולכן לא צריך לקנות יין לצורך ברכת המזון, אבל אם היין בביתו צריך לברך עליו. (מ"ב ס"ק יד'). אומנם בפשטות לשון הב"י שכתב דאין נקרא קביעות אלא היכא שרגילין תמיד בכך כגון במקום שאין יין מצוי. משמע שלא צריך ב' תנאים שגם יהיו רגילים בו וגם אין יין מצוי, אלא אין יין מצוי הוא הכי תמצי ששותים את אותו משקה ולא יין. ושפיר חשיב חמר מדינה אם כולם שותים אותו מאיזה סיבה ואפילו יין מצוי בעיר).

עוד כתב (ס"ק טז') שהיום המנהג שלא מברכים על כוס ביחיד כלל.

סעי' ג' - שלא יהא הכוס פגום, דהיינו שלא שתו ממנו.

כתב הטור וצריך שלא יהיה פגום. כדאמרינן בפרק ערבי פסחים (קו.) שמע מינה טעמו פגמו מר בר רב אשי קפיד אפילו אחביתא פגימא. וכתב הב"י שפירש רשב"ם דוקא חבית קטנה פוגם אבל אם חבית של עץ גדולה אין להקפיד. וכן נראה דעת הטור. אולם לדעת רבינו ירוחם יין פגום נקרא אפילו שתה מן החבית:

ובברכות נב. מבואר שדוקא אם שותה ממנו בפה, אבל אם שופך לתוך ידו או כלי ושותה לא חשיב פגום. וכ"כ הטור. אבל הרשב"א בחד תירוצא כתב בשם הראב"ד שלבית הלל כוס זה ששפך ממנו לידו, נחשב פגום וכמי שמברך על שיורי כוסות.

כתב האורחות חיים בשם רב הילאי גאון אפילו מים פגומים פסולים למזוג בהם כוס קידוש והבדלה וברכת המזון.

וכ''פ מרן צריך שלא יהא פגום, שאם שתה ממנו, פגמו; אבל אם שפך ממנו לתוך ידו או כלי, אין בכך כלום; ואפי' שתה מהכד או מחבית קטנה, הוי פגום; אבל אם שתה מחבית של עץ גדולה, אין להקפיד. יש מי שאומר שאפילו מים פגומים, פסולים למזוג בהם כוס של ברכה.

וכתב המ"ב (ס"ק יח') שדוקא אם שותה בפיו פוגמו אבל באצבעו לא פגמו.

עוד כתב (ס"ק יט') כשהכוס לא מלא יכול לשפוך הכוס לכוס אחר קטן יותר המחזיק רביעית, או לזרוק לתוכו פרור פת שיתמלא הכוס. ובס"ק לב' כתב דוקא חתיכה אחת שבהרבה יש בו משום מיאוס. (ובזמנינו שהפת תימאס בכך נראה שיזרוק לתוכו תפוח וכיוצ"ב).

עוד כתב (ס"ק כ') שאם שתה מכלי או חבית קטנה אף על פי ששפך ממנה לכלים רקים אחרים לא מתקן היין בכך.

עוד כתב (ס"ק כא') שיש לחוש לכתחילה לדברי המחמירים ששייך לפגום היין גם בחבית גדולה ואפילו ששותה מהברז של החבית.

סעי' ד' - היו כוסות המסובים פגומים צריך לתת מכוס הברכה לתוכם.

כתב בשם ספר אוהל מועד אם כוסות המסובים פגומים הואיל ואינם ראוים לברכה צריך לתת מכוס של ברכה לכוסות הפגומים. וכן דעת התוס'. ולדעת הרא"ה לא צריך. שלא הצריכו כוס של ברכה אלא למברך. (ונראה להסביר מחלוקתם דלדעת התוס' הכוסות שאוחזים המסובים נחשבים לכוס ברהמ"ז ולכן צריכים תיקון, משא"כ הרא"ה סובר שלא נחשבים כוס של ברכה רק של המברך וכוסות המסובים אינם אלא לחיבוב מצוה ובזה אין קפידא שיהיו פגומים). ופסק מר"ן בסתם כדעת התוס' ואוהל מועד, ודעת הרא"ה כתב בויש .

אם היו כוסות המסובין פגומים, צריך לתת מכוס הברכה לתוכם ויש מי שאומר שא"צ. ( ע"ל סי' ק"ץ וסי' רע"א).

וכתב המ"ב (ס"ק כג') שצריך שיתן המברך מכוסו מעט לכל אחד קודם שישתה.

סעי' ה' - אם החזיר הכוס הפגום לקנקן כשר.

כתב הטור שאם החזירו יין של כוס פגום לקנקן אין לחוש כלל לברך על היין שבקנקן משום דקמא קמא בטיל וכתב הב"י שכל זה כתוב באורחות חיים.

וכ"פ מר"ן אם החזיר יין של כוס פגום לקנקן, היין שבקנקן כשר, משום דקמא קמא בטיל.

וכתב המ"ב (ס"ק כז') שדווקא בדיעבד אם החזיר לבקבוק כשר, אבל לכתחילה אין לעשות כן לבטל לכתחילה, וכתב המ"א שגם אחר שתיקן היין שהוסיף על הכוס יחזור וישפכהו לקנקן ויוציאנו משם חזרה לכוס וכמו שכתב הרמ"א בסימן קפ"ג סעי' ב' שצריך למזוג הכוס לשם ברכה, ולא יקח כוס שנמזג לשם שתייה, ולכן יחזיר לקנקן וימזוג שוב.

עוד כתב (ס"ק כח') שאם שפך היין הפגום לקנקן דאמרינן קמא קמא בטיל, צריך שיהיה היין שבקנקן יותר מהיין שבכוס. (ובהלכה ברורה אות ח' פירש שדוקא אם שופך בבת אחת צריך שיהיה בקנקן יותר, אבל כששופך מעט מעט אפילו שבסך הכל שופך יותר ממה שיש בקנקן, מועיל התיקון).

סעי' ו' - אפשר לתקן כוס פגום על ידי הוספת מעט יין או מים.

כתב הב"י בשם התוס' והרא"ש שדייקו מהירושלמי שאפשר לתקן כוס פגום שטעמו ממנו ע"י שיוסיף עליו מעט מים או יין. וכתב המרדכי שכך נוהגים באשכנז שמועיל תיקון. וכתב הטור ויש שנותנין בו מעט פירורין של פת ואומרים שמיתקן בכך ומנהג של שוטים הוא ואין לו סמך ולא ראיה: וכתב הב"י שדעה זו הובאה ברבנו ירוחם, והדין עם הטור. (ונראה שמנהג זה נאמר לענין כוס שאינו מלא שימלאנו ע"י שיתן בתוכו פירורים וכזכר למעלה במ"ב ס"ק יט', ונתחלף בכוס פגום שבאמת לא יועיל בו נתינת פירורים).

וכ''פ מרן יכולין לתקן כוס פגום ע"י שיוסיפו מעט יין, ואפילו על ידי שיוסיפו עליו מים מיתקן.

וכתב המ"ב (ס"ק ל') שאפשר למזוג גם בשאר משקים.

סעי' ז' - בשעת הדחק מברכים על כוס פגום.

כתב הטור שהרשב"ם ומהר"ם מרוטנבורג סוברים שבשעת הדחק אפשר לברך על כוס פגום.

וכ''פ מרן בשעת הדחק מברכין על כוס פגום.

וכתב המ"ב (ס"ק לב') שמדובר שאין לו מים או יין לתקן את הכוס. וכתבו האחרונים שישפוך מהכוס הפגום לכוס אחר וזה מתקן קצת הפגימה. (ועיין בסימן קפג' סעי' ב' בשם רש"י שביאר עניין יין חי שנותנים אותו לתוך הכוס לשם ברכה. והכא נמי כיון ששתה ממנו, יעבירנו לכוס אחר לשם ברכה).

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה