אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות › סימן קפ

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות · סימן קפ

סימן קעט

סעי' א' - אין להסיר המפה והלחם עד לאחר ברכת המזון.

בתוס' מב. ד"ה סילק כתב שבימיהם היו מסלקים השולחן מלפני המסובים שהיו להם שולחנות קטנים, ומלפני המברך לא היו מסלקים. ואנחנו שרגילים לאכול על שולחן אחד אין נאה לסלק השולחן עד לאחר ברהמ"ז. וכ"כ הרא"ש שאין נכון להסיר המפה והלחם עד אחר ברהמ"ז. ויש נוהגים שלוקחים כל הלחם והמפה ומניחים אותם לפני המברך. וכ"כ המרדכי.

וכ''פ מרן אין להסיר המפה והלחם עד אחר ברהמ"ז.

וכתב המ"ב (ס"ק א') כדי שיהא ניכר לכל שמברכין להשי"ת על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו וגם דהברכה אינה שורה על דבר ריק אלא כשיש שם דבר כענין פך שמן של אלישע:

סעי' ב' - לשייר פת על השלחן, ולא יביא שלמה אם יש פתיתים.

בגמ' חולין צב. אמר רבי אלעזר כל שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר (איוב כ כא) אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו והאמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתין על שולחנו כאילו עובד ע"ז שנאמר (ישעיה סה יא) העורכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך לא קשיא הא דאיכא שלימה בהדיה הא דליכא שלימה בהדיה. ופירש רש"י הא דקאמר אסור: דאיכא שלימה בהדיה. שמביא שלימה לאחר שאכל ונותן על השולחן עם הפתיתין ששייר דמיחזי דלשם ע"ז עביד הכי:

וכ''פ מרן כל מי שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם; אבל לא יביא פת שלימה ויתננה על השלחן, ואם עשה כן מחזי דלשם עבודת כוכבים עביד, שנאמר: העורכים לגד שולחן (ישעיה סה, יא).

וכתב המ"ב (ס"ק ב') צריך לשייר פת שיהא מזומן לתת לעני. וגם כדי שיודה להשם יתברך על חסדו שהשפיע לנו מטובו ששבענו והותרנו, כדכתיב "אכול והותר".

עוד כתב (ס"ק ג') בשם השל"ה שראוי ונכון לתת לעני מהטוב שבשלחן.

עוד כתב (ס"ק ד') שאם אין פתיתים על השלחן מותר להביא אפילו שלמה. ובשם הזהר כתבו שטוב לעשות כן לכתחילה. (ובהלכה ברורה אות ג' כתב גם כשאין פתיתים עדיף יותר שיביא חתיכות של פת).

עוד כתב (ס"ק ה') בשם המ"א שאם יש שלמה על השלחן לא יביא פתיתים, ובפרי מגדים כתב שלא ישייר פתיתים על השלחן כשיש שלמה, ויש מקילים שלא צריך להסיר, ובפרט בשבת לא צריך להסיר שהכל יודעים שבשביל כבוד שבת הוא מונח.

סעי' ג' - לנקות הפירורים קודם נטילת מים אחרונים.

כתב הטור, קודם שיטול ידיו יכבד הבית שלא ישארו שם פירורים וימאסו במים של נטילה, אף על פי שמותר לאבד הפירורים שאין בהם כזית שמא יהא השמש עם הארץ, שמותר להשתמש בשמש עם הארץ, ויניח גם פירורים שיש בהם כזית שאסור לאבדן, לכך יכבד תחלה. וכתב הב"י, בפרק אלו דברים (נא: נב:) נחלקו בית שמאי ובית הלל על זה ואיפסיקא הלכתא בגמרא כמו שכתב רבינו וכתב ה"ר יונה (לח: ד"ה מתני') שמה שאין אנו נוהגים עכשיו לעשות כן מפני שבימיהם שהיו נוהגים לסלק השולחן קודם ברכה והיו נוטלים ידיהם במקום שהיה השולחן עומד הוא דאיכא למיחש שמא יפלו המים על הפירורים אבל עכשיו שאין אנו נוהגים לסלק השולחן ואנו נוטלים הידים חוץ לשולחן במקום שאין שם פירורים ליכא למיחש למידי.

וכ''פ מרן קודם שיטול ידיו, יכבד הבית שלא ישארו שם פירורין וימאסו במים של נטילה; אע"פ שמותר לאבד פירורין שאין בהם כזית, שמא יהא השמש עם הארץ, שמותר להשתמש בשמש עם הארץ, ויניח גם פירורין שיש בהם כזית שאסור לאבדן ביד, לכך יכבד תחלה; ועכשיו אין אנו נוהגים כך, מפני שאין אנו מסלקין השלחן, ואנו נוטלין הידים חוץ לשלחן במקום שאין שם פירורים, וליכא למיחש למידי.

וכתב המ"ב (ס"ק ז') שהיום שלא מסלקים השולחן לא צריך לכבד את הקרקע שתחת השלחן, אבל כשנוטל מים אחרונים בכלי על השולחן כמנהגנו צריך לנקות הפירורים מסביב. וכמו שכתב רש"י אם הסבו על השלחן מכבדין את השלחן משיורי אוכלים שנתפזרו שם.

וכתב (בס"ק ט') מכל מקום ישאיר לחם על השלחן במקצוע אחד רחוק ממקום זה שיהיה מונח עד אחר ברכת המזון.

סעי' ד' - לא יאבד גם פירורים שאין בהם כזית.

כתב הב"י בשם התוספות נב: (ד"ה פירורים) דאע"ג דמותר לאבד ביד פירורין שאין בהם כזית מכל מקום קשה לעניותא כדאמרינן בפרק כל הבשר (קה:):

וכ"פ בשו"ע אע"פ שמותר לאבד פירורין שאין בהם כזית, מכל מקום קשה לעניות.

וכתב במ"ב (ס"ק י') ודוקא לדרוס עליהם דהוא בזוי גדול אבל כשמשליכן למים אפילו כשנאבדין עי"ז אין חשש כיון שהוא פחות מכזית ויש מחמירין כשיש הרבה פירורין ויצטרפו לכזית:

סעי' ה' - לכסות הסכין בשעת ברכת המזון.

כתב הרוקח בסימן של"ב מכסין סכין בשעת ברכת המזון על שם לא תניף עליהם ברזל (דברים כז ה) במכילתא (פרשה יא אות ח) אינו דין שיניף המקצר על המאריך ושולחן כמזבח בשילהי חגיגה (כז.) עכ"ל וכן כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' שכ) וכן כתוב בשבלי הלקט (סי' קנה) וכתוב עוד בשבלי הלקט מפי החבר רבי שמחה שמעתי טעם אחר פעם אחת היה אחד מברך ברכת המזון וכשהגיע לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית לקח הסכין ותקעו בבטנו ועל כן נהגו לסלקו בשעת ברכה ושני טעמים אלו כתובים באורחות חיים (הל' ברהמ"ז אות ח) ונוהגים בשבתות וימים טובים שלא לכסות הסכין ולפי טעם רבי שמחה אין לחלק בין שבת לחול ומכל מקום מנהגן של ישראל תורה היא:

וכ''פ מרן נוהגים לכסות הסכין בשעת ברהמ"ז, ונהגו שלא לכסותו בשבת ויום טוב.

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה