מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות ברכות · סימן קעח
סעי' א' - שינה מקום אכילתו אם צריך לברך שוב.
בגמ' פסחים קא: שינה מקום האכילה מבית לבית צריך לחזור ולברך. אבל ממקום למקום באותו בית אין צריך לחזור ולברך. ופירוש ממקום למקום היינו מפינה לפינה באותו חדר כ"כ הרמב"ם הרא"ש התוספות והר"ן. ודלא כרש"י שפירש ממקום מקום מבית לעליה. (בסימן רעג' מבואר דעת התוס' גבי קידוש שמחדר לחדר באותו בית וכן מבית לעליה תלוי בדעתו, אם היתה דעתו על החדר השני בשעת ברכה לא צריך לברך שוב. וכתב שם הטור בשם שר שלום שברואה מקומו מותר גם מבית לחצר). וכתב הר"ן שדוקא אם שותה יין או אוכל פירות אמרינן שמפינה לפינה בתוך החדר לא נחשב שינוי מקום כיון שאין אדם מייחד לזה מקום, משא"כ אם אוכל פת ומיני דגן שאדם קובע באכילתם מקום מיוחד, גם מפינה לפינה באותו חדר נחשב לשינוי מקום וצריך לברך שוב. אולם אין כן דעת הרמב"ם שכתב מבית לבית הוי שינוי מקום או שיצא לפתח ביתו, חוזר ומברך המוציא. ונחלקו רב חסדא ורב ששת אם אכל דבר הטעון ברכה במקומו כמו פת ושינה מקומו, לרב חסדא לא צריך לברך שוב ולרב ששת צריך לחזור ולברך. ופירשו הרש"י והרא"ש טעם לרב חסדא שלא צריך לחזור ולברך, שלא נחשבת יציאה זו שיוצא ממקומו סימן לסיום האכילה שהרי צריך לחזור למקומו ולברך, ובכל מקום שהולך עדיין נחשב באמצע האכילה ולכן לא מברך על אכילה שניה. וגם ברהמ"ז יברך שם במקום השני שגם הוא מקום אכילתו. והרא"ש והתוספות ורשב"ם והמרדכי פסקו כרב חסדא. אולם הרי"ף והרמב"ם פסקו הלכה כרב ששת שבכל אופן שינוי מקום מפסיק האכילה ומצריך ברכה על אכילתו השניה, אם לא השאיר חבר במקום האכילה הראשונה.
וכתב הרמב"ם שאפילו יצא מפתח ביתו וחזר צריך לחזור ולברך. וכ"כ הר"ן שגם אם חזר למקומו צריך לברך. עוד כתב שקודם צריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל, ואח"כ יברך ברכה ראשונה על מה שרוצה לאכול וכן דעת הרמב"ן והרא"ה. ודלא כהרא"ש והתוס' שסוברים שגם לדעת רב ששת שמברך ברכה ראשונה לא יברך ברכה אחרונה על מה שאכל ומה שכתוב בגמ' שמברך היינו עצה טובה קודם שיצא יברך ברכת המזון שמא יתעכל המזון ויהא רעב ולא תעלה לו ברכת המזון על מה שאכל.
וכ''פ מרן היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר, או שהיה אוכל וקראו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר, הואיל ושינה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל; וחוזר ומברך בתחלה המוציא, ואח"כ יגמור סעודתו; אבל אם דבר עמו בתוך הבית, אע"פ ששינה מקומו מפנה לפנה, א"צ לברך. הגה: ( ועיין לקמן סימן רע"ג אם היה דעתו לאכול במקום אחר לא מיקרי שנוי מקום, והוא שיהיו שני המקומות בבית א' וע"ל סימן קפ"ד ).
וכתב המ"ב בהקדמה לסימן, ששינוי מקום הוא מבית לבית. ומחדר לחדר באותו בית, אם היה דעתו בשעת ברכה לאכול בחדר השני מותר. ומפינה לפינה באותו חדר לא חשוב שינוי מקום כלל אף אם לא היתה דעתו לכך. ולדעת רב חסדא באופן שאכל דבר שצריך לברך עליו במקומו אין דין שינוי מקום, ולרב ששת גם בזה יש דין שינוי מקום ורק אם הניח מקצת חברים אין דין שינוי מקום. והרמב"ם וסיעתו פסקו כרב ששת
וכ''פ מרן. והרא"ש וסיעתו פסקו כרב חסדא וכן דעת הרמ"א. ואם שינה מקומו לדעת הרמב"ם צריך לברך תחילה על מה שאכל ואח"כ מברך שוב על מה שרוצה לאכול,
וכ''פ מרן. והרא"ש ושאר פוסקים סוברים שמברך רק ברכה ראשונה על מה שרוצה לאכול וברכת המזון לבסוף פוטרת את שתי האכילות, וכן דעת הרמ"א.
וכתב במ"ב (בס"ק ד') שיציאה מחוץ לפתח ביתו נחשבת לשינוי מקום כמו מבית לבית. (ובהלכה ברורה אות ב' כתב אם יצא באמצע אכילתו מחוץ לביתו על דעת לחזור למקומו מיד, וחזר מיד, אין זה נחשב לשנוי מקום, ולא חוזר ומברך). וכתב בביה"ל (ד"ה לפתח ביתו) שכשיוצא מפתח ביתו כיון שנחשב כיוצא מבית לבית אם נימא שלא מועיל מבית לבית רואה את מקומו גם אם רואה מפתח ביתו את מקומו לא מהני.
עוד כתב (ס"ק ז') שכשמברך ברכת המזון צריך לחזור לברך במקום שאכל ורק אח"כ יכול להמשיך אכילתו במקום אחר. וכתב בביה"ל (ד"ה המוציא) ואם הפליג והסיח דעתו נוטל ידיו ומברך גם נטילת ידים ואם לא הסיח דעתו משמירת ידיו יש לעיין בדבר לענין נטילה:
כתב במ"ב (ס"ק ט') שמפינה לפינה באותו חדר אף שאין נראה לפניו מקומו הראשון מחמת הפסק דבר מתשמישי הבית כמו תנור או פאראוואן וכיו"ב אין זה שינוי מקום כיון שהוא בחדר אחד:
עוד כתב (ס"ק יב') שכל שהוא תחת קורת גג אחד נחשב אותו בית ואפילו מבית לעליה ואם היה דעתו או רואה את מקומו הראשון אפילו מקצת מקומו מהני. ומבית לבית מסתפקים האחרונים אם מועיל שיראה מקומו הראשון. (ובהלכה ברורה אות א' כתב, באמצע אכילתו מותר לו לשנות מקומו מפינה לפינה באותו חדר אפילו לכתחילה ואפילו שלא רואה את מקומו הראשון. ומחדר לחדר או מבית לעליה או מבית למרפסת, לכתחילה אסור ובדיעבד לא חוזר ומברך. ומבית לבית אם אכל כזית מיני דגן הטעונים ברכה במקומם [ובהליכות עולם ח"ב עמוד מ' כתב וכן פירות משבעת המינים, ואפילו אכל פחות מכזית. ובהלכה ברורה אות יא' כתב שבפחות מכזית מיני דגן חוזר ומברך. ועיין סעי' ה'] לא חוזר ומברך, דאמרינן סב"ל נגד דעת מרן, ובשאר דברים חוזר ומברך. ובכל אופן לא ישנה מקומו מבית לבית שלא יכניס עצמו לספק אם לברך ברכה אחרונה קודם שימשיך אכילתו. וכן שמא יתעכב ויפסיד הברכה אחרונה. ואם הייתה דעתו מתחלה או שרואה מקומו הראשון מחדר לחדר מותר לכתחילה, ומבית לבית אין להקל לכתחילה ובדיעבד לא חוזר. ואם הייתה גם דעתו וגם רואה מקומו הראשון יש להקל לכתחילה גם מבית לבית. ואם רשות הרבים מפסקת מבית חבית אין ראיית המקום מצרפת כלל).
סעי' ב' - הניחו מקצת חברים וחזר לא יברך שנית.
בגמ' פסחים קא: בבריתא בני חבורה שהיו מסובים לשתות ועקרו רגליהם לצאת לקראת חתן או לקראת כלה כשהם יוצאים אין טעונים ברכה למפרע וכשהם חוזרים אין טעונים ברכה לכתחילה, במה דברים אמורים שהניחו שם זקן או חולה אבל אם לא הניחו שם זקן או חולה כשהם יוצאים טעונים ברכה למפרע וכשהם חוזרים טעונים ברכה לכתחילה. וכתב הב"י דלפוסקים הנ"ל בסעי' א' הפוסקים כרב חסדא והם התוס' הרשב"ם הרא"ש והמרדכי, לית להו להאי ברייתא וכל שאכל דברים שאינם טעונים ברכה במקומם כיון שעמד והלך למקום אחר אפילו הניח מקצת חברים צריך לחזור ולברך. והרי"ף והרמב"ם פסקו כאותה ברייתא שמועיל להשאיר אדם ולא יצטרך לברך ברכה אחרונה לפני שיוצא ולא ברכה ראשונה כשחוזר. וכתב הב"י שזקן וחולה לאו דוקא אלא אפילו הניחו סתם אדם לא צריכים לחזור ולברך. והסמ"ק פסק גם כרב חסדא שאם אכל דברים הטעונים ברכה במקומם ויצא אינו חוזר ומברך. וגם כברייתא זו שאם הניח מקצת חברים ויצא אינו חוזר ומברך. וכתב הר"ן שלכתחילה לא יצא ממקומו קודם שיברך, וכ"כ הרב מנוח וטעמו משום שמא ישכח מלברך. וכתב הכל בו שלא התירו לעקור מסעודתו ללכת למקום אחר אפילו הניח שם זקן או חולה אלא לדבר מצוה עוברת כגון לקראת חתן וכלה. ודחה דבריו הב"י מהברייתא של חברים שעקרו רגליהם לילך לביהכ"נ או לבית המדרש שבפשטות מדובר אפילו בלא עובר זמן תפילה בציבור או זמן לימוד החברים יחד, ובכל אופן מותר להם לצאת.
כתב הב"י שפשוט גם לרב חסדא שאם הסיח דעתו מהאכילה כששינה מקומו אז צריך לברך על אכילה שניה, וכ"כ רשב"ם. (במציין על הרמ"א כתוב רשב"א וצ"ל רשב"ם).
ופסק מרן כדעת הרי"ף והרמב"ם והרמ"א כדעת הסמ"ק. חברים שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה, אם הניחו שם מקצתן חוזרים למקומם וגומרין סעודתן ואינם צריכין לברך שנייה; ואם לא הניחו שם אדם, כשהם יוצאים צריכים ברכה למפרע, וכשהם חוזרים צריכים ברכה לכתחלה; וכן אם היו מסובין לשתות או לאכול פירות, שכל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו ולפיכך מברך למפרע על מה שאכל, וחוזר ומברך שנית על מה שהוא צריך לאכול. והמשנה מקומו מפנה לפנה בבית א', אינו צריך לחזור ולברך; אכל במזרחה של תאנה זו ובא לאכול במערבה, צריך לברך. הגה: ויש חולקים בכל מה שכתוב בסי' זה, רק סוברים ששנוי מקום אינו אלא כהיסח הדעת, ולכן אם שינה מקומו למקום אחר א"צ לברך אלא לפני מה שרוצה לאכול, אבל לא על מה שכבר אכל; (תוס' ורשב"ם והרא"ש ומרדכי פרק ע"פ וטור) ודוקא שלא הניח מקצת חברים בסעודה ואכל מדברים שאינן צריכין ברכה במקומם, אבל אם הניח מקצת חברים או אפילו לא הניח ואכל דברים שצריכין ברכה במקומם, אפי' מה שרוצה לאכול אחר כך א"צ לברך (סמ"ק וא"ז); ולכן מי שפסק סעודתו והלך לבית אחר, או שהיה אוכל וקראו חברו לדבר עמו אפי' לפתח ביתו או למקום אחר, כשחוזר לסעודה א"צ לברך כלל, דהא פת צריך ברכה במקומו לכולי עלמא; מיהו אם הסיח דעתו כשחוזר, ודאי צריך לברך על מה שרוצה לאכול אח"כ (ב"י ורשב"א). ואין חילוק בין חזר למקום שאכל כבר ובין סיים סעודתו במקום אחר (רמב"ם פ"ד ור"ן). וכן נוהגין במדינות אלו, מ"מ לכתחלה לא יעקר ממקומו בלא ברכה, דחיישינן שמא ישכח מלחזור ולאכול (הר"ר מנוח ור"ן); מיהו לצורך מצוה עוברת, כגון שהגיע זמן תפלה, מותר (כל בו הל' פסח) ועיין סי' קפ"ד.
וכתב המ"ב (ס"ק יג') אם לא הניחו אדם ורוצים לצאת צריך לברך ברכת המזון מקודם, אף שיוצאים לדבר מצוה. (ואם הניחו שם אדם משמע בב"י שמותר לצאת לצורך מצוה כגון להתפלל בציבור).
עוד כתב (ס"ק כב') שמה שכתב מרן מפינה לפינה לא נחשב שינוי מקום ולא צריך לחזור ולברך היינו בחדר אחד. ובביה"ל (ד"ה בבית אחד) כתב שהנוהג להקל בזה מחדר לחדר אין למחות בידו ויש לו על מי לסמוך, שלדעת רש"י מאיגרא לארעא נחשב גם מפינה לפינה וא"כ ה"ה מחדר לחדר וכן משמעות בעוד ראשונים. אבל ראוי ונכון לחוש לכתחילה לדעת האחרונים שלא להכנס מחדר לחדר באמצע אכילתו
ועכ"פ בדיעבד בודאי אין להצריך ברכה דמידי ספק לא יצאנו וספק ברכות להקל. ואם יכול לראות מקומו הראשון יש להקל אף לכתחילה.
עוד כתב (ס"ק כג') שאם הוא בחדר אחד אפילו לא רואה מקומו הראשון כגון שמפסיק תנור וכיוצ"ב לא נחשב לשינוי מקום כיון שהוא בחדר אחד.
כתב המ"ב (ס"ק כה') הטעם שצריך לברך שוב כשאוכל במערבה של תאנה הוא משום שאינו רואה את מקומו הראשון. ואם התאנה היתה מוקפת מחיצות נחשב כל המקום לחדר אחד ואפילו אם במערבה לא רואה את מקומו הראשון היינו מזרחה של תאנה לא צריך לחזור ולברך. ואם לא מוקף מחיצות ודעתו בשעת ברכה לאכול גם במערבו של אילן מועיל והוא דעת הראב"ד המובא בב"י. ועיין עוד בזה בסעיף ג' ושם הבאנו דברי הב"י השייכים לכאן.
כתב המ"ב (ס"ק כו') שלדעת הרמ"א לעולם בשינוי המקום לא צריך ברכה אחרונה על מה שאכל לפני שממשיך לאכול. וברכה ראשונה צריך רק אם לא אכל פת אלא פירות ולא השאיר מקצת חברים.
עוד כתב (ס"ק כח') שאם אכל פת פחות מכזית נחשב כמו פירות ואם יצא בלא להשאיר חברים צריך לברך שוב על הפת שהרי פחות מכזית לא טעון ברכה במקומו. כתב בביה"ל (ד"ה ואכל דברים) שלדעת הרמ"א אם אכל פת והלך למקום אחר ורוצה לשתות שם מים יכול לשתות בלא ברכה כיון שבכל מקום שהוא נחשב כעומד באמצע הסעודה. כתב בביה"ל (ד"ה אם הסיח דעתו) על מה שכתב הרמ"א שאם הסיח דעתו מאכילה צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה זה דוקא כשעקר ויצא במקומו אבל אם יושב במקומו והסיח דעתו מאכילה והוא באכילת פת אין הסיח הדעת גורם ברכה שניה. עוד כתב בביה"ל (ד"ה צריך לברך) שאם הסיח דעתו צריך גם ליטול ידיו ולא יברך על נטילת ידים. ועוד כתב המ"ב (ס"ק לא') שאם הניח מקצת חברים מועיל רק שלא יצטרך לברך כשחוזר למקומו אבל לא כשרוצה לאכול במקום אחר. ולדעת הרמ"א כשאכל פת אף שלא הניח מקצת חברים יכול לסיים סעודתו גם במקום אחר שבכול מקום שנמצא נחשב שנמצא במקום הראשון.
כתב המ"ב (ס"ק לג') לדעת הרמ"א שלא נחשב שינוי מקום כשאכל פת עכ"פ לכתחילה לא יצא ממקומו קודם שיברך ברכת המזון שמא ישכח לברך או שירעב ויעבור זמן ברכת המזון. אבל אם הולך למקום אחר כדי לאכול שלא שייך חששות אלו בכול אופן לכתחילה גם בזה לא יצא ממקומו שמצוותו לברך במקום שאכל. אלא שלענין זה מועיל דעתו בשעת ברכת המוציא שיוכל להמשיך לאכול במקום אחר ואפילו מבית לבית.
עוד כתב (ס"ק לד') שאם יוצא ע"מ לחזור לאלתר מותר לו לצאת קודם ברכת המזון. (ולדעת מרן הוי שינוי מקום אפילו יצא מפתח ביתו).
עוד כתב (בס"ק לה') שאם רוצה לצאת באמצע סעודתו לדבר הרשות ע"מ לחזור ולגמור סעודתו שאמרנו שאסור לו לכתחילה לצאת קודם ברכת המזון אם יהא מותר לו לברך ולצאת, כתב שיש בזה חשש ברכה שאינה צריכה שהרי הכול אכילה אחת, לכן יגמור סעודתו ויברך ויצא. אבל אם משער שיפליג הרבה ביציאתו נכון יותר שיברך ברכת המזון כשיוצא.
עוד כתב (ס"ק לו') שגם אם אכל פירות נכון לכתחילה שלא יצא ממקומו עד שיברך ברכה אחרונה שמא ישכח לברך ויפסיד הברכה. ובביה"ל ד"ה (דחישינן) כתב שמבעל המאור משמע שבדברים שאין טעון ברכה במקומו מותר לו לעקור לכתחילה לדבר הרשות קודם שיברך.
סעי' ג' - ברך במקום שאינו מוקף מחיצות, כל מקום שרואה בשעת ברכה נחשב אותו חדר, ומקום שאינו רואה נחשב מחדר לחדר. ואם הוא גן אחר נחשב מבית לבית. ומקום המוקף מחיצות נחשב חדר אחד, ואף מקום שלא רואה.
כתב הב"י בשם הירושלמי אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך. וכך פסק הרמב"ם. ופירש הב"י היכן שיש מחיצות מזוית לזוית לא נחשב שינוי מקום כיון שהכל מקום אחד, אבל כשהמקום פתוח כל שרואה מקומו הראשון נחשב מקום אחד וכשלא רואה נחשב מקום אחר לכן כשהתאנה מפסקת נחשב לשני מקומות. והוסיף הראב"ד שזה דוקא בלא היה דעתו לכך מתחילה, וכתב הב"י שהוא כדעת רבינו ניסים גאון הביאו הטור בסימן רעג' (וכבר ביארנו שהתוס' ביארו דברי רבנו ניסים שמחדר לחדר באותו בית אם היה דעתו לכך בשעת ברכה לא נחשב לשינוי מקום משא"כ מבית לבית לא תועיל דעתו. וכן כאן כשאין מחיצות ולא רואה מקומו הראשון נחשב כמחדר לחדר ולכן מועיל דעתו בשעת ברכה לאכול גם בצד האחר של התאנה). וז"ל ארחות חיים (הל' ברכות אות יח) מי שהיה בפרדס או בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן כיון שבירך על אילן אחד אינו צריך לברך על האחרים דהוי ליה כמפינה לפינה אבל מגן לגן ודאי צריך אפילו היו סמוכים זה לזה ואפילו אם היה דעתו לילך לשני ואפילו בגן אחד אם מתחלה לא היה דעתו אלא באחד מברך והיינו שכתב הרמב"ם היה אוכל במזרחה של תאנה וכו' והגיה הראב"ד והוא שלא היה דעתו מתחלה לכך עכ"ל:
וכ''פ מרן יש מי שאומר שאם היה בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן, כיון שברך על אילן אחד א"צ לברך על האחרים, והוא שבשעה שברך היה דעתו לאכול מאותם האחרים; אבל מגן לגן, צריך לברך אפילו אם הם סמוכים, ואפילו אם כשבירך תחלה היה דעתו על הכל.
וכתב המ"ב (ס"ק לז') אם אין בגן מחיצות אם רואה את מקומו הראשון לא חשיב שינוי מקום ואם לא רואה אם היתה דעתו לכך בשעת ברכה מהני, וכמו מחדר לחדר. ואם יש מחיצות לגן לא נחשב שינוי מקום מאילן לאילן אפילו שלא רואה מקומו כיון שנחשב כל המקום לחדר אחד. [ולדעת הט"ז אם לא מוקף מחיצות צריך שיהא דעתו לכך ואם אין דעתו אפילו רואה מקומו לא מהני].
עוד כתב (ס"ק לט') שמגן לגן אפילו לא מוקף מחיצות נחשב כמבית לבית ולא יועיל דעתו או רואה מקומו. עוד כתב מי שברך על פרי וקודם שטעם שינה מקומו אם הוא מבית לבית צריך לברך שוב, ואם הוא מחדר לחדר בדיעבד לא צריך לברך שוב. וכתב החיי אדם שאם התחיל לאכול במקום אחד ולוקח הפרי בידו ושינה מקומו לחדר אחר ולא היה דעתו לכך בשעת ברכה צריך לברך שוב שכל פתיתה ופתיתה הוא דבר אחר. וכתב המ"ב לפי מה שאמרנו שבדיעבד מחדר לחדר לא צריך לברך הכא נמי בדיעבד לא יברך רק לכתחילה אין לעשות כן. (אולם בבן איש חי בהעלותך אות ה' כתב אם מתחילה לא כיון לקבוע מקום לאכילתו ואוכל והולך מחדר לחדר אין בזה שינוי מקום. ובילקו"י עמוד רכב' כתב שאם היה דעתו בשעת ברכה לצאת מחוץ לבית ולהמשיך באכילתו לא צריך לברך שוב כשיוצא. ולכאורה זה לא כהחיי אדם שהתיר רק מחדר לחדר אם היה בדעתו, וגם הבא"ח שלא כתב שצריך
דעתו בהדיא אלא בסתמא שדרך בני אדם לפעמים שאוכלים בדרך הילוכם בתוך הבית מחדר לחדר. אבל מהבית לבחוץ לא שמענו).
סעי' ד' - אכל בשני מקומות מברך ברכת המזון במקום השני
כתב הב"י כתב הטור בסימן קפ"ד בשם רבינו פרץ דהא דטעונים ברכה לאחריהם במקומם דוקא כשאין לו עוד מאותו המין לאכול במקום השני אבל אם יש לו עוד מאותו המין לאכול שם יאכל שם מעט ויברך רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה וזה כדעת הפוסקים כרב חסדא דאילו לדעת הפוסקים כרב ששת כיון שאינו יכול לאכול עד שיברך למפרע על מה שאכל ודאי שהוא צריך לחזור למקומו לברך על מה שאכל. עוד כתב הב"י בשם הסמ"ק אם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל במקום אחר אינו מברך אלא במקום השני וכמו הולכי דרכים שאוכלים דרך הלוכם ומברכים במקום סיום אכילתם. (ועיין בפרישה אות ב' שהקשה שבסימן קפד סעי' ב' פסק מרן כדעת רבינו פרץ וכאן כתב שלדידן צריך לחזור לברך במקומו, ותירץ ששם איירי שהיה דעתו לילך למקום אחר. אולם זה קשה שדעתו לא מהני מבית לבית רק מחדר לחדר וכמבואר בסימן רע"ג. ונראה לתרץ ששם מדובר שאין בעיה של שינוי מקום והוא באופן שהניח מקצת חברים ובזה כיון שהיה דעתו לאכול שם בשעת ברכה לא צריך לחזור לברך במקומו ולזה מועיל דעתו אפילו בשני בתים כמו שהבאנו לעיל במ"ב ס"ק לג'. ואף שהמ"א ס"ק ז' כתב שבהניח מקצת חברים כשאוכל במקום אחר צריך ברכה על מה שאוכל שם עכ"פ ברהמ"ז יכול לברך על אכילה שניה במקום השני דלא הוי שתי אכילות. ומה שפסק כאן מרן שיכול לברך במקום השני הוא כדברי הסמ"ק ומיירי שאכל שם בדיעבד בלא שיברך קודם ברכת המזון וכיון שאכל כבר מברך ברכה אחת. ועדיין צריך להבין למה לא יברך בסוף פעמים כמו אשר יצר שמברך פעמים לדעת מרן).
וכ''פ מרן אם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל במקום אחר, אינו מברך ברה"מ אלא במקום השני, כמו שנהגו הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכין במקום סיום אכילתם.
כתב המ"ב (ס"ק מ') שלדעת מרן מדובר שאכל במקום שני בדיעבד, אולם לדעת הרמ"א מדובר שעקר למקום שני בדיעבד, ואז מותר לו לאכול שם לכתחילה או שהיה דעתו בשעת ברכה ללכת לשם מותר לו ללכת לכתחילה אפילו מבית לבית.
עוד כתב (ס"ק מב') הולכי דרכים מותר להם ללכת ולאכול ולא נחשב שעוקרים עצמם ממקום האכילה כיון שלא קבעו עצמם לאכול במקום שברכו. ואם היה דעתם לאכול במקום שברכו המוציא ונמלכו לגמור סעודתם דרך אכילתם, אם רואים מקומם הראשון נחשבים במקום אחד ואין כאן שינוי מקום, ואם לא רואים מקומם הראשון מחמת מרחק הדרך או הפסק אילנות חשוב שינוי מקום וצריך לברך שוב, לפירות לכו"ע, ובפת רק לדעת מר"ן. ועכ"פ לכתחילה לא יעקרו מקומם ללא ברכה. ואם היה דעתם לאכול מעט במקומם והשאר להמשיך בדרך מותר. ואפי' שמפסיקים אילנות בדרך ולא רואה מקומו מועיל דעתו בשעת ברכה . (וצ"ע דאם מועיל דעתו בשעת הברכה א"כ הוי כמו מחדר לחדר ובשינה מקומו מחדר לחדר כתב לעיל הביה"ל שבדיעבד לא מברך) . אבל אם מתחיל אכילתו בבית ויוצא לא יועיל דעתו שנחשב כמבית לבית, ובאכילת פירות לכו"ע צריך לברך שוב, ובפת למרן צריך לברך שוב, ולרמ"א מועיל דעתו אף לכתחילה לעקור ממקום שאכל. ובשער הציון (אות לח') כתב שהחיי אדם הסתפק לומר שאם ברך מחוץ לעגלה ועלה לעגלה נחשב שינוי מקום כמבית לבית שלא מועיל דעתו. וכתב בשעה"צ ואין נראה להחמיר כ"כ בזה . (ולפי"ז באוכל פירות ברכב ורוצה לצאת החוצה להמשיך אכילתו אם אכל תוך כדי נסיעה דינו כהולכי דרכים ומותר, ואם חנה ואכל אם רואה מקומו הראשון או אפילו לא רואה אלא שהייתה דעתו ע"כ בשעת ברכה מותר, ואם לא רואה מקומו ולא הייתה דעתו ויצא יברך שוב. וכ"ז שלא אוחז הפירות בידו ויוצא אלא אוכל פרי אחר שהיה בחוץ אבל אם אוחז הפרי או המשקה בידו ויוצא מחוץ לרכב ולא נכנס לבית לא יברך שוב. לפי מש"כ הבא"ח שהפרי בידו והולך מחדר לחדר לא מברך שוב. ועי' מש"כ בזה באגרות משה חלק ב' סי' נז').
סעי' ה' - דברים הטעונים ברכה במקומם הם מיני דגן.
כתב הב"י דלדעת הרמב"ם והרשב"ם כל שבעת המינים נחשבים לדברים הטעונים ברכה במקומם. אולם לדעת הרא"ש הרי"ף והתוס' דווקא מין דגן. ובהגה"מ כתב דווקא פת שמברכים עליה ברכת המזון וכתב הב"י שפת וברהמ"ז לאו דווקא אלא כל מין דגן ואפי' שברכתם על המחיה.
וכ''פ מרן בויש בתרא י"א ששבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקומם, וי"א דדוקא מיני דגן. הגה: וי"א דוקא פת לבד (הגהות מיימוני פ"ד ).
וכתב המ"ב (ס"ק מג') שגם אם הלך ממקומו צריך לחזור כמו בפת. (ובהליכות עולם ח"ב עמוד מג' ובהלכה ברורה סימן קפד' כתב אכל פת הבאה בכסנין והלך למקום אחר בשוגג רשאי לברך ברכה אחרונה במקום אחר).
עוד כתב (ס"ק מה') שלכתחילה יחמיר לברך במקומו על פירות שבעת המינים. וכן לעניין שינוי מקום לא יברך אם שינה מקומו באכילת פירות משבעת המינים (כדעת הרמ"א וגם לדידן אמרינן סב"ל וכ"כ בילקו"י עמו' רכ' ובהליכות עולם ח"ב עמוד מ'. אולם בהלכה ברורה אות ג' כתב שבפירות אפילו משבעת המינים יברך עליהם שוב בשינוי מקום). ולגר"א פירות שבעת המינים דינם כשאר פירות וממילא שייך בהם שינוי מקום גם לדעת הרמ"א.
סעי' ו' - תפילה בסעודה לא הוי הפסק.
התוס' בפסחים קב. הביאו דעת הרב יו"ט ב"ר יהודה, שאם התפלל בתוך הסעודה צריך לחזור וליטול ידיו ולברך ברכת המוציא היות ואי אפשר להתפלל ולאכול יחד. ודחו התו"ס את דבריו שרק ברהמ"ז הוא סילוק והסיח הדעת מהאכילה אבל תפילה לא. וכ"כ הרא"ש והוסיף אפילו אם חייב להפסיק ולהתפלל בתוך הסעודה שאל"כ יעבור הזמן בכל אופן לא נחשב הפסק. ואף שמהרי"ף משמע שסובר כהרב יו"ט שכתב לעניין ברכה על כל הכוסות בליל הסדר שיש סיוע לזה מסברא זו שא"א לשתות ולקרא ההגדה וההלל יחד לכן הוי הפסק וצריכים לברך שוב הגפן מוכח שלא רק ברכת המזון מפסיקה, כתב הב"י מ"מ כיון שלא נהגו העולם כהרי"ף לעניין ברכה על ד' כוסות ולא מברכים על כוס ההגדה מממלא גם במתפלל בתוך הסעודה לא נקטינן כותיה אלא כדברי הרא"ש.
וכ''פ מרן מי שנזכר בתוך הסעודה שלא התפלל ועמד והתפלל, אפי' אם אין שהות לגמור סעודתו ולהתפלל, שחייב להפסיק ואי אפשר לו לאכול עד שיתפלל, עם כל זה לא הוי הפסק.
וכתב המ
"ב (ס"ק מז') שאם הולך להתפלל בביהכ"נ לדעת מרן בסעיף א' הוי שינוי מקום וכשחוזר צריך לברך שוב, וכאן מדובר שעמד להתפלל במקום אכילתו. (ובהלכה ברורה אות יט' כתב לכתחילה לא יצא לבית הכנסת אא"כ נשאר אחד הסועדים, ואם יצא כשחוזר לא יברך שוב). ולעניין נט"י לדעת המ"א צריך ליטול ידיו שמא לא שמר ידיו אבל לדעת הרבה אחרונים שאם התפלל בביתו בודאי שמר ידיו ולא צריך נט"י, משא"כ כשהלך לביהכ"נ צריך ליטול ידיו כשחוזר בלא ברכה. (וכ"כ בהלכה ברורה אות יט').
סעי' ז' - שינת עראי בסעודה לא הוי הפסק.
כתב הב"י, כתב הרא"ש בשם הראב"ד שאם ישן באמצע הסעודה נחשב להיסח הדעת וצריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל וברכה ראשונה על מה שרוצה להמשיך לאכול. אולם לדעת הרא"ש שינת עראי בתוך הסעודה לא נחשבת להפסק והיסח הדעת, ומה שכתוב בתוספתא שאם קראו חברו לדבר עמו אין צריך ברכה למפרע, הפליג, צריך ברכה למפרע, וכשהוא חוזר צריך ברכה לכתחילה, שם מדובר שהפליג לדבר בדברי עסקים ולכן יש היסח הדעת, משא"כ כשישן שנת אונס נישאר בקביעותו ואין צריך לברך שוב, ושכן נהגו כל העולם ששינה בתוך הסעודה לא הוי הפסק. כתב הב"י ז"ל ספר אוהל מועד המפסיק בתוך סעודתו בדבר הרשות אינו צריך לחזור ולברך שאין זה חשוב הפסק, וכן כתב הר"מ גבי הצריך לנקביו, ויש מהגאונים שמצריכים אותו לחזור ולברך עכ"ל. (וצ"ל שכונתו באופן שלא יצא ממקומו לבחוץ לכן כל מה שמדבר בתוך הסעודה לא נחשב הפסק).
וכ''פ מרן אדם שישן בתוך סעודתו שינת עראי, לא הוי הפסק. הגה: וכן אם הפסיק בשאר דברי רשות, כגון שהוצרך לנקביו וכיוצא בזה.
וכתב המ"ב (ס"ק מח') שאפילו ישן שעה לא צריך לברך המוציא אבל נט"י צריך ליטול בלי ברכה. ואם ישן שינת קבע על מיטתו הוי הפסק שזהו סילוק והיסח הדעת לדברי הכל .
עוד כתב (בס"ק מט') שאם יוצא לנקביו צריך נט"י . (עיין סימן קע' סעי' א' שאם נגע במקומות המכוסים יברך על נטילת ידים). וכתב בביה"ל (ד"ה כגון) שדווקא בסעודת פת לא צריך לחזור ולברך אבל בסעודת פירות כיון ששינה מקומו צריך לחזור ולברך. (ולכאורה לדעת המ"ב לעיל שבדיעבד מחדר לחדר לא צריך לברך צריך לומר שיצא לשירותים מחוץ לבית. או כמו שכתב בהלכות עולם ח"ב עמוד מד' שכיון שאין המקום שנכנס לשם ראוי לאכילה, צריך לחזור ולברך ברכת הנהנין כשחוזר למקומו הראשון. ואם הוא באמצע אכילת פת או פירות משבעת המינים ונכנס לשירותים לא חוזר ומברך. ובהלכה ברורה אות כג' כתב לחלוק שגם אם אכל שאר פירות או משקה שאינם טעונים ברכה במקומם לא חוזר ומברך).
עוד מדיני שינוי מקום מהליכות עולם ח"ב עמוד לח'. א'. לא ילך למקום אחר בתוך סעודתו קודם שיברך ברכת המזון ואפילו דעתו לחזור למקומו הראשון לאחר מכן ולסיים סעודתו ולברך ברכת המזון שיש לחוש שמא ישכח ולא יחזור. ומכל מקום מותר לצאת לצורך דבר מצווה ואפי' לכתחילה ואפילו היא מצווה שאינה עוברת ויוכל לעשותה אחר כך. ב'. האוכל מאכל או ששתה משקה שברכתם האחרונה היא "בורא נפשות רבות" ובאמצע אכילתו שינה מקומו מחדר לחדר באותו הבית אפילו לא היה בדעתו מתחילה לאכול במקום שני ואפילו אינו רואה את מקומו הראשון מן המקום השני אין צריך לחזור ולברך ברכת הנהנין פעם שנייה ואע"פ שיש חולקים בדבר מ"מ כלל גדול בידינו שסב"ל. ג'. היה יושב ואוכל פת או פת הבאה בכסנין (עוגה) או פירות שבעת המינים ובאמצע אכילתו יצא חוץ לביתו ושוב חזר למקומו הראשון ורוצה להמשיך אכילתו אין צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה בין שאכל כזית קודם שיצא לחוץ ובין שאכל פחות מכזית שסב"ל ומ"מ אם חוזר ומברך ברכה ראשונה יש לו על מה שיסמוך. ואם היה אוכל משאר פירות שאינם משבעת המינים ויצא חוץ לביתו וחזר למקומו הראשון ורוצה להמשיך אכילתו צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה קודם שיאכל וכן הדין במי שהיה שותה מיני משקים (חוץ מן היין). במה דברים אמורים כשהיה יושב ואוכל במקום אחד אבל אם לא קבע עצמו לאכול במקומו אלא היה הולך ממקום למקום ואכל בדרך הילוכו פת או עוגות או פירות וכן המפצח גרעינים או מוצץ סוכריה בדרך הילוכו יכול להמשיך כל אכילתו על סמך ברכה שבירך בתחילה וכן הדין במי שהיה שותה משקים בדרך הילוכו. ומי שאכל פחות משיעור כזית ויצא לחוץ וחזר והשלים אכילתו לכזית הכל מצטרף לחיוב ברכה אחרונה ובלבד שלא שהה יותר משיעור אכילת פרס מתחילת אכילתו עד סוף אכילתו. ד' . האוכל סעודה של פת צריך לברך ברכת המזון במקום שאכל ואם יצא ממקומו והלך למקום אחר אם היה הדבר במזיד צריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך שם ברכת המזון ואם בירך במקום שנזכר יצא ידי חובה ואם היה הדבר בשוגג רשאי לברך במקום שנזכר ואם החמיר וחזר למקומו הראשון ובירך שם תבוא עליו ברכה. ומיהו מי שאוכל פת הבאה בכסנין או תבשיל שנעשה מחמשת מיני דגן וכל שכן האוכל מפירות שבעת המינים ויצא ממקומו והלך למקום אחר (כשיש צורך) אין צריך לחזור למקומו הראשון לברך ברכה אחרונה במקום שאכל ורשאי לברך ברכה אחרונה במקום אחר.