מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות ברכות · סימן קעז
סעי' א' - דברים הבאים בסעודה מחמת הסעודה ברכת המוציא וברהמ''ז פוטרתם.
בגמ' מא: אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם. לאחר הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם. ופירשו התוס' והרא"ש שכל שרגילים לקבוע עיקר סעודה עליהם ולאכול בהם את הפת הוי דברים הבאים מחמת הסעודה כגון בשר ודגים וירק ודייסא, ואפילו אוכל אותם בלא פת בתוך הסעודה לא מברך עליהם שברכת המוציא פוטרתם. ודברים שלא באים מחמת הסעודה כמו פירות מברך עליהם ברכה ראשונה, וברכת המזון פוטרתם מברכה אחרונה. וכל מה שאוכל לאחר הסעודה אחר שסילק השולחן טעון ברכה ראשונה ואחרונה. וכן פירשו בה"ג והמרדכי והסמ"ג והגהות מימוניות ורבנו יונה. אולם רש"י פירש מחמת הסעודה דברים שמלפת בהם את הפת אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. ודברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה פירוש שלא מלפת בהם את הפת כמו דייסא טעונה ברכה לפניה ולא לאחריה שברכת המזון פוטרתה שהרי היא באה למזון. (לכאורה דייסא לאו דוקא וה"ה אורז או אטריות וכיוצ"ב שלא מלפתים בהם הפת). ודברים הבאים אחר הסעודה שהם מיני פירות שלא באים למזון ואוכלם בסעודה טעונים ברכה לפניהם ואחריהם. וכתב הגאון מהר"י אבוהב שיש לחוש לדברי רש"י וכשיביאו לפניו דייסא יאכל עמה פת בתחילה ובסוף. וכן יש להזהר בפירות הבאים בתוך הסעודה שלא לאוכלם בלא פת. (לכאורה אם יאכל הפירות עם פת לא יברך עליהם גם ברכה ראשונה שהרי נטפלים לפת, וא"כ הוי חומרא דאתי לידי קולא שהרי לדעת הסמ"ג והגהות מימוניות שהביא הב"י לקמן בפשטות דבריהם צריך לברך על הפירות אם אוכלם באמצע הסעודה עם פת. ואולי לזה כיון הב"י שלאחר שכתב דברי המהר"י אבוהב כתב בבדק הבית דברי הרשב"ש שהאוכל פירות בקינוח סעודה אפילו אכלם בפת טעונים ברכה. ע"כ. ובפשטות דעת הרשב"ש כדעת הסמ"ג והגמ"י הנ"ל. ולפי זה אם באנו להחמיר יש להחמיר שלא לאכול פירות כלל בסעודה ואפילו אוכלם עם פת. שאם אוכלם בלא פת נכנס לספק ברכה אחרונה שהרי לדעת רש"י צריך לברך עליהם ולשאר פוסקים לא צריך לברך. ואם אוכלם עם פת לדעת הסמ"ג והגה"מ בפשטות דבריהם והרשב"ש צריך לברך עליהם ברכה ראשונה, כשלא קובע סעודה עליהם, ולשאר פוסקים לא מברך כדלקמן).
ופסק מרן כשאר פוסקים ודלא כרש"י וגם לא הזכיר חומרת מהר"י אבוהב. דברים הבאים בתוך הסעודה, אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: בשר, ודגים, וביצים, וירקות, וגבינה, ודייסא ומיני מלוחים, אפי' אוכלם בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם, דברכת המוציא פוטרתן; ולא לאחריהם, דברכת המזון פוטרתן.
וכתב המ"ב (ס"ק ב') שאם אוכל כזית פת רק כדי לפטור שאר דברים הבאים מחמת הסעודה כתבו האחרונים להסתפק אם אפשר בכה"ג לומר ששאר דברים נטפלים למה שלא חפץ לאוכלו, וכל שכן אם אוכל פת פחות מכזית, או דילמא כיון שדרך העולם לקבוע עליו פוטר בכל גווני, לכן כתבו שעדיף שלא לאכול פת באופן כזה אלא יברך על כל דבר ודבר, חוץ משבת שנחשבת אכילה חשובה מחמת המצוה. (ובהלכה ברורה אות ח' כתב רק כשאוכל כזית פוטר מיני תבשיל שאוכל בלא פת). כתב בביה"ל (ד"ה ללפת בהם) שכל דבר שבא בסעודה למזון ולשובע לדעת התוס' והרא"ש ורבינו יונה אף שלא בה ללפת הפת לא מברך עליהם שהפת פוטרתם וכמו דייסא.
בהמשך - דברים הבאים בסעודה שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם.
בגמ' שם ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם.
כתבו התוס' והרא"ש והטור דברים שלא באים מחמת הסעודה הם מיני פירות כגון תאנים וענבים, כיון שאינם כבשר ודגים ומיני מלוחים שבאים לעיקר הסעודה, צריכים ברכה לפניהם. אבל אין צריך לברך אחריהם שברכת המזון פוטרת כל מה שאכלו בתוך הסעודה.
וכ''פ מרן ואם הם דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, דהיינו שאין דרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: תאנים וענבים וכל מיני פירות, ( וע"ל סימן קס"ח סעיף ח'), אם אוכל אותם בלא פת, טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא אינה פוטרתן, דלאו מעיקר סעודה הם; ואינם טעונים ברכה לאחריהם, דכיון שבאו בתוך הסעודה ברהמ"ז פוטרתם.
וכתב המ"ב (ס"ק ד') שאם אוכל פירות מבושלים אם הוא לקינוח סעודה כמו קומפוט מברך עליהם. (ובילקו"י עמוד קצו' כתב שכן המנהג, ואם אפשר יברך על פרי אחר ויפטור פירות אלו). ואם הוא לא לקינוח אלא למזון וסעודה (כמו שמצוי בימינו באולמות שמבשלים פירות יבשים בסוכר, שנקרא טנזיה, והם מבושלים בפני עצמן ובאים כדי להניח על האורז להטעימו. ורוצה לאכול מהם מעט בלא אורז), נחלקו בזה האחרונים. ולכן לצאת ידי ספק יברך על פרי חי ויוציא את זה, ואם אין לו פרי חי, יאכל מעט מהם תחילה וסוף עם פת. (ובהלכה ברורה אות ז' כתב שאינו מברך עליהם אפילו אם אוכלם בלא פת ומכל מקום כדי לצאת ידי ספק טוב שיאכלם עם מעט פת). וכתב בביה"ל (ד"ה כגון תאנים) שנראה שאם בישל את הפירות עם תפוחי אדמה מסתברא שבא למזון ולהשביע ואין צריך להחמיר בזה לברך על פרי חי. (וקצת צ"ע מאי שנא ממה שמשמע במ"ב שאפילו נתבשל עם בשר להחמיר לברך על פרי חי. וכתב בהלכה ברורה אות ז' שאם נתבשל עם בשר אין לברך עליהם בתוך הסעודה).
כתב המ"ב (ס"ק ה') שאם אוכל בסעודה חזרת וקשואים ומלפפון חיים או צנון ובצל צריך לברך עליהם אם אוכלם בלא פת, ואם אוכלם עם בשר לא מברך עליהם שהם טפלים לבשר והבשר טפל ללחם. (וצ"ע קצת שהרי בימנו דברים אלו לא באים לקינוח אלא למזון ולשובע ומדוע יברך עליהם, חוץ ממלפפון חי שלפעמים בה לקינוח. שוב ראיתי בהלכה ברורה אות ה' שכתב שירקות שאין דרך לאוכלם בלא פת כמו בצל וכיוצא לא מברך עליהם. ושאר ירקות כמו מלפפון אם אוכלם בסוף הסעודה לתענוג מברך עליהם. ולענין הגלידה כתב באות יג' כיון שבאה לתענוג מברך עליה שאין ברכת המוציא פוטרתה, ורק אם ברך על היין לא יברך עליה ויניחנה עד אחר ברכת המזון, כיון שעל הצד שנחשבת שתיה ברכת הגפן פוטרת כל מיני משקים. ובילקו"י עמוד קצח כתב, שבכל אופן לא מברך על הגלידה שבתוך הסעודה, וראוי להניחה עד אחר ברכת המזון).
בהמשך - האוכל פירות תחילה וסוף עם פת לא מברך עליהם.
כשעיקר סעודתו של אדם מדברים שמלפתים בהם הפת, וגם אוכל מעט פירות עם פת, כיון שאין עיקר הסעודה מפירות, לא נחשבים הפירות כדברים הבאים מחמת הסעודה, ולכן אם יאכלם בלא פת יצטרך לברך עליהם. כן דעת הסמ"ג והגהות מימוניות לפירוש הב"י. ולדעת הטור ורבינו ירוחם כיון שאכל מהם תחילה עם פת שוב לא מברך עליהם כשאוכלם בלא פת וכתב הב"י שאפשר לדייק כן מדברי התוס'. ולדעת רבינו יונה צריך שיהא דעתו לאכול גם בסוף עם פתו אז נחשב כקובע סעודתו על הפירות. וכתב ב"י שכן צריך לעשות שבאופן זה שאוכל עם הפת בסוף יתכן שגם הסמ"ג והגהות מימוניות יודו שלא צריך לברך על מה שאוכל באמצע, ואף אם לא יודו הרי לדעת הטור ורבנו ירוחם והתוספות ורבנו יונה לא צריך לברך. ועוד שברכות הם מדרבנן וספק ברכות להקל. עוד הביא הב"י שנסתפק הרשב"א אם התחיל לאכול פירות בתוך הסעודה וליפת בהם הפת ונמשכה אכילתן עד לאחר הסעודה. אם נאמר שנגררים אחר תחילת אכילתן ויפטרו מברכה ראשונה ואחרונה. וכתב שהוא פלוגתא בירושלמי. וכתב וקצת ראיה לחייב, כמו שהיין שבתוך המזון לא פטר את היין שלאחר המזון שאין שתייתו שבתחילה חשובה כשתייתו שבסוף, וכ"ש כאן שאכל הפירות בפת ולא ברך עליהם כלל וכיון שאת הפת גמר מלאכול צריך שוב לברך על הפירות. וכתב ומיהו אם מלפת בהם את הפת ואוכל מהם מעט בלא פת באמצע הסעודה כדרך המלפתים שאוכל מעט בלא פת וחוזר ומלפת בהם את הפת, לא צריך לברך עליהם. עוד כתב הרשב"א להסתפק אם אכל פירות לפני הסעודה אם צריך לברך ברכה אחרונה כדין פירות שאוכל אחר הסעודה שאינם קשורים לפת או דילמא כיון שהם מעוררים התאוה וגורמים תאות המאכל וכתב שהיא כמחלוקת בירושלמי ונראה עיקר שצריך לברך בסוף. אולם הרא"ש בפרק ערבי פסחים כתב דברים הבאים לפני הסעודה כגון פרפראות ויין שבא לגרר ולהמשיך לסעוד, בכלל הסעודה הן ונפטרים בברכת המזון. (ועיין לעיל סימן קעו' במ"ב ס"ק ב' ובשעה"צ אות ט'. ובהליכות עולם ח"ב עמוד כט' כתב שבעל נפש לא יכניס עצמו למחלוקת ולא יאכל עוגה או פירות כשיעור כזית).
וכך פסק מרן ואם בתחלת אכילתו אכל הפירות (עם הפת) ובסוף אכל עמהם פת, אפילו אם בינתיים אכל מהם בלא פת, אינם טעונים ברכה אף לפניהם.
כתב המ"ב (ס"ק ח' ט') שמה שכתב מרן שאם אוכל הפירות תחילה וסוף עם פת לא מברך על מה שאוכל באמצע בלא פת, הכונה שבתחילה אוכל עם פת וחושב לאכול גם בסוף עם פת אבל אם אין בדעתו לאכול יותר עם פת צריך לברך על הפירות. ובביה"ל (ד"ה ובסוף) כתב שזה לדעת רבנו יונה וסמ"ג והגהת מימוני, אבל לדעת הרא"ש והטור לא צריך לברך על הפירות אם הובאו לאכול עם פת והתחיל לאכול מהם עם פת, ואפשר שכן דעת מרן ומה שכתב שאוכל מהם בסוף כוונתו כדי לצאת ידי כל הפוסקים. ובודאי לכתחילה צריך להזהר בזה לצאת ידי כל הפוסקים וכמו שכתב בב"י. ואם הובאו לקינוח לא מועילה עיצה זו לאכול מהם תחילה וסוף עם פת וצריך לברך על מה שאוכל בלא פת. ואם עיקר קביעות סעודתו הייתה על הפירות מבואר בסעיף ג' שמספיק שאוכל מהם תחילה עם פת לא מברך על מה שאוכל אחר כך בלא פת. (וכ"כ בהלכה ברורה אות ו' שטוב להחמיר לאכול מתחילה מהפירות בלא פת).
עוד כתב (ס"ק י') כשאוכל פירות בסעודה ומלפת בהם את הפת לכתחילה יברך על הפרי קודם שיאכלנו עם הפת, כדי שאם ירצה לאכול ממנו בלא פת יוכל לאכול בלא ברכה לכולי עלמא, כיון שיש ראשונים שסוברים שאפילו אם אוכל תחילה וסוף עם פת צריך לברך כשאוכל בלא פת באופן שלא קובע את עיקר סעודתו על הפרי. עוד כתב שאם אוכל פשטיד"א ממולאת בפירות לא צריך לברך על הפירות, כיון שהפירות טפלים לבצק. (ועיין סימן קסח' במ"ב ס"ק מג' שבדבר הממולא פירות רוב הפוסקים סוברים שהיא פת הבאה בכסנין ולכן המברך עליהם בתוך הסעודה מזונות לא הפסיד. והילקו"י עמוד קפז' ובהלכה ברורה שם אות כט' כתבו אפילו אפילו שנתקיימו בה כל הג' תנאים ירא שמים יברך עליהם אחר ברכת המזון).
סעי' ב' - דברים הבאים לאחר הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם.
בגמ' שם ודברים הבאים אחר הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם. וכתבו התוס' שמברך תחילה וסוף אפילו על דברים הבאים מחמת הסעודה כמו בשר ודגים, שהמוציא וברכת המזון אין פוטרים אלא מה שנאכל תוך עיקר הסעודה. (וזה דלא כהרשב"א הביאו הב"י בד"ה ודעת הרשב"א, שסובר שדברים הבאים מחמת הסעודה כמו בשר ודגים שהביאום לאחר הסעודה לא טעונים ברכה לפניהם כיון שבאים להשביע). וכתבו עוד התוס' שדין זה היה שייך רק בזמן הגמ' שהיו מסלקים השלחן אחר הסעודה, אבל בימנו שאין אנו מסלקים דעתנו מהפת עד ברכת המזון, נחשבים בתוך הסעודה עד ברכת המזון. וכתבו הטור והב"י שבסעודות גדולות דין זה מצוי ביננו שרגילים לסלק הפת מעל השולחן ועורכים השולחן במיני פירות ומגדים. (ועיין בהליכות עולם עמוד לו' שכתב שגם בזמנינו אם מסיר המפה נחשב גם כסילוק שולחן וצריך לברך תחילה וסוף. ובהלכה ברורה אות ט' כתב שאם מסיר את הנילון שעל המפה אין זה נחשב לסילוק שולחן אלא לנקיון השולחן).
וכ''פ מרן ודברים הבאים לאחר סעודה קודם ברכת המזון, שהיה מנהג בימי חכמי הגמרא שבסוף הסעודה היו מושכים ידיהם מן הפת ומסירים אותו וקובעים עצמם לאכול פירות ולשתות כל מה שמביאים אז לפניהם, בין דברים הבאים מחמת הסעודה בין דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם, דהמוציא וברה"מ אין פוטרין אלא מה שנאכל תוך עיקר הסעודה; ודין זה האחרון אינו מצוי בינינו, לפי שאין אנו רגילין למשוך ידינו מן הפת עד ברה"מ.
וכתב המ"ב (ס"ק יג') שאף אם אכל אחר הסעודה פירות (חוץ מתמרים ויין) שברכתם מעין ג' לא נפטרו בברכת המזון, דברכת המזון אינו פוטר מעין ג' כמו שכתוב בסימן רח' סעי' יז'.
עוד כתב (ס"ק יד') שכל מה שאוכל אחר הסעודה כיון שמשכו ידיהם מהפת שוב אין נטפלים אליו ולכן צריכים ברכה בפני עצמם בין לפניהם בין לאחריהם. עוד כתב בביה"ל (ד"ה שאין אנו רגילים) שלדעת הטור והלבוש ששייך דין זה של ברכה אחר הסעודה בסעודות גדולות שמושכים ידיהם מהפת ועורכים שולחן במיני פירות. אולם לדעת המג"א והא"ר כיון שלא מסלקים את השולחן כל זמן שלא ברכו ברכת המזון כבתוך הסעודה דמיא. וכתב החיי אדם שכן המנהג. האליה רבה הביא שהכל בו ורשב"א ותלמידי רבנו יונה הזכירו סילוק שולחן, אבל משאר הפוסקים נראה כהטור שהרי בר"ח המובא באור זרוע והערוך והרמב"ם ותוספות רבינו יהודה ורא"ש והגהות מימוניות ושאר הקדמונים לא הזכירו כלל סילוק שולחן, ורק שמשכו ידיהם מן הפת. (משמע מהביה"ל שרוצה לפסוק כדעת הטור שלא חייב לסלק השולחן כדי שיחשב לאחר הסעודה, ודי שסילקו ידיהם מהפת וערכו השולחן לאכול שאר הדברים. וכבר הבאנו דעת מרן שליט"א בהליכות עולם שאם מסלק המפה חשיב סילוק שולחן. ואפשר שבזה יודו גם הב"ח והמג"א והא"ר שמצריכים סילוק שולחן ממש שאפשר שסילוק המפה כסילוק השולחן). וכתב הביה"ל שאם אוכל דייסא אחר שמשך ידו מהפת אף שמלשון מרן משמע שמברך על כל דבר, ושכן דעת התוס' והרא"ש והרמב"ם, אולם לדעת הרשב"א דברים הבאים מחמת הסעודה כמו בשר ודגים ודייסא אף שבאו אחר הסעודה לא מברך עליהם לא לפניהם ולא לאחריהם כיון שבאים להשביע. וכן הביא האשכול דעת רב האי גאון לפירושו הראשון שדוקא על פירות שבאים אחר הסעודה צריך ברכה גם לאחריהם וברכת המזון לא פוטרתם אבל דברים הבאים מחמת הסעודה לא צריך ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, ולפירושו השני צריכים ברכה לפניהם וחשובים כמו פירות כיון ששוב אין מלפת בהם הפת, ואין צריכים ברכה אחריהם כמו בפירות כיון שברכת המזון פוטרתם. וכן דעת הר"ח המובא באור זרוע, והערוך. לפי זה דייסא שהוא תבשיל ובא להשביע לא דומה לפירות ופטור מברכה גם כשבא לאחר הסעודה. נמצא שבדייסא שאוכל אחר הסעודה לדעת הרשב"א ורב האי גאון בפירושו הראשון לא צריך לברך עליה תחילה וסוף ולשאר פוסקים התו"ס והרא"ש והרמב"ם ומרן מברך עליה תחילה וסוף. ולרב האי גאון בפרוש השני וכן הר"ח והערוך צריך לברך עליה בתחילה ולא בסוף. ולכן ספק ברכות להקל ולא יברך עליה ברכה ראשונה, וכן לא יברך ברכה אחרונה רק טוב שיכוין לפוטרה בברכת המזון, שהרי על דייסא אם יברך ברכת המזון יצא. (ולדידן כל שלא סילק המפה לית לן כל הני חששי, כיון דהוי בתוך הסעודה, וכנ"ל, וגם אם סילק המפה לא יברך על הדייסא מחמת סב"ל. וכתב בהלכה ברורה אות י' שאם רצה לברך על דברים הבאים מחמת הסעודה כמו בשר ודגים לאחר הסעודה כדעת מרן יש לו על מה לסמוך). עוד כתב בביה"ל (ד"ה למשוך ידינו) שאם נטל הכוס לברך ברכת המזון נחשב כמו סילוק שולחן, וצריך לברך על מה שיאכל תחילה וסוף כן דעת הגר"ז והמ"א, אבל המאמ"ר חולק ע"ז שלא הוי כסילוק שולחן, ולכן בדברים הבאים מחמת הסעודה יש לסמוך עליו ולא יברך כיון שבלאו הכי יש ראשונים שסוברים שהגמרא לא חייבה ברכה לאחר הסעודה על דברים שבאים מחמת הסעודה וכנ"ל.
סעי' ג' - הקובע סעודתו על הפירות לא מברך עליהם אף כשאוכלם בפני עצמם.
כשעיקר הסעודה מפירות דהיינו שמלפת בהם את הפת, ולא אוכל שאר מאכלים, נחשבים הפירות כדברים הבאים מחמת הסעודה ולא מברך עליהם, אפילו כשאוכלם בפני עצמם, ואפילו קודם שהתחיל ללפת בהם הפת. וכדין בשר ודגים שיכול לאכול מהם בלא ברכה אף כשאוכלם לבדם אחר שברך המוציא. כן דעת הרא"ש המרדכי והטור. וכ"כ הרשב"א ודחה דברי היש מפרשים שסוברים שצריך לברך עליהם. ולדעת רבנו יונה דוקא אם אכל מהם תחילה עם פת פטורים מברכה ראשונה כשאוכל אח"כ בלא פת. וכתב הב"י שראוי לחוש לדברי רבנו יונה.
וכ''פ מרן ואם קובע ליפתן סעודתו על הפירות, הוו ליה הפירות כדברים הבאים מחמת הסעודה; ואפילו אם אוכל מהפירות בתחלת סעודתו בלא פת, אינו מברך לא לפניהם ולא לאחריהם, ויש חולקין, ולכן טוב שיאכל בתחלה מהפירות עם פת, ואז אפי' אם אח"כ יאכל מהם בלא פת אינם טעונים ברכה כלל. הגה: ואע"פ שאינו חוזר לבסוף לאכול עמהם פת, מאחר שעיקר קביעות היה עלייהו (ב"י בשם הר"י).
וכתב במ"ב (ס"ק יז') שאם אין עיקר קביעותו על הפירות צריך שיאכל מהפירות גם בסוף כדי שיוכל לאכול באמצע בלא ברכה. כנזכר בסעיף א'. משא"כ הכא שעיקר קביעת סעודתו רק על הפירות אף שאין דעתו לאכול עימהם עוד פת. וכתב בביה"ל (ד"ה טוב שיאכל) מה שכתב מרן טוב שיאכל בתחילה מהפירות עם פת, שמשמע אפילו מעט. הכונה שיאכל ממנו גם אח"כ שהרי עיקר סעודתו עליו. ומה שכתב הרמ"א שאינו חוזר לבסוף לאכול עימהם פת מיירי באופן שאכל עיקר סעודתו בתחילה עם הפירות.
סעי' ד' - האוכל פירות עם פת לא מברך על הפירות.
כתב התו"ס שאם אוכל פירות עם פת נחשבים הפירות טפלים לפת ולא מברך עליהם. וכ"כ רבנו יונה והרשב"א. וכתב הב"י שלפי שיטה זו אפילו לא קבע סעודתו על הפירות. כשאוכל הפירות עם פת אינם טעונים ברכה כלל וזה דלא כהבנה הפשוטה בהגהות מימוניות והסמ"ג, שגם בכה"ג שאוכל ביחד צריך לברך על הפירות. וכן משמע דעת הרשב"ש הביאו הב"י בבדק הבית. והב"י כתב שאפשר לפרש את ההגה"מ והסמ"ג באופן שאוכל הפירות בלא הפת. אבל באוכל עם הפת גם הם מודים שלא צריך לברך. וכתב הרשב"א בשם ה"ר זרחיה לפי פי' רש"י, אע"פ שלא היו הפירות לפניו בשעה שברך על הפת כיון דללפת את הפת הם באים אינם טעונים ברכה כלל. ע"כ. ולדעת הכל בו צריך שיובאו הפירות על השולחן קודם ברכת המוציא ואז פטורים מברכה לפניהם. וכתב הב"י שנראים דברי ה"ר זרחיה כיון שדעתו עליהם לא צריך שיהיו על השולחן בשעת ברכה. וכתב שכן נראה דעת הטור בסימן רו' שכתב שמי שברך על הפירות שלפניו ואח"כ הביאו לו יותר מאותו המין לא צריך לברך עליהם אע"פ שלא היו אותם פירות לפניו בשעת הברכה. וכתב הב"י ולאו דוקא אותו המין כל שהביאו לו פירות שהם מאותה ברכה שברך לא צריך לברך עליהם שוב וכאילו היו לפניו בשעה שברך.
וכ''פ מרן אף על פי שלא היו הפירות לפניו בשעה שבירך על הפת, כיון דללפת את הפת הם באים אינם טעונים ברכה כלל.
וכתב המ"ב (ס"ק יח') שאפילו לא היה דעתו עליהם בפירוש כיון שקובע עצמו לאכילה דעתו על כל מה שיביאו לו. (ובב"י כתב כיון דדעתיה עלייהו כי אינם בשולחן בשעת ברכה מאי הוי. ע"כ. משמע שעכ"פ צריך שיהא דעתו עליהם. ועיין בכה"ח אות טו"ב. אולם ממה שהביא ראיה מברכת הפירות בסימן רו', שם פוטר אפילו בלא היה דעתו. ויש לחלק ששם הם עכ"פ קשורים זה לזה ששניהם פירות משא"כ הכא. ועיי"ש בסעי' ה' שהביא הרמ"א שטוב להזהר לכתחילה להיות דעתו על כל מה שיביאו לו).
סעי' ה' - מה שמגיע מבחוץ בתוך הסעודה צריך ברכה לפניו.
כתב הב"י ומיהו היכא שאחר שבירך על הפת שלחו לו מבית אחרים שאינו סמוך עליהם ולא היה דעתו עליו דורון אפילו מדברים שדרכן לבוא ללפת בהם את הפת נראה שצריך לברך לפניהם דהיינו ממש נמלך שקובע ברכה לפניו וכן מצאתי בספר הפרדס (סי' דברים הבאים מחמת הסעודה ע' קפד) אבל לאחריו אין צריך דברכת המזון פוטרתו ועוד יתבאר זה בסימן קע"ט .
וכ''פ מרן אם אחר שבירך על הפת שלחו לו מבית אחרים שאינו סמוך עליהם ולא היה דעתו על הדורון, אפי' מדברים שדרכן לבא ללפת את הפת צריך לברך עליהן כדין נמלך. (הגה: ולא ראיתי נזהרים בזה, ואפשר דטעמא דסתם דעת האדם על כל מה שמביאין לו בסעודה וע"ל סי' ר"ו) .
וכתב המ"ב (ס"ק כ') שאפילו אוכלם עם הפת צריך לברך לדעת מרן כיון שלא היה דעתו עליהם. (נראה שאין כוונת המ"ב שיברך בשעה שאוכלם בפת, שבכה"ג פטורים מברכה, אלא כוונתו שאפילו אכל בתחילה בפת, עכשיו שאוכלם בלא פת יברך עליהם. ועיין בהלכה ברורה אות טז' שכתב שצריך לברך כשאוכלם בפת. וצ"ע למה פסק כן ולפחות היה לו לחוש לסב"ל). ולרמ"א שלא צריך לברך דוקא בבשר ודגים וכיוצא שמלפתים בהם הפת, אבל הביאו לו פירות צריך לברך עליהם אם לא מלפת בהם הפת. ואם מלפת בהם הפת לא צריך לברך. (ולדעת מרן בב"י הנ"ל שבפירות גם אם מלפת בהם הפת צריך שיהא דעתו עליהם בשעת ברכת המוציא, שרוצה לאוכלם בתור לפתן ואז אם אוכלם לבדם פטורים מברכה. ואם הם דברים שמלפתים בהם הפת והם בביתו אמרינן מסתמא דעתו עליהם. אבל אם מגיע מבית אחרים לא אמרינן מסתמא דעתו עליהם, וצריך לברך אלא אם כן היה דעתו עליהם בפירוש. וכתב הבא"ח פרשת נשא אות יב' שירא שמים ינצל מסלע המחלוקת ויכוין בשעת ברכת המוציא על כל מה שיביאו לו. בין בדרך דורון ואפילו ממקום רחוק ועליו תבוא ברכת טוב. וכ"כ בהלכה ברורה אות טז', וכתב ואם לא עשה כן נכון שיניח אותם דברים עד אחר ברכת המזון).
כתב המ"ב (ס"ק כא') קיצור דיני פירות הבאים בתוך הסעודה. אם אוכל עם הפת פשיטא שא"צ כלל ברכה דנעשה טפל לפת ואפילו לא היה דעתו לזה בפירוש בשעת ברכת המוציא. (ולדעת מרן צריך שתהיה דעתו עליהם) ואם אוכל בלא פת פשיטא שצריך ברכה לפניהם ואפילו הם מבושלים דהוי שלא מחמת הסעודה רק לקינוח בעלמא. אבל אם רוצה לאכול פירות קצת עם הפת וקצת בלא פת בזה יש דעות חלוקות ע"כ יש לנהוג שיאכל תחלה מעט בלא פת ויברך עליהן ואח"כ יוכל לאכול שאר הפירות בין בפת ובין בלא פת. וזהו בקובע סעודתו ללפת הפת בשאר דברים אבל בקובע סעודתו ללפת הפת בפירות כיון שאכל מתחלה פירות עם פת יוכל לאכול בסוף פירות בלא פת בלא ברכה: