אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות השחר › סימן נט

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות השחר · סימן נט

סימן נח

סעי' א' - מזכירים מידת לילה ביום, ויום בלילה לומר שמי שברא אור ברא חושך.

כתב הטור מברכות יא: ברכה ראשונה בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חשך ותקנו לומר ובורא חשך כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה וחותם בא"י יוצר המאורות. וכתב הב"י כתבו תלמידי רבינו יונה (ה: ד"ה מדת) שהטעם שהתקינו להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה לאפוקי מההוא מינאה דאמר מי שברא אור לא ברא חושך. ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל נתן טעם אחר והוא שאם לא היינו מזכירים מדת לילה ביום היה נראה שהחשך רע ואינו כן שהכל עשה יפה בעתו ע"כ. ולפי דבריו לא היינו צריכים להזכיר מדת יום בלילה אלא איידי דמדכרינן מדת לילה ביום:

וכ''פ מרן בא"י אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך - תקנו להזכיר מדת לילה ביום להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך.

וכתב המ"ב (ס"ק א') צריך להפסיק בין יוצר ובין אור כי היכי דלא לישתמע יוצרור.

סעי' ב' - טעה בברכת יוצר, אם סיים כהוגן וגם אמר יוצר אור בפתיחה או באמצע הברכה, יצא.

בברכות יב. שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא. וכתב הרשב"א כיון שברכה זו במטבע ארוך אע"פ שפתח ואמר מעריב ערבים כיון שעדיין צריכה היא לחתימה אזלינן בתר חתימה, וכתב שכן דעת רש"י. (ויש לעיין אם סובר שחתימה לבד מספיק או צריך שיתקן גם באמצע הברכה ויזכיר יוצר אור, ובפשטות סובר שמספיק חתימה לבד). והרא"ש פירש שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים שאמר יוצר אור ובורא חשך אשר בדברו מעריב ערבים וגם מסיים ברוך אתה יי' (אמ"ה) המעריב ערבים ע"כ. וכתב הב"י שהטור מפרש כדברי הרא"ש, ופירש הב"י את הטור בשני אופנים האחד שלעולם אם לא חתם כהוגן לא יצא ידי חובה שהכל הולך אחר החיתום, אבל אם חתם כהוגן אם גם פתח כהוגן שאמר יוצר אור או לא פתח כהוגן ואמר המעריב ערבים רק אמר באמצע יוצר אור יצא ידי חובה. ובפירוש שני כתב שלעולם אזלינן בתר החתימה אם חתם כהוגן יצא ואם לא חתם כהוגן לא יצא. ונ"מ בין שני הפירושים אם אמר כל הברכה שלא כהוגן ורק חתם בא"י יוצר המאורות לפירוש ראשון לא יצא י"ח ולפירוש שני יצא.

ופסק מרן כפירושו הראשון בטור. אם טעה ואמר אשר בדברו מעריב ערבים ונזכר מיד ואמר: יוצר אור, וגם סיים יוצר המאורות, יצא. אבל אם אמר: בדברו מעריב ערבים ולא אמר: יוצר אור, או לא סיים יוצר המאורות, לא יצא. ואם אמר: יוצר אור ובורא חשך אשר בדברו מעריב ערבים וגם סיים מעריב ערבים, לא יצא. הגה: וה"ה אם לא אמר תחלה רק יוצר אור, אם סיים מעריב ערבים לא יצא (דברי עצמו לפרש כן הטור והרא"ש). אבל אם סיים: יוצר המאורות, כיון שפתח יוצר אור יצא, אף על פי שהפסיק במעריב ערבים.

ובביה"ל (ד"ה ולא אמר יוצר) כתב שהאחרונים פסקו כדעת מרן אבל הגר"א פסק כדעת הרשב"א ושגם הרמב"ן סובר כהרשב"א. (ובהלכה ברורה אות ז' כתב שאם חתם יוצר המאורות אפילו לא הזכיר יוצר אור כלל יצא בדיעבד דאמרינן סב"ל נגד מרן וכדעת הרשב"א והפירוש השני בב"י בדברי הטור ועוד הרבה ראשונים).

וכתב המ"ב (ס"ק ב') מה שכתב מרן אמר אשר בדברו מעריב ערבים ונזכר מיד ואמר יוצר אור לדעת הב"ח הפמ"ג והפרישה צריך לתקן מיד יוצר אור תוך כדי דיבור כדי שיחשב שאמר אלוקינו מלך העולם, שהרי בחתימה אומר רק ברוך אתה ה'. אבל לדרך החיים אפילו לפני סוף הברכה נזכר וסיים יוצר אור ובורא חושך וכו' וחתם יוצר המאורות, יצא. וכתב המ"ב שכן יש לנהוג למעשה. ובביה"ל (ד"ה נזכר מיד) דחה דברי הב"ח שהרי צריך להזכיר מידת לילה ביום וא"כ לא הוי הפסק מה שמזכיר מעריב ערבים. ומה שכתב מרן ונזכר מיד האמת יורה דרכו דהוא משום אורחא דמלתא כמו שכתב בעצמו בב"י ובפרט דיש כמה דעות מהראשונים דאפילו לא אמר כלל יוצר אור רק שסיים יוצר המאורות יצא . (ולדידן ודאי שאינו חוזר שהרי אפילו לא הזכיר כלל יוצר אור ברישא יצא וכנ"ל).

עוד כתב (ס"ק ו') אם אמר הברכה כדין וסיים מעריב ערבים ותיקן תוך כדי דיבור יוצר המאורות יצא. ואם שהה יותר מתוך כדי דיבור חוזר לראש הברכה. וכתב בביה"ל (ד"ה אם סיים) שכן מפורש להדיא בתר"י בברכות שם בסוף הענין דיוצא ולא חיישינן להפסקה של מעריב ערבים עיי"ש: ודלא כהב"ח שכתב שלא יועיל אף אם סיים תיכף יוצר המאורות.

עוד כתב (ס"ק ז') אם סיים מעריב ערבים ולא נזכר עד שהתחיל אהבה רבה לא יפסיק בינתים רק יסיים כסדר ברכת אהבה רבה ואח"כ יאמר יוצר אור קודם ק"ש: (ובהלכה ברורה אות ח' כתב אם סיים אהבת עולם יברך ברכת יוצר אור אחר שמונה עשרה).

עוד כתב (ס"ק ח') תמצית זה הסעיף הוא דשני דברים יש בברכת יוצר אור דשחרית לעיכובא א' פתיחת הברכה או אמצעיתה צריכה להיות כדין ב' חתימת הברכה. ודע דה"ה בברכת מעריב ערבים דערבית כמבואר בברכות י"ב ע"א עי"ש:

סעי' ג' - קדושת יוצר יחיד אומרה ויש לחוש שיאמרנה בניגון טעמי המקרא

כתב הב"י כתוב באורחות חיים בשפה ברורה ובנעימה קדושה כך כתוב בפרקי היכלות וכן שמעתי מגדולי הדור שאומרים כן עכ"ל: (בהליכות עולם ח"א עמוד צז' ובהלכה ברורה אות ה' כתב מנהג הספרדים לומר בשפה ברורה ובנעימה, קדושה כולם כאחד. וכן דעת רבותינו המקובלים, ויש נוהגים כדעת הבית יוסף ובכל מקום יעשו כמנהגם).

כתב הטור קדושה שביוצר כתב הרמב"ם ז"ל שאין היחיד אומר אותה וכן כתב רב נטרונאי אלא אומר עונים באימה ואומרים ביראה קדוש וברוך וא"א הרא"ש ז"ל כתב שיחיד יכול לומר שאינו בא עתה לקדש אלא סיפור דברים היאך המלאכים מקדשים ולא דמי לקדושה שבתפלה שאומר נעריצך שאותה ודאי אינה בפחות מי' והכי איתא במסכת סופרים קדושה שביוצר אור ושבסדר קדושה יחיד אומר אותה שאינה אלא סיפור דברים. וכתב הב"י שהרשב"א ורבינו ירוחם והמהר"י אבוהב העידו בשם בנו של הרמב"ם שהרמב"ם חזר בו בתשובה וסובר כהרא"ש שיחיד יכול לומר קדושה זו. והכל בו כתב שלא חזר בו הרמב"ם אלא שסובר שהלכה ואין מורין כן, והאורחות חיים כתב כיון שהרמב"ם חזר בו סומכים על זה הלכה למעשה. וכ"כ בתלמידי רבינו יונה שלזה דעת רבינו יונה נוטה כדעת רבני צרפת ומקצת גאונים שסוברים שהיחיד אומר קדושת יוצר. אולם הרשב"א כתב שהלכה כמו שכתב הרמב"ם בחיבורו שאין היחיד אומר קדושה ומה שכתוב במסכת סופרים שהיחיד אומרה אין סומכים על זה אלא על הגמ' שלנו ברכות כא: מר סבר יחיד אומר קדושה וכו'. וכ"כ הר"ן שכך משמע ממשנה מגילה יג: אין פורסין וכו' שאין היחיד אומר קדושה של יוצר. וכן הסכים רבינו ירוחם וכ"כ המנהיג. ומה שכתב הטור שלסוברים שאין היחיד אומר אותה אומר רק קדוש וברוך, כתב הב"י שהאגור כתב בשם שבלי הלקט (סי' יג) שה"ר אליעזר מווירונא גורס עונים ביראה ואומרים קדוש וברוך לאל ברוך וה"ר ברוך כתב האומר עונים ביראה ואומרים קדוש וברוך לא יפה עושה משום שאותה כת שאומרת קדוש אינה אומרת ברוך כדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין צא:) אלא הכי לימא עונים ביראה ואומרים קדוש והאופנים וכו' משבחים ואומרים ברוך ואינו גומר הפסוקים ומתחיל לאל ברוך וזהו עיקר עד כאן: וכתב הב"י שמנהג העולם כרבינו יונה והרא"ש, אבל הזוהר כתב שלא לאומרה ביחיד, וסיים הב"י אף על פי שהעולם נהגו לומר קדושת יוצר ביחיד נראה לעניות דעתי שמאחר שאין דבר זה מפורש בתלמוד יש לנו לתפוס כדברי הזוהר וכמו שכתבתי בסימן ל"א בדין הנחת תפילין בחול המועד: וכתב הב"י בשם תרומת הדשן דקדושה שביוצר ובסדר קדושה יש ליחיד לאמרו בניגון ובטעמים ותו אין קפידא אפילו למ"ד אין היחיד אומר אותם. וכ"כ הרשב"א וספר הפרדס, וכתב הב"י וכן ראוי לנהוג. והרוקח בסימן שס"ב כתב כמה ברייתות שמוזכר בהם קדיש וקדושה וברכו ואמן לומר אותם מי שמתפלל ביחיד:

וכ''פ מרן י"א שהקדושה שביוצר, יחיד אומרה, לפי שאינה אלא סיפור דברים. וי"א שיחיד מדלגה, ואינה נאמרת אלא בציבור. ויש לחוש לדבריהם וליזהר שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה. הגה: וכבר פשט המנהג כסברא ראשונה, ויחיד אומר אותה. וכשעונין קדושה זאת אומרים אותה בקול רם. (הגהת מיימוני בנוסח התפלות).

וכתב המ"ב (ס"ק י') שלסוברים שיחיד מדלג הקדושה, אומר ביראה קדוש, והאופנים וכו' ואומרים ברוך. כתב בפר"ח אפילו אם היה יחיד מתפלל לבדו בשביל שאיחר לבוא כיון דאיכא צבור אומרה אפילו בלחש לכו"ע:

עוד כתב (ס"ק יא') מה שכתב הרמ"א שהמנהג שהיחיד אומר אותה. לדעת הגר"א אין היחיד אומר אותה. וכתב המ"ב כיון שהמנהג לומר נכון להדר אם אומר ביחיד לאמר בניגון וטעמים כקורא פסוקים וכ"כ הפמ"ג בשם הלבוש שטוב להדר בזה: (וכ"כ בהלכה ברורה אות י' שטוב ונכון לאמרה בניגון פסוקי הנביא, וכן הדין בקדושת ובא לציון).

עוד כתב (ס"ק יב') שטוב לאמרה מיושב. (ובהלכה ברורה אות יא' על פי דעת רבותינו המקובלים צריך לשבת כשאומר קדושת יוצר וקדושת ובא לציון).

עוד כתב (ס"ק יג') שדוקא בציבור אומר הקדושה בקול רם אבל ביחיד אומר בלחש כ"כ בא"ר אבל בשע"ת כתב שאין קפידא אף ביחיד אם יאמרה בקול רם:

בהמשך - באשכנז נהגו בחתימה אור חדש על ציון תאיר ובספרד לא נהגו כן.

כתב הטור שבאשכנז נוהגים לחתום אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו ברוך וכו'. וכן דעת הרא"ש ורב שרירא גאון. והספרדים לא נוהגים לומר זה כדעת רש"י שאין לחתום באור העתיד שאינו מעין הפתיחה. וכתב הב"י שכ"כ המנהיג שצריך לחתום מעין הפתיחה לכן יסיים אחר אור חדש, ותיקן מאורות לשמח עולם ברוך אתה יי' יוצר המאורות וכן כתבו רב סעדיה ורב נטרונאי ז"ל עכ"ל ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב בשם ספר המנהיג שאין לומר ותיקן מאורות לשמח בהם עולמו שאין המאורות לשמח בהם העולם אלא להאיר על הארץ: ולהרא"ש נחשב מעין הפתיחה שיוצר אור פירושו האור שברא בששת ימי בראשית וגנזו לצדיקים. ולרב שרירא נחשב כעין הפתיחה כיון שמזכיר אור בפתיחה וחתימה אין אנו מדקדקים איזה אור הוא.

סעי' ד' - ברכות ק''ש אומר בנחת עם הש''צ. ולא יענה אמן אחר ש''צ.

כתב הטור שכתב הרא"ש בתשובה שלא היה יוצא י"ח ברכות ק"ש בשמיעה מהש"צ אלא היה אומר בפיו עם השליח ציבור בנחת כי אין אדם יכול לכוין תדיר עם ש"צ בשתיקה וגם אם היה מכוין לדברי ש"צ בשתיקה ובאמצע הברכה היה פונה לבו לדברים אחרים הרי הפסיד הכוונה כי הפסיק באמצעיתא אבל כשאדם קורא בפיו אף אם קורא מקצתה בלא כוונה יצא. וכתב הב"י לחדש שגם אם הוציא כל הברכה בפיו ובאמצע הברכה פנה ליבו לדברים אחרים אם לא חתם בעצמו אלא שמע מש"צ לא יצא י"ח וכאילו כל הברכה היתה בשמיעה, שאם לא כיון באמצע שלא יצא, שנחשב כמפסיק באמצע. (לכאורה משמע אם כיון ולא פנה ליבו באמצע אמירתו יצא, והא קימ"ל חציו באמירה וחציו בשמיעה דלא יצא. וצ"ע. ושוב אמר לי ידידי הדגול הרב דוד סופר שליט"א ששאני הכא שבשעה שאומר גם שומע מהחזן נחשב כולו בשמיעה. ודפח"ח). עוד כתב הב"י שהש"צ מוציא בתפלה רק את מי שאינו בקי אבל את הבקי לא דתפלה רחמי נינהו ובראש השנה ויום הכפורים מוציא גם את הבקי, וכן בשאר ברכות כמו ברכות ק"ש שאינם תפילה מוציא גם את הבקי. אבל עדיף שיברך בעצמו, ובברכות ארוכות שיש חשש שיפנה ליבו באמצע יזהר הבקי ביותר לברך בעצמו. עוד כתב הטור שכתב הרא"ש בתשובה וכשאני מגיע לסוף הברכה אני ממהר לסיים לענות אמן אחר ברכת החזן. ע"כ. וכתב הב"י אבל ה"ר יונה כתב בשם ר"מ (ברכות פ"א פי"ז) שאין לו להפסיק כלל דכיון שאומר הברכות על ק"ש אין לו להפסיק בין הברכה והדבר שמברכים עליו וכן הסכימה דעת הרמ"ה והרמב"ן ז"ל עכ"ל. וגם מהרי"ק כתב שהוא לא היה נוהג כמנהג הרא"ש בזה. וכתב הב"י נהגו העולם שאינם עונין אמן כלל אחר שום ברכה מברכות ק"ש. וכדי לצאת אליבא דכ"ע אומרים עם שליח ציבור מלה במלה כל הברכה וחתימתה ושוב אין להם לענות אמן דא"כ הוה ליה עונה אמן אחר ברכותיו. (ואם סיים קודם הש"צ משמע מהב"י שבכל אופן המנהג שלא עונה אמן, ודלא כחד תירוצא שכתב הב"י להשוות דברי הראשונים לדברי הרא"ש ומה שאמרו הראשונים שלא עונה הוא דוקא אחר ברכות עצמו אבל אחר הש"צ עונה ולא הוי הפסק, וכדין שאלת שלום בבין הפרקים דלא הוי הפסק. וכן משמע בשו"ע שכתב שלא יענה אמן משום דהוי הפסק).

וכ''פ מרן ברכת יוצר וערבית אומר עם השליח צבור בנחת. הגה: וימהר לסיים קודם שיסיים הש"צ ויענה אמן אחר ש"צ. (הגהת מיימוני פ"א מהלכות ברכות. רוקח סי' רי"ח) ומיהו אם לא אמרה, רק שמעה מש"צ, יצא, דברכות אלו הש"צ מוציא היחיד אע"פ שהוא בקי. מיהו אין הש"צ מוציא היחיד בפחות מי' (הר"י פ' מי שמתו) ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל באהבה, משום דהוי הפסק (ועיין לקמן סי' ס"א).

וכתב הביה"ל (ד"ה עם השליח ציבור) מה שכתב הרא"ש והב"י שאם פנה ליבו באמצע שמיעת הברכה הוי הפסק בברכה ולא יצא י"ח. קשה למה נחשב להפסק אם נאמר שכיון שכשומע ורוצה לצאת י"ח כונתו נחשבת לדיבור והוי כמי שדיבר בתוך הברכה, זה אינו שהרי כדי שיחשב שומע כעונה צריך שיכוין לצאת בשמיעה י"ח ורק אז נחשב כדיבור אבל מה שחושב מחשבות אחרות באמצע נחשב רק כהרהור והרהור לאו כדיבור דמי. ומה שהפסיד חלק מהברכה לא מעכב את הברכה וכמו שכתב הרשב"א והובא בסימן קפז' דאם שינה ודילג הרבה באמצע ברכות הארוכות דיצא ידי חובתו ולא אמר שהמשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא אלא כשמשנה בפתיחתן או בחתימתן אבל שאר הנוסח אינו מעכב חוץ התיבות שפרטו חכמים בהן. ולכן כתב דאולי כונת הרא"ש שלא יצא ידי מצוה מן המובחר . (וכ"כ בהלכה ברורה אות יג' שאם לא שמע באמצע לא יצא ידי חובה כראוי).

וכתב המ"ב (ס"ק טו') שהיום אין נוהגים ליזהר לומר עם הש"צ בנחת, אלא כל אחד אומר לעצמו. וביאר בביה"ל (ד"ה בנחת) שהרא"ש היה אומר בנחת עם הש"צ כיון שבזמנם היו כולם שומעים בשתיקה ויוצאים מהש"צ ורק הרא"ש שהיה חושש שמא לא יכוין היטב היה אומר בפיו בנחת היינו בקול נמוך עם הש"צ ובסוף הברכה היה ממהר כדי שיוכל לענות אמן עם הציבור שלא לפרוש מן הציבור. ולעולם בזמנינו שכולם מברכים בפיהם יכולים לומר כל אחד בפני עצמו.

עוד כתב (ס"ק יז') שלדעת הרמ"א שעונה אמן, ברוך הוא וברוך שמו לא עונה.

עוד כתב (ס"ק יח') לדעת הרמ"א שעונה אמן אחר שליח ציבור הוא הדין אם שמע סוף ברכה מאדם אחר בין ברכה זו ובין ברכה אחרת:

עוד כתב (ס"ק יט') שהיוצא בשמיעה הוא דוקא אם כיון לצאת והש"ץ התכוין להוציאו וכדלעיל בסימן ו' ס"ד:

עוד כתב (ס"ק כ') בכל הברכות יכול להוציא את הבקי חוץ מתפלה שהש"צ לא מוציא את הבקי.

עוד כתב (ס"ק כא') אפילו אם יצא מוציא את הבקי חוץ מברכת הנהנין שלא יכול לברך אם לא נהנה. (ובהלכה ברורה אות יד' כתב שהמברך בעצמו יצא, לא מוציא את הבקי אלא אם כן הוא שעת הדחק, או בדיעבד).

עוד כתב (ס"ק כב') מה שכתב הרמ"א שבברכות ק"ש יכול להוציא הש"צ רק אם יש עשרה הוא אפילו אם השומע אינו בקי.

עוד כתב (ס"ק כג') שגם בברכת השחר סובר הלבוש שלא מוציא אם אין עשרה. ובביה"ל (ד"ה בפחות) כתב שהפמ"ג תמה על הלבוש מה שונים ברכות השחר משאר ברכות המצוות שלא צריך עשרה ואע"פ שיצא מוציא. והחיי אדם סתם כלבוש. עוד כתב המ"ב אבל שאר ברכות כגון ברכת המצות וברכת הנהנין אפילו יחיד מוציא את היחיד אפילו לבקי וכדלעיל בסימן ח' . (כשהמברך לא יצא). ובברכת הנהנין צריך קביעות דהיינו שישבו שניהם המוציא והשומע. ולדעת הרמ"א בסימן ריג' דוקא בפת ויין יכולים לשבת ולהוציא איש את רעהו אבל בשאר פירות לא מועיל וכל אחד מברך לעצמו. ולענין ברכת המזון אם רק שנים אכלו מצוה ליחלק ולברך כ"א לעצמו אם לא שאחד אינו בקי ואז יוציא אותו הבקי וכדאיתא בסימן קצ"ג עי"ש.

עוד כתב המ"ב (ס"ק כד' כה') ובביה"ל (ד"ה ולא יענה) שלדעת מרן לא עונה אמן אחר ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה משום הפסק בין הברכה לק"ש, אבל אחר יוצר המאורות עונה אמן אם סיים קודם השליח ציבור אבל לכתחילה צריך לסיים בשוה עם הש"צ כדי שלא יצטרך לענות אמן. ולדעת הרמ"א גם ברכת יוצר וגם הבוחר מסיים לפני הש"צ ועונה אמן ואין חשש הפסק שברכות ק"ש אינם ברכת המצוות אלא ברכות בפני עצמם שתקנו לברך אותם קודם ק"ש. וכן הסכימו האחרונים שאם סיים ברכת הבוחר קודם הש"ץ יש לענות אמן אחר הש"ץ אך לכתחלה יותר טוב שיסיים בשוה עם הש"ץ ולא יצטרך לענות אמן אחריו ועיין בדה"ח שכתב דאין לענות אמן אחר ברכה אחרת בין אהבה רבה לשמע: (ובהלכה ברורה אות טו' כתב אם סיים ברכת יוצר אור או אהבת עולם קודם הש"צ למנהג הספרדים ועדות המזרח לא יענה אמן אחר ברכת הש"צ ולכתחילה יאמר חתימת הברכה עם השליח ציבור, כדי שלא יכניס עצמו למחלוקת הפוסקים אם צריך לענות אחריו אמן).

סעי' ה' - נשתתק הש''צ אחר שאמר קדושה של יוצר העולה תחתיו ממשיך ממקום שפסק ולא מתחילת יוצר.

כתב הטור ואם טעה ש"צ בברכת יוצר אור בענין שצריך אחר לעמוד תחתיו אם טעה מקדושה ואילך אין השני צריך להתחיל אלא מקדושה ואילך אף על פי שבשאר ברכות שטועין בה צריך השני להתחיל מראש הברכה שטעה הראשון שאני הכא שהקדושה חשיבה כסוף ברכה: וכתב הב"י שמקורו מהירושלמי שמי שנשתתק אחר שענו קדוש קדוש העולה תחתיו ממשיך והאופנים וכו', ואף דקימ"ל בעלמא שצריך לחזור לתחילת הברכה, כאן שענו קדושה נחשב ההמשך לתחילת ברכה. וכ"כ ה"ר יונה והרא"ש והגהומ"י בשם סמ"ק. אולם הרמב"ם לא כתב ירושלמי זה וכן הרשב"א כתב שלא משגיחים בירושלמי זה אם הוא שלא כתלמוד שלנו. וכתב הב"י שאפשר לכן השמיטו הרמב"ם שאם התלמוד שלנו היה סובר כן לא הוה שתיק מיניה. וכתב ולענין מעשה הרוצה לסמוך על הירושלמי כיון שכתבוהו הנך רבוותא אין מוחין בידו: והדרכי משה כתב שאסור לחזור מתחילת הברכה מחשש ברכה לבטלה. (ואפשר שגם לדעת מרן לא יחזור לברך אתה מדין סב"ל אלא ליוצר אור).

וכ''פ מרן אם טעה בברכות יוצר בענין שצריך לעמוד אחר תחתיו, אם טעה מקדושה ואילך אין השני צריך להתחיל אלא ממקום שפסק. הגה: דהיינו שמתחיל מקדושה ואילך, ואם טעה קודם קדושה צריך להתחיל בראש (הר"י והרא"ש פרק אין עומדין והגהות מיימוני פ"י מהלכות תפלה וטור).

וכתב המ"ב (ס"ק כח') מה שכתב הרמ"א לפרש מה שכתב מרן ממקום שפסק היינו מתחילת קדושה והילך, אם באופנים טעה צריך להתחיל מוהאופנים ואם בלאל ברוך נעימות צריך לחזור לתחילת לאל ברוך נעימות ואף דקי"ל לקמן בסימן קכ"ו דהשני צריך להתחיל מתחילת הברכה שטעה הראשון שאני הכא דמכיון שענו קדוש קדוש משם ואילך כתחילת ברכה דמי:

עוד כתב (ס"ק כט') שאם טעה קודם קדושה מתחיל העומד תחתיו מתחילת הברכה. והטעם שאין מחלקים ברכה אחת לשני אנשים, וזה דוקא בזמן שהיו נוהגין להוציא בברכת ק"ש אבל כהיום שהמנהג שכל אחד מברך לעצמו ואין שום אחד יוצא בברכת ש"ץ אם נשתתק הש"ץ בברכת יוצר אור וכה"ג בכל הברכות [לבד מתפלה] אסור השני העומד תחתיו לחזור ולהתחיל ממקום שכבר אמר מתחלה בעצמו: כתב בביה"ל (ד"ה אם טעה) בזמן שהמנהג היה להוציא בברכות, יכל העולה תחת הטועה להתחיל באמצע הברכה ולהוציא את השומעים, ואע"פ שלא שמע תחילת הברכה ויחזור ויאמר הברכה לעצמו. ונראה דזה דוקא בזמן שהמנהג היה להוציא בברכות, אבל כהיום אסור לו להתחיל מאמצע הברכה אם עדיין לא אמר בעצמו:

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה