אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות השחר › סימן נח

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות השחר · סימן נח

סימן נז

סעי' א' - זמן ק''ש של שחרית משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות עד סוף שלוש שעות שהוא רבע היום. ומצוה מן המובחר לקרותה שיסיים ברכה אחרונה ויתחיל התפילה בנץ.

כתב הב"י במשנה ברכות ט: מאמתי מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי ובגמרא תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב וכו' אחרים אומרים משיראה את חבירו רחוק ארבעה אמות ויכירנו, אמר רב הונא הלכה כאחרים. אמר אביי לתפילין כאחרים לק"ש כוותיקין דאמר רבי יוחנן וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה תניא נמי הכי וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. וכתב רבינו יונה שאביי לא חולק על רב הונא שלכתחילה יוצא י"ח מצות ק"ש משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות, רק שבא לומר שהוותיקין מתוך שהיו מדקדקין במצות והיו רוצים לסמוך גאולה לתפלה היו גומרים אותה עם הנץ החמה כדי שיתפללו מיד כשתנץ החמה ויסמכו גאולה לתפלה. וקודם זמן זה שיכיר את חבירו אין לו לקרותה אלא בדיעבד או בשעת הדחק. (הכונה מעלות השחר עד שיכיר את חבירו וכרשב"י ברכות ח: שיוצא בדיעבד).

וכן דעת הרא"ש והרשב"א דהא דאמר אביי לק"ש כוותיקין היינו למצוה מן המובחר אבל מודה הוא דתחלת זמן קריאה הוא משיכיר בין תכלת ללבן כסתמא דמתניתין. וכתב הב"י שהשיעור משיכיר בין תכלת ללבן ומשיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות הוא שיעור אחד. ובירושלמי פירש חבירו שהוא רגיל ואינו רגיל בו. וזה שכתב הטור הרגיל עמו קצת. נמצא שלדעת ה"ר יונה הרא"ש והרשב"א ג' זמנים הם, מעלות השחר עד שיכיר את חבירו קורא בשעת הדחק, או בדיעבד אם קרא יצא. ומשיכיר את חבירו עד מעט קודם הנץ הוא זמן לכתחילה למי שלא מסמיך גאולה לתפילה. ומעט קודם הנץ וגומר הברכה בנץ הוא זמן מצוה מן המובחר שמתחיל התפלה מיד בנץ ומסמיך גאולה לתפלה. וכתב הב"י שמהרמב"ם והרי"ף משמע שסוברים שאביי חולק וסובר שזמן ק"ש מתחיל רק כוותיקין מעט קודם הנץ. ופסק מרן כדעת ה"ר יונה הרא"ש והרשב"א והטור. וכתב הטור שכתב הרמב"ם מצותה שיתחיל קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרותה ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ושיעור זה כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה השמש. וכתב הב"י שפירש המהר"י אבוהב שזמן ק"ש הוא מעט קודם הנץ שהוא תחילת עליית גלגל השמש על הארץ, וכדי לדעת זמן זה של מעט קודם תחילת הנץ יש לשער שעה קודם שנראה כל גלגל השמש על הארץ. וכתב הב"י שיש נוסחה אחרת ברמב"ם שכתוב במקום שיעור שעה אחת עישור שעה אחת. (ולגירסא זו אפשר לפרש הרמב"ם בשני אופנים, או שש דקות קודם עליית גוף השמש כולו יקרא ק"ש או שש דקות קודם הנץ שהוא תחילת יציאת השמש יקרא ק"ש).

ולדעת ר"ת ראבי"ה ור"ח זמן ק"ש מתחיל אחר הנץ כהמשנה ביומא לז. אף היא עשתה נברשת של זהב בשעה שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאות ממנה וידעו כל העם שהגיע זמן ק"ש. ולדעת ר"ת ותיקין לא כדין היו עושים, ולר"ח גם ותיקין היו מתפללים בשעה זו אחר הנץ. אולם ההגהות מימוניות כתב שאין הלכה כן אלא לק"ש כותיקין וזמן הנברשת הוא לכל העם שלא בקיאים, ושכן פסק הרי"ף ור"י וכתב הב"י שכן נוטים דברי התוס' דלא כר"ת, וכן כתבו התוס' ברכות כדברי ה"ר יונה והרא"ש וכ"פ הרמב"ם וכיון שרוב הפוסקים סוברים כן הכי נקטינן. ולענין סוף זמן ק"ש במשנה שם וגומרה עד הנץ החמה רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות ובגמרא (י:) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע: כתוב בהגהות מיימוניות (ק"ש פ"א אות ט) שרבינו שמחה כתב דעד תחלת שעה שלישית קאמר והם דחו דבריו והעלו דעד סוף שעה שלישית קאמר וכן מוכח בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה, ופ"ד ה"א) וכן פירשו התוספות (ע"ז ד: ד"ה בתלת) וכן הסכים הר"ם (ספר על הכל סי' ב) ע"כ וכן העלה סמ"ג (עשין יח צט ע"ד) וכן כתב הרמב"ם ז"ל.

וכ''פ מרן זמן קריאת שמע של שחרית, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת, ברחוק ד' אמות, ויכירנו. ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות, שהוא רביע היום. ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין (פי' תלמידים. ורש"י פי' אנשים ענוים ומחבבים המצות) שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה (פי' יציאת החמה כמו הנצו הרמונים) (שיר השירים ו, יא; ז, יג) כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד. הגה: שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ (מיימוני פ"א).

וכתב המ"ב (ס"ק א') שגם ברכות ק"ש צריך לומר אחר שיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות. ובביה"ל (ד"ה זמן ק"ש) כתב שפסוקי דזמרה עד ברכו מותר לומר קודם הזמן הזה ונ"מ למי שהשעה דחוקה לו יכול לע"ע לומר ברוך שאמר ופסוקי דזמרה בלא תפילין עד יוצר אור וכשיגיע הזמן דכדי שיראה יניח

תפילין ויברך עליהם ויאמר מיוצר אור והלאה: עוד כתב בביה"ל (דה משיראה) שזמן תפילה לכתחילה מהנץ החמה אבל בשעת הדחק יכול להתפלל קודם.

עוד כתב (ס"ק ב') ונקבע זה הזמן לק"ש אף דמקצת אנשים קמים ממטתם משעלה עה"ש וקרינן ביה ובקומך מן התורה דלכן בדיעבד יצא וכדלקמן בסעיף ד' מ"מ כיון דרובא דאינשי לא קיימי עד שיכיר א' את חבירו ועוד מפני שקבעו פ' ציצית בק"ש דכתיב בה וראיתם אותו לפיכך קבעו חכמים זמנה משיכיר בין תכלת ללבן והוא הזמן דמשיכיר את חבירו ברחוק ד"א:

עוד כתב (ס"ק ג') לכתחילה אסור להתאחר עד סוף ג' שעות.

עוד כתב (ס"ק ד') שלדעת המג"א מונים ג' שעות מעמוד השחר ולדעת הגר"א מהנץ החמה. (בהליכות עולם ח"א עמוד קה' ובהלכה ברורה אות ג' כתב בדברים שהם מהתורה מחמירים לחשב את תחילת היום מעלות השחר, ובדברים שהם מדרבנן יש לחשב מהזריחה. מלבד סוף זמן אכילת חמץ וביעור חמץ שמחשבים מעלות השחר משום חומרה דחמץ. ולענין סוף זמן ק"ש יש להחמיר לחשב מעלות השחר ובשעת הדחק יש לסמוך על המקילים).

עוד כתב (ס"ק ה') ששעות אלו מחשבים לפי שעות זמניות (וכ"כ הב"י בסוף הסימן בשם הרמב"ם). ושיש ליזהר בחורף שהיום קצר וזמן שלוש שעות קצר יותר מהקיץ. (וכ"כ הב"י שם בשם המהר"י אבוהב). וזה למי שקם בעלות השחר, אבל מי שקם כל בוקר בשעה קבועה לדוגמא בשעה שש צריך להזהר יותר בקיץ, אף על פי שהשלוש שעות גדולות יותר עכ"פ היום מתחיל מוקדם יותר ומימלא מסתיים הזמן יותר מוקדם מהחורף. עוד כתב שאם רואה שהזמן עובר ולא יספיק להניח ציצית ותפילין או מסופק שמא יעבור הזמן יקרא ק"ש בלא תפילין ואח"כ יניח תפילין. וכן אין לאחר זמן ק"ש בשביל תפילה בציבור אלא יקרא ק"ש קודם התפילה. ואין לאחר הקריאה לבהכ"נ בשביל הזקנים המאחרים לבוא ויצטרכו להתפלל ביחידי כיון שעי"ז יעבור זמן ק"ש ואין אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ובשבת ויו"ט מצוי מאד לעבור זמן ק"ש מפני כמה דברים ע"כ החכם עיניו בראשו לקבץ מנין ולהתפלל קודם או עכ"פ לקרות שמע בזמנו קודם שיעמוד להתפלל עם הצבור וכנ"ל בסוף סימן מ"ו ועי"ש בביאור הגר"א ובבה"ל שם:

עוד כתב (ס"ק ו') שזמן תפילה לכתחילה בנץ שכתוב יראוך עם שמש, ולכן אע"פ שזמן ק"ש משיכיר את חבירו לא יקרא עד סמוך לנץ כדי שיסמוך גאולה לתפילה.

עוד כתב (ס"ק ז') הנץ החמה היא השעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים:

עוד כתב (ס"ק ח') המתפלל בנץ מובטח לו שהוא בן עוה"ב ולא יוזק כל אותו היום: וכתב בביה"ל (ד"ה מצוה מן המובחר) שמי שרגיל להתפלל בנץ ואין לו מנין עדיף שיתפלל בנץ ביחידי ואפילו שאין לו עכשיו תפילין יקרא ק"ש ויתפלל בלא תפילין בנץ. עוד כתב בביה"ל (ד"ה כמו שיעור שעה) שלשיטת הפמ"ג שעה קודם עליית גוף השמש על הארץ מתחיל הנץ. ועלות השחר הוא שבעים ושתיים דקות קודם עליית גוף השמש על הארץ ומעמוד השחר עד שיכיר את חבירו הוא שש דקות ומשיכיר עד תחילת הנץ עוד שש דקות. (ודוחק לומר שותיקין היו מספיקים מברוך שאמר עד שמונה עשרה בתוך שתים עשרה דקות כולל הנחת תפילין וציצית, ואפשר שכוונת הפמ"ג שכל השעה שבין תחילת הנץ עד סופו נחשב זמן הנץ והתפילה בשעה זו נחשבת לתפילה בנץ. וצ"ע). והביה"ל האריך לדחות שיטה זו כיון שמוכח ברבינו יונה ועוד פוסקים שהנץ הוא תחילת זריחת השמש שמתנוצצת על הארץ ולפמ"ג הוא הרבה קודם לכן ואין ניכר כלל זריחת השמש על הארץ.

עוד כתב המ"ב (ס"ק ט') מה שכתב הרמ"א שהנץ הוא שיעור שעה קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ, יש גורסים עישור שעה, והגר"א גרס שליש עישור שעה והוא שתי דקות. (ובהלכה ברורה אות ז' זמן הנץ החמה הוא בשעה שמתחלת לזרוח בראשי ההרים, ונכון יותר לסיים ק"ש סמוך לזמן שבו מתחיל גלגל השמש לצאת וימשיך אמירת ויציב במשך שתי דקות וארבעים שניות והוא סוף הנץ הנראה ויתחיל תפילת שמונה עשרה).

סעי' ב' - אם לא קרא קריאת שמע קודם הנץ יקדים ויקראנה במהרה כל מה שיוכל.

כתב הב"י כתב ה"ר יונה שאם לא קרא אותה קודם הנץ יש לו להקדים ולקרותה במהרה כל מה שיוכל והביא ראיה לדבר:

וכ''פ מרן אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל.

וכתב המ"ב (ס"ק י') הטעם שצריך להקדים דזריזין מקדימין למצוות, אבל בשביל זריזים לא יתפלל ביחיד, ולא דומה לתפילה בנץ הנ"ל.

עוד כתב (ס"ק יא') נכון למנוע מלשתות הטיי וקאפע בבוקר קודם התפילה באסיפת חברים.

סעי' ג' - אנוס שלא יוכל לעמוד בדרך ולכוין עד על לבבך מפני חיה וליסטים או שלא תעצור בשבילו השיירה יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר.

כתב הב"י תניא בברכות ח: תניא רבי שמעון בן יוחי אומר פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר ויוצא בהם ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה ומפרש טעמא בגמרא משום דכיון דאיכא דקיימי אחר שעלה עמוד השחר זמן ק"ש דיום הוא דובקומך כתיב והא קיימי אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי שמעון בן יוחי וכתב הרי"ף (ב:) דהיינו בדיעבד אי נמי בשעת הדחק כגון מי שמשכים לצאת לדרך וכיוצא בו אבל לכתחלה לא וכן כתב הרמב"ם (שם הי"ב) וכן נראה מדברי הרא"ש. ומה שאומרת הגמ' ל. השכים לצאת לדרך כשיגיע זמן ק"ש קורא, לכן חילק הרשב"א בין יוצא לדרך סתם שיכול לעמוד ולקרא ק"ש שקורא בזמנה אבל אם לא יכול לעמוד מחמת גדודי חיה וליסטים או כמו שכתב רבינו יונה שהשיירה הולכת במהרה ולא תחכה לו מותר לו לקרא קודם שיצא משעלה עמוד השחר. וכך דייק המהר"י אבוהב בלשון הטור. וכתב הב"י בדעת התוס' שגם אחר שיכיר בין תכלת לכרתי קורא רק בשעת הדחק, ושאין כן דעת רבינו יונה והרשב"א וכן נראה מדברי הרי"ף והרמב"ם שמשיכיר את חבירו קורא לכתחילה ומשיעלה עמוד השחר קורא בשעת הדחק, וכן הלכה.

וכ''פ מרן ומי שהוא אנוס, כגון שהיה משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים, שלא יוכל לעמוד ולא לכוין אפילו פרשה ראשונה ואפילו עד (על) לבבך, (דברים ו, ו) או שבני השיירא (קראבאנא בלע"ז) הולכים מהרה ולא ימתינו לו כלל, יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר, דכיון שעלה עמוד השחר שפיר קרינן ביה ובקומך (דברים ו, ז) וגם שפיר מקרי יוצר אור. אבל אם אינו במקום גדודי חיה וליסטים, וגם אין בני השיירא נחפזים כ"כ, אפילו יוצא לדרך אחר שעלה עמוד השחר אינו קורא עד שיגיע זמנה.

וכתב המ"ב (ס"ק יב') שלא רק יוצא לדרך אלא כל אונס אחר כמו קבורת מת בעיר או מילה או יום ערבה דמפשי ברחמים וצריך להקדים את עצמו יכול לקרותה משעלה עה"ש: וכתב בביה"ל (ד"ה ומי שהוא אנוס) שלענין תפילין אם הוא אונס של יוצא לדרך יניח תפילין ולא יברך עליהם לפני זמן שיכיר את חבירו, אבל אם הוא צורך אחר כמו ברית או קבורת המת טוב יותר שיאמר פסוקי דזמרה עד יוצר וכשיגיע זמן שיראה את חבירו יניח תפילין בברכה וימשיך ויגמור התפילה.

עוד כתב (ס"ק טו') כיון שדרכו בדרך נמשך עד סוף זמן ק"ש אחר שקורא ק"ש בביתו צריך גם להתפלל.

עוד כתב (ס"ק יז') שיכול לברך יוצר אור מעלות השחר מי שהוא אנוס, לדעת המג"א והפמ"ג וכן מצדד הגר"א שלא יברך יוצר אור קודם משיכיר את חבירו. (ובהלכה ברורה אות י' כתב נכון שלא יברך יוצר אור קודם זמן ק"ש ואם רצה לברך יש לו על מה שיסמוך).

סעי' ד' - אם קראה משעלה עמוד השחר אף על פי שלא היה אנוס יצא בדיעבד

כתב הב"י שאם קורא ק"ש אחר עלות השחר וקודם שיכיר את חבירו בלא אונס, לדעת הרשב"א לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולקרותה בזמנה. אבל הרמב"ם והרי"ף כתבו שיצא וכ"כ הטור.

וכ''פ מרן אם קראה משעלה עמוד השחר, אעפ"י שלא היה אנוס, יצא בדיעבד. ואם קראה בלא ברכות יחזור לקרותה בזמנה עם הברכות. ועיין לקמן סימן ס' (ב"י סי' מ"ו).

וכתב הביה"ל (ד"ה משעלה עמוד השחר) לדעת המג"א והפמ"ג והפר"ח זמן עלות השחר הוא קודם שיאיר פני המזרח, ולאליה רבא והגר"א והמטה יהודה עלות השחר הוא אחר שהאיר פני המזרח, והביא הביה"ל ראיה לדבריהם מדברי הרשב"א. (ובאמת שכך מפורש במרן סימן פט' סעי' א' ובהלכה ברורה אות ט' כתב זמן עלות השחר הוא שבעים ושתים דקות זמניות קודם נץ החמה).

וכתב המ"ב (ס"ק יט') שהקורא בדיעבד אחר עלות השחר יצא כיון שמקצת אנשים קמים באותו הזמן וקרינן ביה ובקומך ובדיעבד העמידוהו על דין תורה ודוקא באקראי בעלמא דהיינו פ"א בחודש הוא דיוצא בדיעבד אבל אם הוא רגיל לעשות כן אמרו חכמים שאפילו בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולקרותה מיהו אם שעת הדחק הוא אפילו רגיל טובא שרי דמאי הו"ל למיעבד: כתב בביה"ל (ד"ה בלא ברכות) שיש להסתפק לדעת המ"א שלא מברך יוצר אור אחר שעלה עמוד השחר רק עד שיכיר את חבירו, מה הדין אם קרא אם יצא בדיעבד. וכתב ונראה שאין צריך לחזור ולברך (ולמרן בסעי' ג' אחר עלות השחר שפיר מקרי יוצר אור, ומי שהוא אנוס יכול לברך. ובהלכה ברורה אות י' כתב שהמברך יש לו על מה שיסמוך. א"כ ודאי שיצא בדיעבד. ובעצם מחלוקת המג"א ומרן בזה אפשר שכל אחד אזיל לשיטתיה שהרי לשיטת המג"א בזמן עלות השחר עדיין לא מאיר המזרח וא"כ לא יכול לומר יוצר אור אבל לדעת מרן בסימן פט' סעי' א' שמאיר פני המזרח, שפיר יוכל לומר יוצר אור).

סעי' ה' - נאנס ולא קרא ק''ש של ערבית קורא עד הנץ וק''ש של שחרית יקרא אחר הנץ, שלא יהא תרתי דסתרי. ואם חייב לצאת לדרך ולא יוכל לקרא של שחרית אחר הנץ יקרא רק ק''ש של ערבית.

בגמרא ברכות ח: איתא תו רבי שמעון בן יוחי אומר משום רבי עקיבא פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא בה ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה. וכתב הרא"ש שאם ארעו אונס שלא היה יכול לקרות בלילה וגם צריך להחזיק בדרך ואינו יכול לקרות בזמנו לא מסתבר שיקרא של ערבית ושל שחרית אחר שיעלה עמוד השחר אע"פ שיכול לקרות של ערבית לבדה אחר שיעלה עמוד השחר. וכתב הב"י ונראה דכל שנאנס ולא קרא של ערבית עד שעלה עמוד השחר וצריך להחזיק בדרך ואינו יכול לקרות של שחרית בזמנה קורא של ערבית ואולי אחר כך יוכל לקרות של שחרית אבל אם יקרא עכשיו של שחרית ולא של ערבית נמצא שהוא מפסיד של ערבית בידים שתיכף שתנץ החמה שוב אינו יוצא ידי חובה של ערבית. וכן כתב רבינו ברמזים.

וכ''פ מרן אם נאנס ולא קרא ק"ש ערבית עד שעלה עמוד השחר, כיון שעדיין לא הנץ החמה קורא קריאת שמע ויוצא בה ידי חובת קריאת שמע ערבית. ואם היה אנוס באותה שעה לצאת לדרך מקום גדודי חיה ולסטים, לא יקרא אז ק"ש פעם שנית לצאת בה ידי חובת ק"ש של יום, שמאחר שעשה לאותה שעה לילה אי אפשר לחזור ולעשותה יום.

וכתב המ"ב (ס"ק כ') שאם לא היה אנוס וקרא ק"ש של ערבית אחר שעלה עמוד השחר לא יצא ידי חובתו אפילו בדיעבד.

עוד (ס"ק כא') שיש חולקים על מה שכתב מרן שיקרא ק"ש אחת של ערבית אלא יקרא גם של שחרית. (ובהלכה ברורה אות יג' כתב כדעת מרן שלא יקרא פעם שנית קודם הנץ. [אין הכונה שאסור לקרא ואם יקרא יקלקל את קריאתו הראשונה, אלא לא יקרא פעם שנית ויסתמך על קריאה זו, אלא יקרא אחר הנץ החמה. ולכן אם יקרא פעם שניה כדעת המתירים וגם יחזור לקרא אחר הנץ כדעת מרן לכאורה לא הפסיד, אבל מצד הברכות לא יוכל לקרא קודם הנץ עם הברכות שהרי לדעת מרן לא יוצא בזה ידי חובה ק"ש של שחרית ממלא אין זה זמן של הברכות]).

עוד כתב (ס"ק כב') אפילו קרא ק"ש של ערבית אחר עלות השחר קודם זמן משיכיר את חבירו, לא יקרא ק"ש של שחרית אחר זמן משיכיר את חבירו.

סעי' ו' - לא קרא כל שלוש שעות קורא כל שעה רביעית בברכות, ולאחר שעה רביעית קוראה כל היום בלא ברכות.

במשנה ברכות ט: במשנה וגומרה עד הנץ החמה רבי יהושע אומר עד שלש שעות הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה ובגמרא (י:) מאי לא הפסיד שלא הפסיד הברכות תניא נמי הכי הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה אבל מברך לפניה ולאחריה. והסתפק הרא"ש עד מתי יכול לברך ברכות ק"ש אם עד ארבע שעות כשיעור התפילה לרבי יהודה או עד חצות כרבנן, או אפילו כל היום. ושרב האיי גאון ז"ל סובר שרק שעה רביעית מברך. והרמב"ם כתב שכל היום יכול לברך. וכתב הב"י משמע אפילו לא קרא במזיד. עוד כתב הרמב"ם ששעות אלו הם שעות זמניות ועד שלוש שעות פירושו רבע היום בין בקיץ ובין בחורף.

ופסק מרן כרב האיי גאון שהביא הרא"ש אע"פ שזמנה נמשך עד סוף השעה הג', אם עברה שעה ג' ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה ד' שהוא שליש היום, ואין לו שכר כקורא בזמנה. ואם עברה שעה ד' ולא קראה, קוראה בלא ברכותיה כל היום.

וכתב המ"ב (ס"ק כד') אפילו שקרא קריאת שמע בזמנה רק לא קרא הברכות יכול לקרא הברכות כל שעה רביעית, ושכן כתב הב"י סוף סימן מו' ובתשובות משכנות יעקב מפקפק בזה.

עוד כתב (ס"ק כה') אע"פ שברכות ק"ש נתקנו קודם ק"ש עכ"פ אינם כברכת המצוות שהרי לא אמר וציונו לכן דינם כתפילה עד שליש היום.

עוד כתב (ס"ק כו') עברה שעה רביעית אפילו נאנס אפ"ה מכאן ואילך הפסיד הברכות. ואם בירך הוי ברכה לבטלה. ובביה"ל (ד"ה קוראה) כתב שהפר"ח כתב כדעת הרמב"ם שכל היום יכול לומר הברכות. ולמשכנות יעקב בדיעבד יכול לברך עד חצות כמו בתפילה. ולמהרי"ל בשם מהר"ש המנהג להקל בנאנס שלא הפסיד הברכות, וכתב הביה"ל ואפשר שיש לסמוך על זה. (אולם בהלכה ברורה אות יא' כתב אינו רשאי לברך ברכות ק"ש אחר ארבע שעות מתחילת היום).

עוד כתב (ס"ק כז') מה שכתב שקורא קריאת שמע בלא ברכות כל היום כתב הלבוש שאין זה חובה אלא טוב שיקרא לקבל עליו עול מלכות שמים. וכתב המ"ב שפרשת ציצית שיש בה זכירת יציאת מצרים חייב במשך כל היום כמו שכתב השאגת אריה שעד הערב הוא זמן לזכר יציאת מצרים.

סעי' ז' - לא קרא קריאת שמע ביום אין לה תשלומין בערבית, וכן להיפך.

כתב הב"י כתב הכל בו טעה בק"ש של שחרית יש אומרים שאין לה תשלומין בערבית ולא של ערבית בשחרית ורבינו חיים כתב דק"ש שוה לענין תפלה עכ"ל:

ופסק מרן ב"ויש" שאין לה תשלומין. אם לא קראה ביום י"א שיש לה תשלומין בערבית. וכן אם לא קרא ק"ש בערבית יש לה תשלומין ביום, ויש חולקים.

וכתב המ"ב (ס"ק כח') שהסוברים שיש לה תשלומים אין הכונה שיצא בזה ידי ק"ש מאחר שכבר עבר זמנה ואינו אלא כקורא בתורה רק שלכתחילה צריך להשלימה כמו תפילה ע"כ מיבעי ליה לאקדומי חובת שעתא ברישא ותיכף אחר מעריב יקרא עוד שמע בשביל זה הפעם שחיסר אם בשוגג חיסרה כמו שנתבאר לקמן בסימן ק"ח:

עוד כתב (ס"ק כט') שהגר"א והברכי יוסף הכריעו כדעת היש חולקים וסוברים שאין לה תשלומין.

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה