אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות השחר › סימן נז

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות השחר · סימן נז

סימן נו

סעי' א' - אומר הש''צ ברכו, ועונים ברוך, וחוזר הש''צ ואומר ברוך ה' המבורך.

כתב הטור כתב הרב ר"מ מרוטנבורג שאין צריך ש"צ לחזור ברוך ה' המבורך אבל הר"ר יהודה ברצלוני כתב שצריך לחזור ברוך ה' המבורך: וכתב הב"י בשם ה"ר יונה והרא"ש שה"ר יהודה ברצלוני כתב בשם רבינו סעדיה שהעולה לס"ת אחר שאמר ברכו והעונין אומרים ברוך ה' המבורך לעולם ועד גם הוא יש לו לחזור ולומר ברוך ה' המבורך, כמו שהמזמן חוזר ואומר ברוך שאכלנו. וכתב הב"י ומשם נלמד לשליח ציבור ונהגו העולם כדברי ה"ר יהודה ברצלוני ז"ל: עוד כתב הטור בשם הרא"ש בתשובה שכתב שמעתי בכל המקומות שאומרים יתברך וישתבח כשאומר החזן ברכו ולכך מאריך בו החזן וסימן לדבר מודים שמאריך בו החזן עד שיאמרו הקהל מודים דרבנן ע"כ: וכתב הטור לכאורה נראה שיותר טוב שלא לאמרו כדי שיאזינו ויכוונו למה שיאמר ש"צ, וגם רב עמרם לא כתבו. והב"י כתב שגם הרמב"ם לא כתבו וכתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' ע) שגם רב עמרם ורבינו סעדיה לא כתבוהו:

וכ''פ מרן אומר שליח צבור: ברכו את ה' המבורך ועונים אחריו: ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וחוזר ש"צ ואומר: ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ונהגו שהש"ץ מאריך בברכו והקהל אומרים יתברך וישתבח וכו' בעוד שהוא מאריך בברכו (טור).

כתב המ"ב (ס"ק ב') אם לא שמע אחד מהש"ץ כשאמר ברכו רק שמע מהקהל שאמרו ברוך ד' הל"ו עונה עמהם ג"כ ביהל"ו אבל אם שמע מהש"ץ לבד כשעונה ביהל"ו לא יענה עמו רק יענה אמן על דבריו [א"ר ודה"ח דלא כמ"א]: וכתב בביה"ל שאם אמר הש"צ בלחש ושמעו אותו פחות מתשעה אנשים וענו ברכו ועל ידיהם נשמע הקול לאחרים וענו גם הם ברכו בודאי יחיד השומע להקהל שמברכים אסור לו לענות עמהם ברכו שגם הם ענו שלא כדין כיון שלא שמעו עכ"פ ט' מהמברך עצמו ע"כ אם רואה שהש"ץ אומר בלחש ומשער שבודאי לא שמעו ט' אנשים רק איזה יחידים ועל ידם נשמע להקהל לא יענה אחריהם רק אמן לכו"ע. ובדבר זה נכשלין בעו"ה הרבה אנשים שמברכין על התורה בלחש שאין שומעין ממנו רק אנשים הסמוכין לו העומדים על הבימה ועי"ז נשמע למרחוק לקהל ועונין ביהל"ו ומחטיאין בעצלותן את הרבים:

עוד כתב (ס"ק ד') כתב בספר ש"א שהשליח ציבור השומע את הקהל עונין ברוך ד' המבורך וכו' לא עונה אחריהם אמן. אבל הצבור יאמרו אמן אחר הש"ץ אף שאמרו מתחלה ברוך ד' המבורך, אבל הח"א כתב שאין צריכין לומר אמן, וכ"כ הפמ"ג ומ"מ הכריע לבסוף דרשות הוא ביד הצבור אם ירצו עונין ע"ז אמן. ועכ"פ מי שהוא עומד במקום שאסור להפסיק לא יענה אמן זה: (והספרדים לא נהגו לענות אמן זה כלל).

עוד כתב (ס"ק ה') מה שכתב הרמ"א שאומרים הקהל יתברך וישתבח בעוד שהש"צ מאריך בברכו, דוקא בשעת הניגון אבל בשעה שאומר התיבות לא יאמר כלום ואם אין החזן מאריך בברכו מוטב שישתוק ויכוין מה שאומר הש"ץ כדי שיענה ביהל"ו [אחרונים]. (ובהלכה ברורה אות ה' ויש שלא נהגו לומר כלל וכן פשט המנהג אצל הספרדים). הנוהגין לומר את ד' אלהיך תירא כשיגיע הש"ץ לאת כתב רש"ל שאינו מקבלה ואינו מיסוד החכמה:

סעי' ב' - בין קדיש וברכו ליוצר אור, אסור לדבר אפילו בצרכי רבים.

כתב הב"י כתוב בספר המנהיג (דיני תפלה סי' כו) שדבר פשוט הוא שאחר שאמר החזן קדיש וברכו כאילו התחיל ביוצר אור ואין לספר אף בצרכי רבים ולהוציא מאותם המקומות שצועקים על חביריהם בצבור בזה ואח"כ מתחיל החזן. והוא רחום יכפר עון זה שהרי הם מפסיקים בין סדור השבח לתפלה לצרכי יחיד ולא יתכן עכ"ל:

וכ''פ מרן מקום שנהגו לצעוק על חבריהם בין קדיש וברכו ליוצר אור, או לדבר בצרכי רבים, טועים הם. (ועיין לעיל סוף סימן נ"ד).

וכתב המ"ב (ס"ק ו') טועים הם דהרי הוא כאלו כבר התחיל ביוצר אור:

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה