אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות השחר › סימן נא

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות השחר · סימן נא

סימן נ

סעי' א' - אומרים ברוך שאמר קודם פסוקי דזמרה וישתבח לאחריהם.

כתב הטור ברוך שאמר וכו' צריך לאומרו בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד וכתב בספר היכלות שיש בו פ"ז תיבות וסי' ראשו כתם פז וכן הוא נוסח אשכנזים ונתקנה ברכה זו משום הא דאיתא בפרק כל כתבי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום ומסקינן כי קאמר בפסוקי דזמרה ומאי ניהו תהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה. וכתב הב"י שכ"כ בשבולי הלקט שבמסכת סופרים מפורש שהם מתהילה לדוד עד סוף תהילים. ורש"י פירש פסוקי דזמרה שני מזמורים של הלולים, הללו את ה' מן השמים והללו אל בקדשו. עוד כתב הטור ותו גרסינן בפ"ק דברכות (ד ב) א"ר אלעזר כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג"פ מובטח לו שהוא בן העוה"ב וכן דרש ר' שמלאי (ברכות לב.) לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחרי כן יתפלל לכן תקנו לאומרם קודם תפלה וקבעו ברכה זו לפניהם ואחת לאחריהם והיא ישתבח. וכתב הב"י שכ"כ הרי"ף והרא"ש.

וכ"כ מרן אומרים: ברוך שאמר, קודם פסוקי דזמרה, וישתבח, לאחריהם.

וכתב המ"ב (ס"ק א') ונכון לאומרו מעומד ואפילו ביחידי. ואוחז ב' ציצית שלפניו בשעת אמירת ב"ש ולאחר גמר ב"ש ינשקם.

סעי' ב' - אם סיים ברוך שאמר, קודם שסיים החזן, עונה אחריו: אמן.

כתב הטור ואם סיים ב"ש קודם שיסיים החזן יש לו לענות אמן אחר ברכת החזן. וכתב הב"י שזה לדעת הרא"ש בברכות ק"ש בסימן נט' שאם סיים קודם החזן עונה אמן. אבל לדעת החולקים שם וסוברים שאין להפסיק בין הברכה והדבר שמברכים עליו, גם כאן לא יענה אמן. מיהו אפשר דהכא שאני דפסוקי דזמרה נינהו ואמן שבח הוא וכעין זמרה ולא הוי הפסק:

וכ''פ מרן אם סיים ברוך שאמר, קודם שסיים החזן, עונה אחריו: אמן.

וכתב המ"ב (ס"ק ב') שמברוך שאמר עד ברוך אתה ה' הוא הקדמת שבח ויכול לענות שם אמן. ובאמצע הברכה כתב המג"א שעל ברכת ברוך שאמר או ישתבח לא יענה אמן, אבל על שאר ברכות יענה אמן כיון שלא הוזכרה ברכה זו בגמ'. וביאר הביה"ל (ד"ה אם סיים) כיון שלא הוזכרה ברכה זו בגמ' נחשבת לברכה קלה יותר ולכן מותר לענות, אבל אמן של ברוך שאמר וישתבח כיון שהוא קל מברכות אחרות שהרי הוא על ברכה קלה, לכן לא יענה. ולא כהפמ"ג שסובר שאין לחלק ומותר לענות באמצע ברוך שאמר גם אמן של ברוך שאמר וישתבח. (בהליכות עולם ח"א עמוד עו' כתב באמצע ברכת ברוך שאמר עונה כדין הנמצא באמצע ק"ש וברכותיה. וכן בהלכה ברורה אות יב' כתב שלא עונה באמצע אפילו אמן של ברוך שאמר או ישתבח. ע"כ. [ולכאורה היה צריך לומר אפילו אמן של שאר ברכות שלדעת המג"א עונה דוקא עליהם]). עוד כתב המ"ב אך אם הוא עומד אחר תיבת ברוך אתה ד' קודם שסיים מלך מהולל בתשבחות כתב הח"א דאסור לו לענות דבזה מקלקל לגמרי את הברכה: כתב בביה"ל (ד"ה ברוך שאמר) וה"ה בברכת ישתבח אם עומד באמצע הברכה אין לו לענות אמן על ברכה זו אחר סיום החזן וכנ"ל והברכה מתחלת מהתחלת ברכת ישתבח.

עוד כתב (ס"ק ג') אם סיים עם החזן בבת אחת לא יענה אמן דנראה כעונה אמן אחר ברכותיו דקי"ל דהרי זה מגונה וה"ה בכל הברכות הדין כן לבד בישתבח או יהללוך אחר הלל או אחר שומר עמו ישראל לעד אם סיים בשוה עם הש"ץ או אם אדם אחר, עונה אמן, דהא הרבה פוסקים ס"ל דבזה עונה אפילו אחר ברכת עצמו ואף דאנן לא נהיגין הכי כמו שכתב בסימן רט"ו מ"מ בכה"ג ודאי יש לסמוך על זה ואם סיים הוא ברכה אחת איזה ברכה שתהיה והש"ץ ברכה אחרת מותר לענות אמן . (ובהלכה ברורה אות ט' כתב מנהג הספרדים כדעת מרן בסעי' ג' שעונה אמן אחר ברכת עצמו בישתבח).

עוד כתב (ס"ק ד') ואם שח דברים בטלים בין ב"ש להודו אפשר דצריך לחזור ולברך משום הפסק ואפילו מלה אחת הוי הפסק [פמ"ג] ונ"ל שלפ"ז אפילו בשתיקה טוב לזהר לכתחלה שלא לשהות הרבה בינתים . (ובהלכה ברורה אות יא' כתב בדיעבד אם הפסיק בדיבור קודם שיתחיל בזמירות אינו חוזר ומברך).

סעי' ג' - אחר ישתבח יכול לענות אמן אחר ברכת עצמו.

כתב הטור ואחר ישתבח יש לו לענות אמן על ברכת עצמו כיון שהוא סיום ברכה לסוף פסוקי דזמרה: וכתב הב"י בגמ' ברכות דף מה: תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח, ותניא אידך הרי זה מגונה, לא קשיא הא בשאר ברכות, הא בבונה ירושלים. וכתבו התוספות פירש ר"ח וה"ג שיש מפרשים שעונה אמן אחר כל ברכה כמו ישתבח וכיוצא בו, אבל נהגו שלא לענות אמן אלא אחר בונה ירושלים בברכת המזון. וכתב מהר"י קולון שכן היה הוא נוהג וכן ראה רבים נוהגים שלא עונים אמן רק אחר בונה ירושלים. אבל הרא"ש כתב שר"ח וה"ג כתבו שלאו דוקא נקט בגמ' בונה ירושלים אלא כל סיום ברכה כעין בונה ירושלים עונה אמן, וכן דעת רש"י הרי"ף הרמב"ם ורבינו יונה. וכעין ישתבח דהוי סיום לסוף פסוקי דזמרה עונה אמן. וכתב ה"ר יונה הטעם מפני שכשאומר אמן בסוף כל הברכות מורה שכבר גמר כל הברכות ואין לו לומר יותר אבל כשעונה אמן בסוף כל ברכה וברכה הרי זה בור שמראה בכל פעם ופעם שמסיים וחוזר ואומר אח"כ ברכה אחרת. וגם הרמב"ם כתב דהוא הדין לסוף שאר ברכות מיהו כתב דהני מילי כשאומר בסוף שני ברכות או יותר, אבל כשאינו אומר בסוף אלא ברכה אחת אינו עונה אמן אחריה. ולפי דבריו אין עונין אמן אחר ישתבח ולא אחר יהללוך. אלא שהטור בסימן רט"ו כתב שהרא"ש היה נוהג כהרמב"ם, ואיך כאן כתב הטור שעונה אמן אחר ישתבח. וגם העולם נוהגים כן שעל כל ברכה שהיא בסוף אע"פ שאינה אלא ברכה אחת כגון ישתבח או יהללוך עונין אחריהם אמן. וכתב הב"י ואפשר לומר דשאני ישתבח ויהללוך שהם באים על פסוקי דזמרה והלל ונוסח הברכות ההם היא שבח והילול הילכך הוו להו כאילו הן סמוכות ותכופות לברכה ראשונה וכיון שהן כשתי ברכות סמוכות זו לזו עונה בסופן אמן כן נראה לי: עוד כתב הב"י ואח"כ מצאתי להה"ר לוי ן' חביב ז"ל שכתב לכן נראה לי לומר שעוד יש סברא אמצעית ועל פיה הוא מנהגינו והיא סברת הרא"ש כפי מה שהבין בעל הטור, שסברת הרמב"ם היא אמת שצריך שיהא דומה לבונה ירושלים כשיהיה שם שתי ברכות או שלש סמוכות, ומפרש הרא"ש שאם לא יכול לדבר בין שני הברכות נחשבות לסמוכות ולכן אחר ישתבח ואחרי יהללוך עונין אמן, ולא דומה לברכת הפירות שהרי יכול לדבר בין ברכה ראשונה לאחרונה.

וכ''פ מרן אחר ישתבח יכול לענות אמן אחר ברכות עצמו (וע"ל סי' רט"ו).

וכתב המ"ב (ס"ק ה') שבסימן רט"ו נתבאר בהג"ה דמנהגנו שלא לענות אמן: (אולם בהלכה ברורה אות ט' כתב מנהג הספרדים כדעת מרן שעונה אמן אחר ברכת עצמו בישתבח).

סעי' ד' - שלא להפסיק בדיבור מברוך שאמר עד אחר שמונה עשרה.

כתב הטור כיון שישתבח הוא סיום של ברוך שאמר לכן צריך להיזהר שלא להפסיק ביניהם בדיבור וכ"כ רב אלפס והוסיף לומר שלא לדבר בין ישתבח ליוצר אור וז"ל מיבעי ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד דמסיים י"ח וכן יש בירושלמי השח בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזרין עליה ממערכי המלחמה. וכתב הב"י שכ"כ הרא"ש. ושנראה מדברי הכל בו שלעניני מצוה יכול להפסיק בין ישתבח ליוצר, אבל בין ברוך שאמר לישתבח לא יפסיק. וכתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' סד) שהר"ם (תשב"ץ קטן סי' רד) כשהיה צריך להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח היה אומר קודם שידבר אלו הפסוקים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן והלל לה' וברוך ה' לעולם אמן ואמן וברוך ה' מציון וברוך ה' אלהים אלהי ישראל וברוך שם כבודו לעולם וכו' וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק היה אומר גם אלו הפסוקים לפי שהם כמו ברכה.

וכ''פ מרן צריך ליזהר מלהפסיק בדבור משיתחיל: ברוך שאמר עד סוף י"ח, (ואפי' לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח) (ב"י בשם כל בו) (וע"ל סי' נ"ג נ"ד).

וכתב המ"ב (ס"ק ו') כתב מקור ברוך סימן א' שראוי לבטל המנהג שקצת נוהגין להפסיק כדי להביא החתן לבהכ"נ בין ב"ש ליוצר ואין כח מנהג זה יפה לילך אחריו עי"ש:

עוד כתב (ס"ק ז') וכשצריך להפסיק מפני איזה אונס או בכי האי גוונא דסעיף ה' צריך לומר קודם שידבר אלו הפסוקים ברוך ד' לעולם אמן ואמן וכו' עד ויברך דויד וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק יאמר ג"כ אלו הפסוקים דהוי כמו ברכה לפניהם ולאחריהם:

עוד כתב (ס"ק ח') אפילו ברוך הוא וב"ש אסור לומר כיון שלא הוזכרה בגמרא אבל אמן מותר לענות על כל ברכה ששומע אפי' באמצע פסוק של פסוקי דזמרה אם הוא במקום דסליק ענינא וכן כל ברכת הודאה מותר לברך כמו אשר יצר לאחר עשיית צרכיו וכיוצא בזה. ובביה"ל (ד"ה צריך) כתב שטוב שיניחנה מלברך עד בין הפרקים. עוד כתב במ"ב וכן לענות מודים דרבנן, וכן לענות ק"ש עם הצבור שצריך שיקרא עמהם פסוק ראשון קורא. ומכ"ש דמותר להפסיק לקדיש ולקדושה ולברכו: (ובהליכות עולם ח"א עמוד פב' ובהלכה ברורה אות טז' כתבו שמותר לענות ברוך הוא וברוך שמו בין ישתבח ליוצר. ובאות כג' כתב שיברך אשר יצר בין מזמור למזמור. ובאות יח' כתב שיענה רק מודים אנחנו לך והשאר יהרהר בליבו ובין ישתבח ליוצר רשאי לומר הכל. ובאות יט' כתב שלא יפסיק לענות פסוק ראשון של שמע עם הציבור רק יניח ידו על פניו, ובין ישתבח ליוצר מפסיק לומר פסוק שמע ישראל. ובאות טו' כתב שלא אומר כל נוסח הקדושה רק קדוש, ברוך, וימלוך, ובין ישתבח ליוצר אומר כל נוסח הקדושה).

עוד כתב המ"ב (ס"ק ט') וכשיש נפילת אפים לא ידבר עד אחר נפילת אפים.

עוד כתב (ס"ק י') מותר לקרא ק"ש באמצע פסוקי דזמרה. אם מתירא שיעבור זמנה. וכן אם שכח לברך ברכת התורה קודם התפלה מותר לו לברך באמצע פסוקי דזמרה, ולומר אח"כ פסוקים הנוהגין, די"א דאסור לומר אפילו פסוקי דזמרה קודם בה"ת. ואין לקרות לס"ת לכתחלה מי שעומד באמצע פסוקי דזמרה, רק לכהן אם אין שם כהן אחר וכן ללוי אם אין שם אלא הוא ורשאי לקרות בלחש עם הקורא אך לא יפסיק לומר לחזן לעשות מי שברך. ואם החזן התחיל מעצמו ושכח שמו ושואלו מותר להשיבו מפני הכבוד. ואם הוא עומד סמוך לפרק שיכול לגמור עד הפרק בלי שהות קודם שיעלה יעשה כן אבל אם צריך לזה שהות לא ישהא מפני טורח הצבור [ש"א].

סעי' ה' - בין המזמורים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם; ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד.

כתב הטור שפסוקי דזמרה לא עדיפים מקריאת שמע וברכותיה ומותר להפסיק בהם כמו שמפסיק בק"ש.

וכ''פ מרן בין המזמורים האלו, שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם; ובאמצע המזמור, שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד.

וכתב המ"ב (ס"ק יב') מפני הכבוד פירוש אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום. ועיין לקמן בסימן ס"ו במ"א סק"א שכהיום שאין אנו רגילין לשאול בשלום בבהכ"נ בעת התפלה חלילה לשאול או להשיב לא בין הפרקים דק"ש ולא בפסוקי דזמרה: עוד כתב בפסוק ד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם ועד לא יפסיק באמצע כמו בין ד' אלהיכם לאמת [א"ר]. כתב בדרך החיים כשצריך להפסיק והוא עומד סמוך לפרק יש לו ליזהר ולמהר לסיים עד הפרק כי טוב יותר להפסיק בין הפרקים מבאמצע הפרק.

עוד כתב (ס"ק יג') ואלו הן באמצע הפרקים מהודו עד אמן והלל לה'. מן תנו עוז וכו' עד ברוך אלהים. מן אל נקמות עד על גאים. מן נפשנו חכתה לד' עד יחלנו לך. (ובהלכה ברורה סימן נ' אות ה' כתב שמנהג הספרדים לומר פסוקים אלו קודם ברוך שאמר) מן יהי שם עד על השמים כבודו. ובין הללויה להללויה. (נראה הכונה הללויה שבתחילת הפרק להללויה שבסופו. וצ"ע למה לא הזכיר מזמור תהלה לדוד). ומן ברוך ד' לעולם עד אמן ואמן. ומן ויברך דויד עד לשם תפארתך. ומן אתה הוא ד' לבדך עד במים עזים ומן ויושע עד ד' ימלוך לעולם ועד [דה"ח]:

סעי' ו' - צריך להפסיק בין אלילים ובין וה' שמים עשה.

כתב הטור שצריך להפסיק בין אלילים ובין וה' שמים עשה. כדי שלא יהא נראה כחוזר למעלה.

וכ''פ מרן צריך להפסיק בין אלילים ובין וה' שמים עשה (דברי הימים א, טז, כו).

וכתב המ"ב (ס"ק יב') וכן יש להפסיק בין כי לכל דיש פסיק בין כי כל לכן הכף דגושה. ובין העמים לאלילים. ובין שמים לעשה צריך ג"כ להפסיק שלא תבלע המ"ם:

סעי' ז' - לא כיוון, בפסוק פותח את ידך צריך לחזור ולאומרו.

כתב הטור וצריך לכוין בתהלה לדוד דא"ר אלעזר כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג"פ מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ויותר יכוין בפסוק פותח את ידך שעיקר מה שקבעוהו לומר בכל יום הוא בשביל אותו פסוק שמזכיר בו שבחו של הקב"ה שמשגיח על בריותיו ומפרנסן. וכתב הב"י וכתב ה"ר יונה בפרק אין עומדין (כג. ד"ה כל האומר) דכיון דעיקר אמירתו הוא מפני זה הפסוק אומרים הגאונים שצריך לכוין באמירתו ואם לא כיון צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת ונראה שאע"פ שלא כיון בכולו כיון שכיון בפסוק פותח את ידך סגי. עוד כתב הטור ובספרד נוהגין לכפול סוף פסוק של כל מזמור ומזמור: וכתב ע"ז הב"י זה היה בזמנו אבל עכשיו לא נהגו לכפול אלא פסוק אחרון שבסוף כל המזמורים שהוא כל הנשמה תהלל יה כדי להודיע שנגמרו המזמורים של סוף תילים וכן כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' סג) שאין לכפול אלא פסוק זה וכתב עוד וכן בשירת הים כופלין פסוק ה' ימלוך לעולם ועד מפני שהוא סוף השירה ואם לא היו כופלין אותו לא היה נראה שהוא סוף השירה וכתב בארחות חיים (שם סי' לא) שיש אומרים שאין כופלין אותו משום דהוי כאומר שמע שמע ע"כ ויש נוהגים לאמרו פעם אחת בלשון הקודש ופעם אחת בלשון תרגום וזה נכון יותר ולפי מה שאכתוב בסמוך בשם ארחות חיים אין לכופלו כלל: ובסמוך כתב, מה שנהגו לסיים פסוקי דזמרה בשירת הים לפי שיש ע"ב אותיות של קדושה, י"ח פעמים שם בן ארבעה אותיות, לבד משם מקדש ה' שהוא באדנות, שעולים ע"ב אותיות, כנגד ע"ב שמות. אבל לא תמצאם בגוף השירה אבל הם בכל הפסוקים שלמעלה מן ויהי באשמורת הבקר ולפי שאין אנו נוהגים להתחיל רק מן התשועה נהגו לומר אחר תשלום השירה כי לה' המלוכה וכו' להשלים אותם השמות החסרים ואח"כ והיה ה' למלך רצה לומר כי לעתיד לבא יבאו כל השמות הקדושים לאחד ויהיה ה' אחד ושמו אחד ומזה הטעם אין צריך לכפול ה' ימלוך ואם יכפלו אותו יוסיפו שם אחד ויהיו י"ט וכל המוסיף גורע עכ"ל: וכתב עוד (שם) יזהר לומר מי כמוך נאדר בקדש בכ"ף דגושה שאם לא כן נמצא מחרף כאומר ה' מיכה ומיכה הוא האיש שגנב השם ועשה העגל שנאמר (זכריה י יא) ועבר בים צרה ואין להקשות מפסוק (תהלים לה י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך שהיא רפויה שזה לא נאמר על הים ואין להזכיר עליו מיכה וכן יקרא ידמו כאבן הכ"ף דגושה שלא יהא נראה כאומר ידמוך אבן וכן עם זו גאלת הגימ"ל דגושה שאם יהיה רפויה נראה כאומר לשון מגואל ונמצא מחרף ב"מ עכ"ל:

וכ''פ מרן צריך לכוין בפסוק פותח את ידך (תהילים קמה, טז) ואם לא כיוון, צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת. הגה: ואומרים פסוק ואנחנו נברך יה (תהילים קטו, יח) אחר תהלה לדוד (תהילים קמה, א - כא) (טור וכל בו) וכופלין פסוק כל הנשמה תהלל יה (תהילים קנ, ו) לפי שהוא סוף פסוקי דזמרה (טור) וכן פסוק ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו, יח) (אבודרהם). כשמגיע לואתה ה' אלהינו מודים אנחנו לך (דברי הימים א, כט, יג) או לפסוק וכל קומה לפניך תשתחוה אין לשחות ולהשתחות שם כדלקמן סי' קי"ג (הר"י ס"פ אין עומדין ור' ירוחם נתיב א'). ונהגו לעמוד כשאומרים: ברוך שאמר, ויברך דויד וישתבח.

וכתב המ"ב (ס"ק טז') שכשחוזר על פסוק פותח את ידיך כתב הח"א בשם הלבוש שצריך לומר מפסוק פותח עד סוף המזמור כסדר. ואם לא נזכר עד שכבר אמר מזמורים אחרים ואין לו שהות לחזור מ"מ יאמר אחר התפלה מפסוק פותח עד סוף המזמור: (ובהלכה ברורה אות לג' כתב אם לא התחיל במזמור שאחריו חוזר לפותח את ידיך והלאה, ואם התחיל יאמר פסוק פותח בין מזמור למזמור).

עוד כתב (ס"ק יז') בשם האר"י כתבו שיש לומר ג"כ תרגום פסוק ה' ימלוך לעולם ועד דהיינו שנים יאמר מקרא ואחד תרגום ושיש לומר פסוק כי בא סוס פרעה שגם פרשה זו מעיקר שירה [ובשם הגר"א כתבו שלא לומר כי בא וגו'] מי כמוכה תנינא הכף דגושה אבל מי כמוכה קמא וכן כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך הכף רפויה. עם זו גאלת הגימל דגושה. ידמו כאבן הכף דגושה. יש להפסיק בין במים ובין אדירים שהאדירים קאי על מצרים. (בהלכה ברורה אות לח' כתב יש אומרים שיפסיק ביניהם ויש אומרים שלא יפסיק). ויאמר שירת הים בשמחה וידמה בדעתו כאלו באותו היום עבר בים והאומר בשמחה מוחלין לו עונותיו:

עוד כתב (ס"ק יח') משמע בב"י דבשבת נכון ג"כ לעמוד כשאומרים הפסוק ד' מלך ד' מלך וגו' וכ"כ המ"א בשם בע"ה. וכתב עוד בשם האר"י דכשהצבור היו אומרים ד' מלך וגו' היה עומד עמהן אף שהוא לא הגיע לשם:

עוד כתב (ס"ק יט') ויברך דויד אומר בעמידה עד אתה הוא ד' האלהים. האר"י ז"ל כשאמר ואתה מושל בכל נתן צדקה מעומד: (ובהליכות עולם ח"א עמוד עד' אין חיוב מן הדין לעמוד כשאומרים ה' מלך, ברוך שאמר, ויברך דוד, ואין זה אלא מידת חסידות).

סעי' ח' - אין אומרים הזמירות במרוצה, כי אם בנחת.

כתוב בספר ארחות חיים (שם סי' לג) בשם ה"ר נתן אותם בני אדם שאומרים פסוקים במרוצה כשיש שם מנין לא יאות עבדין שמקצרין שבחו של מקום בשביל שאלת צרכם היש מושל שיתרצה בכך:

וכ''פ מרן אין אומרים הזמירות במרוצה, כי אם בנחת.

וכתב המ"ב (ס"ק כ') שלא ידלג שום תיבה ולא יבליעם אלא יוציא מפיו כאלו מונה מעות. וכתב ר"י חסיד מי שאינו מלובש היטב יתפלל בביתו בחורף בנחת [וצ"ע מלקמן סימן נ"ב ואפשר דר"ל שמחמת הקור אינו יכול לכוין גם בתפלת י"ח כראוי]:

סעי' ט' - מזמור לתודה יש לאומרו בנגינה.

כתב הב"י כתוב בספר ארחות חיים (שם סי' כו) שמזמור לתודה מצוה למשוך אותו בנגינה ולנגן כדאמרינן (ויק"ר ט ז) כל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה: וכתב עוד (שם) בשבת אחר ברוך שאמר אומר מזמור שיר ליום השבת ומזמור ה' מלך גאות לבש וביום טוב מתחילין טוב להודות ואחר מזמור לתודה אומר בחול יהי כבוד ובשבת אומר יהי כבוד אחר ה' מלך גאות לבש ומסדרים עם יהי כבוד פסוקים אחרים ויש בהם כ"א אזכרות כנגד כ"א פסוקים שבתהלה לדוד:

וכ''פ מרן מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה. הגה: וא"א מזמור לתודה בשבת וי"ט (טור) או בימי פסח, שאין תודה קריבה בהם משום חמץ, ולא בערב פסח, וע"ל סי' תצ"ט, ולא בערב יום כפור וע"ל סי' תר"ד, וכן נהגו במדינות אלו (מנהגים).

וכתב המ"ב (ס"ק כא') הטעם שאין אומרים מזמור לתודה בשבת ויו"ט כיון שאין תודה קרבה אז.

עוד כתב (ס"ק כב') הטעם שאין אומרים בפסח מזמור לתודה משום שהתודה באה עם עשרה לחמי חמץ, וכן לא בע"פ שמא לא יוכלו לאוכלו עד אחר זמן איסורו ויבא לידי שרפה. וכן לא בערב יום הכיפורים מפני שממעט זמן אכילתם ומביאם לידי פסול. ומטעם זה ג"כ הנוהג לומר בכל יום פרשת קרבנות השייכים ליחיד לא יאמר בעיוה"כ דאין מביאין אותם בעיוה"כ כמו תודה זולת פרשת עולה יכול לומר [פמ"ג בשם תבו"ש] ואומרים מזמור לתודה גם בעט"ב ובט"ב [אחרונים]. אין לדלג ביו"ט הפסוק מזמור שיר ליום השבת דגם יו"ט נקרא שבת [בה"ט]: (ובהלכה ברורה את מא' מנהג הספרדים לומר בחול המועד פסח ובערב פסח ובערב יום הכיפורים מזמור לתודה).

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה