מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות ברכות השחר · סימן מח
סעי' א' - אומרים פרשת התמיד וסדר המערכה ורבון העולמים אתה צויתנו.
כתב הטור וקבעו לקרות פרשת התמיד. מגמ' תענית כז: ומגילה לא: שאמר אברהם לקב"ה בברית בין הבתרים כשאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר הקדמתי להם סדר הקרבנות כ"ז שעוסקין בהן מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני. ובסידור ר"ע כתוב פרשת ברכת כהנים אחר ברכת התורה קודם פרשת התמיד. וכתב הב"י וכן אנו נוהגים. עוד כתב הטור ויש נוהגין לומר אחריה פסוק וערבה לה' מנחת יהודה וגו' וטוב לומר אחריה סדר המערכה שזה נוסחה מגמ' יומא לג. אביי מסדר סדר המערכה משמיה דגמרא ואליבא דאבא שאול וכו'. ואע"פ שהרמב"ם בפ"ו מהלכות תמידין ומוספין (ה"ג) פסק כרבנן דפליגי אאבא שאול וכן נראה דעת סמ"ג. מאחר שמצאו העולם שאביי סידר הסדר אליבא דאבא שאול משמע דסבירא ליה דהכי הלכתא ולכן לא רצו לשנות הסדר ההוא:
עוד כתב הטור וטוב לומר אחר זה רבון העולמים אתה צויתנו להקריב קרבן התמיד במועדו וכו'. ואם אין יכול לאומרו מפני שהוא עם הציבור והם לא אומרים רבון העולמים, טוב הוא שיקרא פרשת התמיד לבדו ויאמר אותו, ואין לחוש אם יקרא פרשת התמיד שנית עם הציבור, ולרווחא דמלתא יכוין בקריאה שנייה כקורא בתורה. וכתב הב"י כלומר ולא תימא דהוי כמקריב שני תמידין בשחרית והוי כמוסיף על המצוות, דבקריאה בעלמא ליכא משום בל תוסיף:
וכ"כ הרמ"א הגה: ואומרים פרשת התמיד, (במדבר כח, א - ח) וי"א סדר המערכה ורבון העולמים אתה צויתנו וכו', ואם אי אפשר לאומרו בצבור יכול לאומרו בביתו ולחזור פרשת התמיד לבד עם הצבור, ויכוין בפעם השניה כקורא בתורה (טור). ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה, דוגמת התורה שנתנה ברתת, וכן בשעה שמתפללים, על שם: כל עצמותי תאמרנה י"י מי כמוך (תהילים לה, י) (אבודרהם).
וכתב המ"ב (ס"ק א') ונראה לי פשוט דמי שיודע ספר מצוה ללמוד בגמרא פירוש המימרא הזו וכן מה שאנו אומרין בכל יום עניני עשיית הקטורת כדי שיבין מה שהוא אומר ובזה תחשב לו האמירה במקום ההקטרה וכן כתבו הספרים דמה שאמר הגמרא כל העוסק בפרשת עולה וכו' הכוונה שהוא מתעסק להבין עניניה לא אמירת התיבות לבד. עוד כתב, כתב המ"א פרשת הקרבנות יאמר בעמידה דוגמת הקרבנות שהיה בעמידה, ועיין בש"ת בשם כמה אחרונים שחולקין ע"ז, ובפרי מגדים כתב דמ"מ בפרשת התמיד ראוי לעמוד שקורין בצבור בקול רם . (ובהלכה ברורה אות א' כתב אין צריך לעמוד בשעת אמירת הקרבנות). עוד כתב, שיאמר בנוסח היהי רצון כאלו הקרבנו קרבן התמיד, או כאילו קרב התמיד, ולא הקרבתי, כיון שהוא קורבן ציבור.
עוד כתב (ס"ק ג') שמנהגם היה מקודם לומר הכל ביחד בקול רם וא"כ לא יכול לשתוק בעת שיאמרו פרשת התמיד בצבור דיהיה מנכר מלתא: לכן כתב הרמ"א שיחזור ויקרא פרשת התמיד בציבור אחר שקרא בביתו.
עוד כתב (ס"ק ה') מה שכתב הרמ"א להתנועע בשעה שמתפללים, יש פוסקים שחולקין ע"ז ואומרים דבתפלה אין להתנענע, ורק בפסוקי דזמרה וברכת ק"ש, ולימוד התורה אפילו שבע"פ המנהג להתנענע. וכתב המ"א ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. והכל לפי מה שהוא אדם אם מכוין היטב ע"י תנועה יתנענע וא"ל יעמוד כך ובלבד שיכוין לבו. וקצת מתנענעים תנועה משובשת שהגוף עומד על עמדו רק בראש הופך פעם לימין ופעם לשמאל דרך גאוה אין לעשות כן:
בהמשך - ובשבת מוסיפין וביום השבת שני כבשים, (ואין המנהג כן) אבל לא בר''ח ויו''ט.
כתב הטור ובשבת מוסיפין וביום השבת שני כבשים וגו' ונוהגין באשכנז לקרות בר"ח ובראשי חדשיכם ובעל המנהיג השיב על המנהג מפני שאין נכון להזכיר קרבן מוסף עם תמיד של שחר. ואינו קשה שמוסף זמנו כל היום: וכתב ב"י זה לשון המנהיג (דיני תפלה סי' טו) ואשר כתב רב עמרם לשבת וביום השבת לראש חודש ובראשי חדשיכם וכן מנהג פרובינצה וספרד, לא יתכן דהיאך נזכיר קרבן המוספין קודם לתמיד השחר ועל מקומן הן נזכרין במוסף וצא ולמד משעירי הרגלים שאינן נזכרין כי אם בתפלת המוסף בלבד עכ"ל. ורבינו טען עליו על הטעם הראשון שמוסף זמנו כל היום ואינה טענה שאע"פ שזמנו כל היום מכל מקום לכתחלה צריך להקדים של שחר למוספין ועל מה שכתב המנהיג וצא ולמד משעירי הרגלים יש לומר דשאני מוספי הרגלים שגם בתפלת המוספין אין אומרים אותן מפני שאין רגילים בהם ויבואו לטעות. (כוונתו שהמנהיג הוכיח כמו שברגלים לא מוסיפים בבוקר לפרשת התמיד את פרשת קורבנות החג והטעם כיון שאומרים אותם בתפילת מוסף כך גם לא נאמר מוספי שבת ור"ח כיון שאנו אומרים אותם בתפילת מוסף, וזה דחה הב"י מה שאין אומרים ברגלים את פסוקי המוספים לא משום שאומרים אותם במוסף שגם במוסף לא אומרים אותם והטעם כיון שלא רגילים בהם ויבואו לטעות בהם, אבל בשבת ור"ח שרגילים בהם אומרים אותם גם אחר התמיד וגם בתפילת מוסף). ובכלבו (סי' ב) כתוב שאין מוסיפין בראש חודש פרשת ובראשי חדשיכם ולא במועד פרשת המועד לפי שקורין אותה בתורה אבל פרשת התמיד שאין קורין אותה בתורה שאין בכל יום ספר תורה ולא מוסף שבת לפי שאין בו אלא שני פסוקים לכך נהגו לאמרם בכל יום ופרשת שבת בכל שבת עכ"ל וכן נהגו:
וכ''פ מרן בשבת אומרים אצל פרשת התמיד (במדבר כח, א - ח) פסוקי מוסף דשבת (במדבר כח, ט - י) אבל לא בר"ח וי"ט, מפני שקורין בתורה בפסוקי מוסף. הגה: וי"א שמזכירין גם מוסף ר"ח, (במדבר כח, יא - טו) וכן נוהגין, כדי לפרסם שהוא ראש חודש וכן הוא לקמן סי' תכ"א (טור) .
(ובהלכה ברורה אות ב' מנהג הספרדים שלא מזכירים פסוקי קרבן מוסף לא בשבת ולא בראש חודש ומועדים).
וכתב המ"ב (ס"ק ו') מה שכתב הרמ"א כדי לפרסם שהוא ר"ח מזכירים אצל פרשת התמיד פסוקי ר"ח, אבל יו"ט אין צריכין לפרסם שכבר הוא מפורסם מאתמול. אבל שבת אע"פ שהוא מפורסם אומרים אותה בשחרית שהרי אין יכולין לקרותה בתורה מפני שאין בה אלא שני פסוקים כמו שיתבאר בסימן רפ"ג: