אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות השחר › סימן מז

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות השחר · סימן מז

סימן מו

סעי' א' - ברכת התורה צריך ליזהר בה מאוד.

כתב הטור ברכת התורה מאד צריך ליזהר בה. בנדרים פא. מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהם תלמידי חכמים, רבינא אמר מפני שאין מברכין בתורה תחלה. וכתב הב"י בשם המפרש (המיוחס לרש"י) מתוך שהם מזדרזים לעסוק בתורה ולא מברכים, לא מתקימת בהם הברכה "ונהיה אנחנו וצאצאנו". ומהר"י אבוהב כתב כיון שאינם מברכים סימן הוא שלא לומדים אותה לשמה לכך לא זוכים להבטחה "לא ימושו מפיך ומפי זרעך". וכך כתב הר"ן שם בשם רבנו יונה על דברי הגמרא על מה אבדה הארץ על עוזבם את תורתי: שלא ברכו בתורה תחילה. שלא היתה חשובה להם התורה ועוסקים בה שלא לשמה ולכן מזלזלים בברכה.

וכ''פ מרן ברכת התורה צריך ליזהר בה מאוד.

וכתב המ"ב (ס"ק א') שלדעת הרמב"ן החינוך והרשב"א ברכת התורה מהתורה. ונחלקו האחרונים אם חוזר ומברך מספק, ולכן אם מסתפק יבקש מאחר להוציאו או יכוין באהבת עולם לצאת ידי חובת ברכת התורה וילמד תיכף אחר התפילה. (וכתב בהלכה ברורה אות א' שלדעת מרן ברכות התורה מדרבנן וכן הלכה ומספק אמרינן סב"ל. ונכון שיכוין באהבת עולם או יבקש מאחר להוציאו). עוד כתב המ"ב שהברכות שמברך העולה לתורה לכ"ע הם מדרבנן.

סעי' ב' - צריך לברך בין למקרא בין למשנה בין לגמרא בין למדרש.

כתב הטור מגמ' יא: צריך לברך למקרא למדרש למשנה ולתלמוד.

וכ''פ מרן צריך לברך בין למקרא בין למשנה בין לגמרא. הגה: בין למדרש (טור).

וכתב המ"ב (ס"ק ג') מה שלא הזכיר מרן מדרש מפני שהוא סובר שהוא בכלל מקרא.

סעי' ג' - הכותב דברי תורה צריך לברך.

כתב הב"י בשם ה"ר דוד אבודרהם שאם השכים לכתוב דברי תורה קודם תפילה חייב לברך ברכות התורה.

וכ''פ מרן הכותב בדברי תורה, אע"פ שאינו קורא, צריך לברך.

וכתב המ"ב ששונה כתיבה מהרהור שלא מברך, כיון שהכותב עושה מעשה, ויש אומרים שהכותב דרכו להוציא מילים בפיו בשעת כתיבה. וכל זה אם מבין מה שכותב אבל אם מעתיק בעלמא, או שכותב פסוק במכתב דרך צחות שאינו מתכוין ללמוד, לא מברך. וכתב שהסכימו האחרונים שלא לברך על הכתיבה שדומה להרהור. וראוי לפני שכותב שיברך ברכות התורה ויאמר פסוקי ברכת כהנים כנהוג ואח"כ יכתוב. וכתב בביה"ל (ד"ה אע"פ) שהמעתיק ד"ת ומוציא המילים בפיו כגון סופר סת"ם צ"ע אם צריך לברך, כיון שכל כוונתו להרויח ממון ולא ללמוד. ולכן יש להחמיר שיברך ברכות התורה ויקרא הפסוקים כנהוג ואח"כ יכתוב.

סעי' ד' - המהרהר בד''ת אינו צריך לברך.

כתב הב"י בשם האגור כיון שהרהור לאו כדיבור דמי, מותר להרהר בד"ת בליבו קודם שיברך ברכות התורה.

וכ''פ מרן המהרהר בדברי תורה, אינו צריך לברך. הגה: וה"ה דיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו . (ר"ן פ"ק דשבת ופ' כל הצלמים כתב דהוי כהרהור).

וכתב המ"ב (ס"ק ה') שלא יברך ברכות התורה וילמד בעיון מתוך ספר בלא להוציא בפיו אלא יוציא בפיו, או יאמר אחר הברכות הפסוקים כנהוג.

עוד כתב (ס"ק ו') שגם לדעת הרמ"א שמותר לפסוק דין בלא טעם, אסור ללמוד בפיו הלכה בלא טעם מתוך ספר קודם ברכות התורה.

עוד כתב (ס"ק ז') שהגר"א חולק על הרמ"א וסובר שאסור לפסוק דין בלא טעם כמו שאסור לומר מקרא בלא ברכות אף שלא מפרש את הפסוק. (וכ"כ בהליכות עולם ח"א עמוד נז' שנכון להחמיר שלא לפסוק דין אפילו בלא נתינת טעם והסבר, קודם שיברך ברכות התורה. וכ"כ בהלכה ברורה אות ו'). עוד כתב המ"ב שהגר"א מחמיר שלא להרהר בד"ת קודם ברכות התורה. ובעשיית מצוה אע"פ שמהרהר בשעת עשיה בדיני המצוה, לכ"ע לא צריך לברך שהרי לא מתכוין ללמוד. וכתב בביה"ל (ד"ה המהרהר) שגם לגר"א שסובר שצריך לברך על הרהור בד"ת כיון שהרהור בד"ת הוא גם מצוה כמו שכתוב "והגית בו יומם ולילה", עכ"פ הרהור זה לאו כדיבור דמי שיהיה חשוב המהרהר בברכות ק"ש בד"ת כמפסיק. ודלא כהבנין עולם שכתב שלגר"א הרהור בד"ת הוא כדיבור ממש.

סעי' ה' - ברכות התורה הם - אקב''ו על דברי תורה, והערב נא וכו', ואשר בחר בנו.

בברכות יא: מביאה הגמ' נוסח ברכות התורה ומסיימת הלכך נמרינהו לכולהו. וכתב הטור מה שכתוב בגמ' לפנינו לעסוק בדברי תורה היא נוסחה אשכנזית. וכתב הב"י שכתב הרא"ש שיש מקומות שאומרים לעסוק בדברי תורה. ורבנו יונה כתב שהנוסחה המדויקת על דברי תורה. וכ"כ ה"ר דוד אבודרהם ואבן הירחי וכך נוסחת הרמב"ם.

וכ''פ מרן ברכות התורה אקב"ו על דברי תורה, והערב נא וכו', ואשר בחר בנו.

וכתב המ"ב (ס"ק ח') שמנהג אשכנז לומר לעסוק בדברי תורה. וגר יכול לומר ברכת אשר בחר בנו.

עוד כתב (ס"ק ט') שיש מוסיפים וצאצאי צאצאינו, ואין צריך שצאצאינו הוא גם בני בנים. (ובהלכה ברורה אות יג' מנהג הספרדים לומר ונהיה אנחנו וצאצאינו, וצאצאי צאצאינו, וצאצאי עמך בית ישראל).

עוד כתב (ס"ק י') ותמיד תהיה תפלת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות טובות ויכוין מאוד בברכת אהבה רבה ובברכת התורה בשעה שאומרים ונהיה אנחנו וצאצאינו וכן כשאומר בובא לציון למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה:

סעי' ו' - אומר והערב עם וא''ו.

כתב הטור אומר והערב נא בוי"ו כי ברכה אחת היא עם לעסוק בדברי תורה שאילו היתה ברכה בפני עצמה היתה פותחת בברוך. וכתב הב"י שכן דעת ר"ת והביאו הרא"ש, וכ"כ רבנו יונה והמרדכי וכן דעת רש"י. אולם לדעת הרמב"ם והרשב"א ובעל המאור וה"ר אבודרהם הערב נא אומרה בלא ו"ו שהיא ברכה בפני עצמה. וסברת מחלוקתם, ר"ת ודעימה סוברים שוהערב נא לא נחשבת ברכה סמוכה לברכת על דברי תורה כיון שברכת על דברי תורה היא ברכה קצרה ולא חותמת בברוך, וממילא והערב נא היתה צריכה לפתוח בברוך, ומזה שלא פותחת שמע מינה שהיא המשך הברכה הקודמת ולכן צריך לומר והערב עם וא"ו החיבור. והרמב"ם ודעימה סוברים שהערב נא היא ברכה בפני עצמה ומה שלא פותחת בברוך כיון שהיא סמוכה לחברתה, ואע"פ שעל דברי תורה היא ברכה קצרה בכל אופן נחשבת הברכה לאחריה לברכה סמוכה שאינה פותחת בברוך.

וכתב הב"י ולענין מעשה נראה לומר והערב עם וי"ו שהרי לדברי האומרים שהיא ברכה אחת אם חיסר הוי"ו הוי מפסיק באמצע הברכה ולדברי האומרים שהיא ברכה בפני עצמה אע"פ שאמרו עם וי"ו אין בכך כלום: (ולענין אם יענה אמן אחר על דברי תורה, נראה שהב"י בסימן מו' פסק בפשיטות כדעת הרמב"ם ששלוש ברכות הם, שהרי במנין הברכות כתב "ושלוש ברכות על התורה". וממילא יענה אמן. אבל הטור סובר ששתי ברכות הם ולכן כתב שלא יענה אמן. ובהלכה ברורה אות יב' כתב ומנהג הספרדים כדעת האר"י ז"ל שהם שלוש ברכות, ומחמת כן נוהגים לענות אמן. ע"כ. ולפמש"כ כן דעת מרן הב"י). וכתב עוד הב"י בשם רבינו יונה שברכת אשר בחר בנו פותחת בברוך אע"פ שהיא ברכה הסמוכה לחברתה, כיון שדרך לאומרה בפני עצמה כשמברכה כשעולה לתורה לכן לא משנים הנוסח גם שהיא סמוכה. עוד כתב בשם שו"ת הרשב"א שלא מברכים ברכה אחרונה בסיום הלימוד, כיון שלימוד הוא מצוה ולא מברכים ברכה אחרונה על המצוות, ומה שמברכים בסוף העליה לתורה כיון שקריאת התורה בציבור היא תקנה, ומברכים על תקנה כמו הלל ומגילה. וכתב הב"י שאפילו אם היו מברכים על המצוות בסופם לא היו מברכים על לימוד תורה שהרי אין ללימוד התורה סוף שנאמר והגית בו יומם ולילה לכן לא שייך לברך אחריה. (וברשב"א שלפנינו ג"כ מביא תירוץ זה של הב"י . עיין הגהות והערות אות ד').

וכ''פ מרן אומר: והערב עם וי"ו. הגה: וי"א בלא וי"ו, וכן נהגו (רמב"ם פ"ז מהלכות תפלה ורשב"א בשם המאור ואבודרהם) אבל יותר טוב לומר בוי"ו.

וכתב המ"ב (ס"ק יב') שנוהגים היום לומר והערב עם וא"ו. ולענין עניית אמן אחר לעסוק בד"ת יש דיעות בין האחרונים. ורוב האחרונים מצדדים שלא לענות אמן ונכון שיברך המברך ברכה זו בלחש: (וכבר כתבנו שבהלכה ברורה כתב שמנהג הספרדים לענות אמן).

סעי' ז' - ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה אם למד מיד.

בגמ' ברכות יא: א"ר יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש צריך לברך משקרא ק"ש אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה. ובירושלמי מוסיף והוא ששנה על אתר. וכתב הב"י שמשמע מהראשונים וכן כתב הרא"ש בהדיא שאם נפטר באהבה רבה ולמד מיד, אע"פ שאח"כ הפסיק לא צריך לחזור ולברך כל היום, וכמו שברך ברכות התורה.

וכ''פ מרן ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה, אם למד מיד בלי הפסק.

וכתב המ"ב (ס"ק יג') שכן הדין בברכת אהבת עולם בערבית שפוטרת, שהרי אומר תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו למדת, וכו'. ולכן מי שישן שינת קבע ביום, על מטתו, שיש אומרים דהוי הפסק כמו שכתב מרן בסעי' יא', טוב יותר שיכוין בברכת אהבת עולם בערבית לפטור עצמו לצאת ידי דעת רוב הפוסקים המחמירין בזה. ועוד נ"מ כתב בביה"ל (ד"ה ברכת) במי שאינו רגיל לחזור ללימודו אחר תפילת ערבית, ועכשיו רוצה ללמוד לפי מה שכתב המ"א בסעי' י' שלדעת מרן צריך לחזור ולברך ברכות התורה מטעם הפסק, יכול לכוין בברכות ק"ש.

עוד כתב (ס"ק יד') ממה שסתם משמע דאפילו לא כיון בעת הברכה לפטור בזה בה"ת יצא י"ח. ובביה"ל (ד"ה פוטרת) כתב שלתר"י אם ברור לו שלא כיון אינו יוצא. ולדעת הרא"ש יוצא. וכתב הפמ"ג שאם כיון שלא לפטור את ברכות התורה באהבה רבה לכ"ע אינו יוצא. (ובהלכה ברורה אות יח' כתב אם שכח לברך ברכות התורה בבוקר וקרא בסתם ברכת אהבת עולם יצא ידי חובת ברכת התורה אם למד אחר התפילה. וגם אם לא למד עיין בסעי' הבא שנראה לדעת מרן דסב"ל ולא יברך).

עוד כתב (ס"ק יג') בשם הלבוש שאף אם התפלל וסיים התפלה אינו נקרא בזה הפסק כיון שאח"כ למד מיד: וכתב בביה"ל (ד"ה אם למד) שלאור זרוע הגדול אפילו הפסיק בכל עניני תפלה וגם שהולכים אחר ספריהם להביאם לבהמ"ד אין זה הפסק עכ"ל. ונראה דדוקא אם לא הפסיק בדבור אבל אם הפסיק בדבור שלא מענינו גם להא"ז יחזור ויברך.

סעי' ח' - קריאת שמע שקורא בתפילה ספק אם נחשבת לימוד וכדי שלא יכנס לספק יזהר לברך ברכות התורה.

כתב הב"י וא"ת למה לו לירושלמי לומר על הנפטר באהבה רבה שצריך שילמוד מיד שהרי לעולם הוא לומד שהרי קורא ק"ש אחר אהבה רבה ואפשר לומר דכבר אפשר שאינו קורא ק"ש סמוך לאהבה דהא איכא מאן דאמר בסוף פרק קמא דברכות (שם) דהא דתנן אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת, והם ברכו וקראו עשרת הדברות, שמע, והיה אם שמוע. ברכה אחת היינו יוצר אור. וא"כ אחר ק"ש אומר אהבה רבה, ובאופן זה אמר הירושלמי שאין ברכת אהבה רבה פוטרת מברכת התורה אלא כשלמד מיד דוקא. ועוד יש לומר דק"ש ותפלה לא חשיבי לימוד לענין זה דדברי תחנונים ותפלה לחוד ודברי תלמוד תורה לחוד וק"ש כדברי תפילות הוא: עוד כתב הב"י ומצאתי שכתב הרשב"א (ברכות יא: ד"ה השכים) בשם הראב"ד יש גירסאות שגורסין והוא שקרא על אתר ולאותה גירסא כל שקרא ק"ש סמוך לאהבה רבה יצא ידי ברכה כל היום לפי שכבר בירך על התורה פעם אחת בבוקר אבל לספרים דגרסי והוא ששנה על אתר אין הברכה מוציאתו אלא מידי קריאה הסמוכה לה הא אם הפסיק וחזר וקרא צריך הוא לחזור ולברך: עוד כתב ב"י והיכא שבירך אהבה רבה קודם ברכת התורה כתב מהר"י אבוהב ז"ל בסימן נ"ב שנסתפק הרשב"א (ברכות יא: ד"ה השכים) אם יכול לומר ברכת התורה מאחר שאמרו שנפטר באהבה רבה מברכת התורה והנה לדעת רבותינו הצרפתים שכתבנו שזו פוטרת כל היום מה שאין כן באהבה רבה, יש לברך אותה עכ"ל: (נמצא שאם לא ברך ברכות התורה והתפלל וקרא ק"ש עם ברכותיה, לתירוץ הראשון של הב"י יצא ידי חובת ברכות התורה ולא צריך שוב לברך אפילו לא למד כלל אחר התפילה. וכן לגירסא והוא שקרא על אתר, הכונה לקריאת שמע ובזה יוצא ולא צריך שוב לשנות. ולכן נסתפק הרשב"א אם יכול לברך ברכות התורה אם לא ברך קודם התפילה שהרי יש צד שיצא י"ח. ולכן יש ליזהר לברך ברכת התורה קודם אהבת עולם, כדי שלא יכנס לספק זה שאם יצא כבר שוב לא יכול לברך ברכות התורה).

וכ''פ מרן ויש להסתפק אי סגי בקורא ק"ש סמוך לה מיד בלי הפסק, ולכן יש ליזהר לברך ברכת התורה קודם אהבת עולם.

וכתב המ"ב (ס"ק יז') שהגר"א הוכיח בפשיטות דאין ק"ש מועיל לזה, וגם בספר אליהו רבא הביא כן מהרבה פוסקים ופסק כן להלכה. ונראה דאם קרא ק"ש לאחר זמנה דהוי כקורא בתורה אפשר דלכו"ע אין צריך לחזור ולברך אפילו אם לא למד אח"כ מיד: וכתב בביה"ל (ד"ה ויש להסתפק) שכתב בחידושי רע"א, שאפילו מרן שאמר יש להסתפק היינו רק זהירות בעלמא לכתחלה אבל בדיעבד מודה שאם לא למד תיכף צריך לברך בה"ת: (ובב"י הביא שני צדדים שקולים בזה וכנ"ל, וא"כ לא יברך משום סב"ל. וכ"פ בכה"ח אות טו"ב. וכ"כ בהליכות עולם ח"א עמוד נה' ובבירור הלכה אות ט' שאם לא ברך ברכות התורה והתפלל שחרית ולא למד אחר התפלה לא יברך שוב ברכות התורה דסב"ל).

סעי' ט' - נכון שלא להפסיק בין ברכות התורה ללימוד ונהגו לומר פרשת ברכת כהנים סמוך לברכת התורה

כתב הב"י בשם התוס' שדוקא כשיוצא באהבת עולם צריך לשנות על אתר, שילמד מיד באותו מקום, כיון שעיקר הברכה נתקנה לק"ש, אבל ברך ברכות התורה אפילו לא למד עד אחר כמה שעות לא צריך לחזור ולברך. וכ"כ ה"ר יונה והמרדכי. וכתב הב"י שכן דעת הרא"ש ושכן יש לפרש דברי הטור ולא כמו שהבין המהר"י אבוהב את דברי הטור שגם בברכות התורה צריך ללמוד מיד. וכתב הב"י הטעם ששונה ברכות התורה מברכת כל המצוות שמברך עליהם תיכף לעשיה, כיון שתלמוד תורה חייב לעסוק בה תמיד וכשמפסיק בין ברכה ללימוד לא הוי הפסק מאחר שבאותו זמן שהפסיק היה מחויב ללמוד . (פירוש שבכל המצוות כשמפסיק נפסק הקשר בין הברכה למצוה, אבל בברכות התורה אע"פ שמפסיק בין הברכה ללימוד לא נפסק הקשר בין הברכה למצוה שהרי גם בשעה שמפסיק עדיין יש לו קשר ללימוד והוא החיוב ללמוד בכל רגע, משא"כ בשאר המצוות אין עליו חיוב לעשות המצוה בזמן ההפסק). אולם כתבו התוס' שהצרפתים נהגו לומר פסוקים וברכת כהנים ומשנה אלו דברים שאין להם שיעור ובריתא אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם, וכו', משום הירושלמי שכתב שצריך לשנות על אתר וסוברים שכן הדין כשמברך ברכות התורה. וכתב הב"י ומדברי הרמב"ם בפ"ז מהל' תפלה (הי"א) נראה דבברכת התורה נמי צריך ללמוד מיד כעין שאר מצות שאינו מפסיק בין ברכתן לעשייתן, וכמנהג הצרפתים שכתבו התוספות, וכן נוהגים לומר בסמוך פרשת ברכת כהנים:

וכ''פ מרן י"א שאם הפסיק בין ברכת התורה ללמודו, אין בכך כלום, והנכון שלא להפסיק ביניהם, וכן נהגו לומר פרשת ברכת כהנים סמוך לברכת התורה.

וכתב המ"ב (ס"ק יט') שרוב האחרונים חולקין על מרן שמסכים לדעת היש אומרים הזה, ממה שכתב מרן רק והנכון שלא להפסיק ביניהם, וסבירא להו דדין ברכת התורה כמו בכל ברכת המצות או הנהנין דצריך לחזור ולברך אם הפסיק תיכף אחר הברכה אף אם יודע בבירור שלא הסיח דעתו דכיון שלא התחיל עדיין בהמצוה אין לה אח"כ על מה לחול. וכן הסכים הפר"ח והגר"א וכן העתיק הח"א להלכה. (אבל בהלכה ברורה בבירור הלכה אות יג' כתב שמלבד שקבלנו את הוראות מרן יש כאן ספק ספקא להקל, דשמא כדעת האומרים שאין הלכה כהירושלמי כלל שצריך לשנות על אתר, ואפילו את"ל כהירושלמי שמא זה דוקא כשיוצא באהבת עולם אבל כשמברך ברכות התורה גם הירושלמי מודה שלא צריך לשנות על אתר. לכן בדיעבד שלא אמר את הפסוקים אחר ברכות התורה, אינו רשאי לחזור ולברך דסב"ל). וכתב המ"ב ומ"מ נ"ל דכיון שיש פוסקים שסוברין דאין צריך לחזור ולברך יותר טוב אם אירע לו שהפסיק אחר ברכת התורה שיכוין אח"כ בברכת אהבה רבה לצאת בזה ידי ברכת התורה וילמד מעט תיכף אחר שסיים תפלתו.

עוד כתב במ"ב (אות כ') הטעם שנהגו לומר ג' פסוקים של ברכת כהנים שרצו לסדר כדרך הקורא בתורה ונקטו אלו משום שיש בהן ברכה. ומותר לומר אפי' קודם אור הבוקר דלא כיש מחמירין לאסור אז לומר אלו הפסוקים מטעם שאין נשיאת כפים בלילה דז"א דמטעם לימוד אנו אומרים אותו ולא מטעם נשיאת כפים:

סעי' י' - ברך ברכות התורה והתחיל ללמוד וישן עראי או הלך למרחץ ובית הכסא, לא הוי הפסק.

כתב הב"י שהקשו התוס' ואם תאמר מאי שנא מסוכה שאנו צריכים לברך על כל סעודה לישב בסוכה ויש לומר דשאני תורה שאינו מיאש עצמו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה. וכ"כ בשם הרא"ש שהמברך על התורה ולמד אין צריך לחזור ולברך אם הפסיק באמצע. עוד כתב הרא"ש כמו שבסוכה אם הסיח דעתו מלישן כגון שיצא למלאכתו ושוב נמלך אין צריך לברך כל שכן מי שדעתו טרוד על למודו אם יצא למלאכתו ולעסקיו לא הוי הפסק. וכתב הטור בשם הרא"ש אם רגיל להתנמנם מיושב על אצילי ידיו שינת עראי היא ולא הוי הפסק ואפילו שכב על מטתו ולא ישן לא הוי הפסק דבעודו נעור דעתו על למודו ע"כ. עוד כתב הב"י שלדעת הגהומ"י בשם רבינו שמחה שינה ומרחץ מפסיקים כי אי אפשר ללמוד כשהוא ישן או במרחץ או בבית הכסא. אבל הר"ם כתב שלא היה רגיל לחזור ולברך אלא אחר הפסק של שינת קבע לפי שאינו מסיח דעתו מללמוד אפילו בהפסק מרחץ ובית הכסא עכ"ל. והאגור (סי' א) כתב טעם אחר לפי שאף כשהוא נפנה צריך ליזהר בדינים כמו בגילוי טפח וכיצד יקנח: [בדק הבית] וכן נהגו שלא לחזור ולברך אחר מרחץ ובית הכסא [עד כאן]:

וכ''פ מרן אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו, כיון שדעתו לחזור ללמוד, לא הוי הפסק. וה"ה לשינה ומרחץ ובית הכסא, דלא הוי הפסק.

וכתב המ"ב (ס"ק כב') שהמג"א מדייק מלשון מרן שדוקא אם היה דעתו לחזור וללמוד לא צריך לברך, אבל אם לא רגיל ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך. אבל הט"ז כתב להיפך שמסתמא היה דעתו גם על זמן שאינו רגיל ללמוד שאם ילמד יצא בזה. ולהלכה כתב המ"ב שלא יברך משום סב"ל. (וכ"כ בהלכה ברורה אות כא').

עוד כתב המ"ב (ס"ק כג') המתנמנם על אצילי ידיו, אף בלילה נחשב לשנת עראי, ולא מברך.

סעי' יא' - שנת קבע ביום על מטתו הוי הפסק, וי''א שלא הוי הפסק, וכן נהגו.

כתב הטור בשם הרא"ש שאף אם ישן ביום שינת קבע על מטתו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך. ובסעיף הקודם ראינו שכן דעת הר"מ ששינת קבע הוי הפסק, ודעת רבינו שמחה שאפילו בשינת עראי הוי הפסק. אולם האגור כתב שאביו ז"ל הנהיג שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע וכן ראוי לעשות כי המיקל בברכות במקום שיש מחלוקת הרי זה לא הפסיד כי הברכות אינן מעכבות עכ"ל. ותמה עליו הב"י שהרי לכ"ע שנת קבע נחשבת הפסק כמו שהזכרנו דעת הרא"ש הר"מ ורבינו שמחה. וכתב ואפשר שטעמם משום דלר"ת אפילו שינת כל הלילה לא הוי הפסק כמו שאכתוב בסמוך ואע"פ שאין הלכה כמותו מפני שכל הפוסקים חולקים עליו היינו בשינת לילה אבל בשינת יום מיהו יש לחוש לדבריו וכן נוהגים העולם שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע:

וכ''פ מרן שינת קבע ביום, על מטתו, הוי הפסק. וי"א דלא הוי הפסק, וכן נהגו.

וכתב המ"ב (ס"ק כה') ובל"ח כתב ולי נראה שהמברך תע"ב וכן נהג מורי מהר"י לברך וכן הסכים הפר"ח וא"ר בשם הרבה ראשונים ואחרונים וכ"כ הגר"א וכן העתיק הח"א להלכה [ואף דבפמ"ג משמע דנוכל לסמוך על המנהג הזה שלא לברך עכ"פ נראה פשוט בהסומך על כל הפוסקים שהזכרנו ומברך לא הפסיד]: (ובהלכה ברורה אות כב' כתב שאינו חוזר ומברך, וכן המנהג).

סעי' יב' - הלילה הולך אחר היום ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן.

כתב הב"י בשם הרא"ש וכ"כ הטור ואף אם לומד בלילה הלילה הולכת אחר היום ואין צריך לברך כל זמן שלא ישן. ודלא כדעת ר"ת ששנת לילה לא הוי הפסק. ועיין בסעי' הבא.

וכ''פ מרן אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן.

וכתב המ"ב (ס"ק כו') אפילו לא למד ביום כלל יכול ללמוד בלילה על סמך הברכות שברך בבוקר.

עוד כתב (ס"ק כח') אם ישן שנת קבע על מיטתו אפילו בתחילת הלילה, צריך לברך אם קם ורוצה ללמוד, וגם האומרים ששנת יום לא הוי הפסק מודים בשנת לילה דהוי הפסק. ואם היה ניעור כל הלילה יש אומרים שלא יברך בבוקר ויש אומרים שמברך כיון שקבעו ברכות התורה כמו כל ברכות השחר. וסב"ל. ואם אפשר לו ישמע הברכות מאחר ויאמר הפסוקים אח"כ או יכוין באהבה רבה וילמד בסיום התפילה. (אולם בהליכות עולם ח"א עמוד מה' ובהלכה ברורה אות כג' כתבו שמנהג הספרדים לברך ברכות השחר וברכות התורה לאחר עלות השחר, וגם למנהג האשכנזים אם לא מצא מי שישן בלילה שינת קבע שיוציאנו, רשאי לברך בעצמו ברכות השחר וברכות התורה. וטוב שיכוונו ביום קודם שאינם פוטרים עצמם מברכות השחר וברכות התורה רק עד עלות השחר הבא). וכתב המ"ב בשם רעק"א שאם ישן ביום והיה ער כל הלילה לכ"ע צריך לברך בבוקר ברכות התורה, ואין ברכת אהבת עולם של ערבית פוטרת אם לא למד מיד אחר התפילה.

סעי' יג' - המשכים ללמוד בבוקר צריך לברך ברכות התורה.

כתב הטור והמשכים בבקר ללמוד קודם שילך לב"ה יש לו לברך ברכת התורה. וכתב הב"י שלמרדכי בשם הר"מ וה"ר יונה ור"ת ברכות התורה שברך אתמול פוטרות עד הבוקר שלמחרת ואפילו ישן בלילה. אולם דעת הרא"ש כמו שכתב הטור שכיון שישן צריך לברך וכן דעת התוס', וכ"כ תרומת הדשן שהוא ודודו ז"ל היו נוהגים לברך וגם האגור כתב שר"ת הוא יחיד בדבר זה וכל הפוסקים אומרים שיש לברך וכן נוהגים העולם:

וכ''פ מרן המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה.

וכתב המ"ב (ס"ק כט') שאם אחר שברך ולמד חזר לישון שנת קבע קודם אור היום המברך לא הפסיד: (ובהלכה ברורה אות כה' כתב אם חזר לישון שנת קבע על מטתו בלילה, כשיקום חוזר ומברך).

בהמשך - אינו צריך לברך שוב כשקורא פרשת התמיד בביהכנ''ס.

כתב הטור וכשקורא פרשת התמיד בבהכ"נ אין לו לחזור ולברך, אף על פי שהקורא בתורה חוזר ומברך ברכת התורה למרות שכבר בירך קודם התפלה, לא דמי, שאותה ברכה נתקנה דוקא על קריאת התורה בציבור, והיא תקנה מיוחדת, וראיה, שתקנו ברכה לאחריה, ואחר הלימוד לא תקנו לברך. וכתב הב"י שכ"כ הרא"ש והרשב"א בשם התוס' והגהומ"י. ולא כדברי תלמידי רש"י שהיו אומרים בשמו שכשהיה משכים לקרות היה מברך ברכת התורה וכשהיה בא לבית הכנסת היה חוזר ומברך ומדמהו לקורא בתורה ומברך בבית הכנסת אע"פ שכבר בירך. שאין זה דומה שהברכה שמברך כשעולה לתורה הוא חיוב אחר ולא שייך למה שברך בבוקר והיא תקנה מיוחדת לעולה לתורה, כמו שתקנו לברך על ההפטרה אשר בחר בנביאים. ואפילו מי שברך ברכות התורה ולא הפסיק כלל חוזר ומברך על התורה.

וכ''פ מרן ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת.

בהמשך - המשכים קודם אור היום מברך כל סדר הברכות חוץ מהנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד.

כתב הטור בשם הרא"ש המשכים ללמוד קודם עלות השחר יברך ענט"י ואשר יצר ואלהי נשמה וכל סדר הברכות וברכת התורה ופרשת התמיד לא יקרא עד שיאור היום שהיא במקום הקרבת תמיד שאין זמנו אלא ביום וכן ברכת הנותן לשכוי בינה לא יברך אלא ביום. וכתב הב"י שכך כתב ה"ר דוד אבודרהם בשם מחזור ויטרי ואבן הירחי.

וכ''פ מרן המשכים קודם אור היום, מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד (ע"ל סי' א' סעיף ו') שימתין מלאומרה עד שיאור היום. הגה: ולכתחילה יטול ידיו קודם שיברך ללמוד. ואם לא היה לו מים, יכול ללמוד ולברך בלא נטילה, כמו בשאר ברכות שמברך קודם נטילה, כדלעיל סי' מ"ו (אגור).

וכתב המ"ב (ס"ק ל') שמי שקם בלילה ורוצה לחזור לישון יכול לברך כל הברכות חוץ מאלוהי נשמה והמעביר חבלי שינה, שיאמר אותם בלא שם ומלכות, וכשיקום שוב משנתו יברך שתי ברכות אלו בשם ומלכות. וכתב בביה"ל (ד"ה המשכים קודם) שאם ברך בפעם הראשונה כראוי בשם ומלכות, כשקם פעם שנית לא יברכן. (אולם בהלכה ברורה סימן מו' אות כ' כתב שלדעת המקובלים וכן מנהג הספרדים שיברך כל ברכות השחר אחר חצות לילה ואינו חוזר ומברך ברכות השחר בבוקר. אולם בהליכות עולם חלק א' עמ' לה' משמע שמברך כל הברכות רק בבוקר).

עוד כתב המ"ב (ס"ק לא') מה שכתב מרן שלא מברך הנותן לשכוי בינה קודם שיאור היום, האחרונים הסכימו שיכול לברך אפילו קודם שיאיר היום אך י"א שלכתחלה יש ליזהר שלא לברך אותה קודם שיאיר היום אם לא ששמע קול תרנגול ובדיעבד יצא אפילו לא שמע קול תרנגול ודוקא שיברך אותה מחצות לילה ואילך אבל קודם חצות אפילו בדיעבד יחזור ויברך ואפילו אם שמע קול תרנגול. ובביה"ל (ד"ה מברך כל סדר הברכות) כתב שלמג"א הגר"א והפר"ח, יכול לברך קודם אור היום. ולח"א דוקא אם שמע קול תרנגול, ולשערי תשובה אפילו לא שמע. ולדעת דרך החיים והבאר היטב יש להחמיר לכתחילה אפילו בשמע קול תרנגול. וכתב הביה"ל שלא צריך להחמיר כמותם כיון שהפר"ח והגר"א עשו מעשה להקל, ועוד שמהפמ"ג משמע שיכול לברך קודם שיאיר היום ולא צריך שמיעת תרנגול ורק לאחר חצות צריך שמיעת תרנגול. (ובהלכה ברורה סימן מו' אות כ' כתב המשכים לקום ואין בדעתו לחזור לישון מברך כל ברכות השחר אחר חצות לילה, ואם נשאר ער כל הלילה מברך כל הברכות אחר עלות השחר).

עוד כתב המ"ב (ס"ק לב') גם משניות הקורבנות שאחר פרשת התמיד יאמר ביום כיון שקרבים ביום.

עוד כתב (ס"ק לג') מה שכתב הרמ"א שאם אין לו מים שיוכל ללמוד ולברך קודם נטילה, שיקנח ידיו במידי דמנקי.

סעי' יד' - נשים מברכות ברכת התורה.

כתב הב"י שהאגור כתב בשם מהר"י מולין שנשים מברכות ברכת התורה אע"פ שאינן חייבות ולא עוד אלא שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות (סוטה כ.) זהו בתורה שבעל פה אבל לא תורה שבכתב ואע"פ שלשון ברכת לעסוק בדברי תורה משמע תורה שבעל פה מכל מקום אין לשנות מטבע הברכות. ועוד כי הן מברכות על קריאת הקרבנות ותפלה כנגד קרבנות תקנום (ברכות כו:) והן חייבות בתפלה (שם כ:) ואם כן חייבות ג"כ בקריאת העולה והקרבנות וכל שכן לדברי סמ"ג שכתב שהנשים חייבות ללמוד הדינים השייכין להן ע"כ:

וכ''פ מרן נשים מברכות ברכת התורה.

וכתב בביה"ל (ד"ה נשים) שלטעם זה שנשים חייבות בלימוד יכולות להוציא את האיש ידי חובה, אבל לדעת הגר"א נשים פטורות מלימוד ומה שמברכות כדין כל מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים מברכות (למנהג האשכנזים) לא יכולות להוציא את האיש ידי חובה. (וכ"פ בהלכה ברורה שנשים אינן חייבות בברכות התורה רק אם ירצו רשאיות לברך, ולכן אין האשה מוציאה את האיש ידי חובת ברכות התורה).

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה