סימן תקט - כמה דינים פרטיים להלכות יום טוב - ובו ז' סעיפים · מתקנים הקונדס והעכביות
בביצה לד. מיני ירקות שיש טורח בתיקונם מותר לתקנם ביו"ט.
למלוח כמה חתיכות צנון מותר.
אף שבשבת אסור למלוח כמה חתיכות צנון בבת אחת משום כובש כבשים שהוא מבשל כמ"ש בסימן שכא סעי' ג'. ביום טוב מותר. והמהרי"ל היה מחמיר לטבל אחת אחת כמו בשבת. וכתב המ"ב (ס"ק כז) שטוב להחמיר כן לכתחילה כיון שאפשר לעשות כן.
ח. אף על פי שהותרה הוצאה ביום טוב אפילו שלא לצורך, לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא עושה בחול, אלא צריך לשנות. כיצד, המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה לתת לתוכה ארבעה או חמשה כדים, אלא יביאם על כתפו או לפניו אחד או שנים דמוכח שלצורך יום טוב הביאם. הגה: ודוקא כשמוליכן ממקום למקום אבל מזוית לזוית (בית יוסף בשם רש''י) או מבית לבית באותו חצר (אור זרוע) שרי בכל ענין:
משאות בכלים גדולים יש להוציא בשינוי.
בביצה כט: במשנה המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל וקופה אבל מביא הוא על כתיפו או לפניו. ופירש"י לתת שלוש וארבע בתוך קופה וישאם משום דנראה כמעשה דחול לשאת משאות: אבל מביא על כתיפו. אחת או שתים דמוכח דלצורך יום טוב: או לפניו. בידו. וכתב הב"י משמע מדבריו דבמוליך הכדים בחוץ במקום רואים דוקא הוא דאמרינן דלא יביאם בסל ובקופה אבל מטלטל במקום שאין רואים כגון מזוית לזוית באותו בית מביא כי היכי דבעי [פירוש, דרש"י אוסר משום עובדין דחול, ובאיסור עובדין דחול צריך שיהא מעשה חול עם דמיון של מלאכה, וכאן הדמיון למלאכה הוא מלאכת הוצאה האסורה בשבת, אבל בתוך הבית שאין דמיון מלאכה מותר. ועדיין קצת צ"ע למה כתב הב"י במקום שאין רואים, משמע שהוא משום איסור מראית העין, ואולי הבין הב"י שהאיסור שנראה כהולך לעשות סחורה ודוקא ברשות הרבים אסרו משום מראית העין אבל בחצר לא נראה כהולך לעשות סחורה ומותר.] . וכתב המ"ב (ס"ק כח) שגם שתיים בתוך סל אסור, שכשמוציא בסל הוא עובדא דחול.
עוד כתב המ"ב (ס"ק ל) שבחצר מותר להוליך אפילו הרבה ואדרבא עדיף להוליך הרבה ביחד משיוליך מעט מעט ויצטרך להרבות בהילוך.
ט. המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו אלא נוטלה בידו:
עוד במשנה שם, המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו, אבל נוטלה בידו. וכתב המ"ב (ס"ק לא) מטעם דהוי כעובדא לחול.
י. וכן משאות שדרכן לישא אותם במוט ישא אותן על גבו מאחוריו, ושדרכן לישא אותן מאחוריו ישא אותן על כתיפו, ושדרכן להנשא על הכתף ישא אותן בידו לפניו או יפרוש עליהן בגד, וכל כיוצא בזה משינוי המשא. ואם אי אפשר כגון שזימן הרבה אורחים וצריך למהר ולהביא לפניהם עושה כדרכו. במה דברים אמורים בנושא על האדם אבל על גבי בהמה לא יביא כלל:
עוד בגמ' שם (ל.) אתקין רבא במחוזא דדרו בדחקא לידרו ברגלא דדרו ברגלא לידרו באכפא דדרו באכפא ניפרוס סודרא עליה. ופירש רש"י בדחקא. משאוי שאדם נושא על כתיפו בחול בטורח ביום טוב ישאנו ברגלא עתר שקורין פורק"א שהוא שינוי להקל: לידרו באגרא. בשני בני אדם במוט על כתפיהם דהיינו נמי שינוי להקל: לידרו באכפא. במוט שבידיהם משום שינוי ואף על פי שאינו להקל מכל מקום שינוי הוא ואינו מרבה טורח בשינויו: ניפרוס סודרא. קל הוא ואינו מכביד ושינויא בעלמא הוא ולהצנע: והרמב"ם כתב בפרק ה' (ה"ב) משאות שדרכן לישא אותן במוט ישא אותם על גבו מאחוריו ושדרכן לישא אותם על גבו מאחוריו ישא אותם על כתיפו ושדרכן להנשא על הכתף ישא אותם בידו לפניו או יפרוס עליהם בגד וכל כיוצא בזה משינוי המשא.
ובגמ' שם אם אי אפשר לשנות מותר ופירש רש"י אם אי אפשר לשנות. שאין לו סודר לכסותו: והטור מפרש דהיינו שזימן אורחים הרבה: כתב הר"ן (טז: ד"ה והא) הא דלא חיישינן הכא בסודרא דילמא אתי לידי סחיטה כתב הרז"ה (שם ד"ה אתקין) דהכא ביין וביין ליכא למיחש לסחיטה והכי אמרינן בהדיא בגמרא ריש פרק שואל (שבת קמח:) דהני נשי דמליין חצבי מיא משום הכי לא פרסי סודרא עילויה חצבא משום דילמא אתי לידי סחיטה וכתבו שם התוספות (קמח: ד"ה ניפרוס) מכאן מייתי רבינו תם (ס' הישר חדושים סי' רפ"ג) ראיה דביין ושמן לא שייך סחיטה. ואמרינן תו בגמרא ניכסייה בנכתמא זימנין דמפסיק ואתי למיקטריה הילכך לא אפשר.
וכ"כ המ"ב (ס"ק לג) שדוקא משאות יבשים יכסה במפה או ביין שאין ליגזור שמא יסחוט שאין בסחיטת היין משום ליבון כמבואר בסימן שי"ט סעי' י'. אבל מים לא יכסה במפה שמא יפול במים ויבא לידי סחיטה [ונ"מ בכל זה בזמנינו שלא יוציא לרשות הרבים אפילו במקום שיש עירוב ארגז או קרטון של בקבוקים וכיוצא בזה, ואפילו יש בו מעט בקבוקים, אלא אם כן יעשה שינוי שאם הדרך לישא אותו על הכתף ישא אותו לפניו, או יכסנו במפה. ואם אי אפשר לו כגון שאין לו במה לכסות או שהוא ממהר להביא לאורחים מותר להביא כדרכו. ועל גבי בהמה לא יביא כלל כנזכר בסימן תצ"ה.] .
יא. אין מביאין עצים לא בחבל ולא בקופה ולא במחצלת אבל מביא במטפחת ובחיקו:
תניא בתוספתא פ"ג דביצה (ה"ז) אין מביאין עצים לא בחבל ולא בקופה ולא במחצלת אבל מביא במטפחת ובחיקו: בהמה ששחטה בשדה אם יביאנה לעיר במוט ובמוטה נתבאר בסי' תצ"ח.