סימן צב · דין חתיכה שנבלע בה איסור
לא אמרו חתיכה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב, אבל בשאר איסורים שנבלע איסור בחתיכה ואין בחתיכה שישים כנגד האיסור ונאסרה החתיכה, כשנופלת אותה חתיכה לקדירה אחרת משערים שישים בקדירה רק כנגד האיסור הבלוע בחתיכה, והתבשיל מותר. 76. בטור הביא בזה מחלוקת רבינו אפרים ור"ת (חולין ק. תוסד"ה בשקדם) דלדעת ר"א לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים, ולר"ת אמרינן, וסיים וא"א הרא"ש ז"ל (בסו"פ ג"ה סי' לח) הסכים לדעת ר"א ז"ל. ובתוס' (שם) הביאו את דעת רבינו יהודה בשם ר"י להחמיר בדבר כר"ת, וכן כתבו הסמ"ק (סי' ריג) והסמ"ג (לאוין קמ קמא נא ע"ג). ודעת המרדכי (סי' תרצז) והראב"ד (תמים דעים סי' ז) אומרים חנ"נ בשאר איסורים רק אם האיסור נבלע בחתיכה, אבל אם התערב לח בלח שאין כאן חשיבות איסור לא אומרים חנ"נ. ודחו זה הרשב"א (בתוה"א ב"ד ש"א) והר"ן (בסופכ"ה מד:) ודעת הר"ן (מד ע"ג) שאומרים חנ"נ בשאר איסורים רק בדברים המתבשלים, כמו בבשר וחלב שלא אסרה תורה אלא בדרך בישול, ושאר איסורים נלמד מבשר וחלב. אולם דעת הרשב"א (שם) כרבינו אפרים דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים, רק שהחתיכה הנאסרת לא חוזרת להיתרה אפי' יש שישים כנגדה, וכן דעת הרמב"ן (בתשובות המיוחסות לו סי' קסז) כר"א. וכתב הרב המגיד (בפ"ט סוף הלכה ח) שנראה שכן דעת הרמב"ם. וכתב הב"י לענין הלכה כיון שהרמב"ם והרא"ש והרשב"א והה"מ והרמב"ן מסכימים כר"א הכי נקטינן ואע"ג שהר"ן לא סובר כן מ"מ סובר הר"ן שחנ"נ בשאר איסורים אינו אלא מדרבנן וכיון דפלוגתא בדרבנן נקטינן לקולא. ודין החתיכה עצמה אם מכיר את החתיכה נהגו להורות שבאיסור תורה אין החתיכה חוזרת להיתרה, ובאיסור דרבנן חוזרת להיתרה. 77. מרן בסעי' ד' כתב שגם החתיכה חוזרת להיות מותרת וכ"כ הטור בדעת ר"א אולם בסי' ק"ו סעי' א' כתב להיפך שהחתיכה אסורה וכדברי הרשב"א בהערה הקודמת.
וכתב הט"ז (ס"ק י) שהאמת כדברי מרן בסימן ק"ו. ובש"ך (ס"ק יא) יישב הסתירה דלעולם החתיכה הבלועה מאיסור לא חוזרת להיתרה, אלא דאם היא חתיכה הראויה להתכבד והתערבה בקדירה ואינו מכירה אם היא בלועה משאר איסורים אמרינן שבטילה ברוב חתיכות, אבל אם בלועה מבב"ח שחשוב איסור מחמת עצמו אפי' באלף לא בטילה. וזו כונת מרן שחוזרת להיתרה שהתערבה באופן שאינו מכירה. וביביע"א (ח"א סי' ח אות יב) כתב שנהגו להורות שבאיסור דרבנן החתיכה חוזרת להיתרה ובאיסור דאוריתא אינה חוזרת להיתרה. ואם לא מכיר את החתיכה אפילו ראויה להתכבד בטלה ברוב חתיכות היתר. 78. עיין בהערה הקודמת. ודעת הרמ"א שגם בשאר איסורים אומרים חנ"נ, וכתב להקל באופן שחצי החתיכה חוץ לרוטב ונפל עליה איסור ואין האיסור דבוק בחתיכה, מצטרפת הקדירה לבטל האיסור הבלוע בחתיכה, והחתיכה עצמה אסורה. ובב"ח בכה"ג נאסר כל התבשיל אם אין בו שישים נגד החתיכה. ועיין בהערה 71 מחלוקת רש"י ור"י, והרמ"א מסתפק כמאן הלכתא והחמיר בשניהם, ולאסור כל הקדירה לא רצה להחמיר כיון דבלאו הכי י"א דלא אמרינן חנ"נ רק בב"ח. כ"כ הש"ך (ס"ק יג) וסיים מ"מ כבר נתבאר שדעת כל המחברים והאחרונים כר"י. עוד כתב הרמ"א שיש אומרים שלא אומרים חנ"נ בשאר איסורים אם התערב איסור לח בהיתר לח, ואם התערב שנית צריך שישים רק כנגד האיסור בתערובת הראשונה. וכתב שיש לסמוך ע"ז [בשאר איסורים] במקום הפסד גדול. ואם התערב יבש ביבש לכ"ע לא אומרים חנ"נ אפי' בב"ח, משום שתערובת יבש ביבש לא אוסרת כל החתיכות אלא שהאדם מסתפק אם זו האסורה או המותרת, וכשנתרבה ההיתר על האיסור אין כאן ספק דאזלינן בתר רובא. וכתב הש"ך (ס"ק ט"ז) בשם הת"ח (כלל לח דין ב) שלא אומרים חנ"נ במליחה במקום הפסד גדול או לעני בדבר חשוב, כיון שהרבה פוסקים סוברים שכל מליחה אוסרת רק קליפה ולא בשישים. כתב הט"ז (ס"ק ט"ז) דתרי משהו לא אומרים כגון קדירה שנפל בה משהו חמץ בפסח כל הקדירה אסורה דחמץ בפסח אפי' באלף לא בטיל, ומשהו מאותו התבשיל האסור נפל לקדירה אחרת ויש שישים נגדו, מותרת הקדירה השניה, וכל זה שסילק את החמץ מהתערובת הראשונה, אבל אם לא סילק את האיסור כגון שהתערובת הראשונה נאסרה לח בלח במשהו, ונפל הכל לאלף, אסור הכל, שהרי האיסור נמצא בתערובת השניה. וכן ביבש כגון טיפת בירה שנפלה על מצה ויש במצה שישים נגד הטיפה ונאסרה המצה משום משהו חמץ, אם תיפול אותה מצה לאלף אוסרת את כולם, שהרי האיסור עצמו שהוא הטיפת בירה נפל לתערובת השניה וחמץ בפסח במשהו. ועיין בנקודות הכסף שהאריך לחלוק עליו ואוסר תרי משהו בחמץ בפסח.