אור ברסלב

מנחת שי - הלכות בשר בחלב

סימן צב

סימן צא

בשר שנפל לתוך קדירה מלאה חלב

חתיכת בשר שנפלה לתוך קדירה מלאה חלב כשהוא רותח על גבי האש, אם הוציא את הבשר קודם שתנוח הקדירה מרתיחתה הבשר אסור, והחלב מטעימו לגוי מומחה או לסתם גוי שמסיח לפי תומו, אם אמר שיש בו טעם בשר, אסור החלב, ואם לאו מותר. אבל אם הוציא הבשר אחר שנחה הקדירה מרתיחתה, הבשר אסור, ולחלב לא מועיל טעימת גוי, שלא יכול לעמוד על טעם החלב הנבלע בחתיכה ונפלט, וצריך שישים בחלב נגד הבשר כדי להתיר החלב. 70. בחולין קח. איתמר כזית בשר וכו'. ולדעת רש"י שם אם נחה הקדירה מרתיחתה נאסר גם החלב אפילו אם יש יותר משישים נגד הבשר, משום שאחר שנחה הקדירה מהרתיחה הבשר פולט את החלב שבלע, וחלב זה שאסור משום בב"ח לא מתבטל בחלב שבקדירה, משום דהוי מין במינו שאין לו ביטול. אבל לדעת ר"ת (חולין צז. תוס' ד"ה אמר רבא) גם במין במינו מועיל ביטול בשישים, וכן הלכה. וטעימת קפילא מועיל רק אם אפשר לגוי לעמוד על טעם האיסור, אבל במין במינו שזה אותו טעם וכגון כאן שנחה הקדירה מרתיחתה ונפלט החלב האסור מהחתיכה, לא תועיל טעימת הגוי וצריך שישים. ונאמנות הגוי מועלת רק אם מסיח לפי תומו שאין חשש שיבא להכשיל את הישראל, וכן אם הוא קפילא דהיינו מומחה ואומן היודע ובקי בטעמים, אפילו ששואל אותו אם יש טעם פלוני בתערובת נאמן, שלא ישקר בדבר שעתיד להיודע וירע אומנותו. והרמ"א כתב שאין נוהגים לסמוך על טעימת גוי ומשערים בשישים בכל ענין.

חלב שנפל לתוך בשר

נפל חלב לתוך קדירה של בשר על גבי אחת החתיכות שלמעלה מהרוטב, 71. במשנה שם טיפת חלב וכו'. ונחלקו הרש"י (ק. ד"ה כיון שנתנה וקח. ד"ה דמתניתין) ור"י בתוס' (ק. ד"ה חתיכה וקח. בד"ה טיפת) אם החתיכה מקצתה ברוטב ומקצתה מחוץ לרוטב האם הולך החלב שנופל עליה ומתפשט לכל הקדירה, לדעת רש"י לא הולך ומתפשט והחתיכה אסורה אם לא עירב הכל מיד. ולדעת ר"י לא נאסרת החתיכה, שהחלב מתפשט בכל הקדירה ומתבטל החלב בשישים בכל הקדירה, ורק אם החתיכה למעלה מהרוטב נאסרת אם לא עירב או כיסה מיד. וממרן אין משמעות כמו מי פוסק. וכתב הש"ך (ס"ק ד') שרוב הפוסקים ס"ל כדעת ר"י. וכתב עוד הש"ך (ס"ק ג') שאע"פ שהחתיכה חוץ לרוטב, נאסרת כולה, ולא רק כדי נטילה כמו שמצאנו בסימן ק"ה סעי' ה, משום ששם מיירי באיסור גוש שאינו צלול שודאי אינו מתפשט בכל החתיכה אלא ע"י רוטב, וכאן מיירי בחלב צלול ובתוך קדירה שמתוך שיש בה הבל ולחלוחית החלב מתפשט בכולה ואוסר הכל. ועוד תירץ שכאן מיירי שחתיכת הבשר הוא שמן ושם מיירי בכחוש. ועיין במה שכתבנו בסימן צ"א הערה 65 שאין אנו בקיאים בין כחוש לשמן ובכל גווני צריך שישים, ועיין ברעק"א ס"ק א' מה שכתב בזה. ולהט"ז (בס"ק ב) מרן שהביא את לשון הרמב"ם ס"ל כרש"י, ודעת הט"ז ברש"י שאם מקצתה חוץ לרוטב החתיכה אסורה והרוטב לא מצטרף לבטל טעם החלב הנבלע בחתיכה אבל החתיכה אוסרת את התבשיל אם אין בקדירה שישים כנגדה, וחולק על הד"מ (אות ב) עיי"ש. והרמ"א סובר כר"י ומסברא דנפשיה כתב לאסור החתיכה (ט"ז ס"ק ה). והש"ך (ס"ק ו') כתב שהרמ"א מסתפק אם כרש"י או כר"י ומחמיר בשניהם, ולכן אם יש שישים בקדירה נגד הטיפה לכ"ע מותר התבשיל, והחתיכה אסורה לדעת רש"י. עוד כתב הש"ך (ס"ק ז') ששאר החתיכות שנגעו בזו החתיכה [שנאסרה] צריכים נטילה. טועם הגוי החתיכה אם יש בה טעם חלב אסורה החתיכה, ושאר התבשיל מותר. ואם ניער או כיסה את הקדירה באופן שהרוטב מגיע לחתיכה האסורה, אם יש בתבשיל שישים נגד החתיכה התבשיל מותר, ואם לאו אסור התבשיל. ואם ניער את הקדירה מיד שנפלה טיפת החלב על החתיכה והמשיך כך לנער עד שמשער שהתערבה הטיפה יפה בכל התבשיל בשוה, 72. זה לדעת מרן כפי שהביא את לשון הרמב"ם (מאכ"א פ"ט ה"י) שצריך שינער מתחילה ועד סוף, וכמו שפי' הט"ז (בס"ק ו) ועוד אחרונים עד סוף ביטול הטיפה לגמרי בתוך התבשיל. ודעת הרמ"א שמספיק לנער בתחילה בשעה שנפל החלב וכדעת מהר"י בן חביב בפי' הרמב"ם. אולם בב"י הסביר את הרמב"ם כפשוטו מתחילה ועד סוף צריך שינער הקדירה. ויש שישים בכל התבשיל נגד החלב, הכל מותר [גם החתיכה שנפל עליה החלב]. ואם נפל החלב לתוך רוטב הבשר, או לאחת החתיכות, ואינו יודע לאיזה חתיכה נפל, ולא ניער מיד, מותר לנער את הקדירה עד שיתערב טעם החלב בכל הקדירה, 73. כ"כ הרמב"ם, (שם) וכתב בב"י דטעמו אע"פ שנפל בתוך המרק צריך לנער כדי שיתערב יפה וכ"ש שנפל לחתיכות דצריך לעשות בענין שיתערב יפה. ע"כ. ולא אמרינן בזה חנ"נ שתאסור החתיכה התבשיל, וכן אין להקשות הרי אין מבטלים איסור לכתחילה, שהרי אין כאן איסור ודאי שהרי אין ידוע איזו חתיכה אסורה. מיהו לדעת הרמ"א לא מועיל מה שמנער את הקדירה אם לא שניער מיד כשנפל האיסור (ועיין ש"ך ס"ק ח). ויטעם הגוי, אם טועם טעם חלב הכל אסור, ואם לאו הכל מותר. 74. והרמ"א כתב שאין אנו נוהגים לסמוך על טעימת גוי ולכן משערים בכל ענין בשישים. ואם אין גוי משער בשישים נגד החלב.

דין חתיכת בשר שנאסרה מחלב

חתיכת בשר שנאסרה מחמת חלב שנפל עליה, נעשית כדין נבלה שאם תפול לשישים לא תחזור להיתרה, וכן צריך לשער שישים כנגד החתיכה ולא רק כנגד החלב שנבלע בה. 75. כן פסקו הרש"י הרמב"ם (בפ"ט ממאכ"א ה"ט) הרמב"ן (קח: ד"ה וי"ל) הרא"ש (סי' כב) והרשב"א (בתוה"א ב"ד ש"א) והר"ן (פכ"ה מד ע"ג). ודלא כהראב"ד (שם ה"ט) דס"ל דלא אמרינן חנ"נ אלא לרבי יהודה דס"ל מין במינו לא בטל אבל לרבנן לא, וכן הביא הר"ן (שם) י"א שהרי"ף ס"ל כהראב"ד. וכתב הט"ז (ס"ק ז') שחנ"נ אוסרת רק בבישול, אבל אם נגע חם בחם אינה אוסרת, שרק באיסור מחמת עצמו אוסר במגע חם בחם משא"כ כאן שהיא איסור בלוע לא. ובש"ך (ס"ק ט) כתב שבב"ח נקרא איסור מחמת עצמו, ולכן שייך בו דין חתיכה הראויה להתכבד השייך רק באיסור מחמת עצמו. ואם נפלה לתבשיל ואינו מכירה, אם היא חתיכה הראויה להתכבד כל החתיכות אסורות והרוטב מותר, ואם היא חתיכה שאינה ראויה להתכבד בטלה ברוב.

דין חתיכה שנבלע בה איסור

לא אמרו חתיכה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב, אבל בשאר איסורים שנבלע איסור בחתיכה ואין בחתיכה שישים כנגד האיסור ונאסרה החתיכה, כשנופלת אותה חתיכה לקדירה אחרת משערים שישים בקדירה רק כנגד האיסור הבלוע בחתיכה, והתבשיל מותר. 76. בטור הביא בזה מחלוקת רבינו אפרים ור"ת (חולין ק. תוסד"ה בשקדם) דלדעת ר"א לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים, ולר"ת אמרינן, וסיים וא"א הרא"ש ז"ל (בסו"פ ג"ה סי' לח) הסכים לדעת ר"א ז"ל. ובתוס' (שם) הביאו את דעת רבינו יהודה בשם ר"י להחמיר בדבר כר"ת, וכן כתבו הסמ"ק (סי' ריג) והסמ"ג (לאוין קמ קמא נא ע"ג). ודעת המרדכי (סי' תרצז) והראב"ד (תמים דעים סי' ז) אומרים חנ"נ בשאר איסורים רק אם האיסור נבלע בחתיכה, אבל אם התערב לח בלח שאין כאן חשיבות איסור לא אומרים חנ"נ. ודחו זה הרשב"א (בתוה"א ב"ד ש"א) והר"ן (בסופכ"ה מד:) ודעת הר"ן (מד ע"ג) שאומרים חנ"נ בשאר איסורים רק בדברים המתבשלים, כמו בבשר וחלב שלא אסרה תורה אלא בדרך בישול, ושאר איסורים נלמד מבשר וחלב. אולם דעת הרשב"א (שם) כרבינו אפרים דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים, רק שהחתיכה הנאסרת לא חוזרת להיתרה אפי' יש שישים כנגדה, וכן דעת הרמב"ן (בתשובות המיוחסות לו סי' קסז) כר"א. וכתב הרב המגיד (בפ"ט סוף הלכה ח) שנראה שכן דעת הרמב"ם. וכתב הב"י לענין הלכה כיון שהרמב"ם והרא"ש והרשב"א והה"מ והרמב"ן מסכימים כר"א הכי נקטינן ואע"ג שהר"ן לא סובר כן מ"מ סובר הר"ן שחנ"נ בשאר איסורים אינו אלא מדרבנן וכיון דפלוגתא בדרבנן נקטינן לקולא. ודין החתיכה עצמה אם מכיר את החתיכה נהגו להורות שבאיסור תורה אין החתיכה חוזרת להיתרה, ובאיסור דרבנן חוזרת להיתרה. 77. מרן בסעי' ד' כתב שגם החתיכה חוזרת להיות מותרת וכ"כ הטור בדעת ר"א אולם בסי' ק"ו סעי' א' כתב להיפך שהחתיכה אסורה וכדברי הרשב"א בהערה הקודמת.

וכתב הט"ז (ס"ק י) שהאמת כדברי מרן בסימן ק"ו. ובש"ך (ס"ק יא) יישב הסתירה דלעולם החתיכה הבלועה מאיסור לא חוזרת להיתרה, אלא דאם היא חתיכה הראויה להתכבד והתערבה בקדירה ואינו מכירה אם היא בלועה משאר איסורים אמרינן שבטילה ברוב חתיכות, אבל אם בלועה מבב"ח שחשוב איסור מחמת עצמו אפי' באלף לא בטילה. וזו כונת מרן שחוזרת להיתרה שהתערבה באופן שאינו מכירה. וביביע"א (ח"א סי' ח אות יב) כתב שנהגו להורות שבאיסור דרבנן החתיכה חוזרת להיתרה ובאיסור דאוריתא אינה חוזרת להיתרה. ואם לא מכיר את החתיכה אפילו ראויה להתכבד בטלה ברוב חתיכות היתר. 78. עיין בהערה הקודמת. ודעת הרמ"א שגם בשאר איסורים אומרים חנ"נ, וכתב להקל באופן שחצי החתיכה חוץ לרוטב ונפל עליה איסור ואין האיסור דבוק בחתיכה, מצטרפת הקדירה לבטל האיסור הבלוע בחתיכה, והחתיכה עצמה אסורה. ובב"ח בכה"ג נאסר כל התבשיל אם אין בו שישים נגד החתיכה. ועיין בהערה 71 מחלוקת רש"י ור"י, והרמ"א מסתפק כמאן הלכתא והחמיר בשניהם, ולאסור כל הקדירה לא רצה להחמיר כיון דבלאו הכי י"א דלא אמרינן חנ"נ רק בב"ח. כ"כ הש"ך (ס"ק יג) וסיים מ"מ כבר נתבאר שדעת כל המחברים והאחרונים כר"י. עוד כתב הרמ"א שיש אומרים שלא אומרים חנ"נ בשאר איסורים אם התערב איסור לח בהיתר לח, ואם התערב שנית צריך שישים רק כנגד האיסור בתערובת הראשונה. וכתב שיש לסמוך ע"ז [בשאר איסורים] במקום הפסד גדול. ואם התערב יבש ביבש לכ"ע לא אומרים חנ"נ אפי' בב"ח, משום שתערובת יבש ביבש לא אוסרת כל החתיכות אלא שהאדם מסתפק אם זו האסורה או המותרת, וכשנתרבה ההיתר על האיסור אין כאן ספק דאזלינן בתר רובא. וכתב הש"ך (ס"ק ט"ז) בשם הת"ח (כלל לח דין ב) שלא אומרים חנ"נ במליחה במקום הפסד גדול או לעני בדבר חשוב, כיון שהרבה פוסקים סוברים שכל מליחה אוסרת רק קליפה ולא בשישים. כתב הט"ז (ס"ק ט"ז) דתרי משהו לא אומרים כגון קדירה שנפל בה משהו חמץ בפסח כל הקדירה אסורה דחמץ בפסח אפי' באלף לא בטיל, ומשהו מאותו התבשיל האסור נפל לקדירה אחרת ויש שישים נגדו, מותרת הקדירה השניה, וכל זה שסילק את החמץ מהתערובת הראשונה, אבל אם לא סילק את האיסור כגון שהתערובת הראשונה נאסרה לח בלח במשהו, ונפל הכל לאלף, אסור הכל, שהרי האיסור נמצא בתערובת השניה. וכן ביבש כגון טיפת בירה שנפלה על מצה ויש במצה שישים נגד הטיפה ונאסרה המצה משום משהו חמץ, אם תיפול אותה מצה לאלף אוסרת את כולם, שהרי האיסור עצמו שהוא הטיפת בירה נפל לתערובת השניה וחמץ בפסח במשהו. ועיין בנקודות הכסף שהאריך לחלוק עליו ואוסר תרי משהו בחמץ בפסח.

טיפת חלב שנפלה על הקדירה

טיפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל האש מבחוץ, אם נפלה כנגד התבשיל, אם יש שישים בתבשיל כנגד הטיפה התבשיל מותר, 79. הב"י הביא בזה כמה דעות. דעת הסמ"ג (לאוין קמ וקמא נא ע"ג) כשנופלת טיפה על הקדירה בין כנגד התבשיל ובין למעלה כל הקדירה נאסרת, שהטיפה מבעבעת בכל הכלי הבלוע מבשר והופך להיות חנ"נ, לכן כל התבשיל אסור שאי אפשר שיהא בתבשיל שישים כנגד הקדירה. ודעת המהר"ם מרוטנבורג (בתשובות סימן קכא) שאם יש שישים פעמים שישים [3600] בתבשיל נגד הטיפה התבשיל מותר ממ"נ, אם נאמר שהטיפה מפעפעת בכל הכלי הרי יש בלחלוחית שבכלי ודאי שישים נגד הטיפה ובטילה, ואם אינה מפעפעת בכל הכלי אלא במקצתו אם יש באותו מקצת שבכלי שישים נגד הטיפה הרי בטילה, ואם אין שישים נגד הטיפה מה שנאסר בכלי אינו עולה על שישים נגד הטיפה, וא"כ מספיק שישים נגד אותו שישים האסור. והמרדכי (פג"ה סי' תרעט) כתב בשם תשובת ראב"ן (סימן רעב ושיא) אם יש שישים בקדירה לבד נגד הטיפה מותר התבשיל, משום שהקדירה בעצמה מבטלת הטיפה, כמו בטיפה שנפלה על חתיכת בשר שאם יש שישים בחתיכה בטילה הטיפה. והסמ"ק (סי' ריג) כתב תלוי איפה נפלה הטיפה, אם נפלה כנגד התבשיל צריך שישים בתבשיל נגד הטיפה והתבשיל מותר שהטיפה מפעפעת מהקדירה לתוך התבשיל והוי כאילו נפלה בתבשיל, ואם נפלה במקום הריק שבקדירה אותו מקום נעשה נבלה שאין לטיפה איפה להתבטל שהרי אין שם תבשיל שיבטלנה, לכן צריך להמתין עד שיצטנן הרוטב ואז יכול לערות התבשיל מהקדירה ללא שיאסר התבשיל מהכלי. ופסק מרן בסעיף ה' כדעת הסמ"ק. וכתב הש"ך (ס"ק י"ט) גם באופן שנפלה הטיפה כנגד התבשיל והתבשיל מותר, הקדירה נאסרת, ולכן יערה מיד התבשיל מהצד השני של הקדירה כדי שלא ישאר בקדירה האסורה.

ולדעת הט"ז (ס"ק י"ט) לא נאסרה הקדירה, שהטיפה או שמפעפעת לתוך התבשיל ומתבטלת, או שעומדת במקומה ולא חודרת לתבשיל. ואם אין שישים כנגד הטיפה התבשיל אסור. ואם נפלה שלא כנגד התבשיל, נאסר אותו מקום הקדירה עד סמוך לרוטב, ואם יערה את התבשיל דרך אותו מקום שנאסר יאסור הכלי את התבשיל, 80. כתב הש"ך (ס"ק כ) שאם יש שישים פעמים שישים ואחד פחות מעט נגד הטיפה לא נאסר התבשיל אם עירה בדיעבד, אבל לא יערה לכתחילה שאין מבטלים איסור לכתחילה. ואם הקדירה אינה בת יומה מספיק שישים כנגד הטיפה, וכן אם הקדירה חדשה כתב הרמ"א שמספיק שישים נגד הטיפה אם עירה התבשיל דרך המקום שנאסר, שהרי אין כאן חנ"נ שאין בקדירה טעם בשר. לכן יניחנה כך עד שתצטנן, 81. וכן לא ינענע הקדירה שלא יגע הרוטב במקום האסור, ולכן אסור לערות מהצד השני שע"י הנענוע יגע בצד השני האסור, וכן אין לנקב את הקדירה מלמטה להוציא התבשיל שע"י הניקוב מנענע את הקדירה. (ש"ך ס"ק כא) ואחר כך יערה ממנה התבשיל. וכל זה מצד הדין, אולם נהגו העולם לאסור התבשיל כשנפלה הטיפה על הדופן שלא כנגד הרוטב, אם אין שישים פעמים שישים ואחד פחות מעט כנגד הטיפה. ואם יש שישים פעמים שישים ואחת פחות מעט נגד הטיפה, ימתין עד שתצטנן הקדירה, ואחר כך יערה ממנה התבשיל. 82. הגהות סמ"ק (שם) ובהגה"מ (פ"ט) ובמרדכי (שם). והטעם לחומרא זו כתב הט"ז (ס"ק כ) בשם האו"ה (הארוך כלל לא דין ב) דחיישינן שמא עלתה רתיחת התבשיל ונגעה באותו מקום שנפלה עליו הטיפה ונאסר התבשיל, או שמא יגע בו עתה בעת העירוי קודם שתצטנן. ובש"ך (ס"ק כ"ד) מביא חולקים על מנהג זה. ובקדירה חדשה או בקדירה שאינה בת יומה שלא נעשה מקום נגיעת הטיפה חנ"נ, מספיק שישים נגד הטיפה, דגם אם עלתה הרתיחה ולקחה מבליעת הטיפה הרי מתבטל החלב בשישים.

(ש"ך ס"ק כה) ואם נפלה כנגד התבשיל, התבשיל מותר כשיש שישים נגד הטיפה. ואם נפלה הטיפה על הקדירה באופן שיש אש גלויה כנגד נפילת הטיפה, לא אוסרת בכל אופן, שמיד נשרפת הטיפה, וגם הקדירה לא נאסרת. 83. כ"כ הב"י בשם האגור (סימן אלף רז) שהאש שורפת הטיפה שע"ג הקדירה. והרמ"א כתב שגם הקדירה מותרת. והש"ך (ס"ק כו) כתב שהתורת חטאת (כלל נו) כתב שיש להחמיר לאסור את הקדירה. ואם לא נפלה הטיפה כנגד האש דאז אנו מצריכים שישים פעמים שישים ואחת פחות מעט נגד הטיפה, כשהטיפה לא כנגד הרוטב הקדירה נאסרת, כך הביא הב"י בשם המרדכי (סי' תרעט) בשם הר"מ (פסקים ומנהגים ח"ב סי' עג) וכ"כ הגה"מ (פ"ט אות ג). והרמ"א כתב שגם אם נפלה הטיפה כנגד הרוטב ויש שישים בתבשיל, הקדירה אסורה ויערה התבשיל מהקדירה מיד בצד שלא כנגד הטיפה כדי שלא תמשיך הטיפה לפעפע בתוך התבשיל, ואם בישלו באותה קדירה פעם שניה דין התבשיל כמו בפעם הראשונה [וסגי בשישים נגד הטיפה אם נפלה כנגד הרוטב]. והטעם לאסור הקדירה כתב הש"ך (ס"ק כ"ז) משום דחיישינן שמא לא פעפע הכל לפנים ונשאר מעט בעובי הקדירה שלא נכנס לפנים ואם בישל בקדירה פעם שניה צריך שישים נגד כל הטיפה שהרי לא יודעים כמה נשאר ממנה בעובי הקדירה. וזה בטיפה אחת, אבל אם נפל הרבה לא אומרים שהאש שורפתו. ובשעת הדחק כגון בערב שבת או לצורך אורחים או הפסד מרובה לא נוהגים להחמיר, אלא כנ"ל, אם יש שישים בקדירה נגד הטיפה התבשיל מותר, 84. כ"כ הטור בשם רבינו יחיאל. וימתין עד שיצטנן. ואם אי אפשר לו להמתין כגון בערב שבת או לאורחים, מותר לערות התבשיל מהצד השני. 85. כ"כ הש"ך (ס"ק ל) בשם רש"ל שאם צריך מיד את התבשיל כגון לאורחים וכיוצ"ב, מותר לערות התבשיל בעודנו חם מהצד האחר. כתב הט"ז (ס"ק כד) בשם האו"ה (כלל לא דין ג) שאם נפלה טיפת חלב על הקדירה במקום שכנגד התבשיל שאין בו בשר, ולא היה בתבשיל שישים כנגד הטיפה, ובישל שוב בקדירה תבשיל של בשר, מותר התבשיל השני ממ"נ שאם הטיפה לא חודרת מהקדירה לתבשיל בפעם הראשונה א"כ גם בפעם השניה לא תחדור לתבשיל, ואם חדרה לתבשיל בפעם הראשונה הרי התחלקה הטיפה בתוך רוטב התבשיל והקדירה בלעה מהתבשיל תערובת תבשיל המעורב בו טיפת חלב ואין בתערובת זו הבלועה רק מעט מטיפת החלב, וודאי שבבישול השני יש שישים כנד אותו מעט חלב ומותר. טיפה הנופלת על כיסוי הקדירה והקדירה רותחת ומעלה אדים, חשוב כאילו נפלה למקום שכנגד הרוטב. 86. כ"כ הרמ"א וצריך שישים בתבשיל נגד הטיפה. אולם הט"ז (ס"ק כח) חולק ע"ז ומצריך שישים נגד כל כיסוי הקדירה שחושש שבשעה שנפלה הטיפה לא עלתה רתיחת התבשיל עד לכיסוי ונעשה הכיסוי נבלה, וספיקא דאורייתא לחומרא. וכ"כ הרש"ל (פרק כ"ה סי' מו). ובאיסור דרבנן כה"ג יש להקל דספיקא דרבנן לקולא.

הניח קדירה בשרית על חלב

הניח קדירה עם תבשיל בשרי כשהיא חמה על מקום שנשפך שם חלב רותח, הקדירה נאסרת והתבשיל מותר דתתאה גבר. 87. כ"כ הרמ"א, והטעם לזה משום שהחלב חשוב כמונח בכלי שני וחשוב כצונן, ואע"פ שהקדירה חמה והוי כלי ראשון חשוב כחם לתוך צונן דתתאה גבר ואדמיקר לה בלע פורתא, לכן הקדירה נאסרת שבולעת קצת מהחלב והתבשיל מותר. וכתב הט"ז (ס"ק כ"ה) שאם החלב החם היה מונח ע"ג הכירה חשוב כמונח ע"ג כלי ראשון והוי כחם לתוך חם וצריך שישים בתבשיל נגד החלב. וכ"כ הש"ך (ס"ק לב). זחל חלב חם ונגע בקדירה צוננת, אם נפסק הקילוח מכלי החלב קודם שיגיע לקדירה, חשוב החלב ככלי שני והקדירה מותרת. 88. וכמ"ש לעיל שכלי שני חשוב כצונן. וכתב הט"ז (ס"ק כו) שזה דווקא שהחלב לא זוחל על מקום חם שהיס"ב, שא"כ חשוב ככלי ראשון. ואם לא הפסיק הקילוח חשוב עירוי מכלי ראשון ומבשל כדי קליפה, לכן הקדירה אסורה והתבשיל מותר. 89. ואע"פ שהקדירה צוננת ותתאה גבר ומצנן את החלב, מ"מ אדמיקר ליה בלע פורתא ונאסרת הקדירה. והט"ז (ס"ק כ"ז) כתב להחמיר לאסור הכל באין הפסד מרובה, שס"ל שאין כאן דין תתאה גבר אלא חשוב נוגעים זב"ז, וכמו שהחמיר הרמ"א בסימן ק"ה (סעי' י') לאסור הכל בנוגעים ע"י מליחה, גם כאן שהחלב חם ונוגע בבשר אסור הכל באין הפס"מ. והש"ך (ס"ק ל"ו) כתב דלא דמי לנוגעים זב"ז כיון שבא החלב בקילוח מלמעלה הוי החלב כמו עילאה אע"פ שלא נשפך על הקדירה. א"נ כיון שהקדירה עומדת במקומה והחלב בא אליה חשובה הקדירה תתאה. א"נ דהכא מקלח החלב על הקדירה כמ"ש הב"ח סימן צ"א. ואם החלב הזוחל לקדירה קר והקדירה חמה אפילו שאינה על גבי האש, הכל אסור, שהקדירה נחשבת לתתאה, וחם הקדירה מבליע החלב בכל הקדירה והתבשיל.

בליעת חלב בקדירה על ידי אדים

קדירה ובתוכה חלב רותח ומעלה אדים חמים שהיד סולדת בהם ונוגעים בקדירה עם תבשיל בשר שלמעלה ומחממים אותה, צריך לשער שישים בתבשיל הבשר נגד אדי החלב היוצאים מקדירת החלב. 90. הרא"ש בתשובה (כלל כ דין כו) הביאו הב"י כתב שצריך שישים פעמים שישים להתירה, כדין טיפת חלב שנפלה על הקדירה מבחוץ. ובד"מ (הארוך אות ח) כתב שדעת הרא"ש שצריך שישים פעמים שישים הוא משום שס"ל כדעת המהר"ם מרוטנבורג (עיין לעיל הערה 79), אולם להלכה שפוסקים כדעת הסמ"ק מספיק שישים וכ"פ בהגה (סעיף ח). והמרחק שצריך להיות בין שני הקדירות כדי לאסור כתב בתה"ד (ח"ב סימן קג) אם אין היד סולדת בקדירה של בשר מחמת הזיעה מותר, ואם הקדירה רותחת בפני עצמה אסור. ואם קדירת החלב מכוסה, מותרת הקדירה העליונה. 91. כ"כ הרמ"א, וכתב הטעם מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו, דאין אוסרים זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה, מיהו לכתחילה יש להזהר בכל זה עכ"ל. ונראה שכונתו דאע"פ שקדירת הבשר מונחת על מכסה קדירת החלב, לא אוסרים את קדירת הבשר מחמת הזיעה היוצאת מהחלב ונוגעת במכסה הקדירה, שהרי בתבשיל של רוטב ממש אמרינן שלא עובר הרוטב מדופן לדופן כ"ש שזיעת החלב לא תעבור מדופן המכסה לדופן קדירת הבשר.

נר חֵלֶב הנוטף על הכלי

נפלה טיפת חֵלֶב מנר חֵלֶב על גבי כלי עץ, אם נפלה הטיפה ממקום השלהבת צריך הכלי הגעלה. ואם נפלה מצד האחר של הנר לא צריך הכלי אלא גרירה במקום שנפלה שם הטיפה. וכן אם נפלה טיפה מתוך קדירה של חֵלֶב מהותך הנמצאת על גבי האש על כלי, אין צריך אלא גרירה, שכל שנפסק הקילוח לא חשוב עירוי האוסר כדי קליפה. 92. כ"כ בתרומת הדשן סימן קע"ו הביאו הב"י בסוף הסימן וז"ל נר של חלב העשוי כעין נר של שעוה שנטף ממנו טיפה של חלב על כלי אין צריך כי אם גרירה, אבל חלב מהותך חם, או נר הדולק ע"י חלב מהותך, שנפל ממנו טיפה על כלי, צריך הגעלה. והש"ך (ס"ק ל"ח) כתב שאם הטיפה נפלה דרך האש אוסרת וצריך הגעלה, אך אם לא נפל דרך האש עצמו וכן חלב שהותך בקדירה ונופל ממנה טיפה, כיון שהטיפה לא עברה דרך האש עצמו די בגרירה, וגם לא חשוב עירוי מכלי ראשון שאוסר כדי קליפה שהרי נפסק הקילוח. והא דאמרינן שצריך גרירה זה בכלי עץ, אבל נפל על הברזל נועץ עשר פעמים בקרקע קשה ודיו. וכן הוא בט"ז (ס"ק ל) ועוד הביא דברי המהרי"ל (מנהגים הלכות הגעלה צ:) שכלי ראשון חשוב רק אותו הכלי שהיה מונח ע"ג האש, אך אם הכניס לתוכו כלי אחר [מצקת] ושאב ממנו ועירה ממנו, חשוב עירוי מכלי שני, ואם השהה את הכלי ששואב עמו תוך הכלי הראשון ובעודו שם מעלים המים רתיחות גם הוא חשוב כלי ראשון. והט"ז האריך לחלוק ע"ז והביא כמה ראיות שבכל אופן נחשב כלי ראשון והעלה להחמיר שלענין מליגת התרנגולת דינו ככלי ראשון ולענין אם אפשר להגעיל מכלי זה אמרינן שחשוב ככלי שני וא"א להגעיל בו. וכן הסכים בנקודות הכסף להחמיר מספיקא עיי"ש.

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות בשר בחלב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה