אור ברסלב

מנחת שי - הלכות בשר בחלב

סימן צא

סימן צ

בשר וגבינה שנגעו זה בזה או בכלים

בשר וגבינה צוננים שנגעו זה בזה ואחד מהם לח צריך להדיח מקום המגע ומותרים. ומותר להניח בסל אחד בשר וגבינה באופן שאין נוגעים זה בזה. 59. תנן חולין קז: צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה. ובגמרא וכי נגע זב"ז מאי הוי צונן בצונן הוא, אמר אביי נהי דקליפה לא בעי הדחה מי לא בעי. וכתב הב"ח שאם שניהם יבשים ונגעו זב"ז לא צריך הדחה (ש"ך ס"ק א). אסור להניח בשר צונן בתוך קערה חלבית צוננת שאינה מודחת, 60. כן דעת הש"ך (ס"ק ג) שאם הדיח או קינח היטב, אפילו בלעה הקדירה איסור חם, מותר להשתמש בה לכתחילה היתר צונן לח, וכ"ש יבש. ואם לא קינח, מותר רק ביבש צונן. מיהו כתב הש"ך שרק בדרך עראי מותר, אבל אסור בדרך קבע להשתמש בכלי איסור שנשתמשו בו בחמין, ואפילו בצונן, שמא יבא להשתמש בו בחמין. ובכלי חרס לדעת התוס' המרדכי והרשב"א אסור להשתמש בו צונן לח, ולדעת הטור ומרן מותר. והט"ז (ס"ק ג) כתב בדעת הרמ"א, שאם בלע בחמין, אסור בדבר לח, ומותר ביבש צונן. ואם בלע בצונן, אסור בדבר לח חם, ומותר בדבר צונן לח, או יבש חם. או להיפך, באופן שאחד מהם לח, אף על פי שחושב להדיח אחר כך את הבשר, משום שמא ישכח ולא ידיח. 61. כ"כ הטור והרשב"א (בתוה"א ב"ד סוף ש"א) בשם בעל העיטור (ח"ב שער ראשון ח"ד הלכות הכשר הבשר יג ע"ד) והראב"ד. וזה נלמד מהגמרא הנ"ל, שאע"פ שמועילה הדחה אם נגעו לכתחילה אסור להניחם יחד, כדברי המשנה ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה. והטעם דחיישינן שמא ישכח ויאכל בלא הדחה. ואם הניח צריך להדיח הבשר. ובשר חי שדרכו בהדחה לפני הבישול, מותר להניחו בקערה חלבית לכתחילה. וכן צריך להזהר שלא יגע בשר בלחם, שאם יגע אסור לאוכלו עם גבינה, וכן להיפך. 62. עיין לעיל סימן פט בסופו ובטור כאן שהביא בשם הירושלמי. (פסחים פ"ו ה"ד).

תערובת בשר וחלב בחם

בשר וחלב רותחים שהתערבו יחד שניהם אסורים. ואפילו אחד מהם רותח והוא למטה הכל אסור דתתאה גבר. 63. בגמרא פסחים עו. איתמר חם לתוך חם דברי הכל אסור, צונן לתוך צונן ד"ה מותר, חם לתוך צונן, וצונן לתוך חם, רב אמר עילאה גבר, ושמואל אמר תתאה גבר. והלכתא כשמואל שסובר תתאה גבר, דתניא כותיה דשמואל וכן פסקו כל הפוסקים. ובאחד מהם למטה והוא חם כתב הרא"ה (בבדק הבית ב"ד ש"ד כא. ד"ה ודין) שאוסר רק כדי נטילה, אולם הר"ן (מא: ד"ה גרסינן) דחה דבריו וכתב שהכל אסור. וכן דעת הרשב"א (בתוה"ק שם ה:) וכן נראה מדברי הרמב"ם (בפ"ט ממאכ"א הי"ז). אבל אם הצונן למטה ונפל עליו בשר או חלב חם, קולף הבשר והכל מותר. והחלב [שא"א לקולפו שהרי הוא משקה] לא צריך לשער שישים נגד קליפתו. 64. הריב"א (פסחים עו. בתוס' ד"ה תניא) חולק ע"ז ומצריך שישים כנגד קליפת החלב. אולם דעת ר"ת (שם) שאיסור קליפה שייך בדבר ששייך לקולפו, משא"כ בחלב שלא שייך קליפה, מותר. וכן כתב הטור בשם רבינו יצחק, ושכן נראה מדברי הרמב"ם, (שם) וכ"פ מרן. וכתב הרמ"א (בס"ד) שבמקום שהבשר צריך קליפה, אם לא קלפו ובישלו כך מותר. וכתב ע"ז הש"ך (בס"ק ח) שהיינו דווקא באופן שאינה ניכרת הקליפה, וכגון שהוא דבר הנבלל, אבל אם מכירו ושייך לקולפו ולא קלפו צריך שישים כנגד הקליפה. אולם הט"ז (ס"ק ז) פסק להחמיר כריב"א שאף החלב צריך שישים נגד קליפתו.

תערובת בשר וחלב במלח

בשר וגבינה לחים ומלוחים שנגעו זה בזה שניהם אסורים דמליח הרי הוא כרותח. וכן אם אחד מלוח והוא למטה שניהם אסורים. 65. אף שמרן כתב שנאסר כדי קליפה בשניהם, אם שניהם מלוחים, וכן כשאחד מלוח אוסר את התפל כדי קליפה, מ"מ באיסור שמן אמרינן שמפעפע מחתיכה לחתיכה ואוסר הכל, ואנו שלא בקיאים בין כחוש לשמן לכן אוסרים הכל בכל גווני כשהמלוח למטה (כף החיים אות ס'). ובבשר כחוש נחלקו הראשונים כמה נאסר לדעת הרא"ש (פרק ג"ה סי' כד) והרשב"א (בתוה"ק והארוך ב"ד ש"א ב:) והר"ן (מב. ד"ה דג טהור) והטור וכן דעת מרן, נאסר כדי קליפה, שהמלח מבליע כדי קליפה, ואין הבדל בין אם המלוח למעלה או למטה. ולדעת הרמב"ן (חולין קיב: ד"ה ורבנו שלמה) וכך נראה דעת הרמב"ם (מאכ"א פט"ו הל"ד) נאסר כולו. והרא"ה מצריך נטילת מקום. וכ"ז במליח כחוש, אבל בליעת המליח בשמן, אוסר הכל, שהשומן מפעפע בשני החתיכות. עוד נחלקו הראשונים האם אומרים תתאה גבר במליח, לדעת התוס' (חולין קיג. ד"ה טהור) והרא"ש (סימן מא) לא שייך דין תתאה גבר במליח, ולדעת הרשב"א (תוה"ק ב"ד ש"א) אומרים תתאה גבר. ובבשר כחוש אין נפק"מ בזה שכחוש במליח מבליע רק כדי קליפה, ואין הבדל אם המליח למעלה או למטה. אבל בבשר שמן לדעת הרשב"א אם המליח למעלה אומרים תתאה גבר ואוסר את התחתון רק כדי קליפה, ולדעת התוס' והרא"ש שניהם אסורים (ועיין ש"ך ס"ק יב). לכן אם נגעו בשר וגבינה מלוחים ולחים זב"ז שניהם אסורים כדי קליפה, ואם הבשר מלוח והגבינה תפילה הגבינה אסורה כדי קליפה והבשר צריך הדחה, שהמלוח מבליע בתפל אבל לא בולע מהתפל ואפילו שניהם נוגעים זב"ז, וכדעת הרשב"א (בתוה"ק ב"ד ש"א) והמרדכי (סימן תשיח) וכן כתב הטור, ושלא כדעת הר"ן (מב. ד"ה דג טהור) שבנוגעים זב"ז חשובים שניהם מלוחים, ורק בלא נוגעים זב"ז המליח מבליע בתפל ולא בולע ממנו.

אולם מה שמשמע מהר"ן שהמליח מבליע בתפל כשאין נוגעים זב"ז, וכן כששניהם מלוחים, כ"כ בספר התרומה (סי' סג) וכן משמע סברת הב"י. וכ"ז בכחושים אבל בשמן אם הבשר מלוח שמן למעלה נגע בגבינה תפילה שלמטה הגבינה אסורה כדי קליפה לדעת הרשב"א, ולדעת התוס' והרא"ש שניהם אסורים כולם. אבל אם הגבינה מלוחה למטה, והבשר התפל למעלה, לכ"ע הבשר והגבינה שניהם אסורים כולם דתתאה גבר. וכ"ז כשהם לחים מחמת המלח, אבל כשהבשר והגבינה יבשים, או שנמלחו והודחו ועכשיו לחים ולא מחמת המליחה, לא בולעים אחד מהשני, וסגי בהדחה כ"כ בסה"ת (שם) והגה"מ (בפ"ט) והמרדכי (שם). ובהגהות שע"ד (סו"ס כב אות ז) כתב שאם אחד לח ואחד יבש יש לדקדק מספר אור זרוע שאין לחוש ולא בולע היבש מהמליח הלח. אבל אם המלוח למעלה והתפל למטה, אוסר המלוח את התפל כדי קליפה, והמלוח צריך הדחה. 66. עיין בהערה הקודמת. ובאופן זה שהמליח למעלה אוסר את התפל כדי קליפה, משום דתתאה גבר ואדמיקר ליה בלע פורתא, והוא עצמו צריך הדחה, משום שהמליח מבליע בתפל ולא בולע ממנו. ולדעת הרמ"א (בסי' קה סעי' יא) גם העליון וגם התחתון אסורים בשישים, משום דסובר כהתוס' שאין דין תתאה גבר במליח ולכן לא אמרינן שתחתון מצנן העליון אלא הכל אסור. ואם שניהם יבשים לא צריך אלא הדחה. ואם אחד צלול [נוזלי] והשני לח שניהם אסורים כולם, וזה באופן ששניהם מלוחים או המלוח למטה. 67. ולדעת הרמ"א הנ"ל אפילו התפל למטה שניהם אסורים (ש"ך ס"ק טו). וכל מליח בענין זה צריך שיהיה אינו נאכל מחמת מלחו דהיינו שמולח כעין שמולחם להכשיר בשר ושהה שיעור מליחה [הילוך מיל שמונה עשר דקות] ולא הדיחו. ואם מלח כעין שמולחים לדרך אפילו הדיחו אם לא שראו במים עדיין חשוב רותח. 68. בגמ' חולין קיב. אמרינן דכי אמר שמואל מליח כרותח הני מילי כשאינו נאכל מחמת מלחו אבל נאכל מחמת מלחו לא. וכתב הרשב"א (בתוה"א ובקצר ב"ד ש"א) שכל שנאכל מחמת מלחו חשוב צונן ולא צריך אלא הדחה. ושיעור אינו נאכל מחמת מלחו לדעת רש"י הוא כעין מליחת בשר להצניע, שאינו נאכל עד שישרוהו במים וידיחוהו היטב. ולדעת התוס' (חולין קיב. ד"ה הני מילי) והרא"ש (פכ"ה סימן לג) והמרדכי (סימן תשיד) לא חשיב א"נ מחמת מלחו אלא בכגון עיבוד שמולחים אותו הרבה לצורך הדרך. ודעת ר"ת (בתוס' שם) וכן נראה שהתוס' והרא"ש הסכימו לדעתו וכן דעת הרשב"א (שם) ור"י (נט"ו אות כ"ה) והר"ן (חולין מא: בדיבור ראשון) שכל מליחה שמולחים לקדירה חשוב אינו נאכל מחמת מלחו, עד שידיחוהו. ומליח שמולחים לדרך לא מועיל הדחה לבד אלא צריך שריה. ועוד כתב הר"ן בשם הרב הנשיא אלברצלוני שכל ששהה כדי שיעור שהיה לקדירה חשוב רותח ולפני כן לא. וכן כתב המרדכי (בפכ"ה סו"ס תשכ) והראב"ן (סימן ערה). והראבי"ה (סו"ס אלף קיט) כתב שציר נבלה חזק ומבליע לפני גמר הפליטה. ומליחה מועטת שמולחים לצלי, כתב הרשב"א (שם) שלא חשוב רותח ואע"פ שיש בו כח להפליט קצת, אין בו כח להבליע. והגה"מ (בפ"ט) בשם סמ"ק (בהגהות סי' רה אות ח) כתב שאף שמליח לצלי לא חשוב הבשר רותח, אך הציר שיוצא ממנו חשוב רותח שהציר לא נאכל מחמת מלחו וכ"כ המרדכי (סימן תשיח). וכתב הרמ"א משום הכי אם נפל ציר זה על קדירה חלבית נאסרת כדי קליפה וצריכה הגעלה. עוד כתב הרשב"א בתשובה (חלק א סימן רסה) שגם אם נמלח הבשר מצד האחד חשוב רותח.

בשר רותח שנפל לחלב קר

בשר צלי או מבושל רותח שנפל לחלב קר צריך הבשר קליפה. ואם הוא מבוקע או מתובל כולו אסור. 69. בגמרא שם ההוא בר גוזלא דנפל לכדא דכמכא, שרייה רב חיננא וכו' קסבר כי אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח הני מילי היכא דאינו נאכל מחמת מלחו, אבל האי הרי נאכל מחמת מלחו, והני מילי חי אבל צלי קליפה בעי, ואי אית ביה פילי כוליה אסור, ואי מתובל בתבלין כוליה אסור ע"כ. וכתב הרא"ש (פכ"ה סו"ס לג) שצלי קליפה בעי אפילו הוא צונן משום דרכיך ע"י צליה ובולע, ואם יש בצלי בקעים כולו אסור. וכתב הרמ"א שכן יש לנהוג בלא הפסד מרובה. ובסה"ת (סימן סג) כתב שאם יש בו בקעים אפילו חי אסור כולו, וכן אם מתובל בתבלין אסור כולו. והר"ן (מא ד"ה וחי וצלי) והרשב"א (בתוה"א ב"ד ש"א) והראב"ד (בתשובות ופסקים סי' ע"ה) ורש"י כתבו דצלי צונן סגי בהדחה, ורותח אם יש בו בקעים או תבלין כולו אסור, ואם לאו צריך קליפה. וכ"פ מרן (בסעיף ו').

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות בשר בחלב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה