סימן צ
דין הכחל לבישול או צליה
נהגו שלא לבשל הכחל [פי' עטיני הבהמה] עם הבשר כלל. 45. כ"כ בסמ"ק (בהגהות סי' ריג אות י"ב). ורבנו ירוחם (נט"ו אות י"א) כתב שהוא מנהג בטעות, שהרי מדין הגמרא והפוסקים מותר לבשלו עם בשר אחרי שקרע שתי וערב וטח בכותל. וכתב ע"ז הב"י שאין זה מנהג בטעות אלא נהגו כן לפי מה שפירשו סה"ת (סימן נ"ז) והמרדכי (סי' תרח"ץ) והגה"מ (מאכ"א פ"ט הי"ב) בדעת רש"י (חולין קיא: ד"ה קפי) ושכן סברת הטור. ועכ"פ זה מצד המנהג אבל מצד הדין כבר העתיק מרן בסעיף א את לשון הרמב"ם (פ"ט ממאכ"א הי"ב) שאחר קריעה שו"ע וטיחה בכותל מותר לבשלו אפילו עם בשר. ואם מבשלו בלא בשר או מטגנו במחבת, יש לקורעו שתי וערב ולסחוט את חלבו הבלוע בו על ידי שטחו בכותל, 46. רש"י (שם) הרי"ף (לח סוע"א) והרמב"ם (שם) והרשב"א (תוה"א ב"ג ש"ד), דלא כר"ת (קט: בתוסד"ה ההוא) שס"ל שדי בקריעה קצת. ועיין בהערה 51 דעת הרמ"א. או על ידי ריבוי חתכים שתי וערב, 47. כ"כ הרמ"א בסעי' ב וז"ל ומה שנהגו לקורעו ולחתכו כמה פעמים שתי וערב ע"פ כולו עדיף ומהני יותר מטיחה בכותל. ומקורו ברוך מת"ה סימן קפב ועיין שם שכתב שאחר שקורעים אותו שו"ע ע"פ כולו חותכים אותו חתיכות קטנות ושופדים אותו בשיפוד באופן שכל הגומות שבהם כנוס החלב נפתחות עיי"ש. ובודאי שזו כונת הרמ"א. והב"י כתב בשם הרשב"א (בתוה"ק ב"ג ש"ד) שאם נתנו תחת המכבש הוי כטחו בכותל. והביאו הש"ך (ס"ק ט). ומולחו כדין לבדו בלא בשר אחר, או שיניחנו למטה מהבשר, ואם מלחו ביחד, בדיעבד מותר. 48. כן דעת הרשב"א (שם) דמליחה הוי כרותח דצלי. אולם הרא"ש (בפכ"ה סו"ס כ"ז) ס"ל שהמלח לא מפליט ומבליע החלב ומותר למלחו עם בשר. והרמ"א כתב שלכתחילה לא ימלחנו תחת הבשר ובדיעבד מותר בכל ענין. וכתב הש"ך (ס"ק כז) שאפילו לא קרעו כלל ומלחו על הבשר מותר בדיעבד.
וכתב עוד הרמ"א (בסוף הסימן) שעור הקיבה לאחר שהסיר החלב שבו והודח יש לו דין בשר ומותר למולחו ולבשלו עם בשר. ואם רוצה לצלותו מספיק קריעה שתי וערב וצולהו. 49. כדעת רש"י (שם) שמצריך לצליה קריעה שו"ע. וכתב מרן שכן נהגו, אולם מדינא דעת מרן כהרמב"ם (שם) שכתב אם קרעו ומירק את חלבו מותר לצלותו. ודעת הרי"ף (שם) שמותר לצלותו בלא קריעה. ור"ת (שם) מצריך קריעה קצת. והרמ"א כותב שנהגו קריעה שו"ע וטיחה. ואם צולהו עם בשר, צריך לכתחילה קריעה שתי וערב וטיחה בכותל. 50. זה באופן שצולהו בשפודים שבשעה שהופכם מתהפך העליון לתחתון וההיפך, אבל אם צולהו באופן שהכחל נמצא למטה מדינא מותר לכתחילה לצלות עליו בשר אפילו לא קרע את הכחל, שכן דעת הרשב"א (בחידושיו קט: ד"ה והכחל) והר"ן (מ. ד"ה דרש מרימר). ולדעת הרמב"ם (שם) צריך קריעה ומירוק. וכ"פ מרן לדינא. אלא שנהגו לקורעו שו"ע בצליה לכתחילה אפילו בלא בשר וכנ"ל וה"נ צריך קריעה שו"ע. ובדיעבד מותר בכל ענין. אולם דעת התוס' (קיא. ד"ה תותי בשרא) והרא"ש (סו"ס כז) שאם לא קרע וטח אסור לכתחילה לצלותו עם בשר אפילו הכחל למטה ואם צלאו בלא קריעה עם בשר נאסר מה שלמטה, הכחל או הבשר. והרמ"א פסק שלכתחילה לא יצלהו עם בשר, ובדיעבד אם קרע וטח שניהם מותרים ואם לאו התחתון אסור. ולצלות לכתחילה בלא בשר לדעת הרמ"א צריך קריעה שו"ע וטיחה בכותל ובדיעבד מותר אף בלא קריעה כלל. לא קרעו שתי וערב ובשלו לבדו, או צלאו אפילו עם בשר, מותר בדיעבד. 51. כן דעת הרמב"ם (שם) והרי"ף (שם) להתיר בבישלו לבדו בדיעבד וכן דעת ר"ת (שם). ולדעת רש"י (שם) אם בישלו לבדו בלא קריעה וטיחה נאסר הכחל ונאסר התבשיל, ואם יש חמישים ותשע נגד הכחל, הכל מותר [כשלא נתבשל עם בשר]. והרמ"א פסק שלכתחילה לא יבשל או יטגן במחבת כחל אפילו בלא בשר, שמא יבא לבשלו עם בשר.
וזו דעת ר' יחיאל הביאו הב"י וכתב ע"ז שמשמע מהר"ן (לט. סוף דיבור ראשון) ור"י (שם) שהמנהג שלא לבשלו עם בשר, אבל בלא בשר משמע מדבריהם שלא היה שום אדם נוהג בו איסור. ועוד כתב הרמ"א שאם בישלו בלא בשר, אם קרע שו"ע וטח מותר אף בלא הפס"מ. ולאפות אותו בלא מחבת מותר לכתחילה, ויש פרושים שמחמירים גם בזה אם לא נתייבש הכחל תחילה. ואם בשלו עם בשר, אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל לפני בישולו, מותר בדיעבד. 52. עיין בהערה 45. ודעת הרמ"א שאסור בדיעבד אא"כ יש הפסד מרובה, ואם אין הפס"מ אסור גם הבשר שהתבשל עמו אם אין בבשר חמישים ותשע נגד הכחל. (ט"ז ס"ק ו). ואם בשלו בלא קריעה שתי וערב וטיחה בכותל, נאסר הכחל אפילו אם יש שישים בבשר כנגדו. ודין הבשר שהתבשל עמו, אם יש חמישים ותשע בבשר כנגד הכחל, הבשר מותר, ובפחות מכן אסור גם הבשר. ואם התייבש הכחל ובשלו עם בשר, מותר בדיעבד הכחל והבשר. 53. כן הוא לכל הפוסקים מדברי הגמ' חולין צז. כחל בשישים, וכחל מן המנין, וכחל עצמו אסור. ולענין התייבש הכחל כ"כ הרמ"א בשם השע"ד (סימן כט). ובסתמא, לאחר שלושים יום חשוב יבש. (ש"ך ס"ק יז). ובכל אופן שהתבשל הכחל עם בשר ונאסר, ונפל אחר כך לקדירה אחרת, אוסר התבשיל אם אין בו חמישים ותשעה כנגד הכחל, והכחל נשאר באיסורו. 54. כן דעת הרמב"ם (בפ"ט ממאכ"א הי"ב וי"ג). ולדעת הרשב"א אם בתחילה נפל לפחות מחמישים ותשע ונאסר הכחל, כשנופל לקדירה שניה צריך שישים להתיר התבשיל, ולא מצטרף הכחל לשישים וכן דעת הרמ"א. וכשמשערים ההיתר והאיסור, יש לשער בכמות שנמצאת לפנינו לאחר הבישול, ולא משערים לפי מה שהיה בשעה שנפל האיסור להיתר. 55. רמב"ם (שם). וכתב הב"י "וכתבו הרמב"ם בכחל וה"ה בשאר איסורים". מותר לאפות כחל באותו תנור שאופה בו בשר. 56. בת"ה (סימן קפב) כתב שאין לאפות פשטידת כחל עם פשטידא של בשר בתוך תנור אחד, אם לא שמניח אחד בפי התנור. וכתב ע"ז הב"י חומרות יתרות הן ולית דחש להו. והרמ"א כתב שאע"פ שהיא חומרא בעלמא טוב ליזהר לכתחילה. והש"ך (ס"ק כ) כתב שודאי אסור מדינא לאפות כחל בתנור שאופה בו חלב ופשוט הוא.
הסכין שחותך בה הכחל ושאר כלים
מותר לחתוך הכחל בסכין בשרית, בין אם הוא צונן ומלא חלב, ובין אם הוא רותח. וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתך בה כחל. וכן מותר לאכול בשר בכלי שאוכל בו כחל, או להיפך. וכן מותר לצלות בשר בשיפוד שצלו בו כחל, וכן מותר להניחו אחר הצליה על בשר אפילו שניהם חמים. 57. עיין בסוף הסימן בב"י שהביא דעת הרשב"א (בתוה"ק ב"ג ש"ד ובחידושיו קט: ד"ה והכחל) שמותר בכל הני לכתחילה אפילו לא קרע את הכחל לפני הצליה, ושכן דעת הר"ן (מ. ד"ה דרש מרימר) גבי שיפוד שצלו בו בשר מותר לצלות בו כחל או איפכא. ובסכין שיש עליו טיחת בשר מחמיר. ולדעת התוס' (שם) והרא"ש (שם) כל ההיתר רק לאחר שקרעו שו"ע וטחו לפני הצליה. וכתב הב"י שכן נראה דעת הטור. והגר"א (ס"ק כח) כתב שדעת השו"ע כדעת הרשב"א והר"ן. וכן משמע בפר"ח. ודעת הרמ"א כדעת התוס' והרא"ש ומתיר רק בדיעבד. אם קרעו כדינו וצלאו ומצא בו אחר כך חלב בגומות, לא נאסר הכחל. 58. כ"כ הרמ"א בשם האו"ה (כלל יח) וכתב הטעם שחלב שחוטה דרבנן וכל שלא פירש לא גזרו. ועוד דלא גרע מדם האברים שלא פירש בצליה, שמותר. ואם לא נקרע כדינו הוי חלב כנוס בתוכו, וחשוב פירש, ואסור מדרבנן. וכתב עוד האו"ה (שם דין טו) שאם הניחו עם חלבו כך יום שלם קודם שצלאו מותר ולא אמרינן כבוש כמבושל, והוא מהאי טעמא שחלב שחוטה דרבנן, ולא גזרו בו רבנן לומר כבוש כמבושל. והביאו הרמ"א להלכה.