סימן פט
שצריך להמתין אחר אכילת בשר
אכל בשר, אפילו של חיה ועוף, 29. כ"כ הרמב"ם, (פ"ט ממאכ"א הכ"ז) והרשב"א בת"ה (הארוך ב"ג ש"ד). ודלא כהרמב"ן שכתב, אכל עוף מותר לאכול אחריו גבינה בלא קינוח ונט"י. לא יאכל אחריו גבינה עד שישהה שש שעות. 30. ברמב"ם וברשב"א שם. וכן דעת הרי"ף (לז.) שצריך להמתין כשיעור מסעודת הבוקר לסעודת הערב, והיינו שש שעות. וכן דעת הטוש"ע. אולם דעת התוס' (חולין קה. ד"ה לסעודתא) שלא צריך להמתין שש שעות, אלא די בסילוק שלחן וברהמ"ז, שזו כונת הגמרא (חולין קה.) לסעודתא אחרינא אכילנא. וכתב הרמ"א שלדעה זו צריך קינוח והדחת הפה קודם אכילת חלב, והוסיף שהמנהג פשוט במקומות אלו להמתין אחר אכילת בשר שעה אחת והוא שברך ברהמ"ז, והמתנה בלא ברהמ"ז לא מועילה. ויש מדקדקים להמתין שש שעות ושכן נכון לעשות. והמהרש"ל כתב שכן ראוי לעשות לכל מי שיש בו ריח תורה. (ט"ז ס"ק ב ש"ך ס"ק ח) וכתב הט"ז שמי שנוהג בקולא זו להמתין שעה צריך לקנח ולהדיח פיו לפני שאוכל גבינה. אולם הש"ך (ס"ק ז) כתב שאם ממתין שעה לא צריך קינוח והדחה ושכן נוהגים. ועוד כתב (ס"ק ה) בשם מהרש"ל שלדעת התוס' שסילוק וברהמ"ז מהני, אם לא סילק וברך אפילו המתין כל היום כולו לא מהני. ואם אכל בשר בלא פת, יסלק השלחן ויברך ברכה אחרונה (ש"ך ס"ק ו). וכתב הט"ז (ס"ק ג) שאם מברך ברהמ"ז על מנת לאכול גבינה, לא מועיל ברהמ"ז, שלא סילק עצמו מהאכילה שהרי מכין עצמו לסעודה אחרת, ולא כהרמ"א שכתב שאין נזהרין בזה. ואחר ששהה, אם יש לו בשר בין השינים צריך להסירו. 31. ואין צריך להמתין שש שעות מזמן שמסירו אלא מהאכילה (ש"ך ס"ק ג). וכתב הרמ"א בשם הר"ן (חולין קה.) שצריך גם הדחת הפה. והש"ך (ס"ק ד) כתב שצריך גם קינוח הפה וכמו שכתב הר"ן שם דבעינן קינוח. והלועס לתינוק צריך להמתין. 32. משום בשר שבין השינים וכדעת הרמב"ם. ואע"פ שלדעת הרמב"ם אין צריך להסיר הבשר שבין השינים לאחר שש שעות משום שחשוב כמעוכל, עכ"פ לדעת רש"י צריך להסירו שלא חשוב כמעוכל. והטעם לרש"י שצריך לשהות שש שעות משום טעם שומן הבשר שנמשך שש שעות. ובלועס לתינוק שאין טעם הנמשך בפה לדעת רש"י לא צריך להמתין [באופן שניקה את השינים]. ואנו מחמירים כשני הטעמים (ט"ז ס"ק א' ש"ך ס"ק ב' וכ"כ הטור).
אכילת בשר אחר גבינה
מותר לאכול בשר בהמה או חיה אחר שאכל גבינה ואין צריך להמתין, רק יבדוק ידיו אם הם מלוכלכות מהגבינה, ובלילה בחשיכה שלא יכול לבודקם, 33. כתב הש"ך (ס"ק ט) בשם רבנו ירוחם והביאו הב"י (או"ח סימן קע"ג) שאם יש לו נר יפה אין צריך נטילה. וכתב הש"ך שצריך דווקא נר יפה [כעין אבוקה] אבל בנר סתם צריך נטילה. והטור בשם רבנו פרץ כתב שצריך לרוחצם גם ביום, לפי שלפעמים הגבינה שמינה ונדבקת בלחלוחית הידים ולאו אדעתיה. וכן דעת האחרונים וכ"כ העט"ז שכך נוהגים. וכתב עוד (בס"ק י) בשם הראב"ד שיש ג' חומרות במים אמצעים יותר מאחרונים א. אם נגע במקום שיש ספק אם הוא נקי כגון שפשף בגופו או בכותל [שמא נגע בשרץ שעליו או ברוק] במים אמצעיים צריך שוב ליטול ידיו, וכן אם הסיח דעתו מפני שעדיין רוצה לאכול וידיו צריכות שימור. ב. שצריך לנגב את ידיו אחר הנטילה. ג. שאר משקים פסולים לאמצעים שאין מנקים השומן והמאכל. והרש"ל כתב שגם שאר משקים כשרים למים אמצעים. אבל הש"ך הכריע כהראב"ד ובפרט שאין להקל בדבר שאין בו טורח כלל. ירחצם במים. וצריך לקנח פיו יפה בפת או בכל דבר מאכל חוץ מקמח או תמרים או ירק, מפני שהם נדבקים בחניכים. וכן צריך להדיח פיו במים או ביין. 34. עיין בב"י שם שכן דעת הרי"ף, (חולין לז:) רש"י, (שם קה.) והרא"ש (בפרק כ"ה סימן ה'). אבל הרמב"ם (בפ"ט ממאכ"א הכ"ו) כתב שצריך קינוח פה והדחת ידים, ולא הזכיר הדחת הפה. ולדעת הרשב"א (בתוה"א ב"ג ש"ד) צריך או קינוח או הדחת הפה, ונט"י בלילה. ולדעת ר"ת ובה"ג אין צריך נטילה וקינוח. ובשם הזהר כתב שלא לאכול בשר אחר גבינה באותה שעה או באותה סעודה. והרמ"א כאן כתב שיש מחמירים בגבינה קשה להמתין אפילו שרוצה לאכול בשר עוף, ואין למחות ביד המקילים ורק שיעשו קינוח והדחה ונט"י, ומיהו טוב להחמיר. וכתב ע"ז הט"ז (ס"ק ד) שלמחמירים צריך לחכות שש שעות. וגבינה קשה היינו שעבר עליה ששה חדשים או שהיא מתולעת. ובגבינה מתולעת יש להחמיר מדינא משום טעם הנמשך בפה זמן רב, אבל בקשה שעברו עליה ששה חדשים אין צריך להמתין ואין צריך להחמיר יותר מקינוח וניקור השינים והדחת הפה והידים כי אם מי שנוהג בתוספת זהירות ופרישות. ואם אוכל בשר עוף לא צריך קינוח ונטילה. 35. כן דעת הרמב"ם (בפ"ט ממאכ"א הכ"ז). אולם הרשב"א (בתוה"ק ב"ג ש"ד) והרא"ש (שם) והר"ן (לז. ד"ה עוף) כתבו שגם חיה מותר לאכול אחר גבינה בלא קינוח ונטילה.
המתנה אחר אכילת תבשיל של בשר או גבינה
אכל תבשיל שהתבשל בו בשר [ולא אכל מהבשר עצמו], ורוצה לאכול מתבשיל שהתבשלה בו גבינה [ולא מהגבינה עצמה], מעיקר הדין אין צריך להמתין או ליטול ידיו ביניהם. 36. כ"כ מרן. והרמ"א כתב שיש מצריכים נטילה אם נגע בידיו בתבשיל, בין של בשר ובין של גבינה. וכתב הש"ך (ס"ק כ) שאף שבגבינה עצמה ביום אין צריך נט"י אם ידיו נקיות, בתבשיל חמיר טפי שנדבק יותר בידים. וכן להיפך אין צריך נטילה. אבל אם אכל תבשיל של בשר ורוצה לאכול הגבינה עצמה, או אכל תבשיל של גבינה ורוצה לאכול הבשר עצמו, צריך נטילה, ומצד הדין לא צריך להמתין ביניהם. 37. כ"כ מרן בסעי' ג שצריך ליטול ידיו ולא צריך להמתין. והמנהג להמתין אחר אכילת תבשיל של בשר כמו באוכל בשר עצמו ואין לפרוץ גדר. 38. בב"י או"ח סימן קע"ג. והביאו הרמ"א כאן שנהגו שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר ואין לפרוץ גדר. [וצ"ל שמה שכתב כאן מרן שאין צריך להמתין הוא במקום שאין מנהג ידוע]. וכתב עוד הרמ"א שאין להחמיר בזה בקדירה בשרית [שלא הודחה יפה. (ש"ך ס"ק י"ט)] כל שאין בתבשיל בשר. וכן אם רוצה לאכול בשר אחר שאכל תבשיל גבינה לא צריך להמתין ומספיק נט"י. ותבשיל שנמס בו שומן הבשר דינו כבשר עצמו, ומן הדין אסור לאכול אחריו גבינה ללא המתנה. 39. בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן שז) הביאו הב"י באו"ח סימן קע"ג, והרמ"א כאן. והש"ך (ס"ק יח) כתב אפילו שומן עוף. שמש המשמש בסעודה ונוגע במאכלים לא צריך נטילה בין בשר לחלב. 40. כ"כ הרמ"א בשם הב"י. והש"ך (ס"ק כא) כתב שלא דקדקו, שדין זה שייך למים ראשונים, שהשמש שאינו אוכל לא צריך נט"י. אבל בין בשר לחלב גם השמש אע"פ שלא אוכל צריך נט"י שהרי נוגע במאכלים.
מפה שאכלו עליה בשר או גבינה
לפני שאוכל מאכלי חלב [או בשר] צריך לנקות את השלחן משיורי פת שאכל עם הבשר [או הגבינה]. 41. כ"כ מרן בש"ע. ובב"י הביא הגהות אשיר"י (פכ"ה סי' ז') בשם אור זרוע שמצוה מן המובחר היכא שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך להעביר מעל השלחן הלחם וכל מאכל שעלו עם הגבינה על השלחן ואח"כ יביא בשר ויאכל עכ"ל. ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו עליה בשר או להיפך. 42. כ"כ בש"ע והוא מהתשובות המיוחסות להרמב"ן (סימן קעב) והביאו הב"י והטעם משום פרורי בשר שנפלו עליה.
סכין שחתך בה בשר לחתוך בה גבינה או לחם
אסור לחתוך גבינה אפילו צוננת בסכין שחותך בה בשר, וכן אסור לחתוך בה לחם שאוכל עם הגבינה, וכן להיפך אסור. ואם רוצה לחתוך גבינה בסכין שחתך בה בשר, ינעצנה בקרקע קשה עשר פעמים. ואם רוצה לחתוך בה לחם לאכול עם גבינה די לה בקינוח. 43. כ"כ הט"ז (ס"ק ו) בדעת הרמ"א, ושכן משמע בב"י במה שכתב בשם ארחות חיים (הלכות איסורי מאכלות סי' סא) בשם רבינו שמשון. והטעם משום דהוי נ"ט בר נ"ט שהבשר נתן טעם בסכין והסכין בלחם, ורק אם רוצה לחתוך בה גבינה דהוי רק נ"ט אחד צריך נעיצה בקרקע. וכתב הט"ז שאם הסכין מקונח ואין בו ממשות שומן מותר לחתוך בו לחם גם בלא הטעם של נ"ט בר נ"ט אלא מהטעם שאין הסכין פולטת ע"י דוחקא בלי חריפות או חום. (לכאורה לפי"ז גם בין בשר לגבינה לא צריך נעיצה ומספיק קינוח ולמה כתב הרמ"א שצריך נעיצה. ועיין משבצות זהב שכתב כה"ג שלפי"ז יהיה מותר לחתוך לחם בסכין של איסור בקינוח לבד). אולם הש"ך (ס"ק כב) כתב שמדברי הארחות חיים והכל בו (סימן קו) משמע שלהכשירו כדי לאכול בו פת עם גבינה צריך נעיצה בקרקע. ובשם מהרש"ל (פרק כ"ה סי' ח') כתב שאין לעשות כן לכתחילה אלא רק אם אירע שחתכו בסכין של חלב, בשר, או איפכא, שצריך נעיצה להכשירו מן האיסור. ונהגו כל ישראל ליחד סכין של בשר וסכין של גבינה, ולסמן את הסכינים החלביים בסימן מסוים. 44. כ"כ הרמ"א. וכתב הט"ז (ס"ק ז) שמנהג זה הוא לענין לחתוך גבינה בסכין בשר שצריך היכר שלא להשתמש בסכין, אבל לחתוך בו לחם לאכול גבינה, סגי בקינוח וכדלעיל.