סימן פח
שלא להעלות בשר על שלחן שאוכלים עליו גבינה
אסור להעלות בשר בהמה חיה ועוף על שלחן שאוכל עליו גבינה או להיפך, שלא יבא לאוכלם יחד. 25. משנה פרק כל הבשר (חולין קג:). והש"ך (ס"ק ב') כתב שכמו"כ אסור להעלות איסור שרגיל בו ולא בדיל מיניה, כגון חמץ בפסח, (בגוי שבא עם חמצו) או המודר הנאה מחברו, אבל איסור שבדיל מיניה כגון נבלה, מותר להעלות על שלחן שאוכל עליו. וכן שני בני אדם המכירים זה את זה, לא יאכלו על שלחן אחד זה בשר וזה חלב, אפילו שבדרך כלל הם מקפידים שלא לאכול כל אחד ממאכל חבירו, 26. כ"כ בטוש"ע. וכן כתב הב"י או"ח סימן קע"ג. ודלא כהמהרש"ל (שם) שמתיר בשני בני אדם שאינם אחים אפי' מכירים זה את זה אם מקפידים (ש"ך ס"ק ד ט"ז ס"ק ב). אלא אם כן נותנים ביניהם היכר, דהיינו דבר שאין דרכו להיות על השלחן בשעת הסעודה כגון קנקן וכיוצא בזה, 27. בב"י או"ח סימן קע"ג כתב שאפי' שותים מהקנקן, אם אין דרכו להיות שם חשיב היכר. וכ"כ הרמ"א כאן. וכתב הש"ך (ס"ק ו') דדברי הב"י והרמ"א עיקר, ודלא כהב"ח שכתב דבכה"ג לא חשיב היכר כיון ששותים ממנו. ואם נותנים פת ולא אוכלים ממנו חשיב היכר. [ובכה"ח (ס"ק כ') הביא אחרונים שכתבו שצריך שיהא הפת שלם] וכן אם מניחים מנורה או שאר חפצים ביניהם, אע"פ שרגילים אותם חפצים להיות על השלחן במקום אחר, חשוב היכר. וכתב הט"ז (ס"ק ד') בשם האו"ה שהמנורה צריך שתהא גבוהה קצת. או שאוכלים כל אחד על מפה שלו. ושני בני אדם שאינם מכירים זה את זה, מותרים לאכול על שלחן אחד אפילו בלא היכר. וכן מותר לסדר מאכלי בשר וחלב על שלחן שלא אוכלים עליו ובלבד שלא יגעו זה בזה. וכשאוכל בשר, יזהר שלא לשתות מכלי ששתה בו אדם שאכל מאכלי חלב, וכן להיפך, שמא נדבק בכלי משיורי המאכל. וכן בפת שאכל עמו חלב לא יאכל עמו בשר וכן ההיפך. וכן נוהגים ליחד מלחיה שטובלים בה המאכל אחת לבשר ואחת לחלב. 28. כ"ז ברמ"א שם בסוף הסימן.